לבמאי ספייק לי יש הרבה מה להגיד על המצב הפוליטי והחברתי בארצות הברית, והוא אכן אומר זאת בקול רם בסרטו החדש: "שחור על לבן". הבמאי האפרו-אמריקני הוותיק שיצר, בין השאר, את "עשה את הדבר הנכון" ו-מלקולם אקס" מעולם לא התבייש במחשבותיו הפוליטיות, והעיבוד שלו לספר הזיכרונות של רון סטלוורת', נותן לו הזדמנות להתייחס למצב הגזענות באמריקה בעידן של הנשיא דונלד טראמפ.
"שחור על לבן": מסר חזק וברור של ספייק לי
לצד צוות נהדר של תסריטאים, כולל קווין ווילמוט, דייוויד רבינוויץ ו-צ'ארלי ווצטל, לי משתמש בסיפור של סטולוורת' כדי לטפל בנושאים הכי חמים היום בדמוגרפיה האמריקנית. "שחור על לבן" הוא דרמטיזציה בעלת מבנה טוב של אירועים אמיתיים ואחד מן הסיפורים החשובים ביותר של לי מן השנים האחרונות.
בדומה לכך, לי אינו נמנע מלצייר קווים מקבילים בין אורח החיים של המתרחש בסרט לפני כ-40 שנה, למציאות המתרחשת בהווה. בפרט, הסרט בוחן את תפקידה של התקשורת ההמונית בהנצחת עמדות גזעניות לאורך השנים, החל מפתיחת הסרט בקרב על אטלנטה מהסרט "חלף עם הרוח". לי בוחן את ההשפעה המתמשכת של הסרט "לידתה של אומה" על התרבות האמריקנית ומשקף הן את האיקונוגרפיה החיובית והן את האיקונוגרפיה הקולנועית הקלאסית של סרטי הבלאקספלוטיישן, תוך שילוב הפריחה הקולנועית של שנות השבעים (לדוגמה מסכים חצויים) למטרות הדגשת העלילה. אם כל זה לא מספיק, הבלאקספלוטיישן מרחיב את מבטו עוד יותר בהדגשת כוחו של חברי כנופיית ה-KKK, ברוטאליות משטרתית, וברגעים אחרים, חיבור הסיפור לאירועים האחרונים, כמו עצרת 'העליונים הלבנים' בשארלוטסוויל.
קיים הרבה מידע ומסרים בשביל סרט אחד, ו-"שחור על לבן" נראה מעט ארוך (135 דקות) בניסיון לכסות מנעד נושאים, תוך הדגשת הסיפור של סטולוורת'. עבודת הבימוי של לי מעודנת כתמיד, ומסייעת להחליק חלק מהקמטים הללו באמצעות הצילומים המדהימים של הצלם קייס ארווין וכמה קטעים מוזיקליים של המלחין הקבוע של לי, טרנס בלנשארד.
"שחור על לבן" גם לא מבלה יותר מדי זמן בחשיפת עומק הדמויות, ומתעניין יותר בהתבוננות באידיאלים שלהם – וכיצד הם מתפתחים בסרט. ג'ון דיוויד וושינגטון ("בולרז"), שהוא הבן של אחד השחקנים המובילים בסרטיו של לי – דנזל וושינגטון, נמהל בתפקיד באופן מושלם כגיבור הסרט ויש לו כימיה מוצקה עם השחקנים שסביבו, מה שעושה את הסיפור שלו מעניין עוד יותר. שחקני המשנה של הסרט חזקים גם הם, אם זה אדם דרייבר ("מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר") כשוטר יהודי, ועד יאספר פוקנן ("לב של אריה") ו-טופר גרייס ("מופע שנות ה-70") כחברי ה-KKK.
"שחור על לבן" הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שלי לי בשנים האחרונות, למרות השאפתנות יתר על המידה לבחון את המציאות העכשווית. חשוב לציין, כי הסרט אינו נרתע מלהראות את הזוועות האכזריות של קנאות על רקע גזעני, וגם השימוש ברגשות השחקנים ובמבטאים שלהם מודגשים עד כדי הגזמה. סיפורו של סטלוורת' בהחלט שווה את המסך הקולנועי, והצופים צריכים להכין את עצמם נפשית שהם מגיעים לסרט ארוך, מאתגר, אבל בהחלט משתלם בלא מובן המילה.
XXX