"המורדים" בהבימה ובקאמרי: סקס, אקדחים ודרמה נוגעת ללב

עדנה מזי"א רקחה עלילה משפחתית-פוליטית על רקע המרד בשלטון הבריטי, והבמאי משה קפטן הצליח להפיק משחקניו משחק רגיש ואמין. תגלית ההצגה: השחקנית אביב כרמי

"המורדים" בהבימה ובקאמרי: סקס, אקדחים ודרמה נוגעת ללב

עדנה מזי"א רקחה עלילה משפחתית-פוליטית על רקע המרד בשלטון הבריטי, והבמאי משה קפטן הצליח להפיק משחקניו משחק רגיש ואמין. תגלית ההצגה: השחקנית אביב כרמי

★★★★

"המורדים" היא דרמה נוגעת ללב על החמצה. החמצה של אהבה והחמצה ביחסים בין הורים וילדים. כולם מחמיצים את כולם. וזו גם דרמה על מרד. מרד נעורים, מרד במוסכמות ומרד בשלטון הבריטי לפני הקמת המדינה. או כפי שמגדירה זאת אחת הדמויות: "סקס, אקדחים ואלכוהול". ויש גם מאבק בכיבוש. הבריטי כמובן.

מרד והחמצה. דניאל גל. צילום: ז'ראר אלון

זוהי הפקה מחודשת של ההצגה, שהועלתה לראשונה ב-1997 בתיאטרון הקאמרי. אני זוכר את ההפקה ההיא כאחת ההצגות החזקות שראיתי. ההפקה הנוכחית פחות מרשימה בעיני, אבל עדיין שומרת על קצב נכון ועל מתח דרמטי. עדנה מזי"א רקחה עלילה משפחתית-פוליטית, שיש בה מרכיבים של צ'כוב ומלודרמה. הבמאי משה קפטן הצליח להפיק משחקניו משחק רגיש ואמין.

כובשת את הבמה ואת הקהל. אביב כרמי. צילום: ז'ראר אלון

השחקנית הטובה בהצגה היא בעיני תגלית: אביב כרמי, שמגלמת את אלמה, דמות מורכבת, עם טונות של הרס עצמי, שמשוועת לאהבה ולתשומת לב. כרמי כובשת את הבמה ואת הקהל. טובים גם אודיה קורן, עודד קוטלר, דניאל גל ועידו ברטל. ההצגה משלבת שירים וריקודים מתקופות שונות שבהן מתרחש המחזה. חבל שקטעי המולטימדיה לא נראים כמעט על המסך.

רגעים נוגעים ללב. עודד קוטלר ואודיה קורן. צילום: ז'ראר אלון

לפעמים קשה לעקוב אחר העלילה, מזי"א שילבה מוטיבים שונים בסיפור, מלחמה ופוליטיקה נמהלות בסיפור אהבה, קנאה ובגידה, רגעים מכוננים מהילדות מציפים את הגיבורים, וגם כעס, חמלה, פיוס ופרידה הם חלק בלתי נפרד מהסיפור. אהבתי את היחסים שנרקמים בין הדמויות, נראה שהמחזאית לא חסה על גיבוריה. וכמו במלודרמה טובה בסיום מחכה לצופים הפתעה. ואני אפתיע – ולא אגלה לכם. לכו לראות.

★★★★

"המורדים" היא דרמה נוגעת ללב על החמצה. החמצה של אהבה והחמצה ביחסים בין הורים וילדים. כולם מחמיצים את כולם. וזו גם דרמה על מרד. מרד נעורים, מרד במוסכמות ומרד בשלטון הבריטי לפני הקמת המדינה. או כפי שמגדירה זאת אחת הדמויות: "סקס, אקדחים ואלכוהול". ויש גם מאבק בכיבוש. הבריטי כמובן.

מרד והחמצה. דניאל גל. צילום: ז'ראר אלון

זוהי הפקה מחודשת של ההצגה, שהועלתה לראשונה ב-1997 בתיאטרון הקאמרי. אני זוכר את ההפקה ההיא כאחת ההצגות החזקות שראיתי. ההפקה הנוכחית פחות מרשימה בעיני, אבל עדיין שומרת על קצב נכון ועל מתח דרמטי. עדנה מזי"א רקחה עלילה משפחתית-פוליטית, שיש בה מרכיבים של צ'כוב ומלודרמה. הבמאי משה קפטן הצליח להפיק משחקניו משחק רגיש ואמין.

כובשת את הבמה ואת הקהל. אביב כרמי. צילום: ז'ראר אלון

השחקנית הטובה בהצגה היא בעיני תגלית: אביב כרמי, שמגלמת את אלמה, דמות מורכבת, עם טונות של הרס עצמי, שמשוועת לאהבה ולתשומת לב. כרמי כובשת את הבמה ואת הקהל. טובים גם אודיה קורן, עודד קוטלר, דניאל גל ועידו ברטל. ההצגה משלבת שירים וריקודים מתקופות שונות שבהן מתרחש המחזה. חבל שקטעי המולטימדיה לא נראים כמעט על המסך.

רגעים נוגעים ללב. עודד קוטלר ואודיה קורן. צילום: ז'ראר אלון

לפעמים קשה לעקוב אחר העלילה, מזי"א שילבה מוטיבים שונים בסיפור, מלחמה ופוליטיקה נמהלות בסיפור אהבה, קנאה ובגידה, רגעים מכוננים מהילדות מציפים את הגיבורים, וגם כעס, חמלה, פיוס ופרידה הם חלק בלתי נפרד מהסיפור. אהבתי את היחסים שנרקמים בין הדמויות, נראה שהמחזאית לא חסה על גיבוריה. וכמו במלודרמה טובה בסיום מחכה לצופים הפתעה. ואני אפתיע – ולא אגלה לכם. לכו לראות.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן