Skip to content

תערוכות חדשות – מגזין מגפון לאמנות

המגזין החודשי לאמנות מציג טעימות מסצנת האמנות הישראלית ברחבי הארץ.
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

המוזיאון לאמנות האיסלאם בירושלים: "שפת התכשיט"

תערוכה קבוצתית העוסקת באלף שנות צורפות. צורפות היא שפה, שאוצר המילים שלה הוא מתכות שונות, אבנים יקרות וחומרים חדישים ועכשוויים, המצטרפים זה לזה באינסוף דרכים, כשם שמילים מצטרפות למשפטים. התערוכה "שפת התכשיט" מציגה  על ציר זמן של כאלף שנים דיאלוג בין תרבות, דת, עבר והווה.

בחלקה הראשון של התערוכה מוצגות עבודות צורפות המיוחסות לשלוש הדתות המונותאיסטיות ושנועדו לצורכי פולחן או לשימוש טקסי. המגוון מאפשר מבט רחב על השפה האמנותית, החומרים והטכניקות בהם השתמשו הצורפים השונים: בפרק האסלאמי יוצג אוסף הצורפות הנדיר של המוזיאון הכולל תכשיטים וחפצי צורפות שנוצרו במהלך למעלה מאלף שנים. בפרק של הנצרות יוצגו לראשונה לציבור אוסף של כלי פולחן מכסף וזהב בני מאות שנים מאוסף המסדר הפרנציסקני בירושלים. חפצים אלו שנוצרו לצורכי פולחן נוצרי הן מתנות של האומות הנוצריות השונות באירופה שנשלחו לפרנציסקנים על מנת לסייע להם בשמירת האתרים הקדושים לנצרות בארץ. בין המוצגים חפצים שנוצרו בספרד ובפורטוגל, בנאפולי ובסיציליה כמו גם באימפריה האוסטרו הונגרית מהמאה ה-16 ועד המאה ה-19. בפרק של היהדות יוצג מבחר של כלי קודש וקמעות יהודיים מארצות האסלאם מאוסף משפחת גרוס. חפצים אלו שיקפו את סגנון התרבות בה חיו היהודים בארצות אלו תוך שהם מבטאים שפה דומה של אומנות עממית ששירתה את המאמינים היהודים והמוסלמים כאחד.

החלק השני של התערוכה עוסק בצורפות בת זמננו. 45 צורפים ישראלים יצרו בהזמנת המוזיאון עבודות צורפות ותכשיטים השואבות את השראתן מאוסף הצורפות האסלאמי של המוזיאון כשהם מתייחסים לחפץ ספציפי, מוטיב, היבט צורני או משמעות. העבודות שנוצרו פורצות את תחום הצורפות המסורתית לטובת עיסוק בתכנים הנוגעים בזמן ובמקום בו אנו חיים. עבודות הצורפות החדשות יוצגו לצד מקור השראתן מאוסף המוזיאון, מפגש היוצר דו שיח מסקרן בין עבר והווה, מסורת ושינוי.

בחלקה השלישי של התערוכה יוצגו תכשיטיה של הזמרת המנוחה עפרה חזה. אלו תכשיטים מסורתיים של יהדות תימן שיצר במיוחד עבורה הצורף בן ציון דוד. האחרון דור שמיני לצורפים מנג'רן שבצפון תימן שלמד את המלאכה בילדותו מאביו ולקח על עצמו כשליחות לשמר את רז הצורפות התימנית.

שלושה סיורים חד פעמיים בהשראת התערוכה "שפת התכשיט" בה מוצגים תכשיטי הופעותיה של חזה בשכונת התקווה בעקבות תחנות בחייה של עפרה חזה, בהדרכת אחיה, יאיר חזה! 

יאיר חזה ידריך מספר סיורים בהם ייחשפו המבקרים לדמותה של עפרה,  לנופי ילדותה, לסיפורים, הריחות והטעמים שהיו חלק מעולמה. מבית ילדותם ברחוב בועז בשכונת התקווה, בית הכנסת שייסד אביהם, בית הספר היסודי בו למדה דרך המועדון הטכני שם אחזה עפרה לראשונה במיקרופון כסולנית המועדון. עוד בסיור המקום בו התגלתה לראשונה כזמרת עם קול מיוחד וגן התקווה שם הוקמה אנדרטה לזכרה. ** הסיור יתחיל בביקור בסטודיו הפתוח של הצורף בן ציון דוד השוכן בתוך מבנה עותומאני, ברובע האמנים ביפו העתיקה. במהלך הביקור בסטודיו יצפו המבקרים בעבודתו של בן ציון ויבקרו בגלריית התכשיטים.

תאריכים:  ימי שישי, 21/6/19, 5/7/19, 9/8/19 | שעות הסיור: 10:30 – 14:30| עלות 80 ש"ח כולל כרטיס כניסה למוזיאון האיסלאם בירושלים

עפרה חזה. אבי גנור

עוד יוצגו בתערוכה תכשיטים שיצרו הצורפים הבדואים חסיין אעווד ובנו מנסור בני שבט הג'באליה השוכן למרגלות מנזר סנטה קתרינה בחצי האי סיני. התופעה של צורפים בני שבט זה היא בבחינת יוצא דופן שכן  תכשיטי בדואים בסיני הובאו לרוב מחצי האי ערב בידי עולי רגל ששבו ממכה. תכשיטיהם של השניים מוצגים באדיבות אורנה גורן.

אוצרת: ד"ר איריס פישוף

תאריך פתיחה: יום חמישי 30/5/19 תאריך נעילה: יום שבת 16/11/19

הצורפים המשתתפים בתערוכה (לפי סדר א' ב'):

ענת אבוקיה גרוזובסקי, שון אקסלרוד, פיטר באוהוס, ורד בבאי, עינב בן זנו, מיכל בר- און שיש, שירלי בר – אמוץ , ענת גולן, נועה גורן עמיר, ריל גרינפלד, ישראל דהן, רחל דהן תענך, עודד הלחמי, נעמה הנמן, נגה הראל, עדן הרמן רוזנבלום, יסמין וינוגרד, נועה זילברמן, דנה חכים ברקוביץ', נועה טמיר, רמי טריף, מלכה כוכבי, אריאל לאביאן, הדס לוין, נעה לירן, נועה נדיר, עידו נוי, מירב ניב, גדיר סלייח, שרי סרולוביץ', שירי עבדה, שיר פינס, תמר פלאי, יעל פרידמן, דניה צ'למינסקי, ורד קמינסקי, אסתי קנובל, אלונה קציר, קטיה רביי, מירב רהט, דגנית שטרן שוקן וקובי רוט, עמית שור, עינבר שחק, שרה שחק, דניאלה שריה.

חדש! מוזיאון לילה בביתן הלנה רובינשטיין

לראשונה במוזיאון תל אביב לאמנות, ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו מרחיב את פעילותו לשעות הלילה ומתפקד כמוזיאון לילה (Night Museum). מוזיאון הלילה יהיה פעיל לאורך החודשים יוני-נובמבר 2019 – הכניסה חופשית !

הביתן יהיה פתוח בימים האלה:

ב', ג', ד', ה': 16:00‒24:00 /  שישי: 10:00‒14:00 / שבת: 16:00‒24:00

פתיחת ביתן הלנה רובינשטיין בשעות הלילה תאפשר לפעילות בתערוכתה של תמר הירשפלד, "ארץ חדשה", להפוך לחלק מהמארג האורבני של חיי הלילה בעיר תל אביב, ולהרחיב את מגוון המבקרים בביתן. לאורך חודשים אלו יתקיימו בשעות הערב והלילה סיורים מודרכים, מפגשי אמן ואירועים אחרים בביתן.

תמר הירשפלד  / ארץ חדשה

תערוכת יחיד רחבת היקף בביתן הלנה רובינשטיין, לאמנית תמר הירשפלד. יצירתה בתחומי הווידאו והמיצב נעה בין הטרגי לקומי ועוסקת בסוגיות של מגדר, פוליטיקה של זהויות, טריטוריה ולאום. בעשור האחרון מאמצת האמנית פרסונה נוודית, משוטטת במרחב מתוך תחושת אי־נחת, ומישירה מבט לאזורי שוליים ולאוכלוסיות מוחלשות. בתערוכה שני מיצבי וידאו מרכזיים מהשנים 2015–2019, המוקרנים בתוך סביבות פיסוליות עשירות. בקומת הקרקע מוקרנת עבודת הווידאו שלדון השלד ההומניסטי (2015–2019), המתארת רומן פיקטיבי בין האמנית ובין שלד שהיא "גילתה" בחפירות באזור ים המלח. זהו סיפור אהבה אבסורדי הנרקם בין שני זרים על אדמת צרפת, ומתממש בעזרת בובנאים וכוח הדמיון, בקריצה למרחב התיאטרלי, הקולנועי והספרותי. על רקע לידתו מחדש של השלד האנושי וסיפור אהבתם של תמר ושלדון, נפרשת מציאות סבוכה ומורכבת של משבר הפליטים, הסכסוך הישראלי־פלסטיני והקונפליקט בין לאומיות ובין גלובליזם; כל אלו נשזרים זה בזה, וקושרים את העניין האישי והביוגרפי בזה ההיסטורי, הפוליטי והציבורי. שלדון השלד ההומניסטי מוקרן בשלוש סביבות פיסוליות המזמינות את הצופה למסע בין חללים ארציים וגשמיים של סופרמרקט ומערת נטיפים, שבסופם חלל שחור תהומי. המעבר בין סביבה אחת לאחרת בווידאו ובמיצב הפיסולי קשור בתפיסת הזמן ביצירתה של הירשפלד, ומבטא תהליכי השתנות והתחדשות, מטמורפוזה של הדימוי מחומר לרוח, מחי למת, וחוזר חלילה. במפלס הכניסה מוצגת באמצעות משקפי מציאות מדומה, עבודת הווידאו הצ'יזבט (2017–2019), שבה מעומתים עולמות קדמונים עם טכנולוגיה מתקדמת וכלכלה גלובלית. העבודה מגוללת את סיפורם של שלושה בדואים הנתקעים עם רכבם במדבר, ומעבירים את זמנם בסיפורי אלף לילה ולילה סביב המדורה עד שרכבם מתעורר לחיים באורח פלא. ההימלטות מן המציאות והמעבר מן הממשי למדומיין דרך אמנות הסיפור, רומזים בעקיפין על תפקידה המשחרר של האמנות ביחס למציאות של משבר. בקומת המרתף מוצגת עבודת וידאו מוקדמת של הירשפלד מתוך מיצב הווידאו שוורצע וקיצור תולדות האנושות (2013), שבה מחופשת האמנית לדמות שחורה ומשוחחת עם יובל נוח הררי על ספרו קיצור תולדות האנושות. שוורצע זכורה כ"מסכה" הראשונה והמכוננת שניסחה את מערכת היחסים המורכבת של הירשפלד בין אדם לעולם ובין אמן לחברה, ודחקה את העיסוק באישי ובביוגרפי לטובת ייצוג כלל אנושי. דרך עיקרון הפיצול והכיסוי, סימן גוף האמנית את קיפול המרחבים והזמנים בין אפריקה, אמריקה ואירופה לישראל ופלסטין, מיזג בין טראומות של עמים שונים, ושיקף את הדילמה המוסרית ביחס לשאלות של הכאה על חטא, תיקון וכפרה.  בעבודת הווידאו האחרונה שצולמה לתערוכה, מופיעה האמנית בסצנה קומית־טרגית, תלויה על עץ תמר בין שמיים וארץ, מדגישה את אי־שייכותה למציאות שאותה היא מייצגת, ומגדירה עצמה כמציצנית נצחית.

גלריה לרישום והדפס – הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר – מוזיאון תל אביב לאמנות – סמאח שחאדה -מהלכת קסם 24.6.19  – 21.10.19

תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות לסמאח שחאדה, זוכת פרס שיף לאמנות פיגורטיבית-ריאליסטית, 2018. סמאח שחאדה יוצרת דימויים הנעים בין החברתי והתרבותי לפנימי והמיסטי.  נקודת המוצא לעבודתה, היא הביוגרפיה המשפחתית שלה, כמייצגת ההיסטוריה הטראומטית של העם הפלסטיני על שלל מסורותיו שהולכות ונכחדות. היא מציעה אמירה פמיניסטית בהקשרים של מקום וזהות בהתייחסה לדמות האישה בתרבות הערבית ובכלל. רישומיה העדינים העשויים בדיוק מופתי, כמו מהלכים קסם על הצופה ודוק של מסתורין אופף אותם. אף שהם נראים לכאורה שלווים, בוקעת מהם ביקורתיות כלפי ההיגיון, הסדר, הכיבוש, תפקיד הדת באמנות ותפקיד האישה בחברה.

סמאח שחאדה נולדה ב־1987 בכפר שעב בגליל המערבי, וכיום חיה ויוצרת בחיפה. היא בוגרת תואר שני באמנות מאוניברסיטת חיפה ותואר ראשון ותעודת הוראה באמנות ממכללת אורנים. עבודותיה הוצגו בתערוכות רבות במוזיאונים ובגלריות בארץ ובתערוכות בין־לאומיות, והיא זכתה בפרסים. כמו כן עבודותיה נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים בארץ ובחו"ל.

אוצרת: עמנואלה קלו

סמאח שחאדה, ביתנו, 2019

מוזיאון תל אביב אולם יוסף ורבקה מאירהוף, מפלס תחתון הבניין הראשי:

יעל בורשטיין – טהור וקשה ולבן העולם 6.6.19 – 4.10.19

אוצרת: דלית מתתיהו

מיצב פיסולי המשרטט קווים לתשוקה התלת ־ ממדית המקננת בחזיתי. בחלל, שצבעו האחיד משטיח את ממדיו לכדי אשליה אופטית של מצע ציורי, פזורים פסלים. פנטום הקולאז' והרישום המקנן בהם, במינונים משתנים, מחולל שלושה מהלכים עקרוניים: קריעת חללים בתוככי המונומנטליות הפיסולית; ריחופה של שלמות מדומיינת המעלה על הדעת את קיומם של הפסלים כחלקיה של יחידה אחת; ועלייתו של התיאטרלי כישות שבליבה בקע או פיצול. האבטיפוס המודע של התיאטרון הוא הקרע הנפער בין שני חללים: חלל יומיומי קונקרטי, וחלל אחר (אשלייתי, סיפורי או וירטואלי). מערכת היחסים ביניהם כמוה כיחס בין המטאפורה לשפה המילולית – יחסים שבריאתם תלויה בהבדל. בתוככי הפער החללי הזה ועל אודותיו נכתבו כמה מהטקסטים המכוננים על הפיסול כמדיום חללי מובהק וככזה המשליט יחסים חדשים בין צופה ויצירה, כשני גופים תלת-ממדיים הנתונים במרחב נתון. אם התיאטרליוּת נגזרת מאופני הפיכת החלל לאלמנט שותף בתחביר תלת-ממדי, ובהנחה שהניצבים באותו חלל נתונים בתווך שבין עצמיותם הסגורה לבין מושגי הצופה המדומיין – האין המיצב, בעצם מהותו, העֲמדה של אובייקטים מְשחקים, המגלמים תפקיד? השטיחות המהותית המַבנה את רוב הפסלים, החזיתיות שלהם, מפציעה ביתר שאת ביחסיהם החלליים עם ישויות פיסוליות נפחיות. הצופה נדרש להכרעה מורכבת: האם לפניו ישויות המגלמות פסלים – או פסלים של ממש? ומכך מתבקשת שאלה מהותית אף יותר: מהו פסל? בנוסף, האשליה הציורית או הצילומית המורגשת בגופים אלה, אם כמשיכת מכחול שהזדקפה ואם כפסאדת סלעים קולאז'יסטית, מעצימה את הזיקה בין עצמים הפונים פנייה מילולי אל העולם והצופה, לבין עצמים דוממים המתקיימים רק במרחב חומרי אל-מילולי, מרחב שותק.

מוזיאון תל אביב , אולם יוסף ורבקה מאירהוף, הבניין המרכזי:

דוד אבידן – נביא מדיה 6.6.19 – 21.10.19

אוצר אורח: אורי דרומר

המשורר, דוד אבידן (1995-1934), היה אמן רב-תחומי ואיש אוונגרד. הוא התכתב ביצירותיו הויזואליות, במיוחד מאז אמצע שנות-ה-60 של המאה ה-20 ואילך, עם אמנים דאדאיסטים וסוריאליסטים, ועם יוצרים, בני דור ה-Beat ובני התנועה ההיפית האמריקנית. בנוסף, עסק אבידן בפסיכולוגיה, קרטה, קיברנטיקה, ספרות מדע-בדיוני ועתידנות. הוא אף הושפע מהלכי רוח, שקשרו בין קידמה טכנולוגית ובין התפתחות תודעתית וחריגת האנושות מכל הגדרים שנודעו עד אז. כך, הושפע מהוגים ויוצרים בני זמנו, כגון: מרשל מקלוהן, וויליאם ס' בורוז, אייזק אסימוב, טימותי לירי, מוסיקה קונקרטית, סטיב רייך, קרפטוורק, ומהתרבות היפנית, שהיוותה בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, סמל להטמעת טכנולוגיות חדישות בחברה מתקדמת. התערוכה מתמקדת ביצירתו הוויזואלית והווקאלית של דוד אבידן, משנות ה-60  ועד שנות ה-80 של המאה ה-20 וקושרת בין שירתו, קולו ויצירותיו הוויזואליות והווקאלית. התערוכה עוסקת בהשפעת הטכנולוגיה על המפגש בין האדם למכונה, וביחסו של אבידן למדיות ולטכנולוגיות חדישות – באמצעותן בחר לעבוד, כגון: רדיו, טלוויזיה, קולנוע, פרסום, מכונת כתיבה, מכשיר הקלטה (דיקטאפון), תוכנת מחשב, מכונות שכפול וצילום, טייפ סלילים, ועוד. התערוכה מתחקה אחרי תהליכי החקירה הפנימית של המשורר והאמן הרב-תחומי דוד אבידן, כפי שהם באו לידי ביטוי ביצירותיו הויזואליות והווקאליות, והשפעת המדיה והטכנולוגיה עליהן. מהתבוננות בעבודותיו  מתגלה עיסוק אובססיבי ברעיונות המתבוננים בתווך שבין דימוי לטקסט, בין טקסט לאשליה אופטית, בווריאנטים של שכפול, שעתוק, אסמבלאז', קולנוע, הקלטה, עיבוד תודעה לקול, הרחבת גבולות התודעה, מכונות עתידניות, ויציאה מכדור הארץ אל מרחבי החלל, עד כדי הפיכת המטבח האישי בדירתו למעבדת ניסויים עתידנית.  התערוכה מורכבת מרישומים של אבידן, עבודות קולאז' ושכפול, טכניקות צילום, דפוס, סרטים קצרים, סרט באורך מלא, הקלטות קול, תיעוד טלוויזיוני ורדיופוני, ועוד. משולבת מוסיקה בהופעה חיה לשירה שנכתבה על ידי דוד אבידן. המופעים המוסיקליים הולחנו ויבוצעו במיוחד בתערוכה.

מתוך סרטו של דוד אבידן הכל אפשרי 1969

גלריה בסיס הרצליה: חיות

תערוכה הקבוצתית החדשה ״חיות״ שתוצג בגלריה בסיס בהרצליה, נסובה סביב נושא בעלי חיים, כפי שאלו באים לידי ביטוי חלקי, באופן ישיר ועקיף, ביצירתם של אמנים ישראלים וארץ-ישראלים ותיקים. פנים רבים נגלים באמצעות העבודות. המשותף הינו אהבה וזיקה לחי ולטבע. עם זאת, ניתן לחלק את העבודות לשלוש קבוצות בסיסיות, על פי עניין אינטלקטואלי ורגשי של האמנים, קורות חייהם והנושאים המעסיקים אותם: חיות כמושא למחקר והתבוננות בסביבה הקרובה ובמרחב הישראלי, חיות כסמלים וכמיתוסים אוניברסליים ומקומיים, חיות כמשקפות מהות אידאית,קבוצות אלה אינן עומדות כיחידות נפרדות והן מקיימות ביניהן הקשרים תוכניים. בתערוכה באות לידי ביטוי השפעות של מורים על תלמידיהם, השפעות קולגיאליות הדדיות וכאלו של מעגלים חברתיים שונים. העבודות במגוון טכניקות: ציור, רישום, מתווה לעיצוב, הדפס, צילום, פיסול ועוד.

שיח גלריה יתקיים ביום שישי, 12.7.19, בשעה 12:00.

תאריך נעילה: 27.7.19

שעות פעילות הגלריה: שלישי 12:00-18:00, רביעי 12:00-20:00, חמישי 12:00-18:00, שישי 10:00-14:00

גלריה בסיס, בית ספר בסיס לאמנות

רחוב המדע 14, הרצליה פיתוח, הכניסה חופשית

רודי להמן, טפיר 1976, חיתוך עץ, קרדיט יחצ

חמש תערוכות חדשות במוזיאון הרצליה

פתיחה: מוצ"ש, 25 במאי 2019, בשעה 20:00

נעילה: 24 באוגוסט 2019

מערך התערוכות הנוכחי במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית כולל שני מהלכים מרכזיים: חמש תערוכות יחיד החוקרות תפיסות אקולוגיות ומנטליות של עתיד על סף הכחדה ואפשרויות קיום לאחריה. במקביל, יוצגו שתי תערוכות המשרטטות דרכי פעולה מגוונות ביחס לאוסף מוזיאון הרצליה.

ניבי אלרואי: תהום מריאנה אוצרת: איה לוריא

התערוכה באולם הגדול, כוללת מיצבים תלויי-מקום המציגים מרחב עתידי שמתהווה לאחר חורבן, שהתחולל עם הצפת היבשות על ידי האוקיינוסים בעקבות ההתחממות הגלובלית. באמצעות מיפוי של העבר (כלומר ההווה שלנו), המיצבים טווים את העולם כהיבריד אבולוציוני של שאריות תרבות. מרחב התערוכה ישמש זירה למופעים, מפגשים ושיתופי פעולה עם יוצרים מתחום המוזיקה, המחול והמדע. בחלל נפרד יוצג פרויקט וידיאו-סאונד נלווה לתערוכה, פרי שיתוף פעולה של אלרואי עם האמנית, הכותבת והאוצרת מורן שוב. התערוכה בתמיכתם הנדיבה של: קרן אאוטסט, מפעל הפיס ויעל וזהר גילון.

איתן בן משה:עדעולם  אוצרת: איה לוריא  טקסט מאת מנחם גולדנברג

תערוכת יחיד רחבה, הכוללת מיצב פיסולי-קינטי, רישומים ועבודות אור וסאונד. זהו מרחב מיסטי ומסתורי, הממזג שרידים הלקוחים מעולמות, זמנים ומרחבים תרבותיים שונים לכדי חיזיון אקולוגי שקפא כגביש. התערוכה מלווה בטקסט של מנחם גולדברג. התערוכה בתמיכתם הנדיבה של מפעל הפיס וידידי המוזיאון.

גרגורי אבו: גוטלנד-שלוש פעימות  אוצר: יונה פישר

האוצר יונה פישר יציג את Gotland מאת האמן הרב-תחומי גרגורי אבו. זהו תיעוד בווידיאו, סאונד וצילום של פרויקט פרפורמטיבי, המגולל בדרך ייחודית, בטקסיות מובנית, את האופן שבו פועלים תהליכי שחיקה והרס על הגוף – ובהשלכה, על יצירת האמנות – בתנאי אקלים קשים. בדומה לעולה רגל או חוקר, אבו בוחן את השינויים הגיאו-פיזיים בעולמנו בניסיון למצוא תשובה לקיומנו במרחב ובזמן לנוכח היעלמותנו הצפויה.

הילה עמרם: 9  אוצרת: ד"ר מלגוז'טה לודוויז'יאק

מציגה מיצב תלוי-מקום, מרחב מגורים מעבדתי של ביו-האקר מסתורי החוקר, בדרכו החתרנית, אפשרויות שנויות במחלוקת להישרדות אנושית ולתחייה משובטת ביקום המצוי תחת סכנת הכחדה אקולוגית-טכנולוגית. התערוכה נערכת במסגרת פרס קשת מיסודה של משפחת ברגיל-אבידן, ובתמיכת אאוטסט והמכון הפולני לתרבות. אוצרת אותה ד"ר מלגוז'טה לודוויז'יאק, מנהלת ואוצרת ראשית של המרכז לאמנות עכשווית ארמון אויאזדובסקי. אחד המוסדות המובילים בפולין בתחום האמנות העכשווית הבינלאומית. האוצרת תגיע לארץ כשבוע לפני פתיחת התערוכה, לסיכומו של מהלך אוצרות מתמשך בן שנה וחצי שערכה עם האמנית.

רוני טהרלב: עורבים לבנים  אוצרת: איה לוריא  טקסט מאת ד"ר עמליה זיו

תציג סדרה של ציורי בשורה ודיוקנאות המחזירים את הצופה אחורה בזמן, למאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה, אך מתייחסים לתקופה העכשווית ולקשת זהויות מגדריות א-בינאריות. התערוכה מלווה בטקסט של ד"ר עמליה זיו.

אוצרים צעירים 

פרויקט ייחודי בהובלת גלי פבר וציון אברהם חזן ובשיתוף מוז"ה (אגף החינוך של המוזיאון), שבו ילדים אוצרים תערוכה מאוספי המוזיאון, ומציעים את נקודת המבט והפרשנית הייחודית להם. התערוכה נערכת בתמיכתם הנדיבה של ידידי המוזיאון ובנק הפועלים.

החזרה הביתה: מרסדן הארטלי, סיפורם של שני ציורים מאוסף אלקוב  אוצר: אורי דרומר

האוצר אורי דרומר ימקד את מבטו בשני ציורים של האמן האמריקאי המודרניסט מרסדן הארטלי (1943-1877) מתוך אוסף יעקב אלקוב, המהווה נדבך חשוב באוסף המוזיאון, וימקם אותם במרחבים של אנליזה אישית ותרבותית.

ניבי אלרואי

כפר האירווויזיון: נירית לבב פקר – TOY

בימים אלו ולרגל האירוויזיון מוצגת בכפר האירוויזיון, עבודתה העכשווית של האמנית נירית לבב פקר – TOY: מיצג ענק בדמותה של זוכת האירוויזיון הישראלית נטע ברזילי שנוצר מעשרות אלפי חלקי צעצועים ומשחקים משומשים על גבי קונסטרוקציית ברזל. הצעצועים שהיו מיועדים לזריקה, לוקטו במבצע איסוף ענק מגני ילדים בתל אביב אליו גם נרתם הציבור הישראלי. גובהו של הפסל כ- 4 מטרים, רוחבו 6 מטרים, עומקו הוא כ- 2 מטרים ומשקלו 2 טון. המיצג נוצר בקפידה וברגישות במראה נטע ברזילי עם הגולגולים בשיער וקרן הקרנף המזוהים עמה, כשברזילי מהווה עבור האמנית דוגמה לתעוזה נשית, חדשנות ויצירתיות. הפסל מהווה את יריית הפתיחה למיזם בינ"ל רחב במסגרתו יש מגעים עם חברות בינ"ל דוגמת גוגל ופייסבוק, באיסוף רחב של צעצועים ישנים במטרה להציב בבירות העולם פסלים סביבתיים שתיצור האמנית מתוך שאיפה לקדם ערכי קיימות ואמנות. לדברי לבב פקר "פעמים רבות יש אצלי חיבור בין החומר לנושא, לדוגמא פסל של סנאי מבלוטים, עורב שיצרתי מגרעיני חמניות ועוד. לרגל אירוח האירוע בארץ, רציתי ליצור מחווה לאירוויזיון ולשיר המנצח של נטע ברזילי, ומכיוון שהוא מדבר על "Toy" נוצר חיבור מיידי בדמיון שלי. אני חושבת שהמסר של השיר מאוד רלוונטי לתקופה שלנו, לתנועת Me Too, ובכלל אני מאמינה שלנשים יש הרבה מאוד כוחות שעדיין לא מספיק באים לידי ביטוי מבחינת הנהגת העולם והפוליטיקה. זאת אותה הסיבה שבזכותה הפניתי זרקור לתקופת ההיריון והלידה בסדרה 'מהבטן': נשים ואימהות שעברו חוויה משותפת של הריון ולידה לעולם לא יבחרו לדעתי במלחמה כאופציה, הן תבחרנה לדבר ולדבר ולצעוק ולריב, אבל זה ייפתר בדיבורים ולא בשליחת הילדים שלהם להילחם. זוהי עוצמת הנשיות בעיניי."

מוזיאון העיר חיפה: "מסיבת הרס", החל מ-30.5

בפי העם, מכונה הבנייה ביוזמה הציבורית "שיכונים", ומהווה שם נרדף לבניינים טוריים בני שלוש-ארבע קומות שנבנו בשנות החמישים והשישים. בסרטים הישראלים משנות השמונים ואילך, "השיכונים" משמשים תפאורה למקומות העלומים של "ישראל השנייה". אלו הם המקומות הדחויים, הפריפריאליים, המזרחיים, שמתאפיינים בנוף עירוני מונוטוני. הם מייצגים את הפטרונוּת של הממשלה, שהחליטה על בנייתם ואִכְלסה אותם בעולים חדשים מעוטי יכולת ומחוסרי דיור, במטרה לממש את המדיניות הציונית של כיבוש המרחב. מה רבה אפוא השמחה שבמסגרת פרויקט "פינוי בינוי" יזמים פרטיים הורסים את השיכונים ובונים תחתם מגדלי מגורים מצופי אבן נסורה. "זוהי סיטואציה שכולם מרווחים בה", אומרים היזמים, בשעה שהם מכנסים מסיבות דיירים עם אורחים מכובדים לחגוג את פעולת ההרס, וכולנו אומרים "אמן".

אמנים מציגים: רונה שחר/ אמיר תומשוב/אמנון ליפקין/ ענת רוזנסון בן חור/ דיוי בראל/ אורית סימן טוב/ אלי סינגלובסקי/ יגאל פליקס/ גיא מרגולין/ נעמי סלייני/ עידו בק/ מאיה גרצפלד/ מרקוס לואיגס/  אנה וולנברג/ אוספים פרטיים וציבוריים

התערוכה חושפת כי השיכונים הציבוריים אינם הומוגניים כפי שנוהגים לחשוב. הם מכילים טיפוסים שונים של מבנים שתוכננו ונבנו במשך כל שנות קיומה של המדינה עד ימינו – ולמעשה, החלו להיווצר עוד לפני הקמתה. עם הרס השיכונים הציבוריים נהרסים גם הערכים שהם מבטאים: שוויון, צניעות, דאגה סוציאלית מטעם המדינה לקורת גג לכל האזרחים, גם לאלו שהגיעו אליה כפליטים חסרי כול. עם הרס השיכונים נהרס גם ערך בסיסי המגולם בהם – ערך הקהילתיות. השטחים הפתוחים בין הבניינים שימשו למפגש שכנים ולמשחקי ילדים, ומאפיין זה תרם באופן משמעותי למימוש הרעיון של מיזוג גלויות ושל גיבוש קהילה חדשה. תערוכה זו מבקשת לבחון את התכנון השכונתי בהתייחס לזיקה שבין מטרותיו הפיזיות והכלכליות לבין ההיבטים האנושיים והחברתיים הכרוכים בו. דיון זה נקשר לשאלות של מחויבות המדינה כלפי כלל אזרחיה וכלפי קבוצות מוחלשות. מחאת האוהלים בקיץ 2011 יצאה בראש ובראשונה כנגד אטימות הממסד וניכורו לסוגיית יוקר המחייה וחוסר האפשרות לרכוש דירה. בעקבותיה גובשו תוכניות כגון "לגור בכבוד" וחודשו תוכניות כמו "מחיר למשתכן", שנועדו לדאוג למלאי דיור ציבורי ולהוזיל את מחיר הדירות. אולם אלו הן בעיקר תוכניות כלכליות, המושתתות על השוק הפרטי, ואינן עוסקות בנושאים של התכנון השכונתי וערכיו, העומדים במוקד התערוכה. התערוכה היא תולדה של שיתוף פעולה של מוזיאון העיר חיפה עם מוזיאון העיר דיסלדורף. היא מהווה נדבך נוסף ביחסי ידידות המתקיימים בין שתי הערים בתחומי התרבות, הספורט והמנהל. בשתי התערוכות, המתקיימות בשני המוזיאונים העירוניים, נבחנות סוגיות ערכיות, חברתיות וכלכליות המשתקפות בתהליכים אדריכליים במרחב האורבני.

