Skip to content

רבין לא היה ראש הממשלה שלי

הובלת תהליך אוסלו כמו גם ההתנהלות השוטפת של יצחק רבין ז"ל , התקשורת המוטה וההשתקה של יותר ממחצית העם. על החוויה האישית שלי מהתקופה הארורה ההיא. אירועי יהוד, נחשון וקסמן ועוד ב 10 במאי 1994, בשעה 06:20 בבוקר, טלטלתי ממיטתו את איתן גולן ז"ל, שפרש באותם ימים מצמרת המשטרה, בניסיון לשכנע אותו להניא את אסף […]

רבין לא היה ראש הממשלה שלי

הובלת תהליך אוסלו כמו גם ההתנהלות השוטפת של יצחק רבין ז"ל , התקשורת המוטה וההשתקה של יותר ממחצית העם. על החוויה האישית שלי מהתקופה הארורה ההיא. אירועי יהוד, נחשון וקסמן ועוד ב 10 במאי 1994, בשעה 06:20 בבוקר, טלטלתי ממיטתו את איתן גולן ז"ל, שפרש באותם ימים מצמרת המשטרה, בניסיון לשכנע אותו להניא את אסף […]

הובלת תהליך אוסלו כמו גם ההתנהלות השוטפת של יצחק רבין ז"ל , התקשורת המוטה וההשתקה של יותר ממחצית העם. על החוויה האישית שלי מהתקופה הארורה ההיא. אירועי יהוד, נחשון וקסמן ועוד

ב 10 במאי 1994, בשעה 06:20 בבוקר, טלטלתי ממיטתו את איתן גולן ז"ל, שפרש באותם ימים מצמרת המשטרה, בניסיון לשכנע אותו להניא את אסף חפץ מהכיתור המיותר של הבית של הרב עוזי משולם הי"ד ביהוד. לא ידעתי ששלוש שעות קודם, הורה רבין ז"ל לפרוץ לבית שהכרתי כמו את ביתי, ושכדור מדויק של צלף קטל שם את שלומי אסולין הי"ד, מ"כ בגולני שהיה בחצר בידיים חשופות.

בערב שבת של ה-14 באוקטובר 1994 טרם כניסת השבת, התחננתי בפני אריה שומר, מנכ"ל בית הנשיא עזר ויצמן ,האיש החזק במדינה אז, להניא את רבין מפריצה לבית שבו הוחזק נחשון וקסמן. הייתה אז דרישה לשחרר את השייח יאסין בתמורה להשבתו, וזה נראה לי, בנסיבות שנוצרו – המעשה המתבקש. פריצה אלימה לבית ממולכד לא תוכל להסתיים בשחרור של חייל בודד בחיים – אמרתי. שומר הקשיב, ונטה להסכים – אבל ההחלטה היא של ראש הממשלה, הסביר.

בסוף ,מי שנאלץ לשחרר את יאסין היה לא אחר מנתניהו.

קשה לי לתאר במילים את התיעוב שחשתי כלפי רבין לנוכח נקודות החיכוך האישיות שלי עם החלטותיו, בהמשך לגישה הפטרונית והמזלזלת שלו בהתיישבות, הכינויים המבזים (פלופלורים), תנועת היד המפורסמת כלפי המתנחלים, העובדה שמשפחות שכולות שחרו לפתחו והוא נותר אדיש.לא, הוא לא היה ראש הממשלה שלי.

ברקע היה מבול של  פיגועי התאבדות. גופות התעופפו לנגד עינינו בירושלים, באוטובוסים. הלוויות, פגועי הלם, רחובות שוממים, ילדים מפוחדים, חוסר אונים, תסכול. זעם. זעם שהוציא אותנו לרחובות. את כולנו. נחילי אדם שביקשו לא לתת להם רובים, להפסיק את ההרג, לזנוח את התמימות, לעצור את האסון. 164 הרוגים ומאות פצועים בין 1993 ל 1995

ההפגנות העצומות שהשתתפנו בהן, הוציאו אותנו מהדעת. כשהכיכרות הכילו ארבע מאות אלף איש ויותר, התקשורת דיווחה בקושי על כמה עשרות אלפים. במאבק נגד הסכמי אוסלו, הסיקור היה שקרי ומוטה.

עבורי היו אלה שנתיים וחצי של אבל אישי ולאומי. את  העוול הרשעות והמצוד של המדינה על משולם וחבורתו, שאת חלקה הכרתי מקרוב, נאלצתי לחנוק בתוכי עד ממש לא מזמן. עשרים שנים רצופות אצרתי את התחושות המקוממות ואת הזעם, והמתנתי לשעת כושר להוציא את האמת לאור.

רבין ידע לחתוך. לבתר ממש: את משולם,  וקסמן, יותר מחצי עם. ב"מורשתו" הורה להקים וועדת חקירה ממלכתית אודות היעלמות ילדי תימן מזרח ובלקן שסמכויותיה בשום אופן לא סיכנו את אדריכלי הפשע.

ואז באה ההתנקשות. מוצ"ש, יום פטירת רחל אמנו, אני ממתינה לידיד ברכב, כלבלב על ברכיי, המוסיקה ברדיו נפסקת במבזק מטריד. מאותו רגע, הכול התערפל.

ישנם קווי דמיון בין סכסוכי גירושין לבין קרב הדעות שמתקיים במדינה.  גם סכסוך גירושין יכול להתדרדר חלילה לרצח, במקרי קיצון.  ברם, כמות האזרחים הנורמטיביים שמסתובבים עם רצון לרצוח מרוב תסכול היא עצומה. את הרצון הזה צריך למגר באמצעות מתווך. מגשר.

ראש ממשלה הוא הגורם המאחה. אין לו סמכות לפעול במנותק מרצון העם .הוא לא יכול לטעון שרוב העם אתו כשהסכם החיסול של המדינה היהודית נקנה  במחטף, ברוב של קול, ובאתנן מיצובישי. השתקת רצון העם היא זו שמובילה לאלימות.

אני מבקשת לחדד שתי מסקנות :

א. את השנאה כלפיו עיצב רבין במו ידיו.

ב. בעניין ילדי תימן חובה להשלים את המלאכה; הן ברמת חקירה ממלכתית של אירועי יהוד, והן ברמת הוצאת האמת לאור. נתניהו והנגבי לא יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם בנושא זה. בארכיונים ה"פתוחים" לא מצויה הסחורה.

