"חקירה בעניין מותו של אנרכיסט מפוקפק" בחאן: יופי של סאטירה

שחקני החאן, ובראשם ארז שפריר המצוין, מתפרעים על הבמה במחזה של דריו פו שמתרחש באיטליה, אבל מכוון לשחיתות השלטונית בישראל

"חקירה בעניין מותו של אנרכיסט מפוקפק" בחאן: יופי של סאטירה

שחקני החאן, ובראשם ארז שפריר המצוין, מתפרעים על הבמה במחזה של דריו פו שמתרחש באיטליה, אבל מכוון לשחיתות השלטונית בישראל

★★★★

שחיתות זה דבר מצחיק. זו המסקנה שלי מהקומדיה המטורפת "חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק", על פי המחזה שכתב חתן פרס נובל לספרות, האיטלקי דריו פו. מזמן לא נהניתי כל כך מהצגה פרועה ומופרעת, שכוללת גם מסרים נוקבים ועצובים על החברה שבה אנו חיים. מדובר בסאטירה על שחיתות שלטונית, טיוח של חקירת רצח, שוטרים שמכים אזרחים ללא צורך, השמצות, הדלפות ותקשורת חטטנית. כל זה קורה כמובן באיטליה, לא אצלנו.

כובש את הבמה. שפריר. צילום: יעל אילן

שני כוכבים בהצגה: התרגום המבריק של נסים אלוני והמשחק המשובח של ארז שפריר, שלא נח לרגע, מחליף דמויות ותלבושות, ומגיש משחק קומי מעולה. טובים גם האחרים – יואב היימן, איתי שור, יוסי עיני, ניר רון  וכרמית מסיתל קפלן:

והנה סיפור קצר: לפני כמה חודשים התקשר אלי ארז שפריר, אחרי ביקורת שכתבתי על הצגה שבה השתתף והתלונן שאני לא אוהב אותו. למה? כי כתבתי שהוא לא מצחיק. והוא באמת לא הצחיק באותה הצגה וגם בהצגה קודמת שבה השתתף, אלא ניסה בכוח להצחיק. השיחה ביננו החלה בהיסוס מצידו והפכה לקומית ולאבסורדית בסיום. עכשיו אני יכול "לתקן": שפריר כובש את הבמה ב"אנרכיסט". הוא אומנם לא מגיע לרמתם של הקומיקאים הגדולים שלנו, כי הוא קורץ מחומרים אחרים, אבל הוא בהחלט אחד השחקנים המצחיקים בתיאטרון הישראלי.

הבמאי מיקי גורביץ הצליח להפיק משחקניו את המקסימום ונראה שהם נהנים מאוד על הבמה. כשהשחקנים נהנים, הקהל נהנה. אהבתי במיוחד את הקטעים שבהם השחקנים שוברים את רצף העלילה, צוחקים על עצמם וקורצים לקהל.

שחיתות זה דבר מצחיק. צילום: יעל אילן

שלא יהיה ספק: למרות שהעלילה מתרחשת בשנות השבעים של המאה הקודמת באיטליה, זה מחזה על המציאות הישראלית. ויש אפילו מונולוג סיום, שהבמאי הוסיף לטקסט המקורי, שמזכיר את מעלליהם של טראמפ, נתניהו ואריאל שרון.

ויחד עם זאת לא מדובר בסאטירה נוקבת, בועטת ומרגיזה, אלא לכל היותר במכה קלה בכנף. זו, לדעתי, החמצה של גורביץ', שלא הלך עד הסוף עם החיבור לישראל היום (לא לעיתון), אלא רק נגע בשחיתות השלטונית אצלנו. למה לא לקחת את המחזה של דריו פו, שתוקף בצורה חריפה את השחיתות באיטליה ולהתאים אותו, באותה חריפות, למציאות הישראלית? זה היה יוצר שערורייה פוליטית-אמנותית (ע"ע מירי רגב) ועושה יחסי ציבור טובים לתיאטרון הירושלמי.

גם כך "חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק" היא הצגה אנרכיסטית ומהנה. ובשלוש מילים: יופי של סאטירה.

★★★★

שחיתות זה דבר מצחיק. זו המסקנה שלי מהקומדיה המטורפת "חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק", על פי המחזה שכתב חתן פרס נובל לספרות, האיטלקי דריו פו. מזמן לא נהניתי כל כך מהצגה פרועה ומופרעת, שכוללת גם מסרים נוקבים ועצובים על החברה שבה אנו חיים. מדובר בסאטירה על שחיתות שלטונית, טיוח של חקירת רצח, שוטרים שמכים אזרחים ללא צורך, השמצות, הדלפות ותקשורת חטטנית. כל זה קורה כמובן באיטליה, לא אצלנו.

כובש את הבמה. שפריר. צילום: יעל אילן

שני כוכבים בהצגה: התרגום המבריק של נסים אלוני והמשחק המשובח של ארז שפריר, שלא נח לרגע, מחליף דמויות ותלבושות, ומגיש משחק קומי מעולה. טובים גם האחרים – יואב היימן, איתי שור, יוסי עיני, ניר רון  וכרמית מסיתל קפלן:

והנה סיפור קצר: לפני כמה חודשים התקשר אלי ארז שפריר, אחרי ביקורת שכתבתי על הצגה שבה השתתף והתלונן שאני לא אוהב אותו. למה? כי כתבתי שהוא לא מצחיק. והוא באמת לא הצחיק באותה הצגה וגם בהצגה קודמת שבה השתתף, אלא ניסה בכוח להצחיק. השיחה ביננו החלה בהיסוס מצידו והפכה לקומית ולאבסורדית בסיום. עכשיו אני יכול "לתקן": שפריר כובש את הבמה ב"אנרכיסט". הוא אומנם לא מגיע לרמתם של הקומיקאים הגדולים שלנו, כי הוא קורץ מחומרים אחרים, אבל הוא בהחלט אחד השחקנים המצחיקים בתיאטרון הישראלי.

הבמאי מיקי גורביץ הצליח להפיק משחקניו את המקסימום ונראה שהם נהנים מאוד על הבמה. כשהשחקנים נהנים, הקהל נהנה. אהבתי במיוחד את הקטעים שבהם השחקנים שוברים את רצף העלילה, צוחקים על עצמם וקורצים לקהל.

שחיתות זה דבר מצחיק. צילום: יעל אילן

שלא יהיה ספק: למרות שהעלילה מתרחשת בשנות השבעים של המאה הקודמת באיטליה, זה מחזה על המציאות הישראלית. ויש אפילו מונולוג סיום, שהבמאי הוסיף לטקסט המקורי, שמזכיר את מעלליהם של טראמפ, נתניהו ואריאל שרון.

ויחד עם זאת לא מדובר בסאטירה נוקבת, בועטת ומרגיזה, אלא לכל היותר במכה קלה בכנף. זו, לדעתי, החמצה של גורביץ', שלא הלך עד הסוף עם החיבור לישראל היום (לא לעיתון), אלא רק נגע בשחיתות השלטונית אצלנו. למה לא לקחת את המחזה של דריו פו, שתוקף בצורה חריפה את השחיתות באיטליה ולהתאים אותו, באותה חריפות, למציאות הישראלית? זה היה יוצר שערורייה פוליטית-אמנותית (ע"ע מירי רגב) ועושה יחסי ציבור טובים לתיאטרון הירושלמי.

גם כך "חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק" היא הצגה אנרכיסטית ומהנה. ובשלוש מילים: יופי של סאטירה.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן