מה מושך מוזיקאים פעילים להשתתף בתוכניות המוזיקה-ריאליטי "The Voice" ו"כוכב נולד"? ואיך זה קשור להשתלטות של המוזיקה הים תיכונית על ערוץ 24? יובל אראל מדווח מהשטח על התופעה החדשה בסצנת המוזיקה

מאת יובל אראל

עם פריצתה של הטלוויזיה המסחרית לחיינו, שכללה עשרות ערוצי שידור ובהם כמה ערוצי מוזיקה שונים ומגוונים, הרימה הרשות השנייה את הכפפה והעניקה רישיון להקמת ערוץ מוזיקה ייעודי מקומי בשנת 2003. המפיקה, חברת מימד, גייסה את יואב קוטנר, אז עורך מוזיקלי בכיר בגל"צ לנהל את ערוץ 24.

חותמו האישי של קוטנר, כעורך מוזיקה מקומית איכותית, בא לידי ביטוי כבר עם שידור הקליפ הראשון, שפתח את הערוץ – "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי" של רמי פורטיס מתוך אלבומו הראשון, קליפ שהופק על ידי הערוץ.

בתחילת דרכו שודרו בערוץ וידיאו-קליפים בלבד ובהמשך, עם העלייה ברמת החשיפה, הושקעו משאבים, הופקו תוכניות אולפן וגם תוכניות בשידור חי.

את יום הולדתו הראשון של הערוץ חגגו אז במתחם "שם מים" בדולפינריום בתל אביב. קוטנר, העורך הראשי, קרן מאושר ופיזז צמוד לבמה, שאירחה את כוכבי הערב, להקת "הדג נחש". לפני כן חיממו אותם האחיות פיק, הרכב הבנות "דיאמונדס", גלעד שגב ואפילו מושיק עפיה. במוזמנים היו רמי קליינשטיין, צביקה פיק, יזהר אשדות, עברי לידר ועידן רייכל.

חמש שנים תמימות שרדה החגיגה המוזיקלית – עד שהביזנס השמיע את קולו. הערוץ הפסיד כסף, חלקו הגדול נרכש על ידי הזכיינית "קשת", קוטנר סיים את תפקידו, סדרת תוכניות ריאליטי בדמות האולפן השקוף הנודד השתלטה על הערוץ, ותוך זמן קצר גם הקוד המוזיקלי השתנה.

המיינסטרים והאלטרנטיבי נדחקו הצידה לטובת שופר תעמולתי עסקי למוזיקה הים תיכונית. הקוד האתי בבסיסה של הרשות השנייה ולפיו היא תפעל לקידום היצירה העברית הישראלית על כל גווניה, עבר מהפך. תגובות מחאה של התקשורת לא הועילו. השיקולים המסחריים עמדו בראש סדר העדיפויות.

יש אלטרנטיבה. מיכל גבע. צילום: יובל אראל

 כעת החלה תקופה עצובה ליוצרים המקומיים, שלא פעלו בז'אנר הים תיכוני, למעט אמנים בודדים הנחשבים למובילים במיינסטרים ומגובים בחברות הפקה, שיווק והפצה. מאות אם לא אלפי מוזיקאים צעירים ומוכשרים, שאינם מסלסלים, נותרו מחוץ למרקע – ומחוץ לתודעה הציבורית.

האלטרנטיבה היתה רשת האינטרנט ומועדוני ההופעות הקטנים. כך פרחו להם "בארבי", "אוזן בר", "בלום בר" ואחיו הצעיר "סאבליים", "לבונטין 7" ותיאטרון "תמונע", ועוד עשרות ברים ופאבים קטנים שנתנו במה ליוצרים מקומיים השרים בעברית או באנגלית. השימוש במייספייס וברשתות מוזיקה חברתיות נוספות הלך וגדל, והתודעה הפכה וירטואלית.

במקביל לכל התהליך הזה החלה לתפוס תאוצה תוכנית הטלוויזיה "לא נפסיק לשיר – כוכב נולד", ששודרה לראשונה בשנת 2002, בערוץ 2 בהנחייתו של צביקה הדר. תוכנית שנותנת הזדמנות חד-פעמית לזמרים צעירים ואלמוניים לפרוץ לתודעה.

התוכנית ששמה קוצר ל"כוכב נולד" הפכה החל מהעונה הראשונה להצלחה גדולה ולתופעה תרבותית. כך דרך כוכבה של נינט טייב, הזוכה בתוכנית הראשונה, שהפכה בן לילה מנערה אלמונית מקריית גת לכוכבת-על ולזמרת ושחקנית מבוקשת.

למרות ביקורת חריפה מצד אמנים, שהיוו את חוט השדרה של המוזיקה הישראלית, בהם חווה אלברשטיין ויהורם גאון, נגד תרבות האינסטנט שהתפתחה, הפכה מתכונת התוכנית ללהיט המייצר כוכבי מוזיקה פופולרית.

מה עושים? אם אינך יכול להילחם בהם, הצטרף אליהם. אמני הסצנה האלטרנטיבית החליטו להצטרף לחגיגה ולהשתתף בתוכנית. הם הביטו בקנאה בקצב המהיר שבו דרכו וזרחו כוכבי האינסטנט הטלוויזיוניים החדשים – מול הדרך הקשה והארוכה שהם עברו כדי להגיע לתודעה המצומצמת יחסית. 

הסנונית הראשונה שעלתה על רכבת ההמונים היה אסף שלם, סולנה של להקת "מלכה באיה", להקת גולשים המנגנת רוק'נרול גרובי, ופופולרית בקרב הצעירים בערי החוף. אליו הצטרף נדב הופמן, חבר ילדות של אסף, שעד אז עסק בכתיבת ביקורות על מופעים ועל מוזיקאים.

מצד אחד היתה זו קריאת תיגר על תחום שהיה מוקצה מחמת מיאוס כהוויה מסחרית. מצד שני התברר, שכאשר מצטרפים לחגיגה המסחרית מוזיקאים איכותיים, המצליחים לשלב הרמוניה קולית, מקוריות וצבע ייחודי, אפשר להשיג תוצאות.

העפלתם של הצמד אסף ונדב לשלבים הגבוהים ב"כוכב נולד" 9 ופריצתם לתודעה הציבורית הרחבה הביאה מבחינתם לתוצאה הרצויה: חשיפה. כיום השניים פועלים סביב בוקינג מרשים ברשת מועדוני זאפה היוקרתית ומעמידים מדי פעם הופעות מלאות קהל. 

ההצלחה המסחרית הגדולה של "כוכב נולד" ב"קשת", עוררה את קנאתה של הזכיינית המתחרה והחלשה יותר, "רשת". אבל לאחרונה היא רכשה את זכויות ההפקה של "The Voice", פורמט הולנדי שבמסגרתו ארבעה מוזיקאים מוכרים ובכירים – מנטורים, בוחרים דרך האזנה בלבד במועמדים חדשים לנבחרות המתחרות בינן לבין עצמן – בדרך לפופולריות בימתית ולחוזה הקלטה בינלאומי ב"הליקון".

את התוכנית מנהל יהודה עדר, שעוסק בין היתר בניהול בית הספר למוזיקאים "רימון". בשונה מתוכניות אחרות, כאן שמים דגש רק על קולו של הזמר ולא על מראהו. 

גם לפלטפורמה זו "התגנבו" לאחרונה כמה מוזיקאים צעירים, בוגרי בתי ספר למוזיקה, כולל "רימון", שכבר עשו קריירה מסוימת בתחום, אבל לא פרצו לתודעת ההמונים.

כך התפרסמו וזכו לתשומת לב שתי זמרות המוכרות היטב בסצנה האלטרנטיבית, אבל לא היו מוכרות לקהל הרחב – מיכל גבע וסיוון טלמור. כך גם גדי אלטמן, שהיה סולנה של להקת "בוטן מתוק בקרקס" ו"הפליינג בייבי", ועכשיו, אחרי השתתפותו בתוכנית, מנסה את מזלו בקרב הקהל הרחב.

כך הפכו שתי התוכניות הללו, "כוכב נולד" ו-"The Voice" לדרך הביניים המשלבת מחדש את המוזיקאים העצמאיים במפת המוזיקה המקומית, אחרי שהגל מהמסחרי והמוזיקה הים תיכונית דחקו אותם ממוקדי החשיפה הגדולים.

זה לא בדיוק תחליף למה שהיה ערוץ 24 בתחילתו, אבל גם זה משהו. לכך אפשר להוסיף תוכניות מוזיקה קטנות יותר המוקרנות בערוץ 8 ובטלוויזיה החינוכית ומאפשרות חשיפה למוזיקאים ישראלים אלטרנטיביים, שרוצים חשיפה אבל אינם מוכנים או אינם יכולים להתפשר מבחינה אמנותית.

עוד בתרבות: אסי דיין הכי קרוב לעצמו

וגם: השיר שלנו באירוויזיון