★★★★★
בסיום ההצגה, כשנדלקו האורות באולם, מישהו לידי אמר – "אני לא יודע אם זו קומדיה או טרגדיה". התשובה היא: גם וגם. וזה גם סיפור על אהבה גדולה בין ילד לאמא שלו.
לפני הכל "רומיאו ואמא", שכתבו גור קורן וגלעד קמחי, היא סאטירה חברתית על תוכניות הריאליטי בטלוויזיה ועל הכוכבים לרגע שהופכים פתאום לגיבורי תרבות. לפעמים כל ההצגה מבויימת ונראית כמו תוכנית ריאליטי.
אבל זו רק העטיפה החיצונית והמתאבן לקראת המנה העיקרית. במרכז העלילה – סיפור עצוב וכואב. נער מוכשר מעיר פיתוח רוצה לשמח את אמו החולה ולכן נאלץ לשקר. הוא מספר לה שנבחר לגלם את רומיאו בהפקה חדשה ויוקרתית של "רומיאו ויוליה". כך, הוא מאמין, יצליח להציל את חייה. אני לא אגלה מעבר לכך כדי לא להרוס לכם את ההפתעה.
גלעד קמחי ביים הצגה משעשעת מאוד ונוגעת ללב מאוד, ועם הרבה חמלה. אין בהצגה הברקות בימוי מיוחדות ואין "וואו". ייתכן שהמחזה, שיש בו הרבה כנות, אינו זקוק להברקות שכאלה, כי העלילה זורמת לקראת הסיום המפתיע או הלא מפתיע (תלוי את מי שואלים).
המשחק הוא החלק החזק בהצגה. שרה פון שוורצה פשוט נפלאה בתפקיד האמא. כל מילה נוספת, מיותרת. דוד שאול מרגש בתפקיד הבן האוהב, למרות שהוא נוטה לצעוק. ענת מגן שבו מתגלה כקומיקאית מעולה והיא מכניסה חיים לעלילה. שאר השחקנים טובים בדרך כלל.
לסיום אני רוצה לנפץ את תדמית הגבר הקשוח והמחוספס, ולהודות: בדרך כלל אינני בוכה בהצגות. זה כמעט לא קורה לי. ב"רומיאו ואמא" זה קרה לי. הדמעות זלגו מעצמן. אז ליתר ביטחון, הכינו את הממחטות.