אוצרות: ד"ר הדס שדר ואפרת אבני מזא"ה

מוזיאון העיר חיפה

אמיר תומשוב, אנטומיה אורבנית מס 1 2012, פולימר, קרטון וצבע סינטתי על עץ לבוד , צילום באדיבות האמן

אברהם הוסטל ת"אאברהם הוסטל ת"א וירושלים: תערוכות לקראת שבוע הגאווה

את שבוע הגאווה מציינת רשת אברהם הוסטלס בהצגת כמה תערוכות הנוגעות במישרין ובעקיפין באהבה על גווניה ובחירותיה. התערוכות מוצגות בחללי התצוגה ובמסדרונות ובקומות הלאונג' של שני ההוסטלים – באברהם הוסטל ת"א ובאברהם הוסטל ירושלים

באברהם הוסטל ירושלים Duck&Dodo in Colors Revisited

התערוכה החדשה של קבוצת האומנית Duck & Dodo מוצגת במסדרונות קומה 3 של אברהם הוסטל, ותלויה על פי צבעי גדל הגאווה. תערוכה שהיא רטרוספקטיבה משלוש שנות פעילות הקבוצה החלטה לתלות את העבודות על פי צבעי הקשת אולי התחילה כסוג של גחמה, אך למעשה באה לסמן משמעות עמוקה יותר. כפי שאור נשבר לצבעי הקשת, ראיית העולם עוברת טרנספורמציה דרך פריזמת האומנות בידי היוצר וממלאת עולם בתקווה ואופטימיות. קשת אינה רק פלטת צבעים לציור, אלא גם סמל של חופש ביטוי עצמי ואהבה. חברות הקבוצה: אולגה ויישביין, אולגה ירושלמי, טטיאנה פפושבה, יאנה גורליק, קסניה נזרוב

התערוכה מתקיימת באברהם הוסטל ירושלים, הנביאים 67

תערוכת הפרח המשולם באברהם הוסטל ת"א

תערוכת צילומים של האומנית גילי לוינסון שעיקר עיסוקה הוא במגדר ובמיניות. התערוכה חוקרת את מיניות הפרחים כסממן מובהק של טבע ויופי – מה קורה אצלם ואיפה הנושא פוגש אותם. מלימודה נשוא גילתה האומנית שישנם הרבה סוגים של פרחים שיש להם שני אברי רבייה – נקביים וזכריים. ההגדרה המדעית של אותם פרחים היא Perfect Flowers –  פרחים מושלמים״

התערוכה פתוחה עד סוף יוני בקומת הגג (3 ) של אברהם הוסטל, רח' לבונטין 21, תל-אביב

אברהם הוסטל ת"א:"Touch Me"תערוכת היחיד של האומנית סיגל מילר

תערוכת היחיד של האומנית סיגל מילר "Touch Me", המציגה ציורי שמן ופחם גדולי מימדים העוסקים ביחסים ורגשות חוצי-מגדר. העבודות נולדו מתוך הכרתה של סיגל בצורך לספק ביטוי אומנותי למערכות יחסים שונות, אחרות ומגוונות, ויוצגו בהוסטל במהלך כל חודש יוני, חודש הגאווה.

בקומת הגלריה (1-) של אברהם הוסטל, רח' לבונטין 21, תל-אביב

הכניסה לתערוכות הנה חופשית מדי יום בין השעות 10:00-20:00

מתוך התערוכה של סיגל מילר , שמן ופחם על בד בגודל 105 על 75 סמ

מוזיאון תל אביב, גלריית לורנס גראף לאמנות עכשווית: האנס אופ דה בק, "החוט"

הסרט הקצר "החוט" (15 דק') עוקב אחר סיפור אהבתם של שני פאנקיסטים, שדמויותיהם מגולמות על ידי בובות בערך בגודל אדם. הבובות מופעלות על-פי מסורת התיאטרון היפני בונראקו (Bunraku)  על ידי בובונאים לבושים בשחור, אשר נמצאים ברקע, נוכחים ולא נוכחים, נראים ולא נראים. כנקודת מוצא לסרטו, מאמץ האנס אופ דה בק פתגם סיני על חוט בלתי נראה שמקשר בין אלה שנועדו להיפגש בכל מחיר. המטפורה הפשוטה הזאת מהווה בסיס לסיפור קצר על אהבה, הזדקנות, מוות ואובדן. האנס אופ דה בק (נ. 1969, בלגיה) הוא מהבולטים שבאמנים הבלגיים הפועלים בעשורים האחרונים. טווח העשייה שלו נע בין מיצבים גדולים, עבודות פיסול, רישום וציור, וידאו וצילום. במרכז עבודותיו ניצבת בדרך כלל דמות אדם, סביבה הוא בורא עולם לעתים פנטסטי, לעתים על גבול הסוריאליזם, לא פעם באווירה טראגית-קומית. "החוט" משקף את אופי עבודתו: סיפור אנושי קטן שאוחז בתוכו דרמה קיומית, עשוי דרך שילוב בין מספר תחומי יצירה, פיוטי ומודע לעצמו בעת ובעונה אחת.

אוצרת: רותי דירקטור

16.5.19 – 4.11.19

Hans Op de Beeck The Thread Film Still 2015

גלריה דואק משכנות שאננים ירושלים: סיגלית לנדאו "כתמ-ים"

סיגלית לנדאו, מבכירי האמנות הישראלית, מציגה בגלריה דואק במשכנות שאננים, תערוכת יחיד תחת הכותרת "כתמ-ים". התערוכה מאפשרת מבט חדש, רענן ואינטימי עם יצירתה הענפה של לנדאו ומאפשרת להתחקות אחר תהליכי חשיבה אמנותיים ואישים. התערוכה  בנויה מסדרות רישומים ושתי עבודות וידיאו חדשות הנחשפות בה לראשונה ועוסקות בסמליות הצורנית, הצבעונית והתוכנית של  ה"כנאפה" – המאכל המתוק ,המסורתי והפופולרי במגזר הערבי. את הרישומים המופשטים והפיגורטיביים, שרטטה לנדאו לאורך השנים, במקביל ליצירה הפיסולית הנרטיבית ועבודות וידיאו ארט מונומנטליות. התבוננות מעמיקה בהם, מאפשרת קריאה חדשה ומאתגרת לעבודותיה המוקדמות והעכשוויות. הרישומים הצבעוניים נעשו בטכניקות שונות, לעיתים כרצף מחשבתי הלקוח מתוך מחברת סקיצות, לעיתים לצורך הבהרת או המחשת רעיון ולעיתים כיצירה עצמאית בלתי תלויה בשאר המדיומים. שפת הרישומים נעה בין שפה אקספרסיבית מופשטת ולירית לרישומים נרטיביים ואלגוריים כמו: סדרת הגשר האוטופי המאפשר מעבר בין הצד הירדני לישראלי או שבירת הכוס בטקס החופה בכפות רגליים יחפות של הכלה.

15.5-30.9.2019

סיגלית לנדאו, גלילים, 2014 צילום יותם פרום

מוזיאון בית העיר במתחם ביאליק תל אביב: תערוכה חדשה ZOO TEL AVIV תל אביב

במלאת 110 שנים לתל אביב ו-80 שנים להקמתו של גן החיות ההיסטורי בתל אביב,יעלה בית העיר רגעי זיכרון מתוק והתייחסויות שונות לטיפול בחיות היום :קטעי ארכיון, איורים, אנימציות, פסלים, ציור קיר ועוד.

פתיחת התערוכה :17 במאי 2019 , 10:00 – 16:00

משתתפים: ״טאוס״, ליאור זדה

מייצבים פיסוליים ועיצוב: נועם בר

ציור קיר: Minks – דורה סו

כיתת האיור של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל בהנחיית זאב אנגלמאיר (לפי סדר א״ב) : איליי גורדן, אלון בראייר, אריאל אזוז, אריאל כוכבי, בועז עזרא, גולן נר גאון, גיא בר-חוה, גל נחמנה, גפן רפאלי, דן קרסנטי, טל פרידלנדר, יעל בנאי, נועה פלד,נועם דיין, עדי אביגדורי, עומר בינדר, רותם סולטן

קטעים מתוך הסרט "אין אריות בתל אביב" מאת הבמאי והיוצר דוקי דרור, אשר הופק עבור כאן – תאגיד השידור הישראלי, יוקרן לראשונה במלואו ב-24.5 בפסטיבל דוקאביב, ובהמשך בכאן11 (באדיבות: כאן- תאגיד השידור הישראלי, קרן רבינוביץ, קרן אביחי, קרן גשר וקרן מיימונידס), מפיקה: ליאת קמאי.

ראיונות מתועדים: אביהו שרווד, דר' רפי קישון, דר' צבי גלין, אתי אלטמן, שלמה פרדס.

עיצוב דימוי תערוכה אלון בראייר

אלון בראייר, מתוך התערוכה זו-תל-אביב
אריאל כוכבי, מתוך התערוכה זו-תל-אביב

המוזיאון לאמנות האסלאם מציג: שפת התכשיט – אלף שנים של צורפות – דיאלוג בין תרבות, דת, עבר והווה 30/5/19 – 16/11/19

45 צורפים ישראלים מציגים תכשיטים אמנותיים עכשוויים המתכתבים עם תכשיטים אסלאמיים מאוסף המוזיאון ומרחיבים את גבולות הצורפות המסורתית.

בין המשתתפים: דגנית שטרן- שוקן, קובי רוט, רמי טריף, ורד קמינסקי, אסתי קנובל, דנה חכים – ברקוביץ ועוד

תצוגה מרהיבה של עבודות צורפות ייחודיות המיוחסות לשלוש הדתות הבולטות בירושלים: אסלאם, יהדות ונצרות על פני ציר זמן של כאלף שנים. חשיפה ראשונה לציבור של כלי כסף וזהב בני מאות שנים מאוסף המסדר הפרנציסקני בירושלים. תצוגה מיוחדת של תכשיטי עפרה חזה (!). תכשיטים תימנים מסורתיים פרי ידיו של הצורף בן – ציון דוד.

בחלקה הראשון של התערוכה יוצגו עבודות צורפות המיוחסות לשלוש הדתות המונותאיסטיות ושנועדו לצורכי פולחן או לשימוש טקסי. המגוון מאפשר מבט רחב על השפה האמנותית, החומרים והטכניקות בהם השתמשו הצורפים השונים. החלק השני של התערוכה עוסק בצורפות בת זמננו. 45 צורפים ישראלים יצרו בהזמנת המוזיאון עבודות צורפות ותכשיטים השואבות את השראתן מאוסף הצורפות האסלאמי של המוזיאון כשהם מתייחסים לחפץ ספציפי, מוטיב, היבט צורני או משמעות. בחלקה השלישי של התערוכה יוצגו תכשיטיה של הזמרת המנוחה עפרה חזה. אלו תכשיטים מסורתיים של יהדות תימן שיצר במיוחד עבורה הצורף בן ציון דוד. האחרון דור שמיני לצורפים מנג'רן שבצפון תימן שלמד את המלאכה בילדותו מאביו ולקח על עצמו כשליחות לשמר את רז הצורפות התימנית.

עוד יוצגו בתערוכה תכשיטים שיצרו הצורפים הבדואים חסיין אעווד ובנו מנסור בני שבט הג'באליה השוכן למרגלות מנזר סנטה קתרינה בחצי האי סיני. התופעה של צורפים בני שבט זה היא בבחינת יוצא דופן שכן  תכשיטי בדואים בסיני הובאו לרוב מחצי האי ערב בידי עולי רגל ששבו ממכה. תכשיטיהם של השניים מוצגים באדיבות אורנה גורן.

אוצרת: ד"ר איריס פישוף

פרטים נוספים באתר האינטרנט כאן

קטיה רביי, סכר מתפרץ, צילום שי בן אפרים

מתחם ביאליק:"תל אביב: 110 שנה" תערוכת צילומים של תל אביב-יפו כיום של הצלם בוריס בלנקין

תערוכה חדשה של הצלם אמן בוריס בלנקין. מאז התערוכה המצליחה "תל אביב: 100 שנה" – שהוצגה במסגרת חגיגות 100 שנים לתל אביב וסיירה במעל 35 חללי תצוגה בארץ ובעולם, צילם בלנקין כ-200 אלף צילומים חדשים של תל אביב-יפו. מתוכם, יוצגו בתערוכה החדשה מעל 50 צילומים של תל אביב, כפי שהיא ניבטת מבעד לעדשה, בעשור האחרון. בוריס בלנקין הוא צלם אמן, טלוויזיה וסרטים דוקומנטריים. יליד קישינב, עלה לישראל בשנת 1972.  כצלם טלוויזיה ועיתונות בלנקין יזם, הקים וניהל את מרכז התקשורת הישראלי במוסקבה, שיתף פעולה עם מפיקים ידועי שם, ועבד בערוצי טלוויזיה רבים, כולל הערוץ הראשון וערוץ הטלוויזיה הבינלאומי RTVi. בתחום הצילום הדוקומנטרי, סרטיו הוצגו ברחבי העולם וזכו בפרסים. בין סרטיו: "נשים למכירה" (מפיקה: יעל לביא), שהוכרז כסרט התיעודי הטוב ביותר ברשת ABC ניו יורק בשנת 2005, הסרט "יאנוש קורצ'אק" (במאי: סמיון וינוקור), אשר זכה בפרס אופיר ובמקום הראשון והשני בפסטיבלים דוקומנטריים ביוסטון ובאטלנטה. בפסטיבל הסרטים הדוקומנטריים במוסקבה 2009 זכה סרטו "מאחורי הקו" (במאי: מארק וייס) בגראנד פרי, וסרטו "דמוקרטיה ירוקה"  (במאי: רומן וינוקור) והסדרה הדוקומנטרית "מלחמת העולם השלישית התחילה" (במאי: ולדימיר סינלניקוב) זכו בפרסים מיוחדים. תערוכותיו מוצגות ברחבי העולם וזוכות להערכה, ועבודות מתוכן נכללות באוספים של המוזיאונים הגדולים בעולם.  בין תערוכות היחיד שהציג בלנקין בארץ, ניתן למנות את "תל אביב: 100 שנה" בבית סוקולוב (אגודת העיתונאים), ושהתערוכה החדשה היא המשך אורגני שלה, "חוק האנשים השלובים" על יהדות אתיופיה בישראל,  ו"מבט מביירות", שתיעדה את שגרת עבודתם של צוותי רשות השידור במלחמת לבנון הראשונה. שתי תערוכות גדולות של בלנקין – "תל אביב במוסקבה" ו"טבע דומם יהודי", מוצגות בימים אלה במרכז הצילום הבינלאומי במוסקבה, והוארך מועד הצגתן בשל ההצלחה בקרב הקהל והמבקרים.

מועד נעילת התערוכה: 31.7.19

אוצרת ראשית: איילת ביתן שלונסקי | ע. אוצרת התערוכה: טל הפנר

פתיחה חגיגית: יום שישי 17/5 בשעה 11:00, בית מניה ביאליק,  רח' ביאליק 22, תל אביב

תל אביב - 110 שנה, צילום בוריס בלנקין

מקום לאמנות בקריית המלאכה: אמנות ושכול, מפגש במסגרת התערוכה "זה לא משחק ילדים" 

לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל, יתקיים במקום לאמנות בוקר עיון שיעסוק ביחסים שבין אמנות לשכול. ההרצאות יתקיימו במסגרת התערוכה "זה לא משחק ילדים" בה מציגים שישה יוצרים שאיבדו בן משפחה בנסיבות צבאיות, עבודות שעושות שימוש אמנותי באלמנטים הלקוחים מתוך משחקי ילדים. בדיסוננס שנוצר בין כובד המשמעות לבין הקלילות של האמצעים המשחקיים, מצטיירת תמונה מורכבת של החיים במקום הישראלי. בשונה מהטקסים הלאומיים המבוססים על רוטינה של דפוסים אחידים מוכרים וצפויים, התערוכה ״זה לא משחק ילדים״ מראה כיצד ההנצחה וההתמודדות הפרטית עם אבדן הן אינדיבידואליות ויש להן אין־ספור פנים וצורות. למול השכול הלאומי השומר על מכובדות מאופקת, בשכול הפרטי עתיר הכאב מותרים גם הציניות, הביקורת, הבלבול, והעדר הגלוריפיקציה.

ביום שני 6.5.2019 בין השעות 11:00-13:00 יתקיים בתערוכה "מקום לאמנות בקריית המלאכה" בוקר עיון בהשתתפות דר' אביב לבנת, דר' יעל גלעת ומירב רהט אוצרת התערוכה. המפגש יכלול שלוש הרצאות: "ארכיון השכול נפתח", בה יסקור דר' לבנת ביטוי יצירה בתחומי אמנויות מגוונים בזיקה היסטורית למלחמות ישראל, החל ממלחמת השחרור ועד לזמננו ; "לשים ליפסטיק" בה תבחן דר' גלאט סוגיות של יתמות ומגדר באמנות המקומית על רקע  פולחן הנופלים בישראל דרך התחקות אחר עבודותיהן של אמניות הפועלות בתחומי יצירה פלסטית שונים; "משא מסע אישי" בה תחשוף רהט נקודות מפתח במסע אישי סביב יחסים בין שכול, זיכרון ויצירה, שהוביל (גם) לתערוכה "זה לא משחק ילדים", ותציג נקודות מבט שונות על היחסים בין האישי ללאומי בהתייחס לעבודות המוצגות בתערוכה.

המפגש פתוח לקהל הרחב ללא תשלום אך מותנה בהרשמה מראש במייל: כאן

מקום לאמנות, שביל המרץ 6 תל אביב

גלריה גורדון: FAILE / Where The Ends Meet. 

ביום חמישי, 2 במאי 2019 ,תיפתח בגלריה גורדון ברח' הזרם 5, תל אביב, תערוכת יחיד לצמד האמנים הניו-יורקי המצליח פטריק מקניל ופטריק מילר, שעובדים יחד תחת השם FAILE משנת 1999. בתערוכה השנייה שלהם בגלריה גורדון, הצמד יציגו תשע עבודות מדיה מעורבת, תריסר עבודות על נייר ושני ציורי קיר ענקיים שיתנוססו על קירות החלל המשני של הגלריה.

   מתוך טקסט מאת שגיא רפאל שליווה את התערוכה הראשונה של הצמד בארץ: "הצמד האמנים FAILE  הם מהמסמנים העולמיים הבולטים בעשור וחצי האחרונים, למעבר של אמני "רחוב" אל אולמות המוזיאונים. הם פועלים כאמנים-חוקרים, המציפים שנים מודחקות ונשכחות של תרבות ויזואלית אמריקאית "נמוכה" ו"גבוהה" ומחברים ביניהן לשפה צורנית עכשווית.

הצמד הניו-יורקי מנכס אלמנטים מזמנים ועולמות שונים -שלטי רחוב, כתובות גרפיטי, מגזיני קומיקס, ציורי מופשט אקספרסיבי לצד הדפסים גרפיים ומתיך את האנין עם הבוטה, היקר עם הזול, הנוסטלגי עם הציני, לקולאז'ים עמוסי פרטים, המשקפים את הרב-תרבותיות המאפיינת את החיים העכשוויים. ניו יורק העמוסה והגדושה בפרסומות ובהסחות דעת, מחלחלת לעבודות של FAILE  ששמם המקצועי הוא שיבוש מכוון של המילה A LIFE . עבודותיהם מתמודדות עם התחלופה המתמדת והאפקטיביות הישירה של הגירויים החזותיים המציפים את העולם המערבי.

 FAILE מטעינים את יצירתם בהתייחסויות לקפיטליזם, הון-שלטון, קלישאות ואייקונים פופולאריים וסטריאוטיפים מגדריים.  האמנות של FAILEצומחת מהשוליים של תרבות הרחוב ונטענת בחומרים של תרבות פופולארית, משחקיות ותחרותיות."

גלריה גורדון, רחוב הזרם 5, תל אביב 

שלישי-חמישי 11:00-18:00 / שישי 10:00-14:00 / שבת 10:00-13:00

FAILE Girl With Leopard

מתחם הדיוטי פרי נתב"ג: השעון הממונע הגדול בעולם

'קבוצת שלמה', קבוצת הרכב הגדולה בישראל, יזמה בהפקה חסרת תקדים יצירת שעון דיגיטלי בגודל 24 מטר מרובע, עם עשרות רכבים שצולמו בזמן אמת בשוט אחד, שנמשך 24 שעות וצולם ממנופים בגובה 40 מטרים, בכוריאוגרפיה מדהימה ובתיאום מושלם, הרכיבו שוב ושוב עשרות מכוניות את ספרות השעון הדיגיטלי של שלמה – הפרויקט הייחודי יוצג על מסך ענק לכל באי הדיוטי פרי בנתב"ג.

השעון הדיגיטלי שיוצג על גבי מסך בגודל של 24 מטר מרובע ויקדם את פני הבאים לדיוטי פרי בנתב"ג, צולם בהפקת ענק שהתרחשה כולה ברומניה. את הספרות הדיגיטליות מרכיבות עשרות מכוניות שיצרו את הספרות בכוריאוגרפיה מתוכננת היטב, וצולמו ממנופים בגובה של 40 מטרים. הפקת הפרויקט נערכה שבועות מספר, במהלכם אנשי ההפקה עשו ימים כלילות בתכנון כוריאוגרפיה ממשית לצורך תזמון מושלם של כניסת המכוניות, יצירת הספרות ויציאתן לקראת השינוי בספרות בכל דקה ודקה. בצילומים מתועדת פעילות בלתי פוסקת של הנהגים לתחזוקת הרכבים הכוללת ניקיון, בדיקת מכללים וכיוצא בזה, כך שהצופים יוכלו לחזות בכל זמן ביממה בפעילות המתרחשת סביב ספרות השעון. בצילומים שנמשכו 24 שעות ברציפות השתתפו עשרות נהגים, ניצבים ואנשי צוות.

אברהם הוסטל ת"א:"הפרח המושלם" – תערוכת צילומים של גילי לוינסון החל מה-4/5

גילי לוינסון, אומנית וצלמת שעיקר עיסוקה הוא במגדר ובמיניות חוקרת בצילומיה את הזהות המינית של פרחים. לוינסון מסבירה על התערוכה – ״חקר המגדר והמיניות תמיד בער בי בפנים. התחושה של חוסר שיוך רגשי לאף אחת מהדיכוטומיות המגדריות עורר בי סקרנות לחקור ולהבין את המגדר הא-בינארי ולבדוק איפה הוא פוגש אותי. חקרתי מיניות ואברי מין נשיים וגבריים, צילמתי אנשים שהם, בדומה אליי, חיים את הנושא ומצויים איפשהו על הרצף המגדרי. לפני שנתיים ענין אותי לחקור מיניות אצל פרחים, פרחים כסממן מובהק של טבע ויופי – מה קורה אצלם ואיפה הנושא פוגש אותם. גרתי בזמנו בניו יורק והלכתי לגנים הבוטניים בבורנקס. נכנסתי לספריה והתחלתי לקרוא. אחרי שיחה עם המדעניות שם הבנתי שיש הרבה סוגים של פרחים שיש להם שני אברי רבייה – נקביים וזכריים. ההגדרה המדעית של אותם פרחים היא   Perfect Flowersפרחים מושלמים״. בעבר הציגה לוינסון תערוכה של צילומי יורק קלוז אפ של אברי מין של 15 אנשים רנדומלים  שאותם הפכה לתמונות צבעוניות המחביאות ומבליטות את אברי המין וזאת כחלק מיצירתה הלוקחת את המיניות והופכת אותה לפופ. פרויקט מסקרן נוסף של האומנית הוא השירותים עם נצנצים שהיו חלק מפרויקט במסגרת ה pop up museum האחרון. פרוייקט שלקח 90 אמני רחוב ונתן לכל אחד חדר לעשות בו כרצונו. היא בחרה בשירותים ולמעשה לקחה את הדבר הכי מוחבא, אישי, פרטי שהיצירה הפכה אותם לדבר מפואר ומשעשע. היצירה חיברה בין האינטימי לילדותי בין הפופי לאבסורדי. השלטים על בניין אברהם הוסטל ת"א הנם במה נוספת להצגת אומנות מקומית ולהעלאת נושאים חברתיים/פוליטיים/קהילתיים שונים לתודעה. החיבור הספציפי עם האומנית גילי לוינסון נובע מתוך תפיסתו של ההוסטל בצורך לתמוך ברב-גוניות ושוויון חברתי/מגדרי.

פתיחה חגיגית ב שבת ה-04/05 בין 15:00-20:00 גג (קומה 3) אברהם הוסטל כולל כיבוד ומסיבה
כניסה לאירוע הפתיחה בלבד 20 שקלים (התשלום במקום)

*שלט עם פרט מהתערוכה יתלה על גבי הבניין למשך כחודש

הכניסה לתערוכה חופשית

אברהם הוסטל ת"א רחוב לבונטין 21.

גלריה עין הוד: " הסתרה גלויה" תערוכת יחיד של השי רוטמנש

השי רוטמנש נולד ב-1947 בפולין, רופא בהכשרתו ואמן אוטודידקט. רוטמנש החל את דרכו האמנותית לפני כעשור, כאשר יד המקרה הפגישה אותו עם פציינטית, מורה לאמנות, שהמליצה לו להתחיל לצייר. רוטמנש, אשר לא התנסה באמנות קודם לכן, נענה להצעה ונרשם לקורס במוזיאון תל אביב. בחלוף השנים, הוא המשיך לדרך עצמאית ומאז מתמיד לצייר כמעט בכל יום. העבודות שלו רבות ומגוונות עד מאוד, ולכן לעתים נדמה כי אמנים שונים ציירו את ציוריו. את היצירות ניתן לחלק למספר סדרות, כאשר לכל מקבץ עבודות ישנו מכנה משותף, בין אם זו השפה והסגנון הציורי או המפתח הצבעוני שבו צוירו. ישנן עבודות אבסטרקטיות, אקספרסיביות ומשולחות רסן, לצד מופשטים גיאומטריים בעלי קווי מתאר ברורים ומוקפדים; עבודות חומריות מאוד, עמוסות בשכבות של צבע, לצד עבודות עדינות, כמעט אקוורליות, בצבעים בהירים/פסטליים. העבודות המוצגות בגלריה נוצרו ברובם בשנתיים האחרונות. חלק מהעבודות שנבחרו נעשו באופן מכוון בהשראת ציוריו של משה קופפרמן (1926-2003). קופפרמן, צייר מוכר מאוד בתולדות האמנות הישראלית, נודע בעיקר בזכות סגנונו הייחודי – עבודות מופשטות, מונוכרומטיות לרוב, קווים המכסים את הבד באופן כפייתי של שתי וערב; עבודות שבטאו חוויות מנטליות לא פשוטות של האמן עצמו.

אוצר התערוכה : אילן סגל

שעות הפתיחה של גלריית עין הוד הן:

א'-ה' 10:00-16:00, ו' וערבי חג 10:00-14:00, שבת וחג 11:00-16:00

התערוכה תוצג החל מ-27 לאפריל ועד ה-15 במאי. אירוע הפתיחה יתקיים ב-3 במאי (יום ששי) בין השעות 11:00 ל-13:30

Expulsion from Eden 2015

המרכז לאמנות עכשווית בערד: עקרון החפיפה

אירה אדוארדובנה | אורנה אוריין | יאיר גוטרמן | שירה גפשטיין מושקוביץ | דוד טסלר | רונית מירסקי | אבנר פינצ'ובר

​אוצרת: גילי זיידמן

​התערוכה מייצרת השוואה וחפיפה בין תהליכים נפשיים וגיאולוגיים. ההקבלה בין הפיכת משקעים לסלעי משקע לבין היווצרות ונשיאת משקעים בנפש האדם מוצגת בדמות עבודות המורכבות שכבות שכבות. כשלחלקן חומריות המזכירה סלע, מאובן, משקעים נסחפים. פואטיות של תהליכים גיאולוגיים שמצאה דרכה לביטוי לשוני ולתיאורי תחושות ודפוסי התנהגות. העבודות מציגות את הפער בין אמת לנקודת מבט על האמת, שאלות על זכרון, תפיסת מציאות, משך החיים ושחזור מהלכים לאורכם. אירה אדוארדובנה מציגה עבודת וידאו, חיפוש אחר אשה בפראג, הבנויה כתמהיל מאורגן של תיעוד, בדיה ו"ריאליטי"; אורנה אוריין צובעת קנבסים ארוכים בתחושות בטן אודות עדריות ושלבי חיים; יאיר גוטרמן יוצר תנועה והדהוד המשכי בעזרת סלקים ודבק על קנבס; שירה גפשטיין מושקוביץ הרכיבה טריפטיך בנוי לגובה שבו היא ממשיכה לפרק את הדמות הנשית, שותלת בציור שלל הקשרים וציטוטים אישיים, חברתיים ומתולדות האמנות; דוד טסלר, תושב ערד, צייר את אהבתו לאמסטרדם בה חי ולמדבר בו הוא מוקף היום, חיבר עולמות מרוחקים שהם עולמו האחד; רונית מירסקי מציגה שני גופי עבודה תהליכיים הבוחנים זכרון פרוסתטי וייצוג נרטיבים; אבנר פינצ'ובר מראה באמצעות ניפוץ נורת פלורסנט את הרגע לפני הקריסה, את הסחרור שבהרס וההיקסמות משאריות אסון מעשה יד אדם.

דוד צזלר

תערוכה ייחודית מעולם המיחזור נפתחה בפארק קרסו למדע ומזמינה את הציבור הרחב לבוא ללמוד ולחוות 

תערוכה ייחודית של פארק קרסו בשיתוף עם פארק המחזור והחינוך הסביבתי דודאים, מוזיאון ג'ו אלון במועצה האזורית בני שמעון ושותפים נוספים, יצאה לדרכה היום, בשם "מייקרים 2019 – מנוודי המדבר ליוצרי המחר".בתערוכה מזמינים את הציבור הרחב ללמוד ולהתנסות במיחזור ויצירה לצד היסטוריה מרתקת של "מייקרים" בעבר ונוודי המדבר בהווה, בעבר ובעתיד. המייקרים הם תנועה עולמית חדשה בה אנשים מרחבי העולם ממציאים ובונים דברים בעצמם תוך שילוב טכנולוגיות מתקדמות ושיטות מסורתיות. לפני שהתעוררה תנועת המייקרים היו בעולם נוודי המדבר, המייקרים הוותיקים. בשיתוף פעולה ייחודי בין עולמות הטכנולוגיה החדשים והמסורתיים מציג פארק קרסו למדע בשיתוף עם גופים נוספים, ביניהם גם פארק דודאים שבנגב ומוזיאון ג'ו אלון, את התערוכה החדשה. התערוכה מציגה את השימוש בטבע למטרות הישרדות ואת יכולת ההמצאה והייצור של הנוודים, היא כוללת בין היתר גם חפצים מקוריים לצד עמדות חוויה. כל אדם מייצר כחמישים קילוגרמים של זבל בחודש. הפרדה של פלסטיק, נייר, קרטון וזכוכית לפחים המיועדים לכך מאפשר להפחית את נפח הפסולת בישראל בכשבעים אחוז! בישראל מועברת רק כחמישית מהפסולת למחזור, יתרת הפסולת מועברת לאתרי הטמנה. בפארק דודאים שבנגב, ממוין וממוחזר חלק מהפסולת. החומרים נשלחים למפעלי מחזור בארץ ובעולם, ומהפסולת האורגנית שהופרדה מייצרים בדודאים קומפוסט המשמש לדישון. התערוכה הנה תוצר של פעילות משותפת בדרום ורואה אור בעזרת שותפים רבים שליוו וסייעו כל אחד מהידע ומהניסיון שלחו בתחומי הטכנולוגיה, ההיסטוריה והיצירה. בפרויקט לקחו חלק- פארק המחזור והחינוך הסביבתי דודאים שבמועצה האזורית בני שמעון, הרשות לפיתוח הנגב, אוניברסיטת בן גוריון, הנגריה הקהילתית, massivIT, נגב אקולוגיה, , אימג'ן, BIG IDEA, מכללת סמי שמעון, רשת אורט, עמותת אימג'ן ומוזיאון ג'ו אלון, גם הוא במועצה האזורית בני שמעון.

מה בתערוכה:

          יוצרים ומנגנים: מטאלפון ענק העשוי מצינורות מתכת, אורגן הבנוי מצינורות ביוב, צ'לו ממיכלי פלסטיק ממוחזרים, גיטרה חשמלית שהודפסה במדפסת תלת ממד, תופי חבית, ועוד.

          קולות מדבר: איך הופכים כתישת קפה למנגינה? בואו להכיר את כלי הנגינה המקוריים שיצרו הבדואים הנוודים – המייקרים של המדבר. גלו את סודה של הרבאבה, איך מנגנים בסומסומיה ואיך בונים אותה? מהי תיבת תהודה ואיך מיתר אחד משמיע צלילים רבים כל כך?

          מחזור מעולם אחר: מאוורר שהפך למגש, ייצור צעצועים מצמיגים דליים ושאר חומרים ממוחזרים –  איך הצליחו נוודי המדבר ליצר את כל צרכיהם במו ידיהם, עכשיו בתצוגה נדירה שנאספה במשך עשרות שנים.

          מתחם הסדנאות – כיצד משמרים גבינה בלי קירור? איך הופכים צמר לחוטים? וכיצד אורגים בנול ויוצרים אוהל. זאת ועוד במתחם הסדנאות שיהפכו אתכם ליוצרים של הדור הבא.

          עולם תלת הממד: מכונית שהודפסה בתלת ממד, שלל מדפסות, מסך אינטראקטיבי לפעילות משתמשים וסדנאות מעשיות להדפסה בתלת ממד. בנוסף, תוצג גלריית תעתועי ראייה הכוללת בין השאר תמונות תלת ממד.

בנוסף, תוצג תערוכות תמונות החושפת את חיי הנוודים בשנים עברו ועד היום. התמונות שצולמו בתקופות שונות ובאזורים שונים חשוף את התהליכים החברתיים והתרבותיים של חיי הנוודים במדבר והקשר של אלו לחיי המייקרים המודרניים.

בין המיצגים שהוצגו בתערוכה גם:

אבטיפוס של מכונית עתידנית – מחווה לזמר דיויד בואי: המכונית היא דגם מוקטן למכונית קונספט אותה תכנן מעצב המכוניות היפני הידוע טקומי יאמאמוטו. הדגם המקורי שאורכו כשישה מטרים הודפס גם הוא במדפסות תלת מימד והוצג בתערוכת הרכב הבינלאומית בפריז בינואר 2019. הפסקת אבות טיפוס של מוצרים עתידיים היא יישום חשוב של טכנולוגיית ההדפסה בתחת מימד ומשמשת מעצבים, ממציאים, מדענים וחוקרים במגוון רחב של תחומים. דגם המכונית, כמו ההקרנה שעליו, עוצבו כמחווה לאמן הבריטי דיוויד בואי והודפסו על ידי חברת מאסיבית תלת ממד.

ממדלים ומנגנים: כלי הנגינה המוצגים בתערוכה הודפסו במדפסות תלת הממד של חברת "מאסיבית תלת ממד" ובכולם אפשר לנגן: גיטרה חשמלית, קונטרבס נבל ותופי סנר. אל גוף הכלי המודפס חוברו חלקים ממוחזרים שפורקו מגיטרות שבורות ומתופים, וכן כפתורים ומחברים זעירים שהודפסו במדפסות תלת ממד. תכנון הכלים, הכנת המודלים הממוחשבים והבנייה בפועל נעשו על ידי צוות פארק קרסו למדע וחלקי הגיטרה באדיבות תמי פרוינד.

שעות פתיחת התערוכה:

ערבי חג/שישי: 10:00 – 15:00

ימי חול המועד פסח:  9:00 – 17:00

חג/שבת: 10:00 – 18:00

כתובת: העצמאות 79 באר שבע

צילום אריאלה כהן
צילום אריאלה כהן

תערוכת ציירים צעירים: "מגלים עולמות" תפתח בעופר לב חדרה

תערוכת ציירים צעירים, של תלמידי כיתות י' וי"א מתיכון טכנולוגי נעמת חדרה, תיפתח השבוע בעופר לב חדרה, תחת השם: מגלים עולמות. התערוכה מציגה מסע של גילוי עצמי, אותו עברו תלמידי המגמות השונות, אשר נפגשו לראשונה עם המכחול, הטכניקות ועולם הציור והביאו לידי ביטוי יצירות מרהיבות, יצירות שהיו מפארות כל צייר מקצועי. התערוכה שופכת אור על המסע שעברו התלמידים, אשר כלל מפגש בין שני עולמות: העולם הפנימי – המורכב מחלומות, שאיפות, רצונות וניגודים והעולם החיצוני ממנו יונקים התלמידים את הערכים והאמונות ונחשפים לדמויות מתרבויות שונות ודמויות מעולם הפנטזיה. תוך כדי התהליך חווה כל תלמיד גילוי עצמי של יכולות חדשות, תחושת מסוגלות והעצמה אישית. בתערוכה חושפים  התלמידים ומביאים לידי ביטוי את הקשר בין שני העולמות. העולם הפנימי והעולם החיצוני, הרחב. הציורים העשירים, המרהיבים, המרגשים והחווייתיים מדברים בעד עצמם וזכו להערכה ושבחים רבים. התערוכה מתקיימת כחלק ממגוון הפעילויות של קניון עופר לב חדרה למען הקהילה.

התערוכה פתוחה לקהל הרחב,  ללא תשלום, עד אמצע חודש מאי!

תערוכת מגלים עולמות בעופר לב חדרה צילום עינת קינן

גלריה ג'ינא לאמנות נאיבית

"פשטות מופלאה": התערוכה החדשה שתיפתח בגלריה ג'ינא יום לפני ליל הסדר תציג יצירות של כ-30 אמנים מברזיל ומארגנטינה. האמנות הנאיבית ממדינות אלה מאופיינת בצבעים עזים ובחגיגת הסיפור האנושי המתבטא באופנים שונים בשל הבדלים תרבותיים, היסטוריים, מנהגיים, טקסיים וכן בשל הבדלים בין האמנים עצמם אשר אמנותם מושפעת בהכרח מאופיים ומסיפור חייהם האישי. בברזיל האמנות הנאיבית עלתה בתודעה רק בסוף שנות הארבעים של המאה העשרים. הסבר אפשרי לעלייתה המאוחרת של האמנות הנאיבית בברזיל מעוגן בנסיבות היסטוריות. בעוד שהאמנים הצרפתים אנרי רוסו, אנדרה בושאן וקאמיל בומבואה, והאמריקאים אדוארד היקס ו"גרנדמא" מוזס, כבר היו בבחינת "נוכחות חובה" במוזיאונים חשובים בעולם, עבודותיהם של חלוצי האמנות הנאיבית בברזיל צוירו באזורים נידחים של המדינה והתגלו באיחור רב. משום כך, עלה השחר על האמנות הנאיבית של ברזיל רק במחצית השנייה של המאה העשרים. האמנות הנאיבית של ברזיל רצופה בניגודים עצומים, הנובעים ברובם מערבוב שלל תרבויות המוצא השונות מכל קצוות העולם – כגון אירופאית, אפריקנית ואינדיאנית. תערובת זו משמשת קרקע פורייה להתפתחות אמנים מקוריים ביותר. בתרבות הברזילאית קיימים יותר אלמנטים שמחים, ספונטניים ונטולי מעצורים בביטוי הרגשי, ותכונות אלה, בשילוב עם מרץ הנעורים של התנועה המקורית, ממשיכות להשתקף בעבודות האמנות הנאיבית הנוצרות גם כיום. את הנאיביזם בארגנטינה לא ניתן לסווג בקלות. מנהגיהם של ילידי הארץ ומסורותיהם מעולם לא השפיעו באופן משמעותי על האמנים הנאיבים המקומיים, כפי שתרבויות האינקה, המאיה, האצטקים ואפריקה השפיעו על עמיתיהם האמנים בצפון. במקום זאת, גלי ההגירה לארגנטינה – במיוחד מאירופה – במאתיים השנים האחרונות, ובעקבותיהם מיזוגם של המנהגים והמסורות האירופאיים והאחרים עם אלו של האוכלוסייה הילידית, השפיעו רבות על חיי התושבים, אופיים וכללי המוסר שלהם, כמו גם על האמנות, האדריכלות, המוזיקה והספרות של המדינה. השפעות אלה ניכרות בבירור ביצירותיהם של האמנים הנאיבים הארגנטינאים, המתארות בצבעים מלבבים ובפרוטרוט את ההדים העולים מן העיר (במיוחד בואנוס איירס – "הפריז של דרום אמריקה"), את קצב הטנגו, מקצב הפאמפאס, הילוכם הגאה של הגאוצ'וס ויופיה השקט של הפטגוניה.

 צוות גלריה ג'ינא, שבצפון רחוב דיזנגוף בתל אביב, מזמינים את הקהל להתנתק מהעולם הלחוץ ומהשגרה היומיומית, במיוחד בימים אלה, לקחת נשימה ולהיכנס להיכלו של העולם הנאיבי, מלא בצבעוניות, רוגע ושלווה. גלריה ג'ינא בצפון הישן של תל אביב היא הגלריה היחידה בעולם המתמחה באמנות נאיבית בינלאומית. בגלריה ניתן למצוא עבודות של למעלה מ-200 אמנים.

תערוכה ביקב קדמא לחיבור מהויות של אמנות ותרבות היין המתפתחת בארץ לבין האמנות הפלסטית.

"ניצני אביב": תערוכה קבוצתית בגלריית מרכז המבקרים, יקב קדמא, כפר אוריה. נעילה: ה-30 במאי 2019.התערוכה הקבוצתית, ניצני אביב, שנפתחה ב 12 במרץ בגלריית מרכז המבקרים ביקב קדמא ,כפר אוריה ותימשך עד ה 30 במאי. התערוכה הקבוצתית שאוצרת ד"ר אנה דה וינסנס היא הסנונית הראשונה בפרויקט "ארבע עונות הכרם" המשותף ליקב קדמא ולחברת ART MATTERS מפיקי תערוכות והזדמנויות חשיפה לאמנים. הפרויקט שמוצג בכפר אוריה אשר בשפלת יהודה, עוסק בחיבור מהויות של אומנות ותרבות היין המתפתחת בארץ לאמנות פלסטית. תפיסת העולם דוגלת באינטראקציה בין אמנות לחללים שונים שיש להם סיפור, תוכן, צורה ותנועה משלהם ולאפשר דיאלוג בין האמנות לחלל ולסיפור בשיתוף הקהל מחוץ לחלל הישן של האמנות במוזיאונים ובגלריות.

התפיסה האוצרותית שהביאה האוצרת בשיתוף הפעולה של ART MATTERS בהנהלת מירי חן ואבינעם כהן יחד עם יקב קדמא, שואבת מתקופת הרנסנס בה עסקו חוגי האצולה באספנות וכדי לשקף את עושר האוספים שלהם היו מעמיסים הן אמנות גבוהה והן אמנות שימושית בחללי ארמונותיהם (PALAZZO) כאשר ה PALAZZO הופך להיות מרחב בו חיים ואמנות נושמים יחד. מרחבים כאלו היו נפוצים בוינה, פראג, בודפשט, מילאנו, ברומא ובפירנצה (כמוPALAZZO PITTI המפורסם) ובכל מקום בו חיו אריסטוקרטים חובבי אמנות. חווית העושר האמנותי המשתלב בחלל היקב, שיש בו חיים מעניינים ותוססים משל עצמו הופכת את הביקור במקום לחיבור לחיים לשורשיות ולעושר חוויתי עולה על גדותיו. התערוכה הראשונה, "ניצני אביב", מתקשרת לעונה בה היא מוצגת, עונה בה בולטים התחדשות, תנועה וחושניות.

אמנים משתתפים: בלהה פרבר, שולי חיימזון, לירי בן דב, חנן לוי, יונת פרטוק, אורלי שקד סולומון, רביב קורץ, רועי פישמן, איריס שלם, אריה קנדה, אירית רוטרובין , אסתר פומרנץ, טובית הורן, דיאנה פומרנץ צוק, ארנון דה שליט.

גלריית מרכז המבקרים, יקב קדמא, כפר אוריה.

שעות פתיחה : א'- ה'- 10:00 – 17:00 , שישי – שבת- 11:00- 15:00

לירי בן דב, מתחת למים

גלריית המרתף באברהם הוסטל ת"א עד ה-30.3

תיעוד מצולם של חבל נגרונו קארבך – אחד מאזורי הסכסוך המורכבים בעולם. דרך עינו של גלעד שדה מסופר סיפורם של הארמנים החיים בחבל הארץ הדרומי של הקווקז. החל מ-2015, ביקר גלעד מעל 14 פעמים במדינה במהלכן תיעד את מסעותיו.  בקיץ 2018 נשאר עבר לגור באזור, חלק מהזמן בכפר הממוקם על גבול איראן

שעות ביקור מדי יום בין 10:00-20:00

התערוכה תוצג באברהם הוסטל תל-אביב, רח' לבונטין 21

חלל תערוכות חדש בירושלים באברהם הוסטל ירושלים ! 

במסדרונות ההוסטל, בין החדרים, בפיר המעלית בבר ההוסטל ובלאונג' יוצגו תערוכות עם העדפה ליוצרים ירושלמיים. קבוצת האומניות Duck & Dodo אולגה ויישביין, אולגה ירושלמי, טטיאנה פפושבה, יאנה גורליק, קסניה נזרוב – עוסקות רבות בנושאים חברתיים מנקודת מבט אישית ונשית, והפעם, מציעות פרשנות לחפיסת קלפי משחק באיורים חדשים ומקוריים, המחליפים את הדימויים המסורתיים ומציפים לדיון נושאים של שוויון ומגדר. צד האיורים המוצגים, מוזמנים המבקרים למשחק בחפיסת קלפים אמיתית המשמשת כמעין קטלוג ומניפסט של התערוכה. עד ה-5.4.

אברהם הוסטל ירושלים – רחוב הנביאים 67.

גלריה זימאק לאמנות עכשווית, תל-אביב: "אל הרס" תערוכה זוגית חדשה – דדה וניצן מינץ, מה-4.4

בתערוכה החדשה ״אל הרס״ שתוצג בגלריה זימאק לאמנות עכשווית בתל-אביב, יוצגו עשרות עבודות של צמד האמנים דדה וניצן מינץ. בתערוכה יוצגו אוסף חפצים שנאספו ושומרו מתוך הריסות בניינים נטושים בתל אביב אשר כל אחד מהם הפך מצע לציורי חיות העץ של דדה ולמילות שיריה של מינץ, אשר בעצמם מהווים חלק בלתי נפרד מהנוף העירוני. עבור כל פיסת חיים אסופית נבחרה מתודת עבודה ההולמת את אופייה הייחודי, המשמרת ומעצימה את סיפורו של החפץ המקורי, את הזיכרון והמשמעות ההיסטורית שהאמנים מצאו לנכון להציל ולשמר מתוך ההריסות. תוך שימוש בטכניקות המתכתבות במכוון עם עולם הבניין כגון צבעים תעשייתיים, דבקים חזקים, תערובות גבס ומלט, ובאמצעות צילומים תיעודיים של המבנים ההרוסים ויצירת שבלונות המבוססות עליהם, מבקשים דדה ומינץ לשמור על הקשר ההדוק בין האובייקטים לבין החללים שפעם הכילו אותם. תהליך העבודה הייחודי של דדה ומינץ, המשמר ומנכיח את קיומם של אותם בתים ישנים, פותח בפנינו  שאלות ותהיות אודות אותה סביבה העירונית שהייתה – ואיננה. השימוש בחפצים שנמצאו בתוך המבנים הנטושים מעלה מחשבות לגבי המרחב העירוני ההיסטורי, לגבי השינויים המהירים והדרסטיים שעוברים על אותו מרחב ולגבי ההשלכות החברתיות, הפוליטיות והכלכליות המתלוות אליהם. כיום, כל המבנים בהם ביקרו נמצאים בתהליכים שונים של שיפוץ, שימור, הריסה או בניה מחדש. חלקם נהרסו ונבנו מחדש בדרכם להפוך לעוד 'פנינה אדריכלית' שתסייע, באלגנטיות, לנדידת התושבים למקומות אחרים. את המקומות שנתנו את השראתם לתערוכה  – אף אחד כבר לא יכול לראות היום. בימים אלו הפלסטר המזוהה עם דדה, מוביל את קמפיין המאבק של ההסתדרות הרפואית בישראל.

דדה וניצן מינץ_מלאך_דלת שרופה_מדיה מעורבת_2019_יחצ

תאריך נעילה: 24.5.19

שעות פעילות הגלריה: ראשון – חמישי 09:30-20:00, שישי 09:30-15:00

גלריה זימאק לאמנות עכשווית כיכר המדינה, רח' ה' באייר 68, תל אביב. הכניסה חופשית

מגזין lll יפו: אוקיינוס וקפאין, החל מ-11.4

בתערוכה "אוקיינוס וקפאין" בחלל לתצוגת אמנות מגזין lll יפו, יוצגו שבע עבודות של האמנית קוסימה פון בונין, שנוצרו בין השנים 2001-2018. התערוכה מאפשרת מבט מעמיק על העיסוק המתמשך של האמנית באוקיינוס, בשלל צורות החיים המאכלסות אותו ובמערכת היחסים שביניהם לבני האדם. קוסימה פון בונין, אמנית גרמניה בעלת שם בינלאומי, ידועה בזכות מיצבים גדולי-ממדים, המשלבים מדיומים שונים, ביניהם אובייקטים פיסוליים, "ציורים" מיריעות בד וסאונד, ולעיתים אף מדיה קולנועית, וידאו ומיצג. יצירתה מושפעת מתרבות הפופ וממסורות עממיות מקומיות, מאופנה, מתרבות ההיפ-הופ, הטכנו ומחוויות אישיות. אף שהם עשויים להיראות ממבט ראשון כגני שעשועים למבוגרים, המיצבים של פון בונין נעים בין ההומוריסטי לאפל, בין משחקיות למתח טורד, בין פנטזיה למציאות מעוררת אימה.

Cosima von Bonin, Item, 2001

תאריך נעילה: יום שישי 30.8.19

שעות פעילות: חמישי 14:00-20:00, שישי 10:00-14:00

 מגזין lll יפו רחוב עולי ציון 34, יפו. הכניסה חופשית.

גלריה מנשר, תל-אביב: "ברבור אילם" איילת עמרני, החל מה-11.4

התערוכה "ברבור אילם", שתוצג בגלריה מנשר, היא המשך ישיר לעיסוקה של איילת עמרני נבון בזהותה הנשית, ובאופן עיצובה לאורם של הערכים בבית התימני-אמריקאי שבו גדלה. את נעוריה, היא מספרת, חילקה בין ישראל לבין ארה"ב, שם בילתה קיצים שלמים בבית סבתה האמריקאית; בבגרותה למדה משפטים ופיתחה קריירה כעורכת דין מצליחה בישראל ובהמשך בניו יורק ובקליפורניה, עד שפרשה לטובת עיסוק באמנות. כבת לאם אמריקאית ולאב תימני גדלה בשני יקומים מקבילים, ובמאמץ מתמיד להיטמע, להתקבל ולהצליח כילדה כהת עור בחברה אמריקאית לבנה, וכאשת מקצוע שאפתנית וצעירה המבקשת לפלס את דרכה ולהתקדם בתוך מערכות הכוח הגבריות השולטות בחברה המערבית. במרכז התערוכה מיצב קינטי גדול ממדים המורכב ממסוע תעשייתי מתכתי הנפוץ במכבסות לניקוי יבש, שעליו תלויות עשרות רבות של חליפות בעלות חולצה לבנה ומכנסיים שחורים. החליפות השחורות-לבנות מאזכרות הן את מדי העבודה המוכרים של עורכי דין, והן תלבושת גברית מסורתית המזוהה עם הליכה לבית הכנסת בשבתות ובחגים. בכך הן מייצגות שניים מן העולמות הגבריים שבהם פועלת עמרני נבון כאישה: עולם הקריירה המערבי ועולם המסורת המזרחי. המסוע נע לסירוגין לקול תקתוקי מתכת קצובים, ומוליך את החליפות שעליו בתנועה מדודה, מעגלית, סיזיפית. החליפות נעות בשורה ארוכה, צייתנית ואינסופית, ספק כתלמידי ישיבה ממושמעים ספק כעורכי דין יעילים, ומייצרות כוריאוגרפיה למחול נטול גוף בחלל.

איילת עמרני נבון, יום אחד תהיי פיגמנט, פיגמנט, אקריליק ומדיה מעורבת על עץ, 2018_קרדיט יחצ

תאריך נעילה: 18.5.2019

שעות פעילות הגלריה: א'-ה' 11:00-19:00, ו' בתיאום מראש, שבת 11:00 – 14:00

גלריה מנשר, רחוב דוד חכמי 18, תל אביב, טל: 03-6887090

הגלריה לאמנות אום אל פחם: מקבץ תערוכות חדש החל מה-6.4

ביום שבת, 6.4, יפתח בגלריה לאמנות אום אל-פחם מקבץ תערוכות חדש, במסגרתו יוצגו חמש תערוכות יחיד חדשות ותערוכה קבוצתית. בחלל התחתון של הגלריה, תוצג תערוכה מעבודותיה של האמנית רות שלוס, בקומה הראשונה יוצגו תערוכות יחיד של מאיר רקוץ', מרואה עבד אלקאדר ואביביה רז. בקומה השנייה תוצג התערוכה הקבוצתית של אמני סימפוזיון הקרמיקה. תערוכת יחיד נוספת של אפרת גל-נור תוצג גם כן, במקטעים בכל אחת מקומות הגלריה.

רות שלוס, על כל פנים \ אוצרת: נאוה ט' ברזני

רות שלוס נולדה בשנת 1922 בגרמניה ועלתה עם משפחתה לישראל בהיותה בת 15, בשנות ה30, לאחר עליית הנאצים לשלטון. בראשית שנות השישים החלה שלוס לעבודה באטלייה שלה ביפו, שם גם פגשה את נביהה, אישה ערביה-נוצרית מהשכונה, ביניהן נרקם קשר יוצא דופן. נביהה נותרה ביפו לאחר שמשפחתה ברחה אל מדינות ערב השכנות בעקבות מלחמת 1948. הקשר ביניהם נותק והיא נותרה מאחור, בעוני ובדלות. שלוס נהגה לצייר ולרשום אותה בזקנתה, עוד לפני שמוטיב הזקנה נעשה דומיננטי בעבודותיה. סיפור המסגרת על הקשר האישי מאוד של שלוס עם נביהה, אישה שנעקרה מעולמה, לא ניתק מהתייחסותה של שלוס אל הנרטיב הקולקטיבי. מבטה הנוקב והישיר הופנה תדיר אל המעידות הכעורות במציאות היום-יומית ובקיום האנושי. שלוס שהביטה  בשכבות המקופחות בכל תקופה ותקופה, הציגה בעבודותיה את התלישות ואת חוסר הצדק החברתי ששרר ועודנו שורר בשולי החברה.

רות שלוס, ללא כותרת, שנות ה-2000, דיו מדולל על נייר דק. קרדיט נועה עברון

מאיר רקוץ', אחרת, ללא שינוי \ אוצר: יאיר ברק

מאיר רקוץ' רופא וצלם, יציג דימויים שצולמו מתוך פרויקט שהות אמן באיסלנד. בלבה הפועם של התערוכה שלושה מרחבי זמן: הזמן הפרה-היסטורי – הנוכח בדימויים הגיאולוגיים, בסלעי הענק בני מיליוני השנים; הזמן הביולוגי – הוא זמן חייו של האמן ועיסוקו בזמן השאול – שקצוב עבור כל בני אנוש, שעשוי לאיים בטווח הקצר יותר בשל עננת המחלה; והזמן האחרון והחמקמק ביותר בתערוכה – הוא משך החשיפה, הזמן שקוצב הצילום, וליתר דיוק, תריס המצלמה. זה זמן ללא משך, הרף עין, שבריר של רגע אשר מקבע את עצמו בתוך הנצח. הטקסטים המוצגים לצד התצלומים בתערוכה הם פרגמנטים מפענוח של בדיקות CT. פענוח הוא מחווה פרשנית, קריאה סובייקטיבית (ככל שהמדע יכול להציע סובייקטיביות). אפשר לחשוב על הדימויים של רקוץ׳ כפענוחים חזותיים, ועל המונחים הרפואיים כפענוחים מילוליים.

מאיר רקוץ', אחרת, ללא שינוי #10, 2018, צילום דיגיטלי. צולם במסגרת שהות אמן באיסלנד. יחצ

אביביה רז, עד לילה \ אוצר: סעיד אבו שקרה

התערוכה מורכבת משני פרקים נפרדים, המוצגים זה לצד זה: הדרך ופרידה. שני גופי עבודה שנוצרו בשנים האחרונות ועוסקים בהוויות שונות, לעיתים מנוגדות, בחייה של האמנית. הדרך, הינה הצבה המורכבת מדמויות אנושיות, שבריריות וארעיות, השרויות בליבו של מרוץ החיים האורבניים. הדמויות עשויות קרעי נייר נטול צבע וטקסטורה, חומר שהוא אנטי-חומר, פגיע, זמני וחולף. רז פיתחה טכניקה מיוחדת של הנחת שכבות נייר זו על זו ליצירת גוף תלת-ממדי מתפורר, קרוע ומתכלה, רגיש לדקויות ולמשחק של אורות וצללים. הנייר הפשוט, החף מכל תוספת אסתטית או פתיינית, חושף אמת עירומה כחיים עצמם. פרידה, מציג תמהיל המשלב בין צילום מכני, טכני, הכולל סממנים של שחצנות ואלימות, ובין רקמה ידנית של פרחים, השייכים לעבר תמים ההולך ונכחד. בסדרת התצלומים הרקומים האלה היא יוצרת קפסולות של תום המבטאות גם אימה וחרדה, ונפרדת מהן לבלי-שוב.

אביביה רז, מתוך המיצב בדרך, 2017-2010, קרעי נייר, מידות משתנות.1.יחצ

מרואה עבד אלקאדר, סבּרה \ אוצרים: גבריאלה קליין וישראל רבינוביץ

בתערוכת היחיד שלה מציבה מרואה עבד אלקדר עציצי קקטוס כבד לצבר. צמח המעורר אסוציאציות תרבותיות ופוליטיות. הקקטוס בעבודתה אינו מהווה סמל או מוטיב מנוכס, אלא חלק בלתי נפרד מעולמה. בערבית המיל צבר (צַאבֶּר) מציינת בין השאר, סבלנות והתמדה עיקשת. עבד אלקדר חיה בעיר הבדואית רהט ולאחר נישואיה, הציבה עציצי קקטוס סביב ביתה החדש ליצירת גדר, מהלך העלול להתפרש גם בדרכים שונות. עם חלוף הזמנה החלה לחלק את העציצים שטיפחה, כמתנות לקרוביה. בתערוכה יוצגו עציצי הקקטוס שייעדה לבית הוריה. עציצים המוצאים הד גם בחמש הנשים המצולמות נטועות בעציצים עד כי הן הופכות בעצמן למעין משוכת צבר, גדר איתנה ומגוננת.

מרואה עבד אלקדר 2018 איתסאם. קרדיט צילום ליאן סילברמן

אפרת גל-נור, הדרך לעין חרוד #5: הזמן השבור

בספטמבר 2017 התחילה האמנית ללכת ברגל מתל-אביב לעמק יזרעאל, בהשראת ספרו של עמוס קינן "הדרך לעין חרוד". הספר מתאר הוויה אפוקליפטית שבה מדינת ישראל נשלטת על ידי הצבא, אזרחיה הערבים "נעלמו", יישובים רבים הושמדו, והאזרחים שנותרו אינם מורשים להסתובב חופשי. במצב זה מחליט הגיבור לנסות להגיע לעין חרוד החופשית. המסע הנוכחי מתקיים יותר משלושים שנה אחרי יציאת הספר, וגם הוא מזמן מפגשים עם אנשים וסיפורים מגוונים שבהם נחשפים כאב, טראומה, התעקשות על היום-יום ובעיקר מורכבות בלתי נתפסת, שבה הכול נגוע בהיסטוריה ובקונפליקטים. אום אל פחם הינה התחנה החמישית.

אפרת גל-נור, בין מצפה אילן לברטעה, 2019, אקריליק ושמן על בד. קרדיט יחצ

תערוכה קבוצתית: 12:7:1 (12 אמנים \ 7 ימים \ גג אחד) \אוצר: רועי מעין

אמנים משתתפים: מוחמד אבו רקיה, יואב אדמוני, סדיקו אוקפדג'ו, אפרת אייל, זהרה הראל, חסן חאטר, טליה טוקטלי, ג'ייקוב מודט, מנאל מורקוס, שרון פזנר, ולנטינס פטיקו, גלעד רטמן

סימפוזיון הקרמיקה הבין-לאומי בגלריה לאמנות באום אל-פחם הוא אירוע ייחודי בנוף המקומי והעולמי. המפגש האינטנסיבי, היצירתי והחברתי, בין אמנים ממקומות שונים בעולם, ממגוון עדות ודתות, במגוון גילאים ומגדרים, הניב חיבורים שלא יכלו להתרחש במקום אחר או בזמן אחר. לאורך שהות בת שבוע ימים בקפסולה סגורה נרקמה שפה ייחודית הניכרת בכל פרט בתערוכה. החומר – האדמה – שבדרך כלל הוא מקור לקונפליקט ולמחלוקת, חומר המפלג ומפריד בין אנשים, שימש בסימפוזיון דווקא כחומר מחבר ומקרב. הקפסולה התקיימה באום אל-פחם, על גג הגלריה, ששימש מרחב פעולה לאמנים שהשתתפו. הדיאלוג אינו מתקיים רק בין האמנים לבין עצמם, אלא בינם לבין המראות, הריחות ובעיקר האנשים של אום אל-פחם, שאימצו אל לבם את האמנים והאמנות. תושבי העיר פתחו בפנינו את בתיהם ואת לבם בנדיבות יוצאת דופן, וכך לקחו גם הם חלק בסימפוזיון, בהיותם מקור השראה ומושא לדיאלוג.

תאריך נעילה התערוכות: 8.6

הגלריה לאמנות אום אל פחם

שעות פתיחה: ראשון עד חמישי, 9:00 – 16:00, שישי –  סגור ו שבת 9:00 – 16:0

גלריה עירונית כפר סבא: שמואל רעיוני: צייר ישראלי – תערוכה רטרוספקטיבית לאמן שמואל רעיוני

אוצרות : מאירה פרי -להמן

פתיחה חגיגית : יום חמישי, 28.3.2018 בשעה 20:00

התערוכה הרטרוספקטיבית "שמואל רעיוני: צייר ישראלי" כוללת שבעים עבודות מתקופות שונות ביצירתו של האמן, שהלך לעולמו ב-1995. רעיוני, צייר רב יכולת ועתיר סגנונות, היה חבר בקבוצת "אופקים חדשים" לצד אמנים מכוננים נוספים בתולדות האמנות הישראלית, בהם יוסף זריצקי, מייסד ומנהיג הקבוצה, יחזקאל שטרייכמן, אביגדור סטמצקי, צבי מאירוביץ ואחרים.

שנות חייו של רעיוני עברו עליו בעיקר בישראל והוא למד בבצלאל. בשנות ה-40 וה-50 של המאה העשרים נסע גם להשתלמויות בפריז, משאת נפשם של אמנים ישראלים באותה תקופה. במאמר המתפרסם בקטלוג התערוכה, עוקבת בתיה דונר אחר דרכו האמנותית. היא מציינת שזו איננה ליניארית,  וכי סגנונו "התנייד בין הפיגורטיבי למופשט, בין האקספרסיבי לרציונלי, בריבוי טכניקות וסגנונות הבעה" – ומצביעה על כך שבדומה לבני דורו בארץ הושפע רעיוני משפת הציור של פבלו פיקאסו, ז'ורז' בראק וז'ורז' רוּאוֹ.

רעיוני החל להשתתף בתערוכות של קבוצת "אופקים חדשים" ב-1952, בהזמנת זריצקי, ויחד עם חבריה התקדם לעבר ציור מופשט במשך ארבע-עשרה שנות קיומה. בתקנון האגודה, שנוסח ב-1950, נקבע כי מטרתה היא "טיפוח אמנות פלסטית מקורית תוך הקפדה על רמה גבוהה והזדהות עם אמנות זמננו הנושאת את רעיון הקדמה". רבים מהנושאים שהעסיקו קבוצה זו, כגון מקומיות לעומת אוניברסליות, ממשיכים להעסיק את הביטוי האמנותי בארץ גם בימינו.

בשנות ה-50 היה רעיוני אחד מחברי הקבוצה הראשונה שנענתה לקריאתו של מרסל ינקו, הוגה ומייסד כפר האמנים "עין הוד". בשנות ה-60 עבר להתגורר בכפר, ושם נשאר עד יום מותו.

תערוכתו של רעיוני נאצרה מתוך אוסף משפחת האמן ומאוספים פרטיים.

C:\Users\einat\Desktop\רעיוני\Kfar Saba\5548_CATALOG_IMG_2183.jpg

שמואל רעיוני, ללא כותרת, 1976, אקריליק על בד

גלריה עירונית כפר סבא | רח' גאולה 12, כפר סבא

שעות פתיחה: ימים א'–ה'  20:00-9:00, יום ו' 12:00-9:00 טלפון:  09-7649303/4

המשכן לאמנות בעין חרוד: החל מה13/4 תוצג תערוכה חדשה –  "14 כיוונים לרוח"

המשכן לאמנות בעין חרוד הזמין אמנים עכשוויים לערוך מסע בנבכי ליבו של המוזיאון, לבחון אותו מנקודת מבטם האישית. התוצאה היא עיסוק בהיסטוריה של המוזיאון, במבנה האדריכלי שלו, באוספיו ובמיקומו הגיאוגרפי. על רקע אלה נבחנים, מוצגים ונדונים היבטים שונים של מוזיאון זה. הפרשנות הייחודית של כל אחד מהאמנים מרכיבה את התערוכה יוצאת הדופן בשם "14 כיוונים לרוח", שמספרת על היבטיו השונים של המוזיאון וטווה קשר בין עבר, הווה ועתיד.

כך לדוגמה, נקודת המוצא של יאיר ברק היא ספריית המשכן לאמנות שבמרכזה ספרייתו של חיים אתר, מייסד המשכן. ברק מתמקד בחזותם של הספרים הנושאים כותרות של ציירים, אסכולות, מוזיאונים ואספנים. עפרי כנעני תקרין סרט שצולם בנבכי המחסן האפל של המוזיאון ובהתאמה תציב פסלים שהוציאה מתוכו על מדפי ברזל. ב"הוצאת" המחסן אל חלל התצוגה היא מבקשת לבחון ערכים כשימוש, עבודה, קהילה ומעשה אמנותי. הראל לוז, דור שלישי למייסדי עין חרוד, מתחקה ביצירתו אחר הצמחייה המקיפה את המשכן לאמנות באמצעות שבלונות עדינות ושימוש בספריי צבע. בכך  הוא יוצר "שדות" צמחיה על קירות המוזיאון, המחברים בין חוץ ופנים, בין טבע, תרבות ואמנות. העבודה של דוד בהר-פרחיה, לעומת זאת, עוסקת במבנה הארכיטקטוני הייחודי ופורץ הדרך של המשכן המבוסס על אור טבעי. מדובר בתיעוד של עשרות שעות של מופעי האור הטבעי כפי שנראו בתערוכה בשם 'תנודות אור-חלל' שהוצגה במקום ב-2017. הפרויקטים האמנותיים המוצגים בתערוכה זו מחולקים בין 'קירות' ו'חללי תצוגה', חלקם משחזרים תערוכות עבר ואחרים נעשו במיוחד עבורה.

האמנים המציגים: קרן בנבנישתי, דרור בן עמי, דוד בהר פרחיה, יאיר ברק, הדר גד, אפרת גל נור, מלי דה קאלו, עופר כנעני, הראל לוז, נגה לינצ'בסקי, משה מירסקי, מרגלית מנור, רמי מימון ועירית תמרי.

אפרת גל נור

מוזיאון חיפה לאמנות: Fake News – Fake Truth

בעידן עודף המידע כבר קשה לנו להבחין בין אמת לבדיה, המושג "פייק ניוז"  – חדשות מזויפות, נמצא על סדר היום הציבורי בישראל יותר מתמיד לקראת הבחירות. אשכול התערוכות החדש במוזיאון חיפה לאמנות יעסוק ב"משבר האמת" בתערוכת ענק המציגה כ- 70 אמנים ישראלים ובינלאומיים. בין האמנים המשתתפים יציג, לראשונה בישראל, האמן החשוב דימאן הירסט. הירסט יציג 14 פסלי ענק מתוך הפרויקט "אוצרות הספינה הטרופה שלא תיאמן" שהוצג לראשונה בביאנלה בוונציה.

מושגים חדשים מציינים כיום את עיוות האמת: "אמיתיוּת" (truthiness), "פייק ניוז" (fake news) ו"עובדות אלטרנטיביות" (alternative facts). אנו חיים כיום במפנה היסטורי של "משטר פוסט־אמת", שבו הסוכנים הפוליטיים משתמשים במניפולציות מתוחכמות כדי לשלוט בדיון הציבורי. המפנה הרדיקלי של טשטוש גבולות בין בדיון למציאות, בעולם שנשלט על ידי פוליטיקת פוסט-אמת, עומד במוקד עניינו של אשכול התערוכות הנוכחי. העבודות מדגישות כי האמת עצמה הפכה להיות רק אופציה אחת מבין שלל נקודות המבט בעידן האינטרנטי, שבו ההיררכיות מתרסקות. האמנים משתמשים באסטרטגיות של רמייה ובדיה – כגון שימוש בדמויות בדויות, מעשי קונדס והתערבות במציאות באמצעות התחזות. הם מבקשים להאיר את משבר האמון בתרבות התקשורת, בעיקר בעקבות השפעת האינטרנט.

באשכול נכללות מספר תערוכות העוסקות בשלושה נושאים מרכזיים:

1. התערוכות "מחווה לווידיאו Zero", "שיבוש מידע", ו-"Overload!" באוצרותה של רויטל סילברמן גרין עוקבות אחרי עיסוקם הביקורתי של האמנים, משנות השבעים ועד ימינו, באופנים שבהם המידע מועבר באמצעי ההפצה – מהדפוס המסורתי ושידורי הטלוויזיה ועד הרשתות החברתיות כיום. האמנים מצביעים על היחסיות של האמת המשודרת שמקורה בהטיות ובאינטרסים שונים, וכן בהעדפת הדימוי המפתה, הסיפור המושך והאסתטיקה הבידורית.

2. במסגרת התערוכות "כוח, אמת ופוסט-אמת" באוצרותה של לימור אלפרן זרד ו"דונלד טראמפ: נער הפוסטר", האמנים חוקרים את הקשר בין מערכי הכוח בחברה לבין סוגיות של אמת ושקר. רבים מהאמנים פועלים בדרך של התחפשות היתולית ומציגים באופן מוקצן את השקר של הגורמים בעלי הכוח, כדי לחשוף זאת באופן חריף ובולט. האמנים מבקשים לייצר מפלט מהדיכוי ולכונן עולם חלופי, כשהם עצמם וסביבתם הם המדיום לבריאה של העולם האמיתי.

3. התערוכה "האמן האמיתי", המתפרסת על פני קומה שלמה במוזיאון, כוללת אמנים רבים ופרויקטים של אמנים יחידים. העבודות קוראות תיגר על התפיסה של "האמן האותנטי", שיש לו קול אחד יציב, ברוח התפיסה הפוסט-מודרנית שעוסקת בריבוי זהויות, בדיון, זיוף ואחיזת עיניים. האמן החזותי לובש דמויות, בדומה לשחקן, ומציג קולות הטרוגניים שמדגישים את חשיבות הבדיה כנגד מיסוד הסמכות האמנותית וקיבוע הביוגרפיה של האמן.

אמנים המציגים פרויקט יחיד: מירי נשרי, רועי רוזן, אייל וייזר, דמיאן הירסט.

אוצרת אחראית: סבטלנה ריינגולד, אוצרות שותפות: לימור אלפרן זרד, רויטל סילברמן גרין

30.3.2019-1.9.2019 מוזיאון חיפה לאמנות אתר

דמיאן הירסט ראשה הערוף של מדוזה 2013

בית האמנים ירושלים תערוכות מרץ – מאי  16.3.19 – 11.5.19

ארבע תערוכות בבית האמנים ירושלים של אמניות ישראליות היוצרות במדיות שונות ועוסקות בנושאים חברתיים ופוליטיים, תוך התייחסות לדת, מדינה וקהילה בישראל העכשווית. מיכל ממיט וורקה זוכת פרס מירון סימה 2019, מייצגת דור חדש של אמנים ממוצא אתיופי, העוסקים לא רק במסורת העדה, אלא בסוגיות חברתיות הקשורות במאבק על התקבלותם, זהותם ושייכותם של בני העדה האתיופית כחלק מהחברה הישראלית. אוסנת יהלי-סרבגילי מציגה ציורים גדולים של חללי פנים מכנסת ישראל, המתייחסים לאסתטיקה הממלכתית . תערוכת צילום של נגה גרינברג תחת הכותרת "עד שייאסף החול" לוכדת את הרגעים בהם יום החול נאסף ומתחילה השבת מעשה המנסה להקנות לחסר הייחוד, מעמד של יחיד מסוגו  והמיצב של ענת קינן מאתגר את הצופה בהתבוננות חדשה ביחסים בין העצמים והעולם.

בית האמנים ירושלים, שמואל הנגיד 12, ירושלים. טל' 02-6253653

שעות פתיחה : ב, ד, ה 18:00-10:00; ג' 20:00-14:00; ו' 13:00-10:00; שבת 14:00-11:00; א'- סגור

מיכל ממיט וורקה,מחכים לאברהם מנגיסטו, צילום אברהם חי - 2018

גלריה בסיס, הרצליה: חיימי פניכל | Haimi Fenichel "בבל" | "Babylon" תערוכת יחיד חדשה

אוצרת: שלומית ברויר

פתיחה: יום שישי, 15.3, בשעה 12:00

חיימי פניכל, מתוך בבל- פרט מתוך הצבה בתערוכת יחיד בגלריה בסיס. קרדיט יחצ

בתערוכה תלוית המקום (site specific) "בבל", שתתפרש על פני כל חללי גלריה בסיס, מפנה האמן חיימי פניכל, מבט ייחודי לתמורות האדריכליות שהתחוללו בישראל מראשית המאה ה-20 ועד היום. העבודה המרכזית בתערוכה מתמקדת  באחד מאופניה הרווחים של הבנייה האורבנית המקומית שמינוחו המקצועי הוא "בנייה רוויה". בנייה זו מאופיינת בתכנון אדריכלי עירוני צפוף שמטרתו המובהקת היא מציאת מענה למחסור בקרקעות פנויות והתייחסותה הכלכלית והאסתטית למימושה שונה לפיכך מזו המוקדשת למשל לבנייתם של בתים צמודי קרקע. אם בעבר שימשה "בניה רוויה" כפתרון דיור זול וזמין למעמד הסוציו-אקונומי הנמוך, הרי  שהחל משנות השמונים החלו לקום חדשות לבקרים רבי-קומות יוקרתיים בד-בבד עם בנייה מואצת, בעיקר בשולי הערים הגדולות, של מתחמי מגורים אחידים המתחזים במאפייניהם ליוקרתיים לבני המעמד הבינוני . המיצב שיצר פניכל במתכונת החשיבה הכלכלית והמעשית שבבסיס מוצרי ה-FLAT PACK של איקאה, מדמה את פסאדת הבנייה האחידה. חיקוי מיד שניה ממנו הסיר כל סממן או מאפיין אישי, תוך תהייה האם במציאות שבה מוקמים בקצב מואץ מתחמי מגורים גנריים, שבתוכם שכונות גנריות, שבתוכן בנייני מגורים גנריים, שבתוכם דירות גנריות, מטשטשים בהכרח גם סממני זהות אישיים והאחידות האסתטית והפונקציונאלית בוראת בתורה אחידות מחשבתית. במקביל לתערוכתו של פניכל יוצג בביה"ס: "ארבע הטעויות שאת/ה עושה שמונעות ממך להגשים את עצמך" – פרויקט אוצרות של תלמידי שנה ג' בהשתתפות האמנים: הלל אנסקי, דין בן אורי, אסיף קאופמן, אור שלומן.

תאריך נעילה: יום שבת 11.5 (10:00-14:00)

שעות פעילות הגלריה השתנו והן:

שלישי 12:00-18:00, רביעי 12:00-20:00, חמישי 12:00-18:00, שישי 10:00-14:00.

גלריה בסיס, בית ספר בסיס לאמנות. רחוב המדע 14, הרצליה פיתוח, הכניסה חופשית.

גלריה פרקש ביפו: "מושלמת באופן מושלם" תערוכה קבוצתית ליום האישה

בארץ ובעולם, בנות דורות שונים, העוסקות בתחומי יצירה וחומרים שונים: פיסול, ציור וידאו, מיצב וצילום, מציגות בתערוכה משותפת, מפגש עוצמתי של עבודה נשית נועזת ולא מתפשרת. הן מציגות את סיפורן האישי זו לצד זו, חושפות בביטחון את חוסר השלמות שלהן וביחד בונות סיפור שלם, המורכב מנקודות מבט שונות ומרתקות.

אלמגול מנליבייבל - דרך המשי שלי אליך, 2014

 (קזחסטן) Almagul Menlibayeval אלמגול מנליבייבל

 אמנית צילום ווידאו, החיה ויוצרת בגרמניה וקזחסטן, עבודותיה מבקרות את המודרניות הסובייטית ומתמקדות בבעיות החברתיות, הכלכליות, הפוליטיות והאקולוגיות העכשוויות במרכז אסיה. מציגה בתערוכות בכל רחבי העולם, בין השאר ייצגה את קזחסטן בביאנלה בוונציה והציגה תערוכת יחיד בגראנד פאלה בפריז

קונסוולו זטה, Consuelo Zatta (איטליה) – ציירת ופסלת , למדה באקדמיה לאמנויות בקררה כיום מתגוררת בעיר מסה שבאיטליה. עוסקת בנושאים נשים ובעיקר בדימויי גוף ויוצרת בטכניקות שונות: טרקוטה, שיש, טיח, ברונזה ובעיקר נייר שמבחינתה מייצר בנוסף למרחב האסתטי גם טקסט רגשי.

דינה בווה (ישראל) – צלמת ואמנית דיגיטלית, ישראלית ילידת מוסקבה, שהחלה כצלמת קלאסית במטרה "לתפוס את הרגע" ובשלבים הפכה את המצלמה מהעולם החיצוני  אל העולם הפנימי והחלה ליצור מציאות סובייקטיבית, באמצעות הצילום והמחשב. זכתה בפרסים יוקרתיים בהם: Nikon Grand Prize

אתי מור (ישראל) – ציירת ופסלת המשלבת בעבודותיה, צבע, ברזל, עץ ונירוסטה. ההשראה שלה ליצירה נובעת מרגעים ייחודים הנקשרים באדם, בתנועה, גוף וחלל, כאשר הסטודיו שלה משמש כזירה של מימוש רעיונות והגשמת חלומות.

טלי נבון (ישראל) – אמנית ציור, וידאו ומיצב. הקשר בין אישה-גוף-ושפה מהדהד בעוצמה מבין עבודותיה הגוף הנשי ביצירתה הוא מקום הדיון ואתר ההתרחשות האישית, הפוליטית, והאמנותית – הגוף מחוסר פנים. הבחירה בהתייחסות לחלק מסוים בגוף. הרגליים כמצעידות מורכבות חיים. חיבור פסיעה ועוד פסיעה יוצרות שלם. הגוף הוא המצע לחיפושים ונקודת מוצא לניסיון לגשר על פערים.

גליה זמיר (ישראל)  – אמנית ילידת שיקגו המתגוררת ויוצרת בתל אביב, ארה"ב ומקסיקו. מציירת את נופי הטבע העירוני והחיים האורבניים, שהם סביבת מגוריה. ומשלבת בין סגנונות אמנותיים וחומרים ביחס לאובייקטים.

8.3.19 – 1.4.19 

גלריה פרקש מזל דגים 5, יפו העתיקה -שעות פתיחה, א'-ה' 10:00-18:00 / שישי בתאום

בית הספר לאמנויות חזותיות (SVA)  בניו יורק, בשיתוף HIT מכון טכנולוגי חולון מציגים: "דימויים מהתחתית" – סדרת פוסטרים ל Subway, ניו יורק 2019 -1947 – גלריה ויטרינה

תערוכה מיוחדת זו של "דימויים מהתחתית" מציגה 59 פוסטרים פרי יצירתם של טובי מעצבים מצוות ההוראה של בית הספר, לצורך הצגתם במערכת הרכבות התחתיות העצומה של העיר ניו יורק. התערוכה מביאה דוגמאות מתוך האוסף המלא של 200 פוסטרים שהופקו על ידי בית הספר. בין חברי צוות ההוראה של בית הספר בעבר ובהווה, אשר עיצבו את מבחר הפוסטרים בתצוגה נמנים גייל אנדרסון, מרשל אריסמן, כריס בוזלי, ג'ין קייס, איוואן צ'רמייף, פול דייוויס, פבלו דלקאן, סאל דה-ויטו, לואיז פילי, אודרי פלאק, נתן פוקס, בוב גיל, רוברט ג'יוסטי, מילטון גלייזר, פיל הייז, סטיבן הלר, מירקו איליץ', ויקטור קון, סטיבן קרונינגר, מרווין מאטלסון, ג'יימס מק-מולאן, ג'רי מוריארטי, טוני פאלדינו, אדל רודריגז, ג'וליה רוטמן, סטיבן סגמייסטר, דייויד סנדלין, פאולה שר, יוקו שימיזו, איב סונמאן, ג'ורג' צ'רני, ג'יימס ויקטור ורוברט ויבר. סדרת הפוסטרים הינה סדרת "היכל התהילה" של התקשורת החזותית ומאפשרת לנו להתבונן בהסטוריה של ה- SVA בראייה רטרוספקטיבית. בעזרת הפוסטר חקרו המעצבים את המשמעות של להיות אמן וחידדו את קולם היצירתי הייחודי. הפוסטרים של ה-SVA ברכבת התחתית של ניו יורק הפכו להיות חלק בלתי-נפרד מנוף העיר.

תערוכת "דימויים מהתחתית" היא פרי יוזמתם  של מירקו איליץ', מסגל ה- SVA, ופרנסיס די טומאסו, מנהל גלריות ה-SVA.  אוצר התערוכה, אנתוני פ. רודס, משנה לנשיא ה-SVA. בישראל תוצג התערוכה בלעדית בגלריה "ויטרינה" ע"ש ג'וליה מזרחי במכון הטכנולוגי חולון. "ויטרינה" גאה להימנות על גלריות מובילות ברחבי העולם, אשר נבחרו ע"י ה- SVA להצגת התערוכה.

על האוצרות בישראל הופקדה מיכל קסטיאל, אוצרת הגלריה.

פתיחה: 26  בפברואר 2019 נעילה:  27 במרץ 2019

שעות פתיחה: ימים א-ה 10:00-17:00    יום שישי- 10:00-14:00

chris-buzelli-2018

בית האמנים, תל-אביב: "חולשה יפה" “Beautiful weakness” תערוכה יחיד חדשה -כילי קורן

פתיחה: יום חמישי, 7.3.2019, בשעה 19:30

בתערוכה החדשה ״חולשה יפה״ שתוצג בבית האמנים בתל-אביב, יוצגו עבודותיה של האמנית כילי קורן- סדרת ציורים חדשה המורכבת משני גופי עבודות : דמויות נשים מסתוריות ונופים, שביחד מייצרים מציאות מרובדת שנעה בין הפנטסטי לקונקרטי ובין אגדה למיתולוגיה פרטית. כשהיא ספונה בסטודיו שלה ובתאורה מלאכותית מתועשת, קורן לוקחת אותנו למסע אישי בעולם דימויים השייך למקומות מזוהים לכאורה אך לא מוכרים ממש- מיתוסים ונופים דמיוניים, מעין גלויות מצוירות שנשלחו אליה מספרי אגדות. בתערוכה הנוכחית ממשיכה, קורן, את מסעותיה הקודמים על גבי בדי הציור הגדולים והצבעוניים שלה, בהם היא מפליגה על גלי הדמיון והפנטזיה רווית המסתורין והסוד. בעבודותיה של קורן בולטים דימויים כמו טירות, ציפורים, הרים מושלגים ומים כשבתערוכה הנוכחית תופסות את קדמת הבמה דמויות נשים מסתוריות, מכשפות עם כדורי בדולח ולוחמות מיתולוגיות, לצד מפלי מים ויערות. יצירתה של קורן מהווה אספקלריה לנפש האמנית הנוברת בזיכרונות ילדות תוך בריחה אל הפנטזיה הבלתי מושגת, בין מציאות לחלום ובין זיכרון לתיעוד. מסדרת הציורים האחרונה עולה שכילי קורן ממשיכה את מסעה לפיענוח העולם, מסע אישי פנימי אל התת מודע תוך יצירת סיטואציות בדויות, צרופים פנטסטיים שמייצרים חוויה מסתורית מיתית ומאגית, הטומנת סוד שאולי קשה לפענוח אך מסקרן ומלא עומק וחשיבה.

אוצר: אריה ברקוביץ

תאריך נעילה: 28.3.19

שעות פעילות הגלריה: שני– חמישי 10:00-13:00 ,17:00-19:00   שישי 10:00-13:00 שבת 11:00-14:00

בית האמנים רח' אלחריזי 9, תל-אביב

כילי קורן-מתוך התערוכה 'חולשה יפה', שמן על בד, 2018-19 צילום- יגאל פרדו (8)

מוסררה – בית הספר הרב-תחומי לאמנות וחברה ע"ש נגר: פתיחת תערוכות חודש מרץ בגלריות מוסררה

REFRENCE PART 2 | הגלריה החדשה
אוצרת: עירית כרמון פופר
שיתוף הפעולה בין בית ספר מוסררה לבין "איקונה" – גלריה לצילום בגטו היהודי בוונציה, לציון 30 שנה לביה"ס מוסררה ו-500 שנים להיווסדות הגטו.
שכונת מוסררה בירושלים ושכונת הגטו בוונציה – שני אתרים שביניהם מרחק גיאוגרפי, תקופתי ונסיבתי – חולקים זהות תרבותית, אדריכלית ואנושית.
ארבעה אמנים, בוגרי ביה"ס מוסררה, מציגים יצירות בהשראת מרחב הגטו הוונציאני, אשר הוצגו בעבר בגלריה האיטלקית בוונציה.
משתתפים (לפי סדר א"ב): זוהר קוואהרדה, טוהר לב גייקובסון, יפית ראובני, שירה חרש
אירוע פתיחה: יום ראשון 17 במרץ בשעה 12:00
בהשתתפות האמנים, האוצרת ומנהלת גלריה איקונה לצילום בוונציה זיוה קראוס.
האירוע יכלול פרפורמנס של האמנית והשפית אורית ברום, היוצרת אוכל בדרך אינטואיטיבית ואמנותית.
הגלריה החדשה, רחוב הע"ח 9 (הבניין ההיסטורי), ירושלים

מסלולי שוטטות | הגלריה החברתית
אוצר: אייל בן דב
המשוטט של בודלר במאה ה-19 חיפש אהבה, המשוטט של וולטר בנימין היה משוטט בודד בעיר הגדולה… התערוכה מבקשת לבחון את דמותו של המשוטט העכשווי בצילום הישראלי, באמצעות צילומיהם של שישה צלמים בני דורות שונים – שתופסים בעדשה את מונח השוטטות בסביבות ומקומות שונים.
משתתפים (לפי סדר א"ב):
גוסטבו סגורסקי, חנה סהר, יגאל שם-טוב, יוסי לוליי, פראנס לבה נדב, רותי אגסי

החל מיום חמישי 14 במרץ
הגלריה החברתית, רחוב שבטי ישראל 22, ירושלים

לולאת מוביוס Möbius strip | גלריה דרפלר
אוצרים: איילה לנדאו ויצחק הרוש
בוגרי בית הספר שבים להציג עבודות בין כתליו, לצד מרציהם לשעבר. כמו טבעת מוביוס – טבעת דו מימדית אשר לה צד אחד בלבד. המעגל עליו נעים היוצרים אינו לינארי, אך גם אינו מחזורי במובן הפשוט של המילה. כך גם התהליכים, לעיתים נסתרים מן העין ולעתים מתגלים וחושפים חלקים ממה שהתרחש כבר. מה הביאו איתם הבוגרים חזרה לבית הספר, ומהיכן? השיבה היא כמין לידה מחדש, והמחזוריות היא אינסופית. רק מיקומה של הטבעת משתנה במרחב.
משתתפים (לפי סדר א"ב):  איריס שיטרית, אנסטסיה רומנובסקי, גוסטבו סגורסקי, ורה קורמן, ליאור פינסקי מיטל כץ מינרבו, מיכל טוביאס, מתן גרדשטיין, ניב גפני

אירוע פתיחה: יום חמישי, 14 במרץ בשעה 19:00 בהשתתפות האמנים והיוצרים.

באירוע יופיע עמוס פלד, סטודנט שנה ג' מהמחלקה לאמנות מדיה-חדשה, שיציג את VORTAL relation –  מערכת לראייה ושמיעה.
הגלריה ע"ש מורל דרפלר, רחוב הע"ח 9, ירושלים אתר אינטרנט כאן

ללא כותרת_2018_אנסטסיה רומנובסקי

מוזיאון פתח תקוה לאמנות: שלוש תערוכות חדשות במוזיאון פתח תקוה לאמנות

לשמור מרחק: על אינטימיות בציור עכשיו – Keeping at Distance: On Intimacy in Contemporary Painting

ארם גרשוני, בשר, מתוך התערוכה המרכזית, מוזיאון פתח תקוה לאמנות

אמנים משתתפים לפי סדר א"ב: יערה אורן, שרון אתגר, אופיר בגון, אלכס ברויטמן, רונית גולדשמידט, ארם גרשוני, נורית דוד, ידידיה הרשברג, רוני טהרלב, יוסי מרק, עידו מרקוס, בעז נוי, דוד ניפו, פסח סלבוסקי, זהר פריימן, ערן רשף, לילית שמבון

אוצרת: ליזה גרשוני

תערוכה המוקדשת לציור העכשווי בישראל, שחווה תחייה מחודשת, ומתפתח לכיוונים שונים, מגוונים ומרגשים. בשנים האחרונות אנו עדים להתעוררות של ממש בתחום הציור – מדיום עתיק שתולדותיו ארוכות כתולדות האנושות עצמה, ושהוספד כבר פעמים כה רבות, אך באופן כמעט פלאי – ממשיך להישאר רלוונטי ועדכני, ולמשוך ולהלהיב את הקהל, את האוצרים ואת האספנים, הגלריות ובתי המכירות. התערוכה ממשיכה מהלך אותו החל המוזיאון בעבר, במטרה להתבונן בכיוונים ובהיבטים מגוונים בציור הישראלי העכשווי, בתוך שדה רוחש של שברי שפות קיימות, כגילוי מחדש של שפות חזותיות שמקורן במסורת הציור. בתערוכה זו נבחרו 17 ציירים וציירות מובילים מסגנונות שונים – פיגורטיביים או מופשטים, ספונטניים ויצריים או שכלתניים ומחושבים, אשר לכולם משותפת ההתייחסות למציאות הקרובה לחייהם כנקודת מוצא לציוריהם. התערוכה מבקשת לעודד ההתבוננות, להיות לבד מול הציור, אחד על אחד. הציר שעליו נסבה התערוכה הוא אינטימיות – כל ציור מציורי התערוכה מגלם חוויה אינטימית, כמוסה, לעתים ספציפית מאוד, שיכולה להיות מועברת אך ורק על-ידי הציור, ואי אפשר להגותה במילים.  כל אחד מהציורים מגלה לנו סוד, שהצייר או הציירת לעולם לא יוכלו להגותו במילים. יותר משהתערוכה מבקשת לפענח את המסתורין הזה, היא מבקשת לכבד אותו ולתת לו מקום. הצופה ניצב, מתבונן בציור. הציור מתבונן בו בחזרה.

תאריך נעילה: 29 ביוני 2019

גלריית האוסף: עבודות נבחרות של אמנים מובילים מתוך אוסף המוזיאון

אמנים משתתפים לפי סדר א"ב: סמי אבוטבול, איזידור אשהיים, אנטון בידרמן, גבי בן-זנו, אברהם גולדברג, מאיר גור-אריה, יהושע גרוסברד, אוזיאש הופשטטר, שמואל טפלר, אסי משולם, לאה ניקל, איתמר סיאני, אבל פן, אווה פרייברגר, מיכאל קארה, ארתור קולניק, משה קופפרמן, בן (בן ציון רבינוביץ'), חן שיש, שמואל שלזינגר

אוצרת: סיגל קרינסקי

תאריך נעילה: 29 במאי 2019

נעמי סלייני: שבעה ימים – Naomi Slaney: Seven Days

אוצרת: אור תשובה

תערוכה תלויית-מקום (site specific), המתייחסת למיקום הגלריה בה מוצגת התערוכה – גלריית האוסף של המוזיאון, הממוקמת מול חדר ההנצחה של בית יד לבנים בפתח תקוה. סלייני, אמנית העוסקת בעיצוב ושזירה של פרחים, יוצרת מיצב שנוגע בחוויה האינטימית והדואלית שמזמן המקצוע, כאורחת לרגע בחיי זרים, המבקשים לציין באמצעות הפרחים את שמחות החיים, כמו חתונות ולידות, ולצידם – גם שעות קשות, של מוות ושל שכול. במיצב של פרחים טריים, סלייני מצטטת אלמנטים מחדר ההנצחה, ודנה בנושאים כמו שימור, זמניות וזיכרון. היא יוצרת בגלריה 12 מחזורי חיים בני שבעה ימים כל אחד, שתחילתם בשזירת זר-אבלוּת אדיר ממדים הניצב במרכז החלל. את הפרחים הקמלים מהשבוע החולף, היא מייבשת בתוך 12 ספרים ריקים ומתוארכים שמוצבים בגלריה, ומתפקדים כארכיון בהתהוות, וכתזכורת מכאיבה לדרכם של מפעלי זיכרון ואנדרטאות בישראל – שאינם עוסקים רק בעבר, אלא גם מייצרים תשתית מוכנה מראש למי שיונצחו בעתיד. פעולה זו חוזרת על עצמה לאורך 12 השבועות של הצגת התערוכה.

תאריך נעילה: 9 ביוני 2019

שעות פתיחה: ב', ד', ו', שבת – 10:00-14:00 ג', ה' – 16:00-20:00 דמי כניסה: 20 ₪

מוזיאון פתח תקוה לאמנות, אתר

גלריית הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי, אוניברסיטת תל אביב: "אַפִּירְיוֹנִים" – תערוכת יחיד של איתן דור-שב. 6 עד 28 במרץ 2019

הבל - מופע מחול ואמנות ציור. איתן דור שב. צילום- עודד רונן (1)

האמן וחוקר התנ"ך איתן דור-שב משיק את "אַפִּירְיוֹנִים", תערוכת יחיד שישית שלו, המצטרפת לתערוכות תנ"כיות מונומנטליות שהציג בגלריות ומוזיאונים בעבר. בתערוכה "אַפִּירְיוֹנִים" מיצב המורכב מארבעה אובייקטים גדולי מימדים. כל אחד מהם הוא מיטת "אפיריון" מעץ בעלת עמודים, הנושאים ציור אותו רואה מי ששוכב וצופה מעלה.סדרת ארבעת הציורים באפיריונים מתארת סצנות ליליות וחלומיות שנוצרו מתוך אינטרפרטציה אישית ועכשווית של האמן למגילת שיר השירים. הציורים הם מפסטל רך על בד, באורך 170 ס"מ על 240 ס"מ רוחב. שיתוף הפעולה של האמן בתערוכה עם האוצרים זימנו אינטראקציה ייחודית בחלל: המיטות מחייבות את המבקרים להיכנס ל"מוד" שכיבה ומאפשרות לחוות את עולם הדימויים המדויק שקיים בעבודות, שכמו בהשראת "חלום ליל קיץ" של שייקספיר מגיעות מעולם החלומות, תת המודע, נים ולא נים –  "אני ישנה ולבי ער…".בציורים שבתערוכה דור-שב מפצח את מגילת שיר השירים כתהליך פסיכולוגי הדרגתי, מתפתח ושלם של ספרציה-אינדיבידואציה (Separation—Individuation), כלומר מסע של שלבי נפרדות פסיכולוגיים וגיבוש זהות עצמית נבדלת, עטופים בעולם חלומות. נערת הרועים היא גם הנשמה שבוחנת את הנפרדות שלה מול מושא תשוקתה שהוא האל. פרט מעניין: בתערוכה "אַפִּירְיוֹנִים" דור-שב בחר לייצג את הפסוקים בהיפוך מינים: כאשר הפסוק מדבר על נערת הרועים הוא מצייר דמות גבר, ולהיפך. במהלך התערוכה יתקיימו מספר מפגשים וסדנאות יצירה עם המבקרים.

אוצרים: ורה פלפול וכפיר גלאטיה אזולאי

שעות פתיחה: ימים א'-ה' 08:30—20:00, יום ו' 08:30—12:30.

"מוזיאון פופ אפ" "Pop Up Museum TLV": תערוכה חדשה לשישה ימים בלבד – 8-13.4.19

אוצרת: יערה זקס

פתיחה: יום שני, 8.4.19, שעה 17:00 הבניין ברחוב קליי 18, תל-אביב הכניסה חופשית מדרך נמיר 53

בשנים האחרונות נראית מגמה הולכת וגוברת בה אמנות רחוב זוכה להכרה בעולם האמנות, הן באופן הצגתה והן במחירי היצירות הנמכרות בבתי מכירות ועוד.  כחלק מתהליך זה, לראשונה בישראל, יתקיים פרויקט בהיקף דומה לאלו המתקיימים בעולם, בו יחלשו עשרות אמנים העוסקים באמנות רחוב וגרפיטי, על בניין בן 4 קומות ו12 דירות. במשך שישה ימים יהפוך הבניין למוזיאון זמני על כל חלליו וקירותיו רגע לפני הריסת הבניין, כחלק מפרויקט התחדשות עירונית במסגרת תמ"א 38.

עם כניסתם לתערוכה ייחשפו הצופים לעולם חדש, בו השיטוט בין הדירות, החדרים והמסדרונות ייצור חוויה חדשנית. שכן, בהכנסת אמנות הרחוב לתוך חלל של בית ונתינת פלטפורמה מוזיאלית לאמנים, מתאפשר מרחב פתוח המאפשר 'לשבור את החוקים' ולטשטש את הגבולות שבין המותר והאסור.

בין האמנים המשתתפים: Brothers Of Light , SPINE, Sugar Minks, THALES, TAG#, Amit   Greenberg, Dima Korma, TAO-B, הצלמים דין אבישר וזוהר שטרית ועוד.

זהו פרויקט ראשון מתוך בניינים רבים בתל-אביב, בהם חברת הנדