מארסיי היא עיר של דת אחת – הכדורגל, יש לה אלוהים אחד – אולימפיק מארסיי, ואפילו מקדש – האיצטדיון המפואר הוולודרום. אתמול יצאו כל המאמינים לרחובות לצפות באלוהים משחק בגמר הליגה האירופית מול אתלטיקו מדריד… ומפסיד. יצאתי לרחובות כמו כולם וצילמתי עבורכם חוויה.
משחקים שכאלו הם קוץ בישבנם של כוחות ההצלה והמשטרה. אבוקות בכל מקום, הרבה מאוד אלכוהול ואלכוהול זה …קטטות. הנמל הישן במארסיי הפך אתמול לאיצטדיון בפני עצמו כל היציאות ממנו נותבו התחבורה הציבורית נותקה מהאזור ועשרות אלפים התתיצבו מול מסכי טלויזיה בכל רחבי העיר.
לאורם האדום של האבוקות שהודלקו בכל מקום ולקול פיצוצי הנפצים ראו אוהדי מארסיי את קבוצתם מפסידה לאתלטיקו מדריד (הפסד שהיה די צפוי, אחרי הכל מדריד קבוצה טובה יותר).
החגיגה החלה כבר בבוקר כשאלפי אוהדים מכל רחבי דרום צרפת החלו לנהור למארסיי, חלקם להסעות שיקחו אותם אל מחוז חפצם – האיצטדיון בליון, בו נערך הגמר. והשאר כדי לצפות בצוותא באליליהם משחקים, בעיר שכולה, אבל כולה כדורגל.
החל מהבוקר מסתובבים צלמי הטלוויזיה והעיתונות ברחבי העיר מראיינים ומעודדים את האוהדים – העיר עצמה לבשה כבר הבוקר תכלת לבן – צבעי הקבוצה המקומית. תלמידים בבית הספר, מלצרים בבית הקפה המסעדות והבארים, סבתות וסתם אנשים שביום רגיל ילבשו חליפה ועניבה.
בדרך כלל משחק שכזה נגמר או בחגיגה ענקית או במהומות, הכל תלוי בתוצאה ו… במשטרה .המשטרה עצמה הוכיחה כי הפיקה לקחים מאירועי העבר – ושמרה מרחק מהאוהדים. אחרי הכל במקרה של נצחון יש להם הוראה לאפשר לאוהדים לחגוג. ואם לא… שיתפזרו ללא בעיות. וכדי שיתפזרו ללא בעיות, כדאי פשוט מאוד לא לעמוד בדרכם.
לו אני מנהל מחלקת התברואה האחראי על נקיון הנמל והעיר בכלל הייתי מכריז הבוקר על שביתה. בקבוקים וכוסות בירה מנופצים בכל מקום שרידי מאות אבוקות, מגשי פיצה, שקיות של מקדונלד מצד אחד ובורגר קינג מהצד השני. אבל למרבה הפליאה עובדי הנקיון החלו לעבוד כבר עם תום המשחק, ומי שקצת מכיר את מארסיי יעיד שעידן חדש הגיע לעיר.
עם תום המשחק החלו נחילי אדם זורמים לכל הכיוונים, בדרך הציתו את האבוקות שנותרו באמתחתם, ניפצו את בקבוקי הבירה שנשארו שלמים שרו ו…הלכו לישון מאוכזבים.
בחצות כבר השתרר שקט מבורך בעיר והאוהד מספר אחד של הקבוצה הלך הביתה.