היו לנו גם כמה מאבקים לא רעים וגם סנסציה אחת, כשבית"ר ירושלים של אלי כהן פוגשת את האלופה הנכנסת עירוני קריית שמונה ומנחילה לה הפסד ראשון לאחר 25 משחקים רצופים

מאת יוסי חלילי

תמונת תצוגה:

"אני פשוט קבצן של כדורגל טוב. אני מטייל בעולם, כובעי בידי, וכשאני מגיע לאצטדיון אני מתחנן: 'רק מהלך יפה אחד, בשם אלוהים'. וכשהכדורגל היפה זוקף את ראשו, אני מודה על הנס שהזדמן בפניי, זאת מבלי שאכפת לי באיזו קבוצה מדובר או איזו מדינה הציעה לי אותו…" (אדוארדו גלאנו)

למרות המשתמע משמו, הטור הזה הוא לא (רק) טור על כדורגל. התשוקה ליופי עומדת במרכזה של כל אמנות וכמו בכדורגל גם במוסיקה אנו מחפשים תמיד את הניצוץ, הריגוש, אותו האלמנט שמחבר אותנו באופן מושלם לרגע אחד טהור. את התשוקה הזו ננסה למצוא כאן, בעזרת סקירה של רגעים נבחרים ממגוון הליגות וההתמודדויות של עונת 2011/12, שיתובלו בקטעי מוסיקה חדשים וישנים. המשחק יוצא לדרך.

שריקת הפתיחה

מתחילים היכן שסיימנו בשבוע שעבר, עם הדרבי התל אביבי שירד מגדולתו. הציפיות מהמשחק הזה לא היו בשמיים, ואכן כדורגל גדול לא קיבלנו, אבל הרבה יצרים והקרבה כן, וגם ניצחון חצי היסטורי של הצהובים בדרבי, לראשונה מזה קרוב לארבע שנים. גם סיום מכוער היה שם, אבל את זה נשאיר לסוף. חוץ מדרבי היו לנו גם כמה מאבקים לא רעים: בני יהודה ומכבי פתח תקווה נפרדות בתיקו 2:2 הפכפך בבלומפילד, מכבי נתניה מראה שהיא לא מוותרת על הפלייאוף העליון עם 1:3 על בני סכנין, הפועל באר שבע אוספת נקודות חשובות מול מ.ס. אשדוד – שמוכיחה פעם אחר פעם שהיא לא בנויה לרוץ בצמרת – והפועל ראשון לציון בניצחון קטן גדול בקרב התחתית מול הפועל פתח תקווה, שפספסה הזדמנות נדירה להימלט מהמקום האחרון בטבלה וחרצה את גורלה המר. אה, והיתה גם סנסציה אחת, כשבית"ר ירושלים של אלי כהן פוגשת את האלופה הנכנסת עירוני קריית שמונה ומנחילה לה הפסד ראשון לאחר 25 משחקים רצופים. אמנם מפנדל לא מחוייב בתוספת הזמן, ולאחר משחק די שקול, אבל ניצחון זה ניצחון, והבית"רים יכולים סוף סוף לחגוג שלוש נקודות בתחתית לאחר חמישה משחקים של התדרדרות. עבור החברים מקריית שמונה זוהי רק מעידה קטנה שלא אמורה להפריע בדרך. בשלב הזה, אף אחד כבר לא יעצור אותם.

בעקבות הניצחון הבית"רי והפנדל שנשרק לטובתה בדקה האחרונה של תוספת הזמן, נשמע קולו של יואב כץ, בעליה של הפועל חיפה שמתמודדת עם בית"ר במאבקי הירידה, כשאמר לאחר המשחק ש"הפנדל שבית"ר קיבלה מוזר מאוד. הזהירו אותי מהמשחק הזה" והוסיף גם כמה מילים בדבר השפעות של בכירים ופוליטיקאים שמתערבבות בהחלטות של שופטים. גם שחקנים מחיפה ואפילו מבאר שבע לא חסכו במילים על השגיאה של שיר צדק, בלם קריית שמונה, שהובילה לבעיטת העונשין, ונראה ששכחו שם בתחתית במה בדיוק הם אמורים להתעסק. נכון שפרשיות ופרסומים מהעבר הלא רחוק מטילים ספק בניקיון כפיו של הכדורגל הישראלי (השבוע אף הוגשו מסקנות בפרשיית "שופטים באדום") ומעמדם של השופטים אינו בשיא, אך גם אם המצב לא מושלם, זה ממש לא התפקיד של בעלים ושחקנים לעסוק בבכיינות ובספקולציות. עדיף שידברו על המגרש וימשיכו לנצח. זה לבטח יעזור הרבה יותר.

מחצית

אחרי השמועות והדיבורים על המהלך הצפוי, בראשון האחרון זה קורה: וילאש בואש מפוטר מאימון צ'לסי לאחר קצת יותר מחצי שנה בלבד בתפקיד. המאמן הפורטוגלי בן ה-33 הגיע בקיץ למועדון הפאר של רומן אברמוביץ' בקול תרועה רמה לאחר עונה מוצלחת עם פורטו, מה שהביא להשוואות (מוגזמות, כפי שמתברר) עם "המיוחד" ז'וזה מוריניו. נכון לעכשיו, צ'לסי ממוקמת רק במקום החמישי, עם יכולת לא משכנעת ויותר מדי הפסדים שמרחיקים ממנה אט אט את הסיכוי להופעה בליגת האלופות בעונה הבאה. שמות של מועמדים להחלפתו של בואש כבר צצים ועולים, ביניהם פאביו קאפלו שהתפטר מאימון הנבחרת הלאומית, רפא בניטז האקס, ואפילו פפ גווארדיולה של ברצלונה. אבל נכון לעכשיו, לא ברור לאן תסתובב הרולטה של אברמוביץ', שהוכיח שהוא לפחות מסוגל להודות בטעויות, למרות מה שחושבים כולם.

וגם כדורגל יש באירופה. מנצ'סטר יונייטד לא נבהלת ממחצית ראשונה טובה של התרנגולים מטוטנהאם, מנצחת ושומרת על הפער מסיטי המובילה, כשיום לפני כן ארסנל הופכת את התוצאה מול ליברפול בזכות צמד של ואן-פרסי הבלתי ניתן לעצירה (31 שערים בכל המסגרות העונה). בספרד ברצלונה מנצחת ללא מסי המוצהב, אך הפער מריאל נשאר על עשר נקודות כשהבלאנקוס מביסים את אספניול עם חמישייה. באיטליה לאציו מנצחת בדרבי הלוהט של רומא ועולה למקום השלישי בסרייה A, כשמילאן שומרת על פער במקום הראשון לאחר רביעייה על פאלרמו עם שלושער של זלאטן איברהימוביץ'. החלוץ השוודי שחזר מהשעייה בעקבות הכרטיס האדום שספג ממש לא עוצר באדום ודואג לעוד שלוש נקודות חשובות במירוץ האליפות של הרוסונרי. כיצד זה יגמר?

זמן פציעות

בעיקרון היינו אמורים לסגור עם ידיעה אחרת, אבל הסיום המזעזע של הדרבי התל אביבי לא משאיר אפשרות אחרת תחת הכותרת זמן פציעות. זה התחיל מהיחס העוין של אוהדי הפועל עם כניסתו למגרש של הבוס טביב שהגיע השבוע מארה"ב (עדיין במסגרת הלגיטימית של מחאת האוהדים), נמשך בהתלהמות של שחקני הפועל ידין וטועמה על כר הדשא (הורחקו בצדק) והגיע לשיא בהתנהגות ביזיונית וחוסר ספורטיבית של שערים 4 ו-5, שזרקו למגרש מוטות, בקבוקים, מצתים ומה לא ולא אפשרו את יציאתם של השופטים ושחקני מכבי מהמגרש. לא זכור לי שבארבע השנים בהן הפסידו הצהובים בדרבי זו היתה התגובה. אחר כך התקבלו גם מחדרי ההלבשה דיווחים על מהלומות של שחקני הפועל אל עבר השופטים, ועוד היד נטויה לעתיד לבוא מיום שמחזיר את הכדורגל הישראלי לתקופות רעות מן העבר.

• הטור השבועי "הכדור הוא הכל" מתפרסם במקור באתר קול הקמפוס