Skip to content

שְׁלִישִׁיר: שירה בשלישי – המשוררת לי ממן

שיריה של המשוררת לי ממן משופעים באזכורים גלויים וסמויים מן המקורות היהודיים, בעושר כזה שכמעט לא נתקלים בו בשירה עכשווית. השיר "ילדות" הוא דוגמא לשירים מהסוג השני בהם הרפרור הוא סמוי, שירים שמאפשרים קריאה חוזרת ומחכימה יותר מאשר בקריאה הראשונה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

ילדוּת/ לי ממן

כְּשֶׁהָיְתָה אִמִּי חוֹזֶרֶת אֵלֵינוּ מִדֵּי יוֹם

לֹא הָיָה שְׂרִיד עָפָר עַל בְּגָדֶיהָ וּבְפָנֶיהָ לֹא הָיָה זֵכֶר

לַמִּלְחָמוֹת הַנּוֹרָאוֹת שֶׁשָּׁבָה מֵהֶן

וְרַק כֶּלֶב הָאֵבֶל שֶׁלָּנוּ קִדֵּם אֶת פָּנֶיהָ.

בְּמַבָּט עָיֵף הָיְתָה מְשַׁלַּחַת אוֹתוֹ מֵעָלֶיהָ

שֶׁיֵּלֵךְ לַחְגֹּג אֶת בְּתוּלָיו בַּגְּבָעוֹת

וְהָיְתָה עוֹרֶכֶת לְפָנֵינוּ שֻׁלְחָן עִם חֲבִיתוֹת יֶרֶק רַכּוֹת

שֶׁבְּטַעֲמָן לֹא הָיָה זֵכֶר לְכַעֲסָהּ עַל מוֹתוֹ הַמֻּקְדָּם מִדַּי שֶׁל אָבִי

וְכָל הֲמֻלַּת בֵּיתֵנוּ וְכָל דּוּמִיּוֹתָיו הָיוּ לְהַפְנָיַת עָרְפָּהּ לֵאלֹהִים

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁלֹּא סָלְחָה לוֹ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִדְבְּרָה עִמּוֹ

וְלֹא בִּקְּשָׁה טוֹבוֹת

לֹא אָז וְלֹא עַתָּה

 **

שיריה של המשוררת לי ממן משופעים באזכורים גלויים וסמויים מן המקורות היהודיים, בעושר כזה שכמעט לא נתקלים בו בשירה עכשווית. השירים בהם האזכורים הם גלויים הם לדעתי השירים הפחות טובים, מכיוון שאותו ציטוט או מובאה הם מאוד נוכחים, הם "כופים" את עצמם על הקורא כבר מההתחלה. לעומת זאת, השירים מהסוג הסמוי מאפשרים קריאה חוזרת ומחכימה יותר מאשר בקריאה הראשונה.

השיר "ילדות", המובא למעלה (מתוך ספר שיריה "למה הדבר דומה", ידיעות ספרים, 2017), הוא דוגמא לשירים מהסוג השני בהם הרפרור הוא סמוי. בקריאה ראשונה מדובר בשיר שמתאר באופן רגיש ויפהפה פיסת חיים. וכבר בקריאה הראשונה מדובר בשיר שמהלך קסם על הקורא.

אבל בקריאה שנייה נוסף לשיר רובד נוסף, שכן השיר מרפרר לסיפור של בת-יפתח מהתנ"ך. לפי המסופר בספר שופטים (פרק יא, 40-29), יפתח נודר נדר לאלוהים לפיו אם הוא יסייע לו לנצח את אויביו, הוא יקריב למענו את מי שייצא מפתח ביתו לאחר שישוב מן המלחמה. יפתח, לפי הפירוש המקובל, חשב שהכלב שלו הוא זה שייצא לקבל את פניו, ובסוף מי שיצאה לקראתו היא בתו. לאחר תקופה שבת-יפתח מתאבלת על הבתולים שלה (עניין שמוזכר שלוש פעמים בפסוקים), יפתח מקיים את נדרו.

ממן לוקחת את הסיפור של בת יפתח והופכת אותו על ראשו: יש בו אמנם אֵבֶל, אבל נדמה כי הוא מוצג בכוונה באופן קליל יותר (הבתולים של הכלב), על מנת להקטין אותו; במקום ציפייה או דרישה מאלוהים יש ניתוק, הפניית עורף, ובמקום האב שמקריב את בתו, נדמה שזה האב שמוקרב. האם הבת חשה אשמה שהיא זו שהקריבה את אביה?

לי ממן היא משוררת ועורכת. ספר שיריה "למה הדבר דומה" יצא לאור בשנת 2017 בהוצאת ידיעות ספרים 

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן