מוזיאון פתח תקוה לאמנות (עכשווית) פותח עונת תערוכות חדשה שעוסקת בסביבה, חברה, זמן ואנשים. בחללי המוזיאון, האמנים בני אפרת וגיא גולדשטיין מציגים מייצגים, סרטים, צילומים, קול וצבע. האמנות המוצגת, מוסברת כתוצר של מחקר. אך למחקר הזה אין מבנה אקדמי קלאסי. הם לא מניחים הנחת יסוד ולא מציגים מסקנות. האמנות המחקרית שלהם עוסקת בתהליך, בתצפית, באיסוף עובדות ובעיקר בחוויה האישית שלהם לנוכח המציאות המתקיימת לפניהם. באמנות, כמו באמנות, הצופה יסיק את מסקנותיו בעצמו.

בני אפרת (יליד 1940, לבנון), הוא מחלוצי האמנות הקונספטואלית בישראל. התערוכה מציגה עבודות מחמישה עשורים של יצירתו הבינלאומית. אפרת נוהג להחליף את ארץ מגוריו מידי עשור. הוא יצר בניו יורק, לונדון, בריסל ועוד. הוא זכה להכרה בינלאומית בזכות מיצגי ציור על גבי הקרנות סרטים שהיו פורצי דרך לזמנם בשנות ה-60 וה-70. בראשית שנות ה-80, בעקבות מפגש עם מדענים וביקור ברואנדה וקמבודיה, הוא מתחיל לעסוק בנושאי סביבה וחברה ובעיקר בנושא התעמרות האדם לטבע ולחלשים שבבני המין האנושי. "תפקידה של האמנות, אינו לענג את העין אלא להטיח את האמת בפנים", מסביר אפרת.

• נתיב האבדון, חורף 2065, 2017. מיצב וידיאו, שישה ערוצים + סאונד, 4:23 דקות לופ.

מיצב שיצר אפרת במיוחד לתערוכה, מורכב מצילומים של אסונות אקולוגיים בחלוקה לשש קטגוריות: זיהום נהרות וימים, בירוא יערות, זיהום אוויר תעשייתי, צפיפות אוכלוסין, הצטברות אשפה הקוברת את האדמה תחתיה, וציד כספורט. הצילומים נאספו מהאינטרנט ובמרכז כל הקרנה מתקתק שעון בקול רם ומתריע.

לצפיה בסרטון נתיב האבדון – בני אפרת

• רקוויאם לנמר האחרון בעולם, 2018. כדי חרס, שלולית צבע, כתובת על קיר. ווידיאו. טקסט: רוני סומק, וידיאו: שחר בן-חור.

בני אפרת ורוני סומק חוזרים לשתף פעולה בפרויקט שסומק קורא לו "שיטת השישליק": רעיון ראשוני שעליו מלביש כל אחד מהם הצעות משלו עד להרכבת השיפוד השלם. העבודה מציגה את תיעוד המשורר הכותב על הקיר טקסט בצבע שמותז מתוך כדים שבורים, בתוך סביבה חומרית שיצר עבורו האמן. היוצר השלישי, הבמאי והמוזיקאי שחר בן-חור תיעד את המיצג והפך אותו לעבודה עצמאית.

לצפיה בוידיאו של שחר בן-חור שחר בן-חור מתעד את רוני סומק ובני אפרת

• MAY DAY שחזור עבודה מ-1981, צבע תעשייתי על עץ לבוד, תאורה והקרנת וידיאו (המרה מפילם 8 מ"מ), 3 דקות. על גבול שדה החיטה, שחזור עבודה מ1981-2 צבע תעשייתי על עץ לבוד, תאורה והקרנת וידיאו (המרה מפילם 8 מ"מ), 3 דקות.

פסלים קולנועיים המבוססים על חשיפה והסתרה. פנסי תיאטרון מאירים את גוף הפסל, על שטח הצל הנופל על הקיר מוקרנת דמות האמן, המבצע כוריאוגרפיה של ציור בסטודיו.

• סרטים ניסיוניים משנות ה-70, פרויקט ביוזמת עמותת מרסל לקידום אמנות ותרבות.

סרטים שצילם האמן מתוך כוונה לבדוק את התמודדות הצילום עם אור מוקרן ישירות. הסרטים שוחזרו באמצעים מיוחדים מפילם 16 מ"מ למדיה הדיגיטלית.

אוצרים: דרורית גור אריה, אבשלום סולימן.

גיא גולדשטיין (יליד 1974, חיפה). בוגר MFA בצלאל ולימודי עיצוב במכללת ויצו חיפה, זוכה פרס קשת לאמנות עכשווית 2016. הציג ומציג ברחבי העולם והשתתף בתוכניות שהות אמן בינלאומיות.

פעם אחת, פעמה, שנייה. שלוש תערוכות העוסקות במעברים בין קול, צורה, צבע וזמן ותוצרי הלואי שלהם. גולדשטיין הוא אמן חזותי, מוזיקאי, כותב ומלחין והוא עושה שימוש ביצירתו בחומרים ובכלים של המוזיקה והסאונד. המוזיקה היא השחקנית הראשית ביצירה ומצטרפת אל הטקסט והמדיום החזותי , רישום, וידיאו ואנימציה.

• נושא הערב… 2017. מיצב קיר בטכניקה מעורבת, שמונה ערוצי סאונד.

היצירה היא הפקה עצמאית על פי מחזה הרדיו "מילים ומוזיקה" מאת סמואל בקט. גולדשטיין חוקר בשנים האחרונות את "צבעי הרעש". כך הוא מכנה את התדרים הצליליים בעוצמות ומהירויות שונות, כאשר הם בהקבלה לסולם צבעים המתקבל מדרגות שונות של השתברות האור. הוא עובד עם כלים מיכניים כמו מקדחה ליצירת רישומי גרפיט המייצגים אור וקול.

• SILENCE  ISN'T VERY MUCH. מיצב וידיאו ומוזיקה בשלושה ערוצים, 40 דקות. 2017

סרט המלווה את אלבום המוזיקה MEMORABLE EQUINOX שיצר גולדשטיין במהלך שהות אמן בצפון אירלנד המסוכסכת. בסרט שיחות עם קתולים ופרוטסטנטים, לוחמי IRA לשעבר, מספרי סיפורים, קולות מוקלטים במשחקי טורניר ההרלינג המסורתי, כל אלה מלווים בנגינתו ושירתו שלו, של האמן.

לצפייה בסרטון הוידיאו מתוך SILENT ISN\'T VERY MUCH

• BEAUTIFUL ISLE OF SOMEWHERE . מיצב וידיאו ומוזיקה בשלושה ערוצים, 40 דקות. 2017

מיצב וידיאו ותצוגת נייר מחורר לנגינה ב"פיאנולה", מתקן לשמיעת מוזיקה טרום הגרמופון. השיר עצמו משנת 1897 המתאר את גן עדן כאי אוטופי, הושמע לראשונה בהלווית הנשיא ה-25 של ארה"ב וויליאם מקינלי שנרצח ב-1901 ע"י אנרכיסט. מאז הפך השיר לפסקול מקובל בטקסי אשכבה.

• שני רגעים 2017. אוביקט ורישום במנגנוני שעון על נייר ארכיוני

פרויקט השעונים של גולדשטיין עוסק במה שהוא מכנה "המתח בין השיטתי והסדור לביןהבלתי נשלט". מחוגי שעון הופכים למכחול שטובל בדיו, הנע על רצף של סימון ומחיקה.

אוצרת: דרורית גור אריה. תחקיר: בר גורן.

ארכיון של הרגע: טלי נבון בעקבות רישומים של זאב תשבי

תערוכתה של טלי נבון נולדה בהשראת מחברות הרישומים של זאב תשבי (1953-1915), השמורות באוסף מוזיאון פתח-תקוה לאמנות, ומתמקדת ברישום כמדיום וכפעולה הממשמעת את הקיום וקושרת את העבר להווה. נבון חושפת את רישומיו של תשבי, שעיקרם דיוקנאות אינטימיים ועיסוקי היומיום של החיילים שעִמם שירת במלחמת העולם השנייה. מנגד, יצירות הרישום שלה-עצמה עוסקות באינטימיות שנוצרת במפגש בין הניסיון ללכוד פיסת מציאות לבין החיפוש הטהור אחר מהות הקו, המקצב של היד הרושמת והמגע עם המצע.

זאב תשבי נפטר כשהיה רק בן 37, ערב פתיחת תערוכה מעבודותיו במוזיאון בפתח-תקוה ב-1953. נבון התמקדה בעיקר ברישומים שיצר בעת שירותו בבריגדה היהודית שבצבא הבריטי, וערכה על אודותיו תחקיר מקיף, בין השאר בעזרת חומרים ארכיוניים שמצאה בספרייה הלאומית.

אוצרת: אירנה גורדון

עבודת צוות

התערוכה ממשיכה את מהלכי ההתבוננות של המוזיאון כמנגנון בבגופו ובמרחבי הפעולה שלו. התערוכה נשענת על הדואליות שבין עבודת אמנים כמדריכים במחלקת החינוך של המוזיאון להיותם אמנים פעילים בשדה האמנות העכשווית. על אף שכמבקרים ועובדים במוזיאון אנו ממעטים לתת על תופעה שכיחה זו את הדעת, מדובר בעמדה מורכבת, שכוללת לעתים ריבוי השקפות ותחושות כלפי המוסד ויצירות האמנות שמוצגות בו. בעוד שמרבית הזמן, ההפרדה בין עולמם כמתווכי אמנות מטעם המוזיאון ובין עולמם הפנימי כאמנים עצמאיים נותרת ברורה והרמטית, משימתם של המציגים בפרויקט זה היתה לנסות ולחבוש את שני הכובעים יחד. הם הוזמנו ליצור ולהציג עבודות אמנות חדשות, המתייחסות ושואבות השראה מתפקידם ומעבודתם החינוכית במוזיאון.

מחזור ההתרחשות המוכר של יצירת האמנות- שתחילתו באמן וסטודיו וסופו בפגישה עם יצירת האמנות בחלל המוזיאון- הופך בתערוכה זו את סדרו. המפגש בין צוות ההדרכה ובין יצירת האמנות והקהל מתפקד במקרה זה כנקודת מוצא וככוח מניע. זוהי הפניית זרקור אל ההתרחשויות והדינמיקות שנוצרות במוזיאון, אך נמצאות לרוב מחוץ לטווח הראיה של הקהל. כזו שמציבה את משולש היחסים שבין המדריכים, הקהל ויצירת האמנות כרגע של קונטמפלציה, שראוי להתבוננות וקשב. פרויקט זה גם מהווה תזכורת לכך שיחסי הגומלין בין מוסד, קהל ויצירה עשויים ואף צריכים להיות יחסים רב כיווניים. הקהל מתבונן, מבקר ולומד מפועלנו, אך למעשה, גם אנחנו מתבוננים, מבקרים ולומדים ממנו.

משתתפים: גילי רומן, שירה טבצ'ניק, אבשלום סולימן, רעות פרסטר, נטלי אילון, יפעת גלעדי, דני רוזנברג, צאלה גרינברג

אוצרת: אור תשובה

מוזיאון פתח-תקוה לאמנות הוא מוזיאון לאמנות עכשווית, המציג עבודות של אמנים ישראלים ובינלאומיים במגוון מדיומים: ציור, פיסול, צילום, וידיאו, קולנוע, אדריכלות, מיצב ומיצג.  המוזיאון שואף לקדם ולטפח אמנים צעירים ובד בבד להעניק במה לאמנים ותיקים, שטרם זכו לחשיפה מוזיאלית. התערוכות המוצגות במוזיאון מעלות קשת רחבה של נושאים ממרחב התרבות הישראלי, לצד סוגיות אוניברסליות, הנוגעות לחברה הגלובלית בעידן העכשווי, תוך שימת דגש על קידום גישות חדשניות ביחס לחלל המוזיאלי ולפריצת מוסכמות מסורתיות וגבולות בין מדיומים אמנותיים שונים ואופני הצגתם. גישות אלה עומדות בבסיס הקו האוצרותי שמתווה מנהלת המוזיאון והאוצרת הראשית, דרורית גור אריה.

מוזיאון פתח-תקוה – ארלוזרוב 30 פתח -תקוה

שעות פתיחה: ב', ד', שישי ושבת  10:00-14:00 ג' וה' 16:00-20:00 כניסה : 20 שח. שבת כניסה חינם