הספר "ממה עשויים ראשי ממשלה: מבן גוריון ועד היום" של חנוך פיבן, הוא ספר ילדים שגם מבוגרים יאהבו. הספר מכנס תריסר דיוקנאות של ראשי הממשלה שכיהנו עד כה, כאשר כל דיוקן בנוי מחפצים ופריטים שקשורים באישיות, בקורות חייה, ובעיקר בפרשנות של פיבן את האישיות. מלאכת המרכבה הזו, שפיבן מתמחה בה, יוצרת לבסוף דיוקן שבאופן קסום דומה להפליא לראש הממשלה. כל דיוקן מלווה בטקסט קצר של קורות חייו של ראש הממשלה, ובפרט של קורות-ילדותו.

חלק קטן מהדיוקנאות מאירים פנים שונות של ראש הממשלה; למשל דוד בן-גוריון מוצג גם כמנהיג מעשי וגם כחקלאי שפרש מן הממשלה על מנת ליישב את הנגב, או "בראש" של יצחק רבין יש חפצים שמסמלים נהנתנות (מחבט טניס) לצד פריטים שמביעים את רבין הלוחם (סמלי צה"ל והפלמ"ח). אולם רובם של הדיוקנאות מתכנסים בעיקר סביב רעיון מרכזי אחד, כמו אהוד ברק איש הטכנולוגיה והשעונים, או משה שרת כמין איזה "חד"שניק", שכיוון שגדל בכפר הערבי עין סיניה שבשומרון, כל האישיות שלו מורכבת מסיממנים "ערביים".

פיבן מציין בתחילת הספר כי במלאכת ההרכבה הוא ביקש להעביר את המורכבות של הדמויות, אולם לדעתי הוא לא תמיד מצליח בכך. ראשית, כמו שציינתי למעלה, ההתבוננות על ראשי הממשלה נעשית דרך פריזמה אחת. שנית, מעבר לעובדה שהספר מיועד לילדים, פיבן טוען כי הילדוּת מהווה רכיב מרכזי באישיות של ראשי הממשלה ובהתפתחותם. התובנה הפסיכולוגית הזו, הגם שהיא בוודאי נכונה, היא קצת נאיבית ובעיקר חלקית בלבד.

למשל, בנימין נתניהו מוצג כאדם שהושפע מאוד מהתרבות האמריקנית שבה גדל ושעוד מילדות התמחה במלאכת הוויכוח והרטוריקה; אולם אין כלל אזכור, לא בטקסט ולא בחפצים שמרכיבים את דמות דיוקנו, למקום שתפס אחיו יוני בחייו. או את "העקוב", "המהפך" שעבר אריק שרון, מאבי ההתנחלויות למי שהוציא לפועל את תוכנית ההתנתקות, פיבן רואה כ"מישור" – שרון למעשה לא השתנה, שכן כבר מילדות הוא חונך לראות את התמונה הגדולה, ברוח המשפט המפורסם שלו "דברים שרואים מכאן לא רואים משם".

ייעוד הספר לילדים מסכל במעט את אחת המעלות העיקריות של הדיוקנאות של פיבן והיא האירוניה והסרקסטיות שהוא מצליח להשחיל דרך החפצים השונים וארגונם. הספר רואה את כל ראשי הממשלה באור חיובי, וכמעט ואינו מציג את ראשי הממשלה בחולשתם. למעט אולי העיניים של מנחם בגין שנראות כאילו יוצאות מחוריהן (להבנתי, רמז לדיכאון ולמתח שנוצרו אצלו עקב מלחמת לבנון הראשונה), או לשיער הדליל של אהוד אולמרט כמורכב מפנינים שמתפזרות – רמז לנהנתנות שלו – כמעט ואין ביקורת או עוקץ בדיוקנאות בספר, לא בבנייה של הדמויות ולא בסיפורים שמלווים אותן: לוי אשכול מוצג כבעל גישה מתונה ופייסנית או העקשנות של יצחק שמיר מוצגת כתכונה חיובית.

יחד עם זאת, היתרון העצום של הספר הוא העובדה שניתן לשקוע בו ולחזור ולקרוא בו שנית ושלישית. לא ניתן סתם לעלעל בדפי הספר, ספר הילדים הזה, עד כמה שהדבר יישמע מוזר, דורש "לימוד". ברוב הספרים, בוודאי בספרי ילדים, די בקריאה אחת, גג-שתיים, בכדי למצות אותם. היופי בדיוקנאות בספר "ממה עשויים ראשי ממשלה" הוא שהן ניתנות לאינספור פרשנויות, ובכל קריאה צצה ועולה פרשנות אחרת.

ממה עשויים ראשי ממשלה • חנוך פיבן • כנרת, זמורה-ביתן, דביר מוציאים לאור • 2018