נופים עם כִּפָּה/ הרולד שימל
א
כַּחֲגוּרַת הַצְּנִיעוּת לֹא
סֵמֶל טָהֳרָה
אֵלָא אֶמְצָעִי
.
לִמְנֹעַ
הָאֵל יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק
מָה
.
ב
קְטִיפָה בֵּיתִית
שְׁחוּקָה
בְּלוּיָה
.
מְהוּהָה בְּשֵׁרוּת
כָּרוּךְ
בְּמַאֲמַצִּים
.
כְּתֻמָּה בְּרֶסֶק
זְבוּבִים
סְפוּרִים
.
ג
לְאַפְשֵׁר (לַ-
זָכָר) פְּשִׁיטַת
עוֹד לְבוּשׁ-אַחֲרוֹן
.
הוּא לְחַדֵּשׁ מִנְהַג
אֲלֶכְּסַנְדְּרִי מוּעָם חָבוּי
וּמִתְמַהְמֵהַַּ
.
ד
נְפִילָתָהּ
הַמִּקְרִית
בְְּהִתְגּוֹשְׁשֻׁיּוֺת רִאשׁוֹנִיּוֹת
.
שֶׁל אָהֲבָה –
שְׁטוּחָה
צְפוּיָה מֵרֹאשׁ
.
מַרְהִיבָה כְְּ-
מִדְרַךְ-רֶגֶל
בְּצָהֳרֵי אוֹבִידִיוּס
.
אוֹ
מִקְרִים הוׄמֶרׅיּׅים
קְדוּמִים
.
ה
לְיַד הַיָּם
עַל בּוּל עֵץ מְצֻלָּק
סִיגָרִיּוֹת עַל יַד
.
אוֹלָר גָּדוֹל מִסַּן
רָפָאֵל חֲצִי-לִיטֶר מִלּוּי
אָרָק לְיַד הַמִּטָּה
.
וּמַטְבְּעוֹת שֶׁל 10 עֲמוּסוֹת תְּמָרִים
רִמּוֹנֵי 5 וְ25יָה נְדִירָה
עִם נֵבֶל הַמּוּזוֹת
.
ו
מֻכֶּרֶת
עֲיֵפַת-כְּבִיסָה
יְרֻקַּת-זַיִת
.
מְרֻקֶּמֶת-
מְכוֹנָה
עִם שֵׁם
.
עִירִי
"שֶׁל זָהָב" הוֹ
עוּרוּ
.
ז
מוּכָנָה-מֵרֹאשׁ
לְ-
נֶשֶׁף מַסֵּכוֹת
.
אָמַר מְשׁוֹרֵר-יָדִיד
מִזְּמָן
נִגְמַר
.
ח
דְּבֵקוּת
בְּלִי קוּנְץ
בְּעֶזְרַת
.
סִכּוֹת רֹאשׁ שֶׁל ה.
הַמְּפֻזָּרוֹת הַשְּׁכוּחוֹת
לַמָּחֳרַת בַּבֹּקֶר
.
ט
הֲיִי-לִי עַד
הֵילֵּל בֶּן שַׁחַר
וּקְטִיפָתֵךְ
.
נוֹצֶצֶת
בְּהַכְנָעַת עֵינֵי-חָתוּל
הוֹ שִׁפְחַת-הַזְּמָן
**
שלשום (ראשון) קפצתי למכירת הספרים של חנות-הספרים "הנסיך הקטן" בקינג ג'ורג'. עפעפתי על פני מאות הספרים שעמדו בחצר החנות, כשלפתע צדו עיניי ספר שירה של המשורר הרולד שימל. כשפתחתי את העמוד הראשון, מצאתי שבגלגול הקודם הספר היה שייך לאדם ברוך (2008-1945), אדם שאני מאוד מעריך את כתיבתו ומזדהה עם גישתו ליהדות. התרגשות אחזתני. פזלתי ימינה ושמאלה ומצאתי עוד שני קבצי שירה של שימל שהיו בבעלותו של אדם ברוך. חשתי שזכיתי באוצר.
כמוני וכמו אדם ברוך, גם לשימל יש יחסים מורכבים עם היהדות; it's complicated. לכן גם בחרתי בשיר המופיע למעלה, "נופים עם כיפה" (מתוך "שירי מלון ציון", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1974) – השיר הזה הוא מקדש-מעט ליחסים המורכבים של שימל עם הדת, ואלו באים לידי ביטוי לאחד הסמלים של הגבריות הדתית – הכיפה.
כמדומני שאין עוד פריט לבוש שמלווה את לובשו לאורך ימים כמו הכיפה שהגבר היהודי נוהג ללבוש. לפעמים יש לה גם ערך סנטימנטלי, שכן היא נקשרת לאירוע או אדם מסוים (למשל, אימא שסורגת כיפה לבנה אישה שסורגת כיפה לבן זוגה). הכיפה היא מסמן גברי ומגזרי, היא מספרת על לובשה הרבה מאוד דברים מבלי שהוא פצה את פיו, היא כמו צלב-מטרה.
כל יחסי האהבה-שנאה הללו נמצאים בשיר: מסע-הכומתה שעושים עם הכיפה (מְהוּהָה בְּשֵׁרוּת/ כָּרוּךְ/ בְּמַאֲמַצִּים// כְּתֻמָּה בְּרֶסֶק/ זְבוּבִים/ סְפוּרִים//); העובדה שהכיפה אמורה לסמן אותך (נוֹצֶצֶת), הכיפה כאמצעי-מניעה (אֶמְצָעִי/ לִמְנֹעַ/ הָאֵל יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק/ מָה); התחושה כי מדובר במסמן שקרי, בנשף מסכות; וגם חוסר הנוחות שהיא עלולה לגרום (נְפִילָתָהּ/ הַמִּקְרִית/ בְְּהִתְגּוֹשְׁשֻׁיּוֺת רִאשׁוֹנִיּוֹת// שֶׁל אָהֲבָה –/ שְׁטוּחָה/ צְפוּיָה מֵרֹאשׁ); וגם כמובן תחושת ההגנה שהיא מספקת (הֲיִי-לִי עַד/ הֵילֵּל בֶּן שַׁחַר [ככל הנראה הכוונה ללוציפר, השטן הנוצרי]/ וּקְטִיפָתֵךְ// נוֹצֶצֶת/ בְּהַכְנָעַת עֵינֵי-חָתוּל). כיפה היא לא רק חתיכת בד.
המשורר הרולד שימל, יליד 1935, גר בירושלים, הוציא עד כה 10 ספרי שירה