"המשתמט" בצוותא: סאטירה פרועה? הצחקתם אותי

אם אתם מחפשים שעה וחצי של בידור קל – "המשתמט" היא קומדיה בשבילכם. אם אתם מחפשים סאטירה פרועה ובועטת, תצטרכו לחפש אותה במקום אחר

"המשתמט" בצוותא: סאטירה פרועה? הצחקתם אותי

אם אתם מחפשים שעה וחצי של בידור קל – "המשתמט" היא קומדיה בשבילכם. אם אתם מחפשים סאטירה פרועה ובועטת, תצטרכו לחפש אותה במקום אחר

★★★★★

היוצרים של "המשתמט" הבטיחו לנו סאטירה פרועה וחדשנית. אז הבטיחו. "המשתמט", שכתב רועי חן וביים ארז דריגס, היא לכל היותר קומדיית מצבים, שבה השחקנים צוחקים על הגבריות הישראלית, על האבהות, על הצבא, על הדמוקרטיה ואפילו על "איקאה".

צוחקים גם על עצמם. צילום: יוסי צבקר

הסיפור הוא על חבורת גברים היסטרים (אביעד בנטוב, אודי גוטשלק והבמאי דריגס), בני ארבעים פלוס, שהשתמטו בזמנו משירות צבאי, ועכשיו צה"ל החליט לגייס אותם. המפקדת שלהם (שי לי הירש) היסטרית לא פחות מהם. כל זה יוצר סיטואציות משעשעות, חלקן בשיתוף הקהל.

יש בהצגה קטעים קורעים מצחוק, בעיקר בהתחלה. אהבתי במיוחד את הרגעים שבהם השחקנים צוחקים על עצמם. אהבתי גם את האנרגיה הטובה שזורמת מהבמה. מצד שני הבימוי מבולגן, המשחק מוגזם והטקסט של רועי חן, שחתום על כמה יצירות איכות בתיאטרון "גשר", לא מבריק בלשון המעטה.

ההצגה עלתה לראשונה בפסטיבל תיאטרון קצר ב"צוותא" והגרסה הנוכחית אינה מצדיקה את התארים הפומפוזים שהודבקו לה – ״גבעת חלפון״ פוגשת את ״אפוקליפסה עכשיו״. הגזמתם. הניסיון לחקות כאילו את הגששים נראה לא משכנע ולא מקצועי.

לא הולכים עד הסוף. צילום: יוסי צבקר

הבעיה העיקרית של "המשתמט" היא, שהיוצרים לא הלכו עד הסוף עם הרעיון, לא השקיעו בטקסט ובבימוי, וגם שיתוף הקהל בעלילה נראה חובבני ומאולץ. בסאטירה צריך אומץ להעיז, לחצות קווים אדומים, לשבור מוסכמות – ולא להתחנף לקהל.

ההתחלה המשעשעת של "המשתמט" אינה מעידה על סצינת הסיום המכילה אמירה קשה ואפילו מטלטלת. לא אגלה כדי לא לקלקל את ההפתעה, אבל האמירה הזו, שהיא הרגע הכי אמיתי בהצגה,  יכולה להיות התחלה של סאטירה אמיתית וכואבת.

אם אתם מחפשים שעה וחצי של בידור קל – המשתמט" היא קומדיה בשבילכם. אם אתם מחפשים סאטירה פרועה ובועטת – תצטרכו להסתפק בינתיים במציאות שבה אנו חיים, שלעיתים היא חזקה ומשעשעת יותר מכל סאטירה על הבמה.

★★★★★

היוצרים של "המשתמט" הבטיחו לנו סאטירה פרועה וחדשנית. אז הבטיחו. "המשתמט", שכתב רועי חן וביים ארז דריגס, היא לכל היותר קומדיית מצבים, שבה השחקנים צוחקים על הגבריות הישראלית, על האבהות, על הצבא, על הדמוקרטיה ואפילו על "איקאה".

צוחקים גם על עצמם. צילום: יוסי צבקר

הסיפור הוא על חבורת גברים היסטרים (אביעד בנטוב, אודי גוטשלק והבמאי דריגס), בני ארבעים פלוס, שהשתמטו בזמנו משירות צבאי, ועכשיו צה"ל החליט לגייס אותם. המפקדת שלהם (שי לי הירש) היסטרית לא פחות מהם. כל זה יוצר סיטואציות משעשעות, חלקן בשיתוף הקהל.

יש בהצגה קטעים קורעים מצחוק, בעיקר בהתחלה. אהבתי במיוחד את הרגעים שבהם השחקנים צוחקים על עצמם. אהבתי גם את האנרגיה הטובה שזורמת מהבמה. מצד שני הבימוי מבולגן, המשחק מוגזם והטקסט של רועי חן, שחתום על כמה יצירות איכות בתיאטרון "גשר", לא מבריק בלשון המעטה.

ההצגה עלתה לראשונה בפסטיבל תיאטרון קצר ב"צוותא" והגרסה הנוכחית אינה מצדיקה את התארים הפומפוזים שהודבקו לה – ״גבעת חלפון״ פוגשת את ״אפוקליפסה עכשיו״. הגזמתם. הניסיון לחקות כאילו את הגששים נראה לא משכנע ולא מקצועי.

לא הולכים עד הסוף. צילום: יוסי צבקר

הבעיה העיקרית של "המשתמט" היא, שהיוצרים לא הלכו עד הסוף עם הרעיון, לא השקיעו בטקסט ובבימוי, וגם שיתוף הקהל בעלילה נראה חובבני ומאולץ. בסאטירה צריך אומץ להעיז, לחצות קווים אדומים, לשבור מוסכמות – ולא להתחנף לקהל.

ההתחלה המשעשעת של "המשתמט" אינה מעידה על סצינת הסיום המכילה אמירה קשה ואפילו מטלטלת. לא אגלה כדי לא לקלקל את ההפתעה, אבל האמירה הזו, שהיא הרגע הכי אמיתי בהצגה,  יכולה להיות התחלה של סאטירה אמיתית וכואבת.

אם אתם מחפשים שעה וחצי של בידור קל – המשתמט" היא קומדיה בשבילכם. אם אתם מחפשים סאטירה פרועה ובועטת – תצטרכו להסתפק בינתיים במציאות שבה אנו חיים, שלעיתים היא חזקה ומשעשעת יותר מכל סאטירה על הבמה.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן