Skip to content

"אל נקמות" בקאמרי: סקס, חטאים ודרמה עוצמתית

המחזה הנפיץ של שלום אש הוא כתב אשמה חריף נגד צביעות בחברה היהודית-חרדית ויחד עם זאת עושה חיבור מעניין בין דת לארוטיקה, בין קדושה לטומאה ובין עולם של מעלה לעולם של מטה. איתי טיראן ביים הצגה מרתקת ומעוררת למחשבה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

★★★★

לפני קצת פחות ממאה שנים, כשהמחזה "אל נקמות" הועלה לראשונה בברודוויי, המשטרה פשטה על התיאטרון, והשחקנים והמפיקים הועמדו לדין באשמה של פגיעה במוסר. הם לא נעצרו ובסופו של דבר – זוכו. ההצגה עוררה שערורייה, אינטלקטואלים ו"אנשי תרבות" דרשו להוריד אותה מהבמה. הסיבה: "פריצות מינית, פורנוגרפיה ולא אמנות".

יחסים מסוכנים. אנסטסיה פיין וג'וי ריגר. צילום: דניאל שריף

ואכן יש בהצגה כמה סצינות בוטות ונועזות יחסית, כולל עירום ואהבה לסבית, אבל לא הייתי עוצר היום אף אחד מהשחקנים של הקאמרי. להיפך, הייתי נותן להם חיבוק על משחק מעולה ומעמיק, ועל הצגה מרתקת. בעיני רוחי אני רואה את מירי רגב, שרת התעמולה והתרבות, מקפצת ממיקרופון למצלמה ומתלהמת בשפתה העילגת, שההצגה מנוגדת לערכים היהודים של מדינת ישראל.

המחזה הנפיץ של שלום אש, שעבר עיבוד של הבמאי איתי טיראן ושל דני רוזנברג, מספר על בית יהודי בעיירה בפולין, שכלפי חוץ מתנהל בצורה הגונה וכשרה למהדרין. האב, יענקל שפשוביץ', מחנך את בתו, רבק'לה, לטוהר מידות ומחפש לה חתן – תלמיד חכם. הוא רוצה "לחזור בתשובה" ולנקות את הכתם שדבק בו – ניהול בית זונות. אבל בקומה התחתונה של הבית הוא ממשיך לנהל, בסתר, את הבורדל. אגב, הוא נשוי לשורה, זונה לשעבר. הקונפליקט הזה מייצר סודות ושקרים, תשוקות ויצרים, מזימות וחטאים.

סודות ושקרים. הלנה ירלובה ואלון דהן. צילום: דניאל שריף

"אל נקמות" הוא כתב אשמה חריף נגד צביעות בחברה היהודית-חרדית, כולל ביקורת ולגלוג על מוסד השידוכים. יחד עם זאת המחזה המורכב עושה חיבור מעניין בין דת לארוטיקה, בין קדושה לטומאה, בין עולם של מעלה לעולם של מטה. בסופו של דבר כולם זקוקים לאהבה ולחמלה.

רוב השחקנים מגלמים דמויות מורכבות, בשר ודם, שמעוררים הזדהות, סלידה או חמלה. ועל כך מגיעות כל המחמאות להם ולבמאי. בולטים במיוחד: הלנה ירלובה בתפקיד שורה, שמשלמת מחיר כואב על אהבתה לבתה; אלון דהן, יענקל, שמבטא בעוצמה את כאבו האישי (אם יוריד קצת מניירות דמותו תהיה אמינה יותר); אורי רביץ בתפקיד קטן ומאוד נוגע ללב של לקוח בבית הזונות; ג'וי ריגר, בתפקיד רגיש של הבת רבק'לה; ואנסטסיה פיין בתפקיד יפהפה של הזונה מנקה, שמאוהבת ברבק'לה. סצינות האהבה בין השתיים מייצרות רגעים יפים ואנושיים.

אהבה וחמלה. אורי רביץ ואנסטסיה פיין. צילום: דניאל שריף

איתי טיראן ביים הצגה קצת ארוכה, עם נפילות מתח וסצינות שניתן היה לקצר, אבל רוב הזמן זו הצגה מעניינת, אנרגטית, מעוררת למחשבה – ולקראת סיום גם נותנת אגרוף בבטן. יש הצגות שבשבילן שווה לבוא לתיאטרון. "אל נקמות" היא הצגה כזו.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן