Skip to content

והתכול היה תכול מאוד…

מה הקשר בין אבן כחולה נדירה מאפגניסטן לבין דגל ישראל ומה היה תפקידו של החילזון המסתורי המופיע אחת ל-70 שנה בתוך כל זה?... - "אל עומק התכלת" תערוכה חדשה במוזיאון ארצות המקרא ירושלים מתחקה אחר צבע התכלת המסתורי, במסע שתחילתו בחופי הים התיכון לפני למעלה מ-3500 שנה וסופו בצבעי הלאום של מדינת ישראל. הפתיחה ב-1 […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

"אל עומק התכלת", תערוכה חדשה שתיפתח ב-1 ביוני במוזיאון ארצות המקרא בירושלים, תחשוף  את סוד קסמם של התכלת והארגמן, צבעי יוקרה שיוחסו להם משמעויות עמוקות לאורך הדורות ועד היום.

קמיע בדמות ילד כחול, המייצג כפי הנראה את אל השמש הנולד בזריחתו של יום חדש, פאיינס כחול, מצרים, שושלת 18, 1550–1292 לפנה"ס בקירוב, מוצג בתערוכה "עומק התכלת" במוזיאון ארצות המקרא. צילום: משה קן.

הקדמונים דימו את התכלת לצבע השמיים, מקום מושבם של האלים. אולי משום כך נצטוו בני ישראל לכסות את ארון הברית ואת כלי המשכן בבדי תכלת ולקשור לכנף בגדיהם פתיל תכלת שיזכיר להם את האל ומצוותיו. לצד התכלת נזכר הארגמן,  צבע יוקרתי בעל חשיבות גדולה בעולם העתיק שהיה סמל סטטוס של  האצולה והמלכות.  כאשר נעלמה תעשיית התכלת והארגמן הידע אודות הפקת הצבעים היוקרתיים אבד למשך מאות שנים. בדורות האחרונים התעורר מחדש העניין בצבעים אלו כאשר חוקרים גילו שמקור התכלת והארגמן הוא בחלזונות הארגמון הנפוצים במימי הים התיכון.

"אל עומק התכלת" תציג פריטים ארכיאולוגיים והיסטוריים ייחודיים בעלי משמעות תרבותית עמוקה. בתערוכה יוצגו לראשונה לציבור אריגי תכלת וארגמן בני אלפיים שנה שהתגלו במערות מדבר יהודה ובמצדה. עוד יוצגו: כתר יחיד מסוגו משובץ באבן הנדירה לפיס לזולי, הכד היחיד בעולם שנצבע כולו בארגמן ועדויות ארכיאולוגיות מרתקות לתעשיית הארגמן מתל שקמונה ותל דור. לבסוף, המבקרים בתערוכה יחזו בטליתות נדירות ובדגלים בעלי משמעות היסטורית למדינה החוגגת את שנתה ה-70.

המסע בעקבות התכלת מתחיל באבן כחולה ונדירה, לפיס לזולי, שיובאה מאפגניסטן הרחוקה למזרח הקרוב הקדום. צבעה השמימי של האבן הפך אותה לפריט יוקרתי ונחשק, והיא נקשרה בתרבויות מסופוטמיה, מצרים וכנען עם הרקיע, מקום מושבם של האלים. האבן הכחולה הכהה, בה מופיעים חלקיקי מתכת שנדמים כזהרורי זהב, נחשבה לאחד החומרים הנחשקים והיוקרתיים ביותר בעולם הקדום. האבן המכונה בתנ"ך בשם ספיר נזכרת בספרי שמות ויחזקאל כדימוי לכיסאו ולהדום רגליו של האל והמקורות היהודיים קושרים בינה ובין התכלת.

גוש לפיס לזולי גולמי, אפגניסטן. צילום: משה קן

בשל נדירותה ויוקרתה של הלפיס ניסו הקדמונים לחקות אותה באמצעות תרכובות מלאכותיות כחולות כמו החומר המכונה "כחול מצרי", פאיינס וזכוכית המיוצגים בתערוכה באמצעות חפצים מרהיבים מתרבויות המזרח הקרוב הקדום.

בחיפושיהם אחר צבעים עזים ועמידים שיתאימו לצביעת אריגים, גילו הקדמונים כי אפשר להפיק צבע איכותי מחלזונות ימיים ממשפחת הארגמוניים. מבלוטה שבגוף החילזון הפיקו בתהליך מורכב צבעים בוהקים, בהם צבעו אריגי צמר בגוונים שנעו בין כחול לסגול אדמדם – התכלת והארגמן המקראיים.

גיזות צמר צבועות בגוונים שונים בצבע שהופק מבלוטות מיובשות של ארגמון קהה קוצים, צמר. כפר אדומים, ישראל. הצילום באדיבות: פתיל תכלת, ירושלים. צילום: משה קן

בבגדי התכלת והארגמן התהדרו מלכים ובני אצולה כסמל למעמדם הרם. לדברי ההיסטוריונים היוונים הנהיג כורש מלך פרס בגדי ארגמן כלבוש מלכותי ומנהג זה אומץ בהמשך על ידי המלכים ההלניסטיים וקיסרי רומא. בעולם הרומי נחשב הארגמן לצבע היוקרתי ביותר, אך המקורות היהודיים ייחסו חשיבות יתרה דווקא לתכלת. בתיאורים של כלי המשכן בספר שמות, התכלת מופיעה תמיד לפני הארגמן. על מעיל הכהן הגדול נאמר שהיה "כליל תכלת" וכן כל אחד מבני ישראל נצטווה לקשור פתיל תכלת בציצית שבכנף בגדו. עם דעיכתה של תעשיית התכלת נותרו גדילי הציצית לבנים, ואולם הטלית, שהפכה לבגד תפילה, עוטרה פעמים רבות בפסים כחולים – זכר לפתיל התכלת שבציצית.

ציציות עם פתילים הצבועים בתכלת שהופקה מחלזונות ארגמון קהה קוצים, צמר. כפר אדומים. הצילום באדיבות: פתיל תכלת, ירושלים | צילום: יוג'ין וייסברג, באדיבות המוזאון לארצות המקרא

בסוף המאה ה-19, עם צמיחת התנועה הציונית, ביקשו מנהיגיה למצוא דגל שיבטא את זהותו של העם היהודי ואת שאיפותיו הלאומיות. הדגל שנבחר היה בעל רקע לבן עם פסי תכלת ומגן דוד במרכזו. התכלת, שהזכירה לכל יהודי את הקשר שלו לאלוהיו, נותרה בזיכרון העם והפכה לחלק בלתי נפרד מסמלה של מדינת ישראל.

מחרוזת פאיינס, מצרים. שושלת 12, 1976–1793 לפנה"ס בקירוב. צילום: משה קן

"תערוכה מיוחדת זו מדגישה את הייחודיות ואת המשמעות העמוקה של הצבע הכחול בעת העתיקה. התערוכה קושרת את פתיל התכלת המוזכר בתנ"ך ובמקורות חוץ-מקראיים נוספים לעיצוב הדגל של מדינת ישראל היום, ומציגה אותו כמקור השראה עבורו. מוזיאון ארצות המקרא גאה להיות המוזיאון היחיד בעולם המדגיש את ההמשכיות והרלוונטיות של שורשי הציוויליזציה באזור המזרח הקרוב הקדום, ואת האופן שבו הם משפיעים על חיינו כיום" – מסרה אמנדה וייס, מנכ"לית מוזיאון ארצות המקרא.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן