אפוס 2018 : חגיגת סרטי תרבות ואמנות במוזאון תל אביב

הפסטיבל הבינלאומי אפוס יציג סרטים עם הסיפורים האישיים של גדולי היוצרים מכל רחבי העולם. הצצה קולנועית מאחורי הקלעים החושפת תהליכי יצירה ותופעות תרבותיות בתחומי מוסיקה, מחול, תיאטרון, קולנוע, ספרות ושירה, אמנות פלסטית, עיצוב מכוניות, עיצוב אופנה, אדריכלות ועוד.
הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות 14–17 במרץ 2018 במוזיאון תל אביב

אפוס 2018 : חגיגת סרטי תרבות ואמנות במוזאון תל אביב

הפסטיבל הבינלאומי אפוס יציג סרטים עם הסיפורים האישיים של גדולי היוצרים מכל רחבי העולם. הצצה קולנועית מאחורי הקלעים החושפת תהליכי יצירה ותופעות תרבותיות בתחומי מוסיקה, מחול, תיאטרון, קולנוע, ספרות ושירה, אמנות פלסטית, עיצוב מכוניות, עיצוב אופנה, אדריכלות ועוד.
הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות 14–17 במרץ 2018 במוזיאון תל אביב

אפוס – הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות, ייפתח זו השנה התשיעית ב- 14 במרץ 2018 במוזיאון תל אביב לאמנות. הפסטיבל יתקיים בסוף שבוע ארוך במשך ארבעה ימים ולילות רצופים, בהם יוקרנו למעלה מ-50 סרטים חדשים מהארץ ומכל רחבי העולם, בהקרנות בכורה בישראל.

סרט על אמנות הווידיאו של ביל ויולה באפוס 2018. צילום: יח"צ.

בתכנית האמנותית של פסטיבל אפוס השנה – הצצה אל תוך מוחו של גדול אמני הוידאו ביל ויולה, סרטים על הסופרת מרגרט אטווד, הבמאי הצ'כי יז'י מנזל, השחקן הצרפתי ז'אן גאבן, מעצב האופנה היפני יוז'י ימאמוטו, תחילת הקריירה של ענקי המוזיקה ז'קלין דה-פרה, דניאל בארנבוים, יצחק פרלמן, פנחס צוקרמן  וזובין מהטה וחייהם של אום כולתום וג'ון קולטריין.

בלט ומחול: גברים רוקדים בלט קלאסי . מורדים על קצות האצבעות. צילום יח"צ

כן יוקרנו סרטים על עולם המסחר המטורף של האמנות  העכשווית, על כפר שלם באיטליה שהוא להקת תיאטרון, על עיצוב איטלקי של מכוניות מהחלומות, דיור ציבורי באירופה, תהליכי שימור בברלין והתחדשות עירונית באיסטנבול,  אמניות מורדות ופורצות דרך, המייקינג אוף של "מטריות שרבורג", נשים מנצחות על תזמורות, גברים רוקדים בלט קלאסי, מחווה למועדון ארוחת הבוקר של דוד פרלוב, מפגשים עם יוצרי סרטים בינלאומיים, תחרות ישראלית, תכנית סרטי שירה ישראלית, תחרות סרטי סטודנטים , תכנית קולנוע ניסיוני ולראשונה תכנית מיוחדת לדור הצעיר: "אפוס לילדים" עם הנסיך הקטן , תערוכה לכל המשפחה וסדנת יצירה אורבאנית במוזיאון ועוד.

סרטו של סמואל בקט עם באסטר קיטון באפוס 2018

פסטיבל אפוס, בניהולה האמנותי של מיקי לרון, הוא פסטיבל הסרטים  היחיד בישראל, המוקדש כולו לתחומי התרבות המגוונים. רכישת כרטיס לסרט בפסטיבל אפוס, מקנה כניסה חופשית למוזיאון תל אביב לאמנות, כך שאפשר גם לשלב בילוי  ולבקר בשלל התערוכות המוצגות בימים אלה במוזיאון.

תוכניית הפסטיבל באתר אפוס 2018 http://www.filmart.co.il/

בין הסרטים הבולטים באפוס 9 לפי קטגוריות

המילה הכתובה

מרגרט אטווד

Margret Atwood: You Have Been Warned!

בריטניה, 2017 / 65 דקות

בימוי והפקה / קטי הומן

כבר שנים שהיא מופיעה ברשימת הסופרים שמהמרים עליהם שיזכו בפרס נובל, אבל בשנה האחרונה היה לסופרת הקנדית מרגרט אטווד הישג מיוחד במינו: ספר שכתבה לפני יותר משלושים שנה היה לספר המבוקש ביותר באמזון. העיבוד הטלוויזיוני המוצלח של "סיפורה של שפחה" הוא שהקפיץ אותו לראש רשימות רבי המכר, אבל אין ספק שהרלוונטיות של אטווד רק הולכת ומתחזקת עם השנים. בדיוקן המעמיק הזה, אטווד בת ה-79 מספרת על שורשיה הקנדיים, על הקשר הקרוב לאדמה ולטבע, על הבית המיוחד שאיפשר לה לפתח מחשבה עצמאית, על המאבקים והנכונות התמידית לעלות על בריקדות.

רוצחות סדרתיות – סופרות כותבות מתח

Serial Killers: The Women Who Write Crime Fiction

בריטניה, 2016 / 68 דקות

בימוי והפקה / קולט קמדן

הדור העכשווי של סופרות ספרי המתח עומד אמנם על הכתפיים הרחבות של כמה ענקיות בתחום – אגת'ה כריסטי, פ.ד. ג'יימס, רות' רנדל – אבל יש לו אופי מובהק משלו. מפגש עם הסופרות המצליחות ביותר בתחום היום, מגלה יוצרות שלא מפחדות לרדת לעומקן של פרוורסיות אנושיות. הן עושות תחקירי עומק במעבדות הפתולוגים, מבררות איך אפשר לרצוח בדרכים חדשות ומפתיעות, לומדות את חוקי המדע והטבע כדי לעגן את יצירתן במציאות ומתקרבות הביתה כדי לחפש את המניעים. האלימות הרצחנית בספריהן היא תוצאה של יחסים קרובים ואינטימיים, או של זרות נוראית המתגלה במקומות הבטוחים ביותר, בין חדר השינה לחדר הילדים, בין המטבח לסלון המשפחתי. פטרישיה קורנוול הוותיקה ופולה הוקינס החדשה מצטרפות לשורה של סופרות מתח עכשוויות שמשתפות בסודות המקצוע.

עיצוב

מי אתה יוז'י ימאמוטו  

Yohji Yamamoto: Dressmaker

גרמניה, 2016 / 69 דקות

בימוי / ת'ה צ'או ניו

מעצב האופנה היפני יוז'י ימאמוטו, אחד המעצבים החשובים והמשפיעים בעולם, הוא איש שקט, מדבר אנגלית לאט לאט, מהרהר תוך כדי ניסוח משפטיו. הוא איש עם עקרונות רבים, שונא לוגואים ועקבים למשל, והוא יצר אופנה שמושפעת מאסתטיקה יפנית וידועה בגזרות מדויקות ומחויטות לעילא. לבוש שחור, עם כובע שלא מש מראשו, וסיגריה שלא משה מידו, הוא מספר את סיפורו, סיפור של ילד שגדל לבד עם אמו, ולמד מגיל צעיר שהעולם קשה ואכזר ואסור לסמוך על אף אחד. הוא מאמין שהנטל שלוקח האמן על עצמו הוא נטל ההתנגדות ומגדיר את עצמו כאדם לא חופשי שמייחל כל חייו לחופש בלתי מושג. הוא איש קשה, תובעני בעיקר כלפי עצמו אך גם כלפי אלה שעובדים איתו ומתלמדים אצלו, ומאמין ביצירתיות שהיא תוצאה של עבודה קשה, אימון וניסיון. אמו, קולגות, תלמידים ובעיקר הוא עצמו, מביאים פרופיל של אדם שמצא בבגדים את ייעודו אבל לרגע לא מפסיק לחפש.

מכוניות מהחלומות

Driving Dreams

איטליה, 2016 / 52 דקות

בימוי / ג'יאנוקה מיליארוטי

דברי פתיחה: אלכס פדואה –  ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי, שנקר

יוקרן עם הסרט צעדים של כסף

מעצבי המכוניות המובילים בתור הזהב האיטלקי מספרים על ימים עברו כשעיצוב המכוניות הוביל את תעשיית הרכב ונתן דרור לדמיונם של המעצבים וליצירתיות שלהם. "הרנסאנס האיטלקי" של המכוניות התחיל אחרי מלחמת העולם השנייה ונמשך כשלושים שנה. במהלכו יכלו המעצבים, כולם גברים, לממש את חלומותיהם וליצור עיצובים חדשים ומקוריים, שאת חלקם הם עצמם לא באמת יכולים להסביר. מאז הפך עיצוב המכוניות לפרקטי הרבה יותר, אבל הסרט, המלווה בצילומים נפלאים של מכוניות, מצליח לעורר נוסטלגיה גם אצל מי שמכיר את כלי הרכב האלה רק מהסרטים.

זאק פוזן: המעצב שעף קרוב מדי לשמש

House of z

ארה"ב, 2017 / 87 דקות

בימוי / סנדי כרונופולוס

זאק פוזן נולד אל תוך סביבה שהתאימה לו בדיוק. משפחה חמה אוהבת ומטפחת בלב הסוהו במנהטן. כילד שיחק עם בובות ותפר להם תלבושות, וכשהתבגר מצא את מקומו בתיכון אמנותי, שם הפכו חברותיו לכיתה לדוגמניות הראשונות שלו. במהירות מסחררת החלו סלבריטאיות ללבוש את שמלותיו, המגזינים היוקרתיים ובראשם "ווג" אימצו אותו, העולם נרעש מבן ה-20 שיודע לעצב שמלות כל כך יפה, ופוזן חגג את מיקומו על גג העולם. ואז באה הנפילה הגדולה, וממש באותה מהירות שהוכתר, הוא צלל מטה. הסרט המרתק, כמעט סיפור מתח, מספר את סיפור עלייתו, נפילתו וגם ניסיונו האמיץ להתרומם מחדש אחרי הנפילה הכואבת. זהו סרט על אמן שההיבריס כמעט חיסל אותו, עד שגילה מחדש מה חשוב באמת.

מוסיקה

אום כולת'ום 

OUM KALTHOUM

צרפת, 2016 / 53 דקות

יוצרים / נדיה מלא וגזבייר ווילטאר

דרכה של הדיווה הנערצת, אום כולתום, מכפר בדלתא של הנילוס אל פסגת עולם התרבות, משירה דתית דרך שירה עממית ועד ליצירת סגנון ייחודי ופורץ דרך. שורה של משוררים, מלחינים, מבצעים ומכרים מתארים את אישיותה ומנסים לפצח את מרכיבי ההצלחה של האישה שנתנה את כל כולה על הבמה, אך בה בעת שמרה את עצמה לעצמה, שהייתה פמיניסטית בכל הווייתה אך גם שמרנית מוצהרת, שידעה לחדור עמוק אל לבו של העם ולהשמיע את קולו, אך גם מצאה דרכה אל לב שליטיו. בעזרת קטעי ארכיון נדירים, הסרט מביא מבט רחב על עולם השירה בקהיר של המאה הקודמת, מהשפעות והזדמנויות שנבעו מהקידמה  ועד התמורות הגיאו-פוליטיות באזור. 42 שנה אחרי מותה, מעמדה עדיין איתן, קולה עדיין מרטיט לבבות, והמסתורין שסביב דמותה רבת הסתירות והחידות לא מפסיק לרתק.

 מנצחות

Maestras

גרמניה, 2016 / 65 דקות

בימוי / גונטר אטלן

האם עדיין יש תקרת זכוכית בתחום הניצוח הנשי, או שמא היא נפרצה? מנצחות מצליחות בעולם היום, נשים שעומדות על הפודיום ומובילות תזמורות אל הצלחות גדולות בתחום הביצוע, עומדות במרכז הסרט ומספרות על הדרך הארוכה שעשו להגיע לתפקיד הנכסף. הן מתארות את הדרך שעשו ואת תפיסת עולמן כנשים בעולם שעדיין נשלט ברובו על ידי גברים. הן לא טוענות לאפליה, ולגמרי בטוחות במקומן המוצדק, הסרט מוריד את הכובע אל מול אלה שכן היו צריכות לפרוץ את החומות ובראשן סילביה קאדוף, ששנים הייתה אסיסטנטית של לאונרד ברנשטיין וניצחה על הפילהרמונית של ברלין כשהחליפה את הרברט פון-קאריאן. הן מדברות באהבה על המקצוע ורומזות על עולם קצת פתוח יותר, שבו חברי תזמורת דווקא מקבלים אותן כאוטוריטות וכבר (כמעט) לא תוהים אם הן ראויות לתפקיד.

עלמה דויטשר – החיפוש אחר סינדרלה  

Alma Deutscher: Finding Cinderella

בריטניה, 2017 / 62 דקות

בימוי והפקה / מורג טינטו

עלמה דויטשר, בת 11 בזמן צילומי הסרט התיעודי הזה, ניגנה על פסנתר בגיל שנתיים ובגיל ארבע כבר הלחינה מוסיקה משלה. תווים קראה הרבה לפני שקראה אותיות, והיא עסוקה בחזרות לאופרה הראשונה שכתבה, שעומדת להעלות בווינה (האופרה בוצעה בפסטיבל כפר בלום ב- 2015) עיבוד של סיפור סינדרלה, אבל סינדרלה לא מאבדת נעל כי אם מחפשת את הנסיך שישלים את יצירתה המוסיקלית. הסרט עוקב אחר עלמה ומשפחתה, בביתם הכפרי בדורקינג האנגלית ובחדר החזרות בווינה, שם היא מעורבת מאוד בתהליך יצירתה של האופרה ומשוחחת בחופשיות עם המנצח והזמרים, כולם מוסיקאים בוגרים שמנהלים איתה דיאלוג יצירתי ומכבד. אביה, הבלשן גיא דויטשר, ישראלי במקור ואמה, ג'יין, חוקרת ספרות, מחנכים אותה ואת אחותה בחינוך ביתי ומגיל צעיר מאוד מתעדים את התפתחותה של מי שכבר כונתה בעיתונות העולמית "מוצרט הקטנה". פרופיל מרתק ומעורר מחשבה של נערה צעירה ומיוחדת במינה.

 

כשאלוהים ישן

When God Sleeps

גרמניה, ארה"ב, 2017 / 88 דקות

בימוי / טיל שאודר

בגיל 25 מצליח שאהין נג'אפי להרגיז את שלטונות ארצו, איראן, נאסר להשמעה והופך לקולם של דור מורד וזועם. במהלך נסיעה לטורקיה הוא מבין שהחזרה לאיראן כרוכה בסיכון גדול ומחליט להמשיך משם לגרמניה. בגרמניה הוא ממשיך ליצור ולהרגיז את הממסד הדתי של איראן עד שמכריזים עליו כאויב הדת ופרס כספי מובטח למי שיהרוג אותו. נג'אפי יורד למחתרת ומתחיל חיים של אמן שחייב להתחבא. קריאת התיגר שלו על המשטר ועל האסלאם גובה מחיר בכל אספקט של חייו, כולל במערכת יחסים המתפתחת בינו לבין בת של אחד ממקורבי הממשל האיראני. הסרט מלווה אותו בחייו במחתרת בגרמניה, כשהא נאבק על זכותו להמשיך ולהופיע וליצור, למרות הסכנה הגדולה הנשקפת לו ולכל מי שמסייע לו. סיפור של אמן צעיר ואמיץ שלא מוכן שיסתמו לו את הפה, גם כשמולו עומד שלטון פאנטי חסר מעצורים.

אמנות פלסטית

גבולות פרוצים – מסע אל תוך עסקי האמנות

Blurred Lines – Inside the Art World

קנדה, 2017 / 80 דקות

בימוי והפקה / בארי אבריץ

כסף מסובב  את העולם בכלל ואת עולם האמנות העכשווית בפרט, זה שבו קונים ומוכרים  יוצרים ערך שאין לאף אחד מושג על סמך מה הוא נקבע, ומפוצצים בלונים באותה חדווה. בעשרה פרקים קצביים הסרט עובר בין כל שחקני עולם הסחר האמנותי: האספנים, בתי המכירות, ירידי האמנות, הגלריסטים והאמנים שורה ארוכה ומרתקת של אנשי אמנות, מספרים על מכונת הכסף המשומנת. מי שמצליח בעולם הזה הוא בדרך כלל זה שיודע לשחק את המשחק, ולא בכדי מתעכב הסרט על אמנים כמו ג'ף קונס ודמיאן הרסט, והגלריסט לארי גגוזיאן, שמצליח להישאר אניגמטי ובלתי מושג, ממש כמו האמנות עצמה.

ביל ויולה – בדרך לסנט פול

Bill Viola—The Road to St. Paul’s

בימוי והפקה / ג'רלד פוקס  – ההקרנה בנוכחות הבמאי

בריטניה, 2016 / 91 דקות

12 שנה, בסבלנות אין קץ, עקב הסרט אחר תהליך עבודתו של ביל ויולה, כנראה גדול יוצרי הוידיאו-ארט בעולם היום. קתדרלת סנט-פול בלונדון, הידועה בניסיונותיה לעודד אמנות דתית עכשווית, פנתה אליו בהצעה שייצור שתי יצירות וידיאו-ארט שיוצגו בקביעות בכנסייה. הראשונה, "קדושים מעונים", הושלמה ראשונה, השנייה, "מרים", נתלתה שנתיים אחריה. ויולה הוא איש נעים וחדור מטרה. מרתק לראות אותו מתכנן, מצלם, ויודע בדיוק מה הוא רוצה להשיג. לא ברורה בכלל עמדתו כלפי שאלות של דת ואמונה, אבל אין ספק שהן מעסיקות אותו והוא מבין לעומק כיצד היצירה שלו תקבל משמעות בתוך ההוד וההדר של הקתדרלה המפוארת. שתי יצירות עוצמתיות ביותר, שתהליך יצירתן מספק הצצה אל מוחו של אמן ענק.

בויס

Beuys

גרמניה, 2017 / 107 דקות

בימוי / אנדרס וייל

יוזף בויס, מהאמנים החשובים של המאה ה-20, נושא את הסרט על כתפיו הפילוסופיות הרחבות. קטעי ארכיון מרתקים בהם בויס מציג ומדבר, משולבים עם ראיונות של אנשים שהיו קרובים אליו במיוחד, ואלה מרכיבים, כמו פאזל של אלף חתיכות, את סיפור חייו ואת תפיסת עולמו. הוא נולד בגרמניה ב-1921, התגייס לצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, התרסק עם מטוסו בחצי האי קרים וניצל – כך טען – על ידי טטרים נוודים שהצילו את חייו. עם הסיפור הזה בויס החל ליצור את המיתולוגיה של עצמו, שבה מציאות ופנטזיה התערבבו בלי קושי. הסרט מביא תצלומים וקטעי וידיאו מילדותו בבית ללא אהבה, דרך הדיכאון הקשה שחווה ועד היותו שותף בהקמת מפלגת הירוקים הגרמנית. בויס מצטייר כמורה דגול ששאל שאלות יסוד על מהותה של האמנות וגבולותיה וביקש לשחרר את תלמידיו למצוא את אמנותם.

ליאונורה קרינגטון  

Leonora Carrington: The Lost Surrealist

בריטניה, 2017 / 52 דקות

בימוי / טרזה גריפיטס

דברי פתיחה: נועה רוזנברג – אוצרת אמנות מודרנית, מוזיאון ת"א

הציירת ליאונורה קרינגטון הייתה דמות חשובה ביותר בתנועה הסוריאליסטית בתקופת פריחתה בפריז בשנות ה-30 של המאה הקודמת. למרות זאת, היא כמעט לא ידועה, במיוחד לא במולדתה אנגליה, והסרט הזה מנסה לתקן עוול היסטורי ולהכיר לעולם את יצירתה המכשפת. קרינגטון גדלה באנגליה, בת למשפחה אמידה בעלת מפעל טקסטיל,  כבר בגיל צעיר מאוד התגלתה כבועטת במוסכמות וסולקה משני בתי ספר. מכאן והלאה חייה אופיינו על ידי החלטות נועזות, בגלל נטיותיה האמנותיות ובגלל מעורבויות רומנטיות. היא נדדה בין ארצות, ובסופו של דבר, אחרי שהות במוסד פסיכיאטרי (עקב התמוטטות נפשית שחוותה במהלך מלחמת העולם השנייה), הגיעה למקסיקו ומצאה שם את מקומה. מלבד אמנותה, שהושפעה מאגדות, מיתוסים ומתרבות המאיה, היא הייתה דמות משפיעה מאד בתנועה לשחרור האישה במקסיקו.

 אדריכלות

איסטנבול מתחדשת

Istanbul Echoes

קנדה, צרפת, 2017 / 103 דקות

בימוי / ג'וליה פראטי   – הקרנה בנוכחות הבמאית

סיפור ההתחדשות העירונית של איסטנבול מובא מנקודת מבטם של אזרחים המתקשים לשמור על אורחות חייהם ועל פרנסתם מעיסוקיהם המסורתיים. הסרט מתאר את קשיי הקידמה, את היעלמות הקהילה הקטנה, השכונתית, מפני גורדי השחקים והרחובות המודרניים שמנסים לתת מענה לעיר שהולכת וגדלה למימדים עצומים. סיפורם הנוגע ללב של אנשים, כמו האופה השכונתי, או מוכר הצדפות שצריכים ללמוד להתפרנס בעולם חדש שחוקיו שונים לגמרי מהעולם שהכירו, מצליח להמחיש את המחיר שתושבים צריכים לשלם.

 

הפסקת סיגריה עם אלברו סיזה  

Having a Cigarette with Alvaro Siza

גרמניה, 2016 / 52 דקות

בימוי והפקה / יאן דילת'י

אלברו סיזה (נ.1933),  הוא אחד הארכיטקטים העסוקים והמשפיעים בעולם כולו. יליד פורטוגל, שהוביל פרויקטים משמעותיים, בעיקר בתחום הדיור הציבורי. הוא רצה בכלל להיות פסל, אבל הושפע מהסביבה שראתה בפיסול קיום בוהמייני ובלתי אחראי, והלך ללמוד ארכיטקטורה. בשיחה שבמרכז הסרט הזה, הוא מסביר שארכיטקטורה ידועה בהיותה חלק מהלוקסוס שיכול להרשות לעצמו מעמד מבוסס כלכלית, אבל מבחינתו, השפעתה הגדולה של הארכיטקטורה המודרנית החלה אחרי מלחמת העולם השנייה, עם שיקומה של אירופה והצורך לבנות מבנים למסות גדולות של אנשים שהיו זקוקים לדיור. הוא עצמו הפך למומחה גדול בתחום בנייה ציבורית רחבת היקף. סיזה רואה בארכיטקטורה המשכיות ואמנות שעוברת מדור לדור. שעה קסומה עם איש חכם ונעים, תמיד עם סיגריה ביד.

של מי העיר הזאת?

Whose City?

שבדיה, גרמניה 2017 / 54 דקות

בימוי והפקה / הנס כריסטיאן פוסט

עיר מסובכת, ברלין. לא רק שחלקים נרחבים ממנה נהרסו במלחמת העולם השנייה, גם שני חלקיה, המערבי והמזרחי, התאחדו אחרי נפול החומה ב-1989. כל זה יצר את הכורח לבנות אותה מחדש, ובתחילת שנות ה-90 החל ויכוח מר ויצרי על דמותה. איך בונים עיר ובמיוחד – איך בונים עיר שנושאת זיכרונות קשים ועבר מסוכסך? שורה ארוכה של ארכיטקטים ומתכנני ערים מספרים על תהליך בנייתה של העיר שנמשך עד היום, וחוזרים אל הוויכוחים הגדולים שנוצרו ושהולידו ארכיטקטורה מגוונת בעיר מפוזרת.

מחול

מורדים על קצות האצבעות

Rebels on Pointe

קנדה, 2016 / 52 דקות

בימוי והפקה / בובי ג'ו הארט

סיפורו המרגש והייחודי של Les Ballets Trockadero de Monte Carlo, להקת בלט שכל רקדניה גברים, שהוקמה בניו-יורק בעקבות מהומות "סטונוול" ב1969 שפרצו כמחאה על היחס לאוכלוסייה ההומוסקסואלית. בהתחלה לא היה לגמרי ברור אם מדובר במהתלה; גברים בטייץ וטוטו, רוקדים על נעלי אצבע ומבצעים יצירות מהבלט הקלאסי בהחלט נראו כמו פרודיה על משהו. בעיקר כשלא ויתרו על השערות על החזה ולעיתים גם לא על זקן או שפם. אבל מהר מאוד ניצחה המקצוענות המדהימה של הרקדנים, והלהקה הפכה לאייקון חשוב בעולם הלה"טבי. היום, ארבעים ומשהו שנים אחרי הקמתה, זו להקה מבוקשת המופיעה בכל העולם. הסרט מביא מבט אינטימי על הרקדנים, על החזרות והזיעה, על עולמם ומשפחותיהם, על החברות האמיצה ותחושת השליחות, ועל ההנאה העצומה של הריקוד, שמצליח להיות בו בזמן מצחיק ומרגש, גרוטסקי ודרמתי, אבסורדי ואנושי עד מאוד.

צעדים של כסף

Voices of Finance

הולנד, 2016 / 35 דקות

בימוי / קלרה ואן חול

יוקרן עם סטפס ועם מכוניות מהחלומות

קולות של כסף

המונולוגים היוצרים את הסרט הקצר הזה מובאים כולם מתוך בלוג בעל אותו שם, שהיה פופולארי מאוד, והביא אנשים מתחום הבנקאות, ההשקעות והכספים לדבר על המציאות שבתוכה הם חיים. המרדף אחר הכסף, התחרות לחיים ולמוות, זניחתם של עקרונות מוסריים, השעבוד להצלחה ולסמליה, החרדה מפני פיטורין, ועוד. כאן, במקום מוסיקה שמלווה בדרך כלל ריקוד, המונולוגים עצמם הם הפסקול, ומביאים אותם סדרה של רקדנים, שמביעים אותם גם בגופם. המפגש בין הגוף הרוקד ותוכן המילים הנאמרות, יוצר אירוניה מופלאה, מצחיקה ומטלטלת, ומבליט את האבסורד הנוראי של חיים בהם הכסף הוא הכל.

סטפס

No Maps on my Taps

ארה"ב, 1979, שוחזר ב- 2017 / 58 דקות

בימוי / ג'ורג' נירנברג

יוקרן עם צעדים של כסף

שלושה רקדנים מיוחדים במינם, מראים את האמנות המופלאה של ריקוד הסטפס בסרט דוקומנטרי יפהפה שנעשה ב-1979 ולאחרונה זכה לשחזור. צ'אק גרין, באני בריגס והווארד "סאנדמן" סימס הם גיבורי הסרט, המראים עד כמה טאפ-דאנס היא אמנות מלאת הבעה ולגמרי תלויה ביכולותיו של הרוקד להיות מקורי, לעשות אימפרוביזציה ולתפוס את הרגע, ממש כמו נגני ג'אז. תור הזהב שלה היה  במחצית הראשונה של המאה העשרים, ובאמצעות קטעי ארכיון משחזר הבמאי את ימי הזוהר של הריקוד. במקום לשיר לה רקוויאם, הסרט עזר להחיות אותה. בשנות ה-80 היא החלה לפרוח מחדש, עם דור חדש ומוכשר של רקדנים, והיא חיה ונוקשת עד עצם היום הזה.

הגן

Garden

הולנד, 2016 / 73 דקות

בימוי / לואיס נרבוני

סרט יפהפה שעוקב אחר עבודתו של מדהי ואלרסקי, כוריאוגרף שעובד עם תיאטרון המחול ההולנדי Nederlands Dans Theater, לאחר שרקד איתם שנים רבות, וזכה ב-2013 בפרס החשוב ביותר המוענק לרקדנים בהולנד. ואלרסקי, צרפתי במקור, עובד על ריקוד ושמו "גן" לצלילי חמישיית הפסנתר של סן-סאנס. במהלך החזרות נחשפת אישיות שיש בה רוגע ונחישות, חיפוש וגם מטרה, ובעיקר נטולת אגו מנופח. הסרט בנוי כמעט כולו מצילומי חזרות וצילומי המופע, ומספק הנאה אסתטית בלתי רגילה לחובבי מחול.

קולנוע על קולנוע

הסרט של סמואל בקט

Notfilm

ארה"ב, 2015 / 128 דקות

בימוי, צילום ועריכה / רוס ליפמן

רוס ליפמן הוא יוצר סרטים שמתמחה ברסטורציה של יצירות אבודות בתולדות הקולנוע. בזמן שעשה תחקיר לקראת הרסטורציה של הסרט "פילם", סרט קצר והיחיד שסמואל בקט ביים לקולנוע, הוא הגיע אל בארני רוסט, האיש העומד בראש "גרוב פרס", הוצאה לאור מתקדמת, שאחראית, בין השאר, גם על הוצאתו לאור של בקט, אחד המוחות הזוהרים בספרות המאה העשרים. רוסט שימש מפיק של "פילם", ובביתו מצא ליפמן בלי סוף צילומים שלא נכנסו לסרט הסופי. בעקבות הגילוי יצר ליפמן את הסרט הזה, המתאר את כל תהליך יצירתו של "פילם", וגם את הקשר המוזר שנוצר בין בקט לבין גיבור סרטו, באסטר קיטון המזדקן. סביב בקט וקיטון הצטופפה קבוצה מרתקת של אנשים, מעריצי בקט שרצו לעזור ליצירה המוזרה שלו, לצאת לאוויר העולם. הסרט התיעודי, משחזר רגע מופלא ונטול ציניות בתולדות האוונגרד.

מטריות שרבורג – הסרט על הסרט  

Il était une fois… Les parapluies de Cherbourg

 צרפת, 2008 / 52 דקות

בימוי והפקה / מארי ג'נין

מי שחושב שז'אק דמי יצר סרט מוסיקלי רומנטי וצבעוני מוזמן לראות את הסרט הזה, שמשחזר את מלאכת עשיית "מטריות שרבורג". אז כן, הסרט צבעוני ומפעים ביופיו, אבל זו תוצאה של מלאכת מחשבת של עיצוב, שדמי היה מעורב בה עד קצות אצבעותיו. ו-כן, הסרט מוסיקלי, אבל אף אחד לפני דמי לא העז לתת לדמויות לשיר לכל אורכו, ממש כמו באופרה. ו-כן, זהו בהחלט סרט רומנטי, אבל אל תוך האווירה האגדתית דמי מכניס את החיים עצמם ואלה כוללים חייל הולך למלחמה, הריון מחוץ לנישואין, ויתור על אהבה והתבגרות כואבת. כמה מחשבה, תעוזה ומקוריות הושקעו בסרט אפשר לראות ב"מייקינג אוף" הזה, שנעשה הרבה שנים אחרי שדמי נפטר ולכן סיפור התהוותו מובא מפי שותפיו לדרך: מישל לגראן , אנייס ורדה וקתרין דנב  מספרים את סיפור התהוותה של יצירה, שהזמן רק מאשר את גדולתה.

ז'אן גאבן

UN FRANÇAIS NOMMÉ GABIN

צרפת, 2016 / 105 דקות

בימוי / איב ג'ולנד

השחקן הצרפתי ז'אן גאבן נולד בתחילת המאה העשרים (1904), מת אחרי שלושת-רבעי מאה (1976) ובין לבין הספיק להיות אחד השחקנים המרכזיים של הקולנוע הצרפתי, אם לא החשוב מכולם. גאבן הצליח להביא אמינות בכל תפקידיו, הרבה אי שקט, שאפיין גם את חייו וכריזמה שעזרה לו לקום מחדש כל פעם שכוכבו דעך. הקריירה שלו פרצה אל תודעת ההמונים עם "פפה לה מוקו" של ז'וליין דייבייה ו"האשליה הגדולה" של ז'אן רנואר, ידעה מורדות עם המעבר להוליווד אחרי כיבוש צרפת ע"י גרמניה הנאצית (ובעקבות רומן מתוקשר עם מרלן דיטריך), ופרחה מחדש בשנות ה-50, בעקבות הצלחת "הביזה" של ז'אק בקר. הוא נחשב למייצג של הגבר הצרפתי והצרפתיות בכלל והסרט מבהיר היטב מדוע הפך לכוכב.

תיאטרון

אשקאן- בדרך לנירנברג

Ashcan

בימוי והפקה / ווילי פרלשטיין- ההקרנה בנוכחות הבמאי

באדיבותyes  דוקו

בלגיה, 2018 / 90 דקות

סיפור מרתק ולא ידוע, אשר מעובד להצגה, מובא בסרט הזה, ובמרכזו מפגש בין בכירים שהשתייכו למשטר הנאצי לבין קבוצת חוקרים אמריקאים. הזמן הוא מאי 1945, ושורה של בכירים נאציים נכלאת במלון מהודר וישן, עד שיגיע הזמן להעביר אותם לנירנברג, שם יחכו למשפט ובחלק מהמקרים, לגזר דין מוות. אבל עד נירנברג יש עוד קצת זמן והאמריקאים מחליטים לנצל אותו כדי לנסות ולהוציא מידע מהבכירים על אופן התנהלותו של הרייך השלישי. שליטי הרייך לא ממש מבינים כיצד הם מקבלים מיטות ברזל מעיקות ואוכל דל. הם רגילים ליחס של אליטה מכובדת, ועדיין לא באמת מבינים מה פירוש היותם חלק מהמשטר הרצחני של היטלר. הסרט עוקב אחר החזרות והדיונים המתפתחים בין השחקנים לגבי המוטיבציה של הדמויות ומשחזר, בעזרת מרואיינים וקטעי ארכיון, את המציאות ההיסטורית שהולידה את המפגש הטעון הזה.

ספטקולו

SPETTACOLO

ארה"ב, 2017 / 91 דקות

בימוי והפקה / ג'ף מלברג, כריס שלן

מעל 50 שנה שהכפר מונטיצ'ילו בטוסקנה מתכנס בכל שנה כדי ליצור הצגה המספרת את סיפורו וסיפור האנשים שחיים בו. במאי הסרט, בני הזוג ג'ף מאלמברג וכריס שלן, טיילו להם בטוסקנה היפה והגיעו אל הכפר המיוחד והתוצאה, הסרט הזה, מזכירה לנו עד כמה הדברים האמיתיים נסתרים מן העין. זהו סיפור על קהילה שמצאה דרך מיוחדת במינה לשמר את עצמה- הם מספרים את סיפורם באמצעות תיאטרון. הם מתמודדים עם הטראומה הקולקטיבית שלהם -היום ההוא, במהלך מלחמת העולם השנייה, כשכל הכפר נצטווה להתכנס בכיכר ורק בזכות אישה אמיצה הם ניצלו מהכחדה. הסרט מביא סיפור שחודר עמוק מעבר לנופים היפהפיים, אל תוך הקיום האנושי של קהילה כפרית שלא ברור עוד כמה זמן תוכל לשרוד.

אפוס ילדים

שבת במוזיאון לכל המשפחה סרט קלאסי בעיבוד עכשווי + סדנת יצירה חדשנית

הנסיך הקטן

ארה"ב, 2015 / 108 דקות

בימוי / מארק אוסבורן

דיבוב עברי  / בר סביר, שלמה ארצי, אייל ליטוין,  אלברט כהן, דב רייזר

הספר הקלאסי של אנטואן דה סנט אכזופרי, על המסך הגדול , בעיבוד המנגיש אותו לקהל עכשווי ולא מקלקל את המקור. ילדה בת 12, חכמה וסקרנית, שסביבתה רוצה שתתנהג יפה, תהיה אחראית ותכין עצמה לחייה כבוגרת, נמשכת אל דמותו התמהונית של השכן, שמטוס קטן וישן תקוע בחצרו האחורית. הקשר בין שניהם מוביל לכך שהוא מספר לה סיפור על מטוסו שהתרסק לפני שנים רבות במדבר ועל ילד מופלא שפגש, שביקש ממנו שיצייר לו כבשה. סיפורה של הילדה מובא באנימציה עכשווית ומשוכללת, סיפורו של הנסיך, כפי שהיא מדמיינת אותו, מובא באנימציית "סטופ-מושן" מלאת קסם. הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל קאן וזכה לתשבוחות רבות וזכה בפרס הסזאר לסרט האנימציה הטוב ביותר. תענוג אמיתי לכל המשפחה.

אפוס – הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות, ייפתח זו השנה התשיעית ב- 14 במרץ 2018 במוזיאון תל אביב לאמנות. הפסטיבל יתקיים בסוף שבוע ארוך במשך ארבעה ימים ולילות רצופים, בהם יוקרנו למעלה מ-50 סרטים חדשים מהארץ ומכל רחבי העולם, בהקרנות בכורה בישראל.

סרט על אמנות הווידיאו של ביל ויולה באפוס 2018. צילום: יח"צ.

בתכנית האמנותית של פסטיבל אפוס השנה – הצצה אל תוך מוחו של גדול אמני הוידאו ביל ויולה, סרטים על הסופרת מרגרט אטווד, הבמאי הצ'כי יז'י מנזל, השחקן הצרפתי ז'אן גאבן, מעצב האופנה היפני יוז'י ימאמוטו, תחילת הקריירה של ענקי המוזיקה ז'קלין דה-פרה, דניאל בארנבוים, יצחק פרלמן, פנחס צוקרמן  וזובין מהטה וחייהם של אום כולתום וג'ון קולטריין.

בלט ומחול: גברים רוקדים בלט קלאסי . מורדים על קצות האצבעות. צילום יח"צ

כן יוקרנו סרטים על עולם המסחר המטורף של האמנות  העכשווית, על כפר שלם באיטליה שהוא להקת תיאטרון, על עיצוב איטלקי של מכוניות מהחלומות, דיור ציבורי באירופה, תהליכי שימור בברלין והתחדשות עירונית באיסטנבול,  אמניות מורדות ופורצות דרך, המייקינג אוף של "מטריות שרבורג", נשים מנצחות על תזמורות, גברים רוקדים בלט קלאסי, מחווה למועדון ארוחת הבוקר של דוד פרלוב, מפגשים עם יוצרי סרטים בינלאומיים, תחרות ישראלית, תכנית סרטי שירה ישראלית, תחרות סרטי סטודנטים , תכנית קולנוע ניסיוני ולראשונה תכנית מיוחדת לדור הצעיר: "אפוס לילדים" עם הנסיך הקטן , תערוכה לכל המשפחה וסדנת יצירה אורבאנית במוזיאון ועוד.

סרטו של סמואל בקט עם באסטר קיטון באפוס 2018

פסטיבל אפוס, בניהולה האמנותי של מיקי לרון, הוא פסטיבל הסרטים  היחיד בישראל, המוקדש כולו לתחומי התרבות המגוונים. רכישת כרטיס לסרט בפסטיבל אפוס, מקנה כניסה חופשית למוזיאון תל אביב לאמנות, כך שאפשר גם לשלב בילוי  ולבקר בשלל התערוכות המוצגות בימים אלה במוזיאון.

תוכניית הפסטיבל באתר אפוס 2018 http://www.filmart.co.il/

בין הסרטים הבולטים באפוס 9 לפי קטגוריות

המילה הכתובה

מרגרט אטווד

Margret Atwood: You Have Been Warned!

בריטניה, 2017 / 65 דקות

בימוי והפקה / קטי הומן

כבר שנים שהיא מופיעה ברשימת הסופרים שמהמרים עליהם שיזכו בפרס נובל, אבל בשנה האחרונה היה לסופרת הקנדית מרגרט אטווד הישג מיוחד במינו: ספר שכתבה לפני יותר משלושים שנה היה לספר המבוקש ביותר באמזון. העיבוד הטלוויזיוני המוצלח של "סיפורה של שפחה" הוא שהקפיץ אותו לראש רשימות רבי המכר, אבל אין ספק שהרלוונטיות של אטווד רק הולכת ומתחזקת עם השנים. בדיוקן המעמיק הזה, אטווד בת ה-79 מספרת על שורשיה הקנדיים, על הקשר הקרוב לאדמה ולטבע, על הבית המיוחד שאיפשר לה לפתח מחשבה עצמאית, על המאבקים והנכונות התמידית לעלות על בריקדות.

רוצחות סדרתיות – סופרות כותבות מתח

Serial Killers: The Women Who Write Crime Fiction

בריטניה, 2016 / 68 דקות

בימוי והפקה / קולט קמדן

הדור העכשווי של סופרות ספרי המתח עומד אמנם על הכתפיים הרחבות של כמה ענקיות בתחום – אגת'ה כריסטי, פ.ד. ג'יימס, רות' רנדל – אבל יש לו אופי מובהק משלו. מפגש עם הסופרות המצליחות ביותר בתחום היום, מגלה יוצרות שלא מפחדות לרדת לעומקן של פרוורסיות אנושיות. הן עושות תחקירי עומק במעבדות הפתולוגים, מבררות איך אפשר לרצוח בדרכים חדשות ומפתיעות, לומדות את חוקי המדע והטבע כדי לעגן את יצירתן במציאות ומתקרבות הביתה כדי לחפש את המניעים. האלימות הרצחנית בספריהן היא תוצאה של יחסים קרובים ואינטימיים, או של זרות נוראית המתגלה במקומות הבטוחים ביותר, בין חדר השינה לחדר הילדים, בין המטבח לסלון המשפחתי. פטרישיה קורנוול הוותיקה ופולה הוקינס החדשה מצטרפות לשורה של סופרות מתח עכשוויות שמשתפות בסודות המקצוע.

עיצוב

מי אתה יוז'י ימאמוטו  

Yohji Yamamoto: Dressmaker

גרמניה, 2016 / 69 דקות

בימוי / ת'ה צ'או ניו

מעצב האופנה היפני יוז'י ימאמוטו, אחד המעצבים החשובים והמשפיעים בעולם, הוא איש שקט, מדבר אנגלית לאט לאט, מהרהר תוך כדי ניסוח משפטיו. הוא איש עם עקרונות רבים, שונא לוגואים ועקבים למשל, והוא יצר אופנה שמושפעת מאסתטיקה יפנית וידועה בגזרות מדויקות ומחויטות לעילא. לבוש שחור, עם כובע שלא מש מראשו, וסיגריה שלא משה מידו, הוא מספר את סיפורו, סיפור של ילד שגדל לבד עם אמו, ולמד מגיל צעיר שהעולם קשה ואכזר ואסור לסמוך על אף אחד. הוא מאמין שהנטל שלוקח האמן על עצמו הוא נטל ההתנגדות ומגדיר את עצמו כאדם לא חופשי שמייחל כל חייו לחופש בלתי מושג. הוא איש קשה, תובעני בעיקר כלפי עצמו אך גם כלפי אלה שעובדים איתו ומתלמדים אצלו, ומאמין ביצירתיות שהיא תוצאה של עבודה קשה, אימון וניסיון. אמו, קולגות, תלמידים ובעיקר הוא עצמו, מביאים פרופיל של אדם שמצא בבגדים את ייעודו אבל לרגע לא מפסיק לחפש.

מכוניות מהחלומות

Driving Dreams

איטליה, 2016 / 52 דקות

בימוי / ג'יאנוקה מיליארוטי

דברי פתיחה: אלכס פדואה –  ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי, שנקר

יוקרן עם הסרט צעדים של כסף

מעצבי המכוניות המובילים בתור הזהב האיטלקי מספרים על ימים עברו כשעיצוב המכוניות הוביל את תעשיית הרכב ונתן דרור לדמיונם של המעצבים וליצירתיות שלהם. "הרנסאנס האיטלקי" של המכוניות התחיל אחרי מלחמת העולם השנייה ונמשך כשלושים שנה. במהלכו יכלו המעצבים, כולם גברים, לממש את חלומותיהם וליצור עיצובים חדשים ומקוריים, שאת חלקם הם עצמם לא באמת יכולים להסביר. מאז הפך עיצוב המכוניות לפרקטי הרבה יותר, אבל הסרט, המלווה בצילומים נפלאים של מכוניות, מצליח לעורר נוסטלגיה גם אצל מי שמכיר את כלי הרכב האלה רק מהסרטים.

זאק פוזן: המעצב שעף קרוב מדי לשמש

House of z

ארה"ב, 2017 / 87 דקות

בימוי / סנדי כרונופולוס

זאק פוזן נולד אל תוך סביבה שהתאימה לו בדיוק. משפחה חמה אוהבת ומטפחת בלב הסוהו במנהטן. כילד שיחק עם בובות ותפר להם תלבושות, וכשהתבגר מצא את מקומו בתיכון אמנותי, שם הפכו חברותיו לכיתה לדוגמניות הראשונות שלו. במהירות מסחררת החלו סלבריטאיות ללבוש את שמלותיו, המגזינים היוקרתיים ובראשם "ווג" אימצו אותו, העולם נרעש מבן ה-20 שיודע לעצב שמלות כל כך יפה, ופוזן חגג את מיקומו על גג העולם. ואז באה הנפילה הגדולה, וממש באותה מהירות שהוכתר, הוא צלל מטה. הסרט המרתק, כמעט סיפור מתח, מספר את סיפור עלייתו, נפילתו וגם ניסיונו האמיץ להתרומם מחדש אחרי הנפילה הכואבת. זהו סרט על אמן שההיבריס כמעט חיסל אותו, עד שגילה מחדש מה חשוב באמת.

מוסיקה

אום כולת'ום 

OUM KALTHOUM

צרפת, 2016 / 53 דקות

יוצרים / נדיה מלא וגזבייר ווילטאר

דרכה של הדיווה הנערצת, אום כולתום, מכפר בדלתא של הנילוס אל פסגת עולם התרבות, משירה דתית דרך שירה עממית ועד ליצירת סגנון ייחודי ופורץ דרך. שורה של משוררים, מלחינים, מבצעים ומכרים מתארים את אישיותה ומנסים לפצח את מרכיבי ההצלחה של האישה שנתנה את כל כולה על הבמה, אך בה בעת שמרה את עצמה לעצמה, שהייתה פמיניסטית בכל הווייתה אך גם שמרנית מוצהרת, שידעה לחדור עמוק אל לבו של העם ולהשמיע את קולו, אך גם מצאה דרכה אל לב שליטיו. בעזרת קטעי ארכיון נדירים, הסרט מביא מבט רחב על עולם השירה בקהיר של המאה הקודמת, מהשפעות והזדמנויות שנבעו מהקידמה  ועד התמורות הגיאו-פוליטיות באזור. 42 שנה אחרי מותה, מעמדה עדיין איתן, קולה עדיין מרטיט לבבות, והמסתורין שסביב דמותה רבת הסתירות והחידות לא מפסיק לרתק.

 מנצחות

Maestras

גרמניה, 2016 / 65 דקות

בימוי / גונטר אטלן

האם עדיין יש תקרת זכוכית בתחום הניצוח הנשי, או שמא היא נפרצה? מנצחות מצליחות בעולם היום, נשים שעומדות על הפודיום ומובילות תזמורות אל הצלחות גדולות בתחום הביצוע, עומדות במרכז הסרט ומספרות על הדרך הארוכה שעשו להגיע לתפקיד הנכסף. הן מתארות את הדרך שעשו ואת תפיסת עולמן כנשים בעולם שעדיין נשלט ברובו על ידי גברים. הן לא טוענות לאפליה, ולגמרי בטוחות במקומן המוצדק, הסרט מוריד את הכובע אל מול אלה שכן היו צריכות לפרוץ את החומות ובראשן סילביה קאדוף, ששנים הייתה אסיסטנטית של לאונרד ברנשטיין וניצחה על הפילהרמונית של ברלין כשהחליפה את הרברט פון-קאריאן. הן מדברות באהבה על המקצוע ורומזות על עולם קצת פתוח יותר, שבו חברי תזמורת דווקא מקבלים אותן כאוטוריטות וכבר (כמעט) לא תוהים אם הן ראויות לתפקיד.

עלמה דויטשר – החיפוש אחר סינדרלה  

Alma Deutscher: Finding Cinderella

בריטניה, 2017 / 62 דקות

בימוי והפקה / מורג טינטו

עלמה דויטשר, בת 11 בזמן צילומי הסרט התיעודי הזה, ניגנה על פסנתר בגיל שנתיים ובגיל ארבע כבר הלחינה מוסיקה משלה. תווים קראה הרבה לפני שקראה אותיות, והיא עסוקה בחזרות לאופרה הראשונה שכתבה, שעומדת להעלות בווינה (האופרה בוצעה בפסטיבל כפר בלום ב- 2015) עיבוד של סיפור סינדרלה, אבל סינדרלה לא מאבדת נעל כי אם מחפשת את הנסיך שישלים את יצירתה המוסיקלית. הסרט עוקב אחר עלמה ומשפחתה, בביתם הכפרי בדורקינג האנגלית ובחדר החזרות בווינה, שם היא מעורבת מאוד בתהליך יצירתה של האופרה ומשוחחת בחופשיות עם המנצח והזמרים, כולם מוסיקאים בוגרים שמנהלים איתה דיאלוג יצירתי ומכבד. אביה, הבלשן גיא דויטשר, ישראלי במקור ואמה, ג'יין, חוקרת ספרות, מחנכים אותה ואת אחותה בחינוך ביתי ומגיל צעיר מאוד מתעדים את התפתחותה של מי שכבר כונתה בעיתונות העולמית "מוצרט הקטנה". פרופיל מרתק ומעורר מחשבה של נערה צעירה ומיוחדת במינה.

 

כשאלוהים ישן

When God Sleeps

גרמניה, ארה"ב, 2017 / 88 דקות

בימוי / טיל שאודר

בגיל 25 מצליח שאהין נג'אפי להרגיז את שלטונות ארצו, איראן, נאסר להשמעה והופך לקולם של דור מורד וזועם. במהלך נסיעה לטורקיה הוא מבין שהחזרה לאיראן כרוכה בסיכון גדול ומחליט להמשיך משם לגרמניה. בגרמניה הוא ממשיך ליצור ולהרגיז את הממסד הדתי של איראן עד שמכריזים עליו כאויב הדת ופרס כספי מובטח למי שיהרוג אותו. נג'אפי יורד למחתרת ומתחיל חיים של אמן שחייב להתחבא. קריאת התיגר שלו על המשטר ועל האסלאם גובה מחיר בכל אספקט של חייו, כולל במערכת יחסים המתפתחת בינו לבין בת של אחד ממקורבי הממשל האיראני. הסרט מלווה אותו בחייו במחתרת בגרמניה, כשהא נאבק על זכותו להמשיך ולהופיע וליצור, למרות הסכנה הגדולה הנשקפת לו ולכל מי שמסייע לו. סיפור של אמן צעיר ואמיץ שלא מוכן שיסתמו לו את הפה, גם כשמולו עומד שלטון פאנטי חסר מעצורים.

אמנות פלסטית

גבולות פרוצים – מסע אל תוך עסקי האמנות

Blurred Lines – Inside the Art World

קנדה, 2017 / 80 דקות

בימוי והפקה / בארי אבריץ

כסף מסובב  את העולם בכלל ואת עולם האמנות העכשווית בפרט, זה שבו קונים ומוכרים  יוצרים ערך שאין לאף אחד מושג על סמך מה הוא נקבע, ומפוצצים בלונים באותה חדווה. בעשרה פרקים קצביים הסרט עובר בין כל שחקני עולם הסחר האמנותי: האספנים, בתי המכירות, ירידי האמנות, הגלריסטים והאמנים שורה ארוכה ומרתקת של אנשי אמנות, מספרים על מכונת הכסף המשומנת. מי שמצליח בעולם הזה הוא בדרך כלל זה שיודע לשחק את המשחק, ולא בכדי מתעכב הסרט על אמנים כמו ג'ף קונס ודמיאן הרסט, והגלריסט לארי גגוזיאן, שמצליח להישאר אניגמטי ובלתי מושג, ממש כמו האמנות עצמה.

ביל ויולה – בדרך לסנט פול

Bill Viola—The Road to St. Paul’s

בימוי והפקה / ג'רלד פוקס  – ההקרנה בנוכחות הבמאי

בריטניה, 2016 / 91 דקות

12 שנה, בסבלנות אין קץ, עקב הסרט אחר תהליך עבודתו של ביל ויולה, כנראה גדול יוצרי הוידיאו-ארט בעולם היום. קתדרלת סנט-פול בלונדון, הידועה בניסיונותיה לעודד אמנות דתית עכשווית, פנתה אליו בהצעה שייצור שתי יצירות וידיאו-ארט שיוצגו בקביעות בכנסייה. הראשונה, "קדושים מעונים", הושלמה ראשונה, השנייה, "מרים", נתלתה שנתיים אחריה. ויולה הוא איש נעים וחדור מטרה. מרתק לראות אותו מתכנן, מצלם, ויודע בדיוק מה הוא רוצה להשיג. לא ברורה בכלל עמדתו כלפי שאלות של דת ואמונה, אבל אין ספק שהן מעסיקות אותו והוא מבין לעומק כיצד היצירה שלו תקבל משמעות בתוך ההוד וההדר של הקתדרלה המפוארת. שתי יצירות עוצמתיות ביותר, שתהליך יצירתן מספק הצצה אל מוחו של אמן ענק.

בויס

Beuys

גרמניה, 2017 / 107 דקות

בימוי / אנדרס וייל

יוזף בויס, מהאמנים החשובים של המאה ה-20, נושא את הסרט על כתפיו הפילוסופיות הרחבות. קטעי ארכיון מרתקים בהם בויס מציג ומדבר, משולבים עם ראיונות של אנשים שהיו קרובים אליו במיוחד, ואלה מרכיבים, כמו פאזל של אלף חתיכות, את סיפור חייו ואת תפיסת עולמו. הוא נולד בגרמניה ב-1921, התגייס לצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, התרסק עם מטוסו בחצי האי קרים וניצל – כך טען – על ידי טטרים נוודים שהצילו את חייו. עם הסיפור הזה בויס החל ליצור את המיתולוגיה של עצמו, שבה מציאות ופנטזיה התערבבו בלי קושי. הסרט מביא תצלומים וקטעי וידיאו מילדותו בבית ללא אהבה, דרך הדיכאון הקשה שחווה ועד היותו שותף בהקמת מפלגת הירוקים הגרמנית. בויס מצטייר כמורה דגול ששאל שאלות יסוד על מהותה של האמנות וגבולותיה וביקש לשחרר את תלמידיו למצוא את אמנותם.

ליאונורה קרינגטון  

Leonora Carrington: The Lost Surrealist

בריטניה, 2017 / 52 דקות

בימוי / טרזה גריפיטס

דברי פתיחה: נועה רוזנברג – אוצרת אמנות מודרנית, מוזיאון ת"א

הציירת ליאונורה קרינגטון הייתה דמות חשובה ביותר בתנועה הסוריאליסטית בתקופת פריחתה בפריז בשנות ה-30 של המאה הקודמת. למרות זאת, היא כמעט לא ידועה, במיוחד לא במולדתה אנגליה, והסרט הזה מנסה לתקן עוול היסטורי ולהכיר לעולם את יצירתה המכשפת. קרינגטון גדלה באנגליה, בת למשפחה אמידה בעלת מפעל טקסטיל,  כבר בגיל צעיר מאוד התגלתה כבועטת במוסכמות וסולקה משני בתי ספר. מכאן והלאה חייה אופיינו על ידי החלטות נועזות, בגלל נטיותיה האמנותיות ובגלל מעורבויות רומנטיות. היא נדדה בין ארצות, ובסופו של דבר, אחרי שהות במוסד פסיכיאטרי (עקב התמוטטות נפשית שחוותה במהלך מלחמת העולם השנייה), הגיעה למקסיקו ומצאה שם את מקומה. מלבד אמנותה, שהושפעה מאגדות, מיתוסים ומתרבות המאיה, היא הייתה דמות משפיעה מאד בתנועה לשחרור האישה במקסיקו.

 אדריכלות

איסטנבול מתחדשת

Istanbul Echoes

קנדה, צרפת, 2017 / 103 דקות

בימוי / ג'וליה פראטי   – הקרנה בנוכחות הבמאית

סיפור ההתחדשות העירונית של איסטנבול מובא מנקודת מבטם של אזרחים המתקשים לשמור על אורחות חייהם ועל פרנסתם מעיסוקיהם המסורתיים. הסרט מתאר את קשיי הקידמה, את היעלמות הקהילה הקטנה, השכונתית, מפני גורדי השחקים והרחובות המודרניים שמנסים לתת מענה לעיר שהולכת וגדלה למימדים עצומים. סיפורם הנוגע ללב של אנשים, כמו האופה השכונתי, או מוכר הצדפות שצריכים ללמוד להתפרנס בעולם חדש שחוקיו שונים לגמרי מהעולם שהכירו, מצליח להמחיש את המחיר שתושבים צריכים לשלם.

 

הפסקת סיגריה עם אלברו סיזה  

Having a Cigarette with Alvaro Siza

גרמניה, 2016 / 52 דקות

בימוי והפקה / יאן דילת'י

אלברו סיזה (נ.1933),  הוא אחד הארכיטקטים העסוקים והמשפיעים בעולם כולו. יליד פורטוגל, שהוביל פרויקטים משמעותיים, בעיקר בתחום הדיור הציבורי. הוא רצה בכלל להיות פסל, אבל הושפע מהסביבה שראתה בפיסול קיום בוהמייני ובלתי אחראי, והלך ללמוד ארכיטקטורה. בשיחה שבמרכז הסרט הזה, הוא מסביר שארכיטקטורה ידועה בהיותה חלק מהלוקסוס שיכול להרשות לעצמו מעמד מבוסס כלכלית, אבל מבחינתו, השפעתה הגדולה של הארכיטקטורה המודרנית החלה אחרי מלחמת העולם השנייה, עם שיקומה של אירופה והצורך לבנות מבנים למסות גדולות של אנשים שהיו זקוקים לדיור. הוא עצמו הפך למומחה גדול בתחום בנייה ציבורית רחבת היקף. סיזה רואה בארכיטקטורה המשכיות ואמנות שעוברת מדור לדור. שעה קסומה עם איש חכם ונעים, תמיד עם סיגריה ביד.

של מי העיר הזאת?

Whose City?

שבדיה, גרמניה 2017 / 54 דקות

בימוי והפקה / הנס כריסטיאן פוסט

עיר מסובכת, ברלין. לא רק שחלקים נרחבים ממנה נהרסו במלחמת העולם השנייה, גם שני חלקיה, המערבי והמזרחי, התאחדו אחרי נפול החומה ב-1989. כל זה יצר את הכורח לבנות אותה מחדש, ובתחילת שנות ה-90 החל ויכוח מר ויצרי על דמותה. איך בונים עיר ובמיוחד – איך בונים עיר שנושאת זיכרונות קשים ועבר מסוכסך? שורה ארוכה של ארכיטקטים ומתכנני ערים מספרים על תהליך בנייתה של העיר שנמשך עד היום, וחוזרים אל הוויכוחים הגדולים שנוצרו ושהולידו ארכיטקטורה מגוונת בעיר מפוזרת.

מחול

מורדים על קצות האצבעות

Rebels on Pointe

קנדה, 2016 / 52 דקות

בימוי והפקה / בובי ג'ו הארט

סיפורו המרגש והייחודי של Les Ballets Trockadero de Monte Carlo, להקת בלט שכל רקדניה גברים, שהוקמה בניו-יורק בעקבות מהומות "סטונוול" ב1969 שפרצו כמחאה על היחס לאוכלוסייה ההומוסקסואלית. בהתחלה לא היה לגמרי ברור אם מדובר במהתלה; גברים בטייץ וטוטו, רוקדים על נעלי אצבע ומבצעים יצירות מהבלט הקלאסי בהחלט נראו כמו פרודיה על משהו. בעיקר כשלא ויתרו על השערות על החזה ולעיתים גם לא על זקן או שפם. אבל מהר מאוד ניצחה המקצוענות המדהימה של הרקדנים, והלהקה הפכה לאייקון חשוב בעולם הלה"טבי. היום, ארבעים ומשהו שנים אחרי הקמתה, זו להקה מבוקשת המופיעה בכל העולם. הסרט מביא מבט אינטימי על הרקדנים, על החזרות והזיעה, על עולמם ומשפחותיהם, על החברות האמיצה ותחושת השליחות, ועל ההנאה העצומה של הריקוד, שמצליח להיות בו בזמן מצחיק ומרגש, גרוטסקי ודרמתי, אבסורדי ואנושי עד מאוד.

צעדים של כסף

Voices of Finance

הולנד, 2016 / 35 דקות

בימוי / קלרה ואן חול

יוקרן עם סטפס ועם מכוניות מהחלומות

קולות של כסף

המונולוגים היוצרים את הסרט הקצר הזה מובאים כולם מתוך בלוג בעל אותו שם, שהיה פופולארי מאוד, והביא אנשים מתחום הבנקאות, ההשקעות והכספים לדבר על המציאות שבתוכה הם חיים. המרדף אחר הכסף, התחרות לחיים ולמוות, זניחתם של עקרונות מוסריים, השעבוד להצלחה ולסמליה, החרדה מפני פיטורין, ועוד. כאן, במקום מוסיקה שמלווה בדרך כלל ריקוד, המונולוגים עצמם הם הפסקול, ומביאים אותם סדרה של רקדנים, שמביעים אותם גם בגופם. המפגש בין הגוף הרוקד ותוכן המילים הנאמרות, יוצר אירוניה מופלאה, מצחיקה ומטלטלת, ומבליט את האבסורד הנוראי של חיים בהם הכסף הוא הכל.

סטפס

No Maps on my Taps

ארה"ב, 1979, שוחזר ב- 2017 / 58 דקות

בימוי / ג'ורג' נירנברג

יוקרן עם צעדים של כסף

שלושה רקדנים מיוחדים במינם, מראים את האמנות המופלאה של ריקוד הסטפס בסרט דוקומנטרי יפהפה שנעשה ב-1979 ולאחרונה זכה לשחזור. צ'אק גרין, באני בריגס והווארד "סאנדמן" סימס הם גיבורי הסרט, המראים עד כמה טאפ-דאנס היא אמנות מלאת הבעה ולגמרי תלויה ביכולותיו של הרוקד להיות מקורי, לעשות אימפרוביזציה ולתפוס את הרגע, ממש כמו נגני ג'אז. תור הזהב שלה היה  במחצית הראשונה של המאה העשרים, ובאמצעות קטעי ארכיון משחזר הבמאי את ימי הזוהר של הריקוד. במקום לשיר לה רקוויאם, הסרט עזר להחיות אותה. בשנות ה-80 היא החלה לפרוח מחדש, עם דור חדש ומוכשר של רקדנים, והיא חיה ונוקשת עד עצם היום הזה.

הגן

Garden

הולנד, 2016 / 73 דקות

בימוי / לואיס נרבוני

סרט יפהפה שעוקב אחר עבודתו של מדהי ואלרסקי, כוריאוגרף שעובד עם תיאטרון המחול ההולנדי Nederlands Dans Theater, לאחר שרקד איתם שנים רבות, וזכה ב-2013 בפרס החשוב ביותר המוענק לרקדנים בהולנד. ואלרסקי, צרפתי במקור, עובד על ריקוד ושמו "גן" לצלילי חמישיית הפסנתר של סן-סאנס. במהלך החזרות נחשפת אישיות שיש בה רוגע ונחישות, חיפוש וגם מטרה, ובעיקר נטולת אגו מנופח. הסרט בנוי כמעט כולו מצילומי חזרות וצילומי המופע, ומספק הנאה אסתטית בלתי רגילה לחובבי מחול.

קולנוע על קולנוע

הסרט של סמואל בקט

Notfilm

ארה"ב, 2015 / 128 דקות

בימוי, צילום ועריכה / רוס ליפמן

רוס ליפמן הוא יוצר סרטים שמתמחה ברסטורציה של יצירות אבודות בתולדות הקולנוע. בזמן שעשה תחקיר לקראת הרסטורציה של הסרט "פילם", סרט קצר והיחיד שסמואל בקט ביים לקולנוע, הוא הגיע אל בארני רוסט, האיש העומד בראש "גרוב פרס", הוצאה לאור מתקדמת, שאחראית, בין השאר, גם על הוצאתו לאור של בקט, אחד המוחות הזוהרים בספרות המאה העשרים. רוסט שימש מפיק של "פילם", ובביתו מצא ליפמן בלי סוף צילומים שלא נכנסו לסרט הסופי. בעקבות הגילוי יצר ליפמן את הסרט הזה, המתאר את כל תהליך יצירתו של "פילם", וגם את הקשר המוזר שנוצר בין בקט לבין גיבור סרטו, באסטר קיטון המזדקן. סביב בקט וקיטון הצטופפה קבוצה מרתקת של אנשים, מעריצי בקט שרצו לעזור ליצירה המוזרה שלו, לצאת לאוויר העולם. הסרט התיעודי, משחזר רגע מופלא ונטול ציניות בתולדות האוונגרד.

מטריות שרבורג – הסרט על הסרט  

Il était une fois… Les parapluies de Cherbourg

 צרפת, 2008 / 52 דקות

בימוי והפקה / מארי ג'נין

מי שחושב שז'אק דמי יצר סרט מוסיקלי רומנטי וצבעוני מוזמן לראות את הסרט הזה, שמשחזר את מלאכת עשיית "מטריות שרבורג". אז כן, הסרט צבעוני ומפעים ביופיו, אבל זו תוצאה של מלאכת מחשבת של עיצוב, שדמי היה מעורב בה עד קצות אצבעותיו. ו-כן, הסרט מוסיקלי, אבל אף אחד לפני דמי לא העז לתת לדמויות לשיר לכל אורכו, ממש כמו באופרה. ו-כן, זהו בהחלט סרט רומנטי, אבל אל תוך האווירה האגדתית דמי מכניס את החיים עצמם ואלה כוללים חייל הולך למלחמה, הריון מחוץ לנישואין, ויתור על אהבה והתבגרות כואבת. כמה מחשבה, תעוזה ומקוריות הושקעו בסרט אפשר לראות ב"מייקינג אוף" הזה, שנעשה הרבה שנים אחרי שדמי נפטר ולכן סיפור התהוותו מובא מפי שותפיו לדרך: מישל לגראן , אנייס ורדה וקתרין דנב  מספרים את סיפור התהוותה של יצירה, שהזמן רק מאשר את גדולתה.

ז'אן גאבן

UN FRANÇAIS NOMMÉ GABIN

צרפת, 2016 / 105 דקות

בימוי / איב ג'ולנד

השחקן הצרפתי ז'אן גאבן נולד בתחילת המאה העשרים (1904), מת אחרי שלושת-רבעי מאה (1976) ובין לבין הספיק להיות אחד השחקנים המרכזיים של הקולנוע הצרפתי, אם לא החשוב מכולם. גאבן הצליח להביא אמינות בכל תפקידיו, הרבה אי שקט, שאפיין גם את חייו וכריזמה שעזרה לו לקום מחדש כל פעם שכוכבו דעך. הקריירה שלו פרצה אל תודעת ההמונים עם "פפה לה מוקו" של ז'וליין דייבייה ו"האשליה הגדולה" של ז'אן רנואר, ידעה מורדות עם המעבר להוליווד אחרי כיבוש צרפת ע"י גרמניה הנאצית (ובעקבות רומן מתוקשר עם מרלן דיטריך), ופרחה מחדש בשנות ה-50, בעקבות הצלחת "הביזה" של ז'אק בקר. הוא נחשב למייצג של הגבר הצרפתי והצרפתיות בכלל והסרט מבהיר היטב מדוע הפך לכוכב.

תיאטרון

אשקאן- בדרך לנירנברג

Ashcan

בימוי והפקה / ווילי פרלשטיין- ההקרנה בנוכחות הבמאי

באדיבותyes  דוקו

בלגיה, 2018 / 90 דקות

סיפור מרתק ולא ידוע, אשר מעובד להצגה, מובא בסרט הזה, ובמרכזו מפגש בין בכירים שהשתייכו למשטר הנאצי לבין קבוצת חוקרים אמריקאים. הזמן הוא מאי 1945, ושורה של בכירים נאציים נכלאת במלון מהודר וישן, עד שיגיע הזמן להעביר אותם לנירנברג, שם יחכו למשפט ובחלק מהמקרים, לגזר דין מוות. אבל עד נירנברג יש עוד קצת זמן והאמריקאים מחליטים לנצל אותו כדי לנסות ולהוציא מידע מהבכירים על אופן התנהלותו של הרייך השלישי. שליטי הרייך לא ממש מבינים כיצד הם מקבלים מיטות ברזל מעיקות ואוכל דל. הם רגילים ליחס של אליטה מכובדת, ועדיין לא באמת מבינים מה פירוש היותם חלק מהמשטר הרצחני של היטלר. הסרט עוקב אחר החזרות והדיונים המתפתחים בין השחקנים לגבי המוטיבציה של הדמויות ומשחזר, בעזרת מרואיינים וקטעי ארכיון, את המציאות ההיסטורית שהולידה את המפגש הטעון הזה.

ספטקולו

SPETTACOLO

ארה"ב, 2017 / 91 דקות

בימוי והפקה / ג'ף מלברג, כריס שלן

מעל 50 שנה שהכפר מונטיצ'ילו בטוסקנה מתכנס בכל שנה כדי ליצור הצגה המספרת את סיפורו וסיפור האנשים שחיים בו. במאי הסרט, בני הזוג ג'ף מאלמברג וכריס שלן, טיילו להם בטוסקנה היפה והגיעו אל הכפר המיוחד והתוצאה, הסרט הזה, מזכירה לנו עד כמה הדברים האמיתיים נסתרים מן העין. זהו סיפור על קהילה שמצאה דרך מיוחדת במינה לשמר את עצמה- הם מספרים את סיפורם באמצעות תיאטרון. הם מתמודדים עם הטראומה הקולקטיבית שלהם -היום ההוא, במהלך מלחמת העולם השנייה, כשכל הכפר נצטווה להתכנס בכיכר ורק בזכות אישה אמיצה הם ניצלו מהכחדה. הסרט מביא סיפור שחודר עמוק מעבר לנופים היפהפיים, אל תוך הקיום האנושי של קהילה כפרית שלא ברור עוד כמה זמן תוכל לשרוד.

אפוס ילדים

שבת במוזיאון לכל המשפחה סרט קלאסי בעיבוד עכשווי + סדנת יצירה חדשנית

הנסיך הקטן

ארה"ב, 2015 / 108 דקות

בימוי / מארק אוסבורן

דיבוב עברי  / בר סביר, שלמה ארצי, אייל ליטוין,  אלברט כהן, דב רייזר

הספר הקלאסי של אנטואן דה סנט אכזופרי, על המסך הגדול , בעיבוד המנגיש אותו לקהל עכשווי ולא מקלקל את המקור. ילדה בת 12, חכמה וסקרנית, שסביבתה רוצה שתתנהג יפה, תהיה אחראית ותכין עצמה לחייה כבוגרת, נמשכת אל דמותו התמהונית של השכן, שמטוס קטן וישן תקוע בחצרו האחורית. הקשר בין שניהם מוביל לכך שהוא מספר לה סיפור על מטוסו שהתרסק לפני שנים רבות במדבר ועל ילד מופלא שפגש, שביקש ממנו שיצייר לו כבשה. סיפורה של הילדה מובא באנימציה עכשווית ומשוכללת, סיפורו של הנסיך, כפי שהיא מדמיינת אותו, מובא באנימציית "סטופ-מושן" מלאת קסם. הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל קאן וזכה לתשבוחות רבות וזכה בפרס הסזאר לסרט האנימציה הטוב ביותר. תענוג אמיתי לכל המשפחה.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן