הירושי סוגימוטו, יליד טוקיו 1948, לא נח לרגע, הוא מחלק את זמנו בין טוקיו לניו יורק, ממשיך להתמקצע באמנות הצילום שלו, אך בו בעת החל לעסוק גם בתחום חדש עבורו, בארכיטקטורה. סדרות הצילום הידועות שלו, המוצגות בכל העולם וכעת לראשונה, בתערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות, מתאפיינות בצילומים שנעשו עם מצלמה בפורמט רחב 8×10 בטכניקת חשיפה ארוכה מאד. סוגימוטו החל לצלם עוד בהיותו תלמיד בבית ספר תיכון, כאשר אביו שאהב לרכוש מכשירים חדישים, רכש מצלמה חדשה שלא השתמש בה והעביר אותה לבנו לשימושו. במקביל, סוגימוטו שהתעניין בפילוסופית תרבות המערב, התמחה בלימודיו באוניברסיטה, בפילוסופיה גרמנית ובמרקסיזם, תורות שעברו מן העולם אך הבטיחו עולם טוב יותר. לאחר סיום לימודיו, יצא למערב, ללימודי אמנות בלוס אנג'לס ושם כשגילה כי דור הפרחים האמריקאי עסוק דווקא בתורת הזן והבודהיזם, השתלם אף הוא בנושא שגדל עליו. עם סיום לימודיו עבר לניו יורק בה נחשף לאמנות המודרנית והושפע במיוחד מהדאדאיזם והראליזם. סוגימוטו חזר לעיסוקו בצילום ופיתח את הטכניקה המיוחדת שלו שהפכה להיות לחתימתו האמנותית המפורסמת "time exposure". בתהליך הצילום הייחודי סוגימוטו משחק עם מהירות/צמצם ובוחן את האפקטים הנוצרים. מטרתו ליצור זיכרון רגעי שנתפס ע"י העדשה אך הוא בעל חיי נצח. הרגעים המצולמים נלכדים בחשיפות ארוכות מאד שנמשכות בין שעה לשלוש שעות ל"שוט" ובנסיונות רבים עד להגעת התוצאה המושלמת לשביעות רצונו. לסוגימוטו 7 אנשי צוות שמסייעים לו בסטודיו שבצ'לסי ניו יורק. ביפן, הקים ופתח סוגימוטו לפני שנה את "מצפה אנואורה" הנמצא במחוז קנאגווה, ליד אודאווארה. המצפה הוא מבנה המשלב אדריכלות, אמנות ומעברים בהם האור נחשף בצורות שונות. האתר מכיל מבנים, מתכת, אבנים וסלעים ופריטים ממיטב האדריכלות, החומרים והאומנות של יפן. סוגימוטו מדבר באהבה רבה על המקום ומזמין את הציבור לבקר בו בשהותו ביפן. פרטים באתר כאן.

עיצוב החלל של תערוכת היחיד במוזיאון תל אביב נעשתה ע"י סוגימוטו עצמו ומורכב מקירות הפרדה מעוגלים המייצרים זרימה רכה של תנועה ומשתלבים היטב ברכות הצילומים. בתערוכה מוצגים 35 יצירות גדולות מימדים בשחור לבן, מתוך 5 הסדרות המפורסמות שלו.

נופי –ים

"מים ואוויר. הנוכחות שלהם רווחת כל כך עד שהם כמעט שלא זוכים לתשומת לב, על אף שהם אלו שמבטיחים את קיומנו. המסתורין הגדול של המים והאוויר מתקיים ממש לנגד עיננו, בים. בכל פעם שאני צופה בים, אני חווה תחושה של ביטחון מרגיע, כאילו ביקרתי בנחלת אבותיי. אני יוצא למסע של התבוננות."

דיורמות (מודל תלת-ממדי בגודל מלא או ממוזער המציג את הנושא בסביבתו הטבעית)

"הגעתי לניו יורק בשנת 1974 וכעבור זמן מה ביקרתי במוזיאון להיסטוריה של הטבע, שם גיליתי דבר מעניין: החיות המפוחלצות שניצבו לצד תפאורות צבועות נראו מלאכותיות לגמרי. אבל כשהיבטתי בהן בחטף, בעין אחת, בעודי עוצם את העין השניה, הפרספקטיבה נעלמה, ולפתע הן נראות אמיתיות מאוד. מצאתי דרך לראות את העולם, כפי שהמצלמה רואה אותו. לא משנה עד כמה מלאכותי הוא האובייקט, ברגע שהוא מצולם, הוא הופך לממשי."

תיאטראות

"אני משוחח לעיתים קרובות עם עצמי. בתקופה שהתחלתי לצלם במוזיאון להיסטוריה של הטבע בניו יורק, ערב אחד ראיתי לנגד עיניי חזיון שגבל בהזייה. רצף השאלות והתשובות שהוביל לחזיון הזה נשמע כך: "מה יקרה אם תצלם סרט קולנוע שלם בפריים אחד?" והתשובה הייתה: "תקבל מסך מבהיק". התלבשתי כמו תייר ונכנסתי לבית קולנוע זול באיסט וילאג', כשאני נושא מצלמה בפורמט גדול. ברגע שהסרט התחיל, פתחתי לגמרי את הצמצם וקיבעתי את התריס, כעבור שעתיים, כשהסרט הסתיים, סגרתי את התריס. באותו ערב פיתחתי את הסרט והחזיון הבליח לנגד עיניי."

אדריכלות

"המודרניזם של ראשית המאה ה-20 שינה את חיינו ושחרר את הרוח האנושית מקישוטיות. השתמשתי במצלמת הפורמט הגדול הישנה שלי, הכפלתי את אורך המוקד באמצעות מפוח ללא צמצם, והמראה מבעד לעדשה היה מעורפל לגמרי. גיליתי שאדריכלות משובחת שורדת צילום מטושטש, אפילו אם היא מתמוססת. כך התחלתי לבחון את עמידותה של האדריכלות בפני שחיקה מסוג זה."

דיוקנאות

"במאה ה-16 צייר החצר של בית המלוכה הבריטי, האמן הפלמי הנס הולביין הבן, יצר את הדיוקן המלכותי המרשים של המלך הנרי השמיני המוצג כעת בגלריית הדיוקנאות המלכותית בלונדון. בהתבסס על הדיוקן שצייר הולביין, אמני השעווה של מאדאם טיסו, הצליחו ליצור דיוקן נאמן של המלך. דיוקן זה איפשר לי – לאחר שחקרתי את נושא התאורה, שהולביין היה עשוי להשתמש בה בתקופת הרנסנס – ליצור מחדש את הדיוקן המלכותי תוך שימוש בצילום במקום ציור."

אוצרת: רז סמירה

נעילה: 8.6.18

מוזיאון תל אביב לאמנות, הגלריה הרב- תכליתית ע"ש לילי ויואל משה אלשטיין- הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר