"העולם האחר" בחאן: לא טולטלתי ולא הייתי במתח

המחזה המבולבל שכתבה ג'ניפר היילי מתיימר להציג עולם של מציאות מדומה, שבו מגשימים תשוקות אפלות. התשוקה שלי היתה, שההצגה כבר תיגמר

"העולם האחר" בחאן: לא טולטלתי ולא הייתי במתח

המחזה המבולבל שכתבה ג'ניפר היילי מתיימר להציג עולם של מציאות מדומה, שבו מגשימים תשוקות אפלות. התשוקה שלי היתה, שההצגה כבר תיגמר

★★★★

בתוכניה של "העולם האחר" מבטיחים לנו מותחן פסיכולוגי ומחזה מטלטל. אני מודה שלא טולטלתי ואפילו לא הייתי במתח. רוב הזמן סתם השתעממתי. מדובר בסיפור על עולם עתידני ומסתורי שמחוץ לאינטרנט. עולם של מציאות מדומה, שבו מגשימים תשוקות אפלות ואסורות. זה אמור להיות עולם מקביל לעולם שבו אנו חיים, במציאות.

דמיון או מציאות? צ'רנר ופפיאן. צילום: יעל אילן

המחזה המבולבל נראה ונשמע קצת מיושן מול ההתפתחות הטכנולוגית המהירה שאנחנו עוברים, וההצגה שביימה איה קפלן מזפזפת בין הסצינות השונות, עם שאלות של מוסר וערכים, מה מותר ומה אסור, והאם המציאות המדומה היא תחליף למציאות האמיתית.

ברוח המחזה אני יכול לומר, שהסיפור מייצר דרמה מדומה, וחבל שהשחקנים הטובים של החאן מתבזבזים על טקסט מעורפל ולא ממש מעניין. כנ"ל לגבי הבמאית המוכשרת איה קפלן, שבקרדיט שלה יצירות טובות יותר.

דרמה מדומה. טוקר ופרידלנדר. צילום: יעל אילן

בכל זאת אציין לטובה את המשחק של יעל טוקר, סוזנה פפיאן ואריה צ'רנר. לטוקר הסקסית, בתפקיד בלשית צעירה ושאפתנית, יש נוכחות חזקה על הבמה, למרות הטקסט הטרחני שהתפקיד שלה מחייב. פפיאן משכנעת בתפקיד המפתה הצעירה והמסוכנת.

צ'רנר, בתפקיד האיש הרע ויוצר המתחם הסודי, שבו מתרחשים הפשעים, הוא שחקן מעולה, אבל התפקידים שהוא מגלם בהצגות השונות (שראיתי) דומים מדי זה לזה. יהויכין פרידלנדר ואריאל וולף נראו אבודים על הבמה. אולי הם בראו לעצמם עולם מקביל, שלישי. הכל אפשרי.

המחזה "העולם האחר" מספר על תשוקות אפלות. התשוקה שלי היתה, שההצגה כבר תיגמר.

★★★★

בתוכניה של "העולם האחר" מבטיחים לנו מותחן פסיכולוגי ומחזה מטלטל. אני מודה שלא טולטלתי ואפילו לא הייתי במתח. רוב הזמן סתם השתעממתי. מדובר בסיפור על עולם עתידני ומסתורי שמחוץ לאינטרנט. עולם של מציאות מדומה, שבו מגשימים תשוקות אפלות ואסורות. זה אמור להיות עולם מקביל לעולם שבו אנו חיים, במציאות.

דמיון או מציאות? צ'רנר ופפיאן. צילום: יעל אילן

המחזה המבולבל נראה ונשמע קצת מיושן מול ההתפתחות הטכנולוגית המהירה שאנחנו עוברים, וההצגה שביימה איה קפלן מזפזפת בין הסצינות השונות, עם שאלות של מוסר וערכים, מה מותר ומה אסור, והאם המציאות המדומה היא תחליף למציאות האמיתית.

ברוח המחזה אני יכול לומר, שהסיפור מייצר דרמה מדומה, וחבל שהשחקנים הטובים של החאן מתבזבזים על טקסט מעורפל ולא ממש מעניין. כנ"ל לגבי הבמאית המוכשרת איה קפלן, שבקרדיט שלה יצירות טובות יותר.

דרמה מדומה. טוקר ופרידלנדר. צילום: יעל אילן

בכל זאת אציין לטובה את המשחק של יעל טוקר, סוזנה פפיאן ואריה צ'רנר. לטוקר הסקסית, בתפקיד בלשית צעירה ושאפתנית, יש נוכחות חזקה על הבמה, למרות הטקסט הטרחני שהתפקיד שלה מחייב. פפיאן משכנעת בתפקיד המפתה הצעירה והמסוכנת.

צ'רנר, בתפקיד האיש הרע ויוצר המתחם הסודי, שבו מתרחשים הפשעים, הוא שחקן מעולה, אבל התפקידים שהוא מגלם בהצגות השונות (שראיתי) דומים מדי זה לזה. יהויכין פרידלנדר ואריאל וולף נראו אבודים על הבמה. אולי הם בראו לעצמם עולם מקביל, שלישי. הכל אפשרי.

המחזה "העולם האחר" מספר על תשוקות אפלות. התשוקה שלי היתה, שההצגה כבר תיגמר.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן