עם יד על הלב. על מי מאיתנו לא שמו חמסה קטנה מזהב כשהיה תינוק?… למי אין בבית איזו חמסה להגנה מפני שדים ורוחות וגם נגד עין הרע?… לאיזו אמא אין תליון חמסה על שרשרת?…                  אפילו מדונה כשביקרה בארץ חיפשה בעיר העתיקה בירושלים חוט אדום לשים על היד כקמע למזל ונגד עין הרע…

לי יש זכרונות ילדות מאמא שלי שהיתה שמה על כל תינוק שנולד איזו חמסה קטנה וגם איזה תכשיט של דג, או בובת דג במיטה או בחדר, להגנה על הפעוט מפני עין הרע וכל מיני מרעין בישין. תמיד כשאיזו רעה, מחלה, או אסון היו נופלים על משפחתי היו מבעירים על להבות האש חומר שנקרא בכור, שריחו אמור לגרש את עין הרע, ואת המזיקים בסביבה הקרובה. כשהייתי חולה, אימי היתה ממלמלת כל מיני לחישות שהיו מלוות בתנועות מעגליות של ידיה סביב ראשי, וזו היה בעצם פולחן לגירוש עין הרע שכנראה נכנסה בי.

עוד נהגה אימי תמיד ללוות אותי כשיצאתי מן הבית לנסיעות רחוקות ומפזרת בצידי השביל מלח ומים, לגרש את השדים והמזיקים ולהעניק לי את ברכת הדרך, לפי המסורת המאגית שקיבלה מאמא שלה, סבתא שלי ימימה שהיתה מומחית לגירוש שדים ורוחות ופעולות מאגיות נגד עין הרע.

כל הזכרונות האלה צפו ועלו בי כאשר ביקרתי בתערוכה המרתקת "חמסה, חמסה חמסה" במוזאון האיסלאם בירושלים.  הכי התרגשתי במיצב המרתק "רוקייה" של חנאן אבו חוסיין שהזכיר לי רגעים בהם אימי עליה השלום מנסה להוציא ממני עין הרע.  אהבתי מאוד גם את החמסושקה השובבה של זאב אנגלמאייר שלוקחת את החמסה למחוזות מעלים חיוך בהומור החוצה קהלים ותרבויות. אנגלמאייר מציג את "חמסושקה" אחותה הצעירה של שושקה, שנוצרה במיוחד לתערוכה.

על התערוכה "חמסה, חמסה, חמסה"

555 חמסות בדיוק הוצגו בתערוכה רחבת ההיקף העוסקת במוטיב המוסלמי שהפך למרכיב בלתי נפרד מהזהות הישראלית בימינו. כ- 50 אמנים ומעצבים ישראלים מתחומים שונים מציגים גרסה חדשה ועכשווית משלהם לחמסה. 

בין הפרוייקטים המיוחדים בתערוכה: מיצב הקמיעות "רוקייה" של האמנית חנאן אבו חוסיין, שכולל גם סרטון וידיאו המתאר רגע אינטימי של אם ובת שבו אימה מגרשת את עין הרע ושדים ורוחות בלחשים מיסטיים ובהם פסוקים מן הקוראן. המיצב עשוי מטכניקה מעורבת ובו נערמו קמעות שיצרה האמנית על מצע מלח גס. הקמעות של חנאן אבו חוסיין עשויים מבד ומכילים מלח גס, קצח, ושעורה (בארלי), כולם חומרים בעלי משמעות מאגית. לאחר הכנתם, הם מוטענים בטקסט הקרוי "רוקייה" (קבוצת פסוקים מן הקוראן וחדית'ים שמנסים לגונן על האדם). המיצב הזה שקיבל חלל מיוחד, מזכיר בצורתו החזותית הר, אולי הר פוג'י. הטקסטורה החזותית של הקמיעות שמהם נבנה ההר הזכיר לי את היצירות גדושות הפאלוסים של יאיוי קוסאמה היפנית. אבו חוסיין הכינה באדיבותה קמיעות לקהל הרחב לקחת הביתה. חברתי ואני לקחנו כמה לחלק לאהובי ליבנו… שיהיה במזל, גם לאחר שנפרדנו מן התערוכה.

פרויקט מעניין נוסף הוא  עבודת מחקר חזותי של מאות חמסות היסטוריות מאוספו הפרטי של אספן היודאיקה וויליאם גרוס, אחד מאספני החמסות הגדולים בעולם. העבודה שופכת אור אודות עיצובה ומקורותיה של החמסה.

כבר ברחבת הכניסה למוזאון המיצב "עץ העין הטובה" גדול ממדים של האמן הרב תחומי איתמר פלוג'ה "המצמיח" עיניים, חמסות סרטים וקמעות כנגד עין הרע, מברך את הבאים והיוצאים .    

לא פחות מ- 555 חמסות שונות מוצגות בימים אלה במוזאון האיסלאם בירושלים בתערוכה המוקדשת כולה ל"חמסה", אחד המוטיבים והחפצים הנפוצים ביותר בתרבות העממית. בתערוכה גם תצוגה מרשימה של עשרות חמסות המשקפות את העושר הבלתי נתפס של החמסות המסחריות בישראל ואת היותה מעצמת חמסות.

החמסה הפכה ברבות השנים מחפץ מסורתי בעל תפקיד מאגי הן בקרב התרבות המוסלמית והן בקרב זו היהודית לחפץ אייקוני המייצג תרבות ואמנות עממית. בתהליך של אבולוציה תרבותית הפך ייצור החמסה למסחרי והיא חדרה לתחומי חיים רבים: לפרסומות וכרזות רחוב, לבתי עסק ולמוסדות ציבור, כמחזיק מפתחות וכתליון למכוניות. שכבות רבות באוכלוסייה עושות כיום שימוש בחמסה והיא הפכה לחלק בלתי נפרד מהזהות הישראלית של ישראל 2018.

שלוש החלקים המרכזיים בתערוכה מייצגים כל אחד מהם התגלמויות שונות של החמסה.  בחלק הראשון מוצג פרויקט נרחב שנעשה במיוחד לתערוכה ביוזמת המוזיאון. כ-50 אמנים ומעצבים מתחומים שונים בהם: ציור ופיסול, ניו מדיה, תקשורת חזותית עיצוב תעשייתי, עיצוב מוצר, צורפות ויודאיקה, מציגים גרסה חדשה ועדכנית משלהם לחמסה.

כך לדוגמא, ברישום של האמנית שחאדה סמאח מופיע גוף האשה במרכז היצירה שלה לתערוכה חמסה. הרישום שלה שואב השראה מיצירת המופת של ליאונרדו דה וינצ'י, האדם הוויטרוביאני, סמל השלימות וההרמוניה, אך בשינויים מרחיקי לכת. מדובר באשה עירומה ולא בגבר, שגופה העירום מכוסה ברובו ביריעת בד, ספק פעולה של הגנה, ספק פעולה של הדרה והדחקה.

 בחלק השני של התערוכה מוצג פרויקט חזותי רב היקף המבוסס על סקירת מאות חמסות היסטוריות מאוספו הפרטי של אספן היודאיקה וויליאם (ביל) גרוס, הנחשב לאחד מאספני החמסות הגדולים בעולם. במסגרת הפרויקט "פירקה" המעצבת הגרפית שירלי רחל רוכמן את החמסות השונות באוסף למרכיביהן החזותיים והטקסטואליים תוך שהיא מזהה תבניות – צורניות, סמליות וקישוטיות בהן: דגים, פרחים, לטאות ועוד, החוזרות על עצמם בצירופים שונים כל פעם. תוצאות המחקר מוצגות בתערוכה על ידי שימוש במתודות מתחום האינפוגרפיקה, באופן השופך אור אודות עיצובה ומקורותיה של החמסה.

החלק השלישי של התערוכה מורכב מתצוגה ייחודית של עשרות חמסות המשקפות את העושר הבלתי נתפס של החמסות הנמכרות בשווקים ובחנויות במוזיאונים ובמקומות הקדושים בישראל. המטרה בחלק זה של התערוכה היא לשקף את הדרך אותה עשתה החמסה מחפץ מסורתי בעל תפקיד מאגי לחפץ אייקוני המייצג אמנות ותרבות עממית, חוצה קהלים ואוכלוסיות.

חלק מהחמסות בתצוגה הגדולה נרכשו בדוכני השוק של העיר העתיקה בירושלים. אלו ללא ספק מיועדות לתיירים, וכפי שהסמלים והכתובות שמלוות אותן מעידות, מיועדות בעיקר לתיירים מחוץ לארץ. להבדיל, בחנויות "הכול בשקל" ברחוב יפו שבירושלים, בדוכני שוק מחנה יהודה, שוק הכרמל, שוק הפשפשים ביפו ובשוק רמלה-לוד מצאו האוצרים את אלו המיועדות לקהל המקומי. חמסות נוספות הובאו ממקומות "טעונים" במשמעות של קדושה, כדוגמת רחבת הכותל, קברי צדיקים וכד'.

מנכ"ל המוזיאון לאמנות האסלאם נדים שיבאן מסר: "תערוכה זו היא נדבך נוסף בשרשרת הולכת וגדלה של תערוכות עכשוויות המוצגות במוזיאון בשנים האחרונות. התערוכה העוסקת בחמסה שמקורה באמונה עממית השזורה בתרבות עמי האסלאם, כור מחצבתו של המוזיאון, מבקשת להעניק למבקרים נקודת מבט חדשה להבנת התרבות האסלאמית, מתוך דיאלוג עם אמנות עכשווית ובאמצעות שיח בין תרבויות, הערבית והיהודית.

אוצרי התערוכה עידו נוי וד"ר שירת מרים שמיר מציינים כי: "החמסה, מוטיב וחפץ ששורשיה נעוצים בתרבות האסלאם הפכה עם השנים לאחד מהמוטיבים והחפצים הנפוצים בתרבות החומרית והעכשווית של ישראל.  בחרנו להתייחס בתערוכה לחמסה כחלק אורגני מהתרבות הישראלית של ימינו תוך התייחסות אל שאלת הזהות הישראלית וכינונה אל מול דמותו של האחר. 555 החמסות המוצגות בתערוכה מקבלות את השראתן מחללי התצוגה והאוספים הנדירים של המוזיאון לאמנות האסלאם וכפעולת גומלין מעשירות אותן בפרשנות מרעננת ושופכת עליהן אור חדש".

חמסה כבעלת כוחות מאגיים לגירוש עין הרע

החמסה באה לעולם כחפץ בעל תפקיד מאגי של הגנה מפני עין הרע. החשש מפני עין הרע ותוצאותיה הניע אנשים לחפש דרכים נוספות להגן על עצמם, גופם ורכושם ולצד קמעות כדוגמת החמסה, התפתחו טקסים שונים לגירוש עין הרע ולהגנה.

במיסטיקה המילה חמסה שמקורה בשפה הערבית ומשמעה חמישה,  היא קמע בצורת כף יד בעלת חמש אצבעות פרושות, האמור להגן מפני עין הרע.  על-פי המסורת המוסלמית, היד מייצגת את ידה של פאטמה, בתו של מוחמד נביא האיסלאם. קמע החמסה אומץ גם ביהדות כסגולה כנגד עין הרע.  בקהילות מסוימות נהגו לעשות חמסה שהיא כנגד המספר חמש. יש אומרים שמקורות החמסה מצוי כבר בברכת כהנים כאשר כפות ידי הכהנים פרושות בצורה מאגית, מתחת לטלית המכסה את פלג גופם העליון.

מקורותיה החמסה הם כנראה עתיקים יותר, והיא נפוצה במזרח התיכון ובצפון אפריקה. נהוג לתלות אותה בעיקר בפתחי הבתים, על הצוואר, במכונית, בארנק, או במחזיק המפתחות, או כתכשיט לנשים או על בגדיהם של תינוקות רכים.

בחמסה משולבים לעיתים קרובות סמלים נוספים האמורים לסייע כנגד עין הרע, כגון עיניים, דגים, מגיני דוד, כמו גם שמו של אללה. צבע התכלת, הנחשב גם הוא כמגן מפני עין הרע, הוא צבע מקובל לחמסה.

אירוע מאגי נגד עין הרע וגירוש שדים ורוחות לציון נעילת התערוכה

לרגל נעילת תערוכת החמסות במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים, יתקיים ביום חמישי 22/11 ערב מיוחד בנושא קמעות והגנה מפני עין הרע.

במהלך האירוע יתקיימו ברחבי המוזיאון טקסים לגירוש עין הרע בהם טקסי הרצאץ' (- טקס התכת 2 כדורי עופרת, כשאת הנוזל המותך יוצקים לקערת מים ומלח שמעמידים מעל ראש הנפגע)  והבחור (-טקס טיהור שתפקידו שמירה והגנה המתבצע באמצעות כד חרס או כלי בתוכו יש גחלים אליו זורקים תערובת קטורת מיוחדת), וכן פתיחת טארות לגילוי עין הרע.

בהמשך הערב מפגש מיוחד עם אוצרי התערוכה ד"ר שירת-מרים (מימי) שמיר וד"ר עידו נוי שישוחחו עם האמניות יפעת נעים וחנאן אבו חוסיין המציגות בתערוכה על חמסות, קמעות ועין הרע.

הערב יסתיים בהופעה מקפיצה של "מקור הוייב", הרכב על המורכב מנגנים מרכזיים ממובילי להקת רבע אפריקה, הרכב אסתר רדא ועוד: יקיר ששון, אליסף בשארי, גל דהאן ויאיר צברי. ההרכב יקפיץ את הקהל עם מוזיקה רב תרבותית ושורשית שהינה קולאז' מוזיקלי בין סולמות המקאם הערבי, מקצבים אפריקאים ג'אז ו Funk .

קטע מתצוגת מאות החמסות שנאספו בשווקים ומקומות קדושים ברחבי הארץ, מעתה גם באוסף מוזיאון האיסלאם. צילום:  שי בן אפריים

האמנים והמעצבים המשתתפים בתערוכה 

בותינה אבו מילחם, חנאן אבו חוסיין, פואד אגבריה ,דוב אברמסון ,זאב אנגלמאייר, אנדי ארונוביץ, אבי בירן, פיודור נתנאל בזובוב, ארז גביש, קן גולדמן, יריב גולדפרב , ענת גולן ,טל גור ,עמרי גורן, זינב גריביע, הילי גרינפלד, חנן דה לנגה, ישראל דהן, רורי הופר, עודד הלחמי, עדן הרמן רוזנבלום, אריק וייס, סנדרה ולאברג, ראובן זהבי, עזרי טרזי, עמית טריינין, נועה טריפ, רמי טריף, אריאל לביאן, גרגורי לרין, איתי נוי, יפעת נעים, אורי סאמט, עדי סנד, שרי סרולביץ', שלי סתת, אשרף פואחרי, איתמר פלוג'ה, חיים פרנס, זויה צ'רקסקי, יעקב קאופמן,  שירלי רחל רוכמן, עמית שור, סמאח שחאדה, אבישג שטרנגולד, פטמה שנאן.

 אירוע נעילת תערוכת החמסות הגדולה בישראל ייערך ביום חמישי, 22/11/18 שעה 20:00 .

מחיר כרטיס במכירה מוקדמת: 30 ₪  מחיר כרטיס ביום האירוע: 50 ₪ .

המוזיאון לאמנות האסלאם, רחוב הפלמ"ח 2 ירושלים.  www.islamicart.co.il

שעות פעילות המוזיאון:

שני – רביעי : 10:00- 15:00

חמישי: 10:00- 19:00

שישי – שבת: 10:00 – 14:00