1 Comment

  1. לא שכחנו
    3 בנובמבר 2018 @ 22:50

    לא הסתה מפי רבנים או פוליטיקאים גרמה את רציחתו של רבין אלא פחד של מתנחלים.
    ההאשמה בהסתה ממשיכה את השנאת הימין בפי השמאל, ואת מורשת עלילות הדם. כבר בזמנו של רבין תרמו אלה לדרדור אל עבר מלחמת אזרחים.
    ||
    " רצח יצחק רבין אולי מנע מלחמת אזרחים "
    ||
    עתונאי אחד, מהשמאל הקיצוני, ערך מחקר ממושך על מה שהוא הגדיר כהסתה הרבנית שקדמה לרצח רבין. באחד מימי השנה לרצח, לאחר סיום מחקרו, הוא פרסם מאמר
    ובו כתב שאילו יגאל עמיר היה נמנע מלרצוח את רבין אז האיבה הקשה בין הימין לשמאל, ששררה אז, היתה אולי מדרדרת למלחמת אזרחים. ההלם מהרצח המפתיע פקח את עיניהם של הישראלים ומנע את המשך ההדרדרות.
    לדעתי, מסקנתו מחוזקת בעובדות שאפרט לקמן, מזכרוני:
    |
    טומי לפיד ז"ל (אח"כ ראש מפלגת "שינוי") אמנם לא אמר בפרוש "רבין רוצח " אבל אמר "יש סוג של אכזריות שרק הומניסטים מסוגלים לו".
    הוא אמר זאת על גישתם של תומכים של יצחק רבין כלפי המתנחלים. גישתם, שהציפה את אמצעי התקשורת בהסכמה שבשתיקה של יצחק רבין בכבודו ובעצמו, היתה שישנו תנאי הכרחי לנצול ההזדמנות "שלא תחזור" כדי שיתאפשר לחתום על הסכם שלום לפני "סגירת חלון ההזדמנויות" שאחריו מובטחת מלחמת נצח, לדבריהם, והרג אינסופי. התנאי ההכרחי להצלחת גאולת עם ישראל באמצעות "תהליך השלום" הוא סכול ההתנגדות של " אויבי השלום [ = גורמי ההרג = הרוצחים] משני הצדדים [חמאס ומתנחלים] ".
    מדוע אמר "אכזריות"?
    כי לפי אותה גישה, שהטילה את אימת ממשלת רבין על המתנחלים, היה חשש שמתנחלים יסכלו את פנוי ההתנחלויות ברצותם להגשים את שאיפתם (כביכול) להנציח את המלחמה ואת ההרג המתמשך למען "נדל"ן" (בטוי של יצחק רבין עצמו), וכיון שספק היה אם רשויות אכיפת החק מסוגלות להתגבר על התנגדותם של המתנחלים לפנוי, הדרך הנכונה לסלוקם, לפי גישה זאת, היא ליצור תנאי חיים בלתי נסבלים ביש"ע עד שיאלצו לברוח משם. אחד הח"כים ממפלגתו של יצחק רבין, בהסכמה שבשתיקה של יצחק רבין, בטא זאת באמירה הצינית שאין יסוד לחשש מאי יכלתה של ממשלת רבין להוציא את הדגים מהאקווריום, כי הרי אפשר בפשטות לרוקן אותו ממים.

    מדובר בתקופה שבה רבין אשר למחבלים שבאו מתוניס (לשם נמלטו במלחמת לבנון הראשונה) לשאת נשק ולהמצא ליד צירי התנועה עליהם נעו ילדיהם של אויביו הפוליטיים החריפים ביותר, המתנחלים,
    וזאת בשם ה"דמוקרטיה", בצלו של בג"ץ שסרב לדון בעתירות המתנחלים בטענו שזהו נושא פוליטי לא שפיט (ובכך בג"ץ דרבן את יגאל עמיר לרצוח, לפי עדות אחיו).
    |
    באותה תקופה המתנחלים האמינו למה שנאמר להם ע"י אלופים בצה"ל וע"י לפחות אחד מבכירי הפרשנים לעניני בטחון: שהם וילדיהם ישלמו בחייהם על ההסכם שנחתם בין ממשלת רבין לבין רב-המחבלים "בדימוס" ערפאת.
    היו מתנחלים שבקשו את פנוים הרחק מהמחבלים (באופן ממלכתי, על חשבון המדינה, להבדיל מבריחה על חשבונם הפרטי) יצחק רבין סרב לכך. על כך כתב סופר ופובליציסט ידוע, שמאלני מאד (שמא גם הוא "נשטף מוחו ע"י רבנים שהסיתו"?!) שקשה לדעת אם ממשלת יצחק רבין היא ממשלת חלם או ממשלת סדום [ ! ].
    יצחק רבין גם לא שלל את ההצעה שרווחה אז: שבהסדר הקבע עם הפלסטינים יוכפפו לטפולם של כחות הבטחון הפלסטיניים כל אותם מתנחלים שלא יברחו אל תוך הקו הירוק.
    יצחק רבין "ענה" למתנחלים הדואגים באמרו "אני שר בטחון של 98% מהישראלים [ולא שלכם]", ועוד אמר שדי לו בפעם אחת ששוטר פלסטיני יירה על חייל ישראלי [ דוקא "חייל"! ] והוא יבטל את הסכם הביניים ("הסכם אוסלו").
    איתן הבר, מזכיר הממשלה של יצחק רבין, ספר שיצחק רבין סרב להענות לבקשתו להסביר לראשי המתנחלים שהוא איננו רוצח, כך יצחק רבין שמר את דמויו כרוצח.
    |
    לדעתי, עקר הלקח מרצח רבין הוא שאסור, גם לשלטון שנבחר ברוב קולות, להשתמש בכלים דמוקרטיים כדי להטיל אימת מות על יריבים פוליטיים, כי זה כבומרנג, ומסלים והולך.
    לקח חשוב זה עדיין מוזנח בדיונים הצבוריים ובמערכת החנוכית.
    הלוואי שלא נדע מלחמת אזרחים.

הובלת תהליך אוסלו כמו גם ההתנהלות השוטפת של יצחק רבין ז"ל , התקשורת המוטה וההשתקה של יותר ממחצית העם. על החוויה האישית שלי מהתקופה הארורה ההיא. אירועי יהוד, נחשון וקסמן ועוד

ב 10 במאי 1994, בשעה 06:20 בבוקר, טלטלתי ממיטתו את איתן גולן ז"ל, שפרש באותם ימים מצמרת המשטרה, בניסיון לשכנע אותו להניא את אסף חפץ מהכיתור המיותר של הבית של הרב עוזי משולם הי"ד ביהוד. לא ידעתי ששלוש שעות קודם, הורה רבין ז"ל לפרוץ לבית שהכרתי כמו את ביתי, ושכדור מדויק של צלף קטל שם את שלומי אסולין הי"ד, מ"כ בגולני שהיה בחצר בידיים חשופות.

בערב שבת של ה-14 באוקטובר 1994 טרם כניסת השבת, התחננתי בפני אריה שומר, מנכ"ל בית הנשיא עזר ויצמן ,האיש החזק במדינה אז, להניא את רבין מפריצה לבית שבו הוחזק נחשון וקסמן. הייתה אז דרישה לשחרר את השייח יאסין בתמורה להשבתו, וזה נראה לי, בנסיבות שנוצרו – המעשה המתבקש. פריצה אלימה לבית ממולכד לא תוכל להסתיים בשחרור של חייל בודד בחיים – אמרתי. שומר הקשיב, ונטה להסכים – אבל ההחלטה היא של ראש הממשלה, הסביר.

בסוף ,מי שנאלץ לשחרר את יאסין היה לא אחר מנתניהו.

קשה לי לתאר במילים את התיעוב שחשתי כלפי רבין לנוכח נקודות החיכוך האישיות שלי עם החלטותיו, בהמשך לגישה הפטרונית והמזלזלת שלו בהתיישבות, הכינויים המבזים (פלופלורים), תנועת היד המפורסמת כלפי המתנחלים, העובדה שמשפחות שכולות שחרו לפתחו והוא נותר אדיש.לא, הוא לא היה ראש הממשלה שלי.

ברקע היה מבול של  פיגועי התאבדות. גופות התעופפו לנגד עינינו בירושלים, באוטובוסים. הלוויות, פגועי הלם, רחובות שוממים, ילדים מפוחדים, חוסר אונים, תסכול. זעם. זעם שהוציא אותנו לרחובות. את כולנו. נחילי אדם שביקשו לא לתת להם רובים, להפסיק את ההרג, לזנוח את התמימות, לעצור את האסון. 164 הרוגים ומאות פצועים בין 1993 ל 1995

ההפגנות העצומות שהשתתפנו בהן, הוציאו אותנו מהדעת. כשהכיכרות הכילו ארבע מאות אלף איש ויותר, התקשורת דיווחה בקושי על כמה עשרות אלפים. במאבק נגד הסכמי אוסלו, הסיקור היה שקרי ומוטה.

עבורי היו אלה שנתיים וחצי של אבל אישי ולאומי. את  העוול הרשעות והמצוד של המדינה על משולם וחבורתו, שאת חלקה הכרתי מקרוב, נאלצתי לחנוק בתוכי עד ממש לא מזמן. עשרים שנים רצופות אצרתי את התחושות המקוממות ואת הזעם, והמתנתי לשעת כושר להוציא את האמת לאור.

רבין ידע לחתוך. לבתר ממש: את משולם,  וקסמן, יותר מחצי עם. ב"מורשתו" הורה להקים וועדת חקירה ממלכתית אודות היעלמות ילדי תימן מזרח ובלקן שסמכויותיה בשום אופן לא סיכנו את אדריכלי הפשע.

ואז באה ההתנקשות. מוצ"ש, יום פטירת רחל אמנו, אני ממתינה לידיד ברכב, כלבלב על ברכיי, המוסיקה ברדיו נפסקת במבזק מטריד. מאותו רגע, הכול התערפל.

ישנם קווי דמיון בין סכסוכי גירושין לבין קרב הדעות שמתקיים במדינה.  גם סכסוך גירושין יכול להתדרדר חלילה לרצח, במקרי קיצון.  ברם, כמות האזרחים הנורמטיביים שמסתובבים עם רצון לרצוח מרוב תסכול היא עצומה. את הרצון הזה צריך למגר באמצעות מתווך. מגשר.

ראש ממשלה הוא הגורם המאחה. אין לו סמכות לפעול במנותק מרצון העם .הוא לא יכול לטעון שרוב העם אתו כשהסכם החיסול של המדינה היהודית נקנה  במחטף, ברוב של קול, ובאתנן מיצובישי. השתקת רצון העם היא זו שמובילה לאלימות.

אני מבקשת לחדד שתי מסקנות :

א. את השנאה כלפיו עיצב רבין במו ידיו.

ב. בעניין ילדי תימן חובה להשלים את המלאכה; הן ברמת חקירה ממלכתית של אירועי יהוד, והן ברמת הוצאת האמת לאור. נתניהו והנגבי לא יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם בנושא זה. בארכיונים ה"פתוחים" לא מצויה הסחורה.

1 Comment

  1. לא שכחנו
    3 בנובמבר 2018 @ 22:50

    לא הסתה מפי רבנים או פוליטיקאים גרמה את רציחתו של רבין אלא פחד של מתנחלים.
    ההאשמה בהסתה ממשיכה את השנאת הימין בפי השמאל, ואת מורשת עלילות הדם. כבר בזמנו של רבין תרמו אלה לדרדור אל עבר מלחמת אזרחים.
    ||
    " רצח יצחק רבין אולי מנע מלחמת אזרחים "
    ||
    עתונאי אחד, מהשמאל הקיצוני, ערך מחקר ממושך על מה שהוא הגדיר כהסתה הרבנית שקדמה לרצח רבין. באחד מימי השנה לרצח, לאחר סיום מחקרו, הוא פרסם מאמר
    ובו כתב שאילו יגאל עמיר היה נמנע מלרצוח את רבין אז האיבה הקשה בין הימין לשמאל, ששררה אז, היתה אולי מדרדרת למלחמת אזרחים. ההלם מהרצח המפתיע פקח את עיניהם של הישראלים ומנע את המשך ההדרדרות.
    לדעתי, מסקנתו מחוזקת בעובדות שאפרט לקמן, מזכרוני:
    |
    טומי לפיד ז"ל (אח"כ ראש מפלגת "שינוי") אמנם לא אמר בפרוש "רבין רוצח " אבל אמר "יש סוג של אכזריות שרק הומניסטים מסוגלים לו".
    הוא אמר זאת על גישתם של תומכים של יצחק רבין כלפי המתנחלים. גישתם, שהציפה את אמצעי התקשורת בהסכמה שבשתיקה של יצחק רבין בכבודו ובעצמו, היתה שישנו תנאי הכרחי לנצול ההזדמנות "שלא תחזור" כדי שיתאפשר לחתום על הסכם שלום לפני "סגירת חלון ההזדמנויות" שאחריו מובטחת מלחמת נצח, לדבריהם, והרג אינסופי. התנאי ההכרחי להצלחת גאולת עם ישראל באמצעות "תהליך השלום" הוא סכול ההתנגדות של " אויבי השלום [ = גורמי ההרג = הרוצחים] משני הצדדים [חמאס ומתנחלים] ".
    מדוע אמר "אכזריות"?
    כי לפי אותה גישה, שהטילה את אימת ממשלת רבין על המתנחלים, היה חשש שמתנחלים יסכלו את פנוי ההתנחלויות ברצותם להגשים את שאיפתם (כביכול) להנציח את המלחמה ואת ההרג המתמשך למען "נדל"ן" (בטוי של יצחק רבין עצמו), וכיון שספק היה אם רשויות אכיפת החק מסוגלות להתגבר על התנגדותם של המתנחלים לפנוי, הדרך הנכונה לסלוקם, לפי גישה זאת, היא ליצור תנאי חיים בלתי נסבלים ביש"ע עד שיאלצו לברוח משם. אחד הח"כים ממפלגתו של יצחק רבין, בהסכמה שבשתיקה של יצחק רבין, בטא זאת באמירה הצינית שאין יסוד לחשש מאי יכלתה של ממשלת רבין להוציא את הדגים מהאקווריום, כי הרי אפשר בפשטות לרוקן אותו ממים.

    מדובר בתקופה שבה רבין אשר למחבלים שבאו מתוניס (לשם נמלטו במלחמת לבנון הראשונה) לשאת נשק ולהמצא ליד צירי התנועה עליהם נעו ילדיהם של אויביו הפוליטיים החריפים ביותר, המתנחלים,
    וזאת בשם ה"דמוקרטיה", בצלו של בג"ץ שסרב לדון בעתירות המתנחלים בטענו שזהו נושא פוליטי לא שפיט (ובכך בג"ץ דרבן את יגאל עמיר לרצוח, לפי עדות אחיו).
    |
    באותה תקופה המתנחלים האמינו למה שנאמר להם ע"י אלופים בצה"ל וע"י לפחות אחד מבכירי הפרשנים לעניני בטחון: שהם וילדיהם ישלמו בחייהם על ההסכם שנחתם בין ממשלת רבין לבין רב-המחבלים "בדימוס" ערפאת.
    היו מתנחלים שבקשו את פנוים הרחק מהמחבלים (באופן ממלכתי, על חשבון המדינה, להבדיל מבריחה על חשבונם הפרטי) יצחק רבין סרב לכך. על כך כתב סופר ופובליציסט ידוע, שמאלני מאד (שמא גם הוא "נשטף מוחו ע"י רבנים שהסיתו"?!) שקשה לדעת אם ממשלת יצחק רבין היא ממשלת חלם או ממשלת סדום [ ! ].
    יצחק רבין גם לא שלל את ההצעה שרווחה אז: שבהסדר הקבע עם הפלסטינים יוכפפו לטפולם של כחות הבטחון הפלסטיניים כל אותם מתנחלים שלא יברחו אל תוך הקו הירוק.
    יצחק רבין "ענה" למתנחלים הדואגים באמרו "אני שר בטחון של 98% מהישראלים [ולא שלכם]", ועוד אמר שדי לו בפעם אחת ששוטר פלסטיני יירה על חייל ישראלי [ דוקא "חייל"! ] והוא יבטל את הסכם הביניים ("הסכם אוסלו").
    איתן הבר, מזכיר הממשלה של יצחק רבין, ספר שיצחק רבין סרב להענות לבקשתו להסביר לראשי המתנחלים שהוא איננו רוצח, כך יצחק רבין שמר את דמויו כרוצח.
    |
    לדעתי, עקר הלקח מרצח רבין הוא שאסור, גם לשלטון שנבחר ברוב קולות, להשתמש בכלים דמוקרטיים כדי להטיל אימת מות על יריבים פוליטיים, כי זה כבומרנג, ומסלים והולך.
    לקח חשוב זה עדיין מוזנח בדיונים הצבוריים ובמערכת החנוכית.
    הלוואי שלא נדע מלחמת אזרחים.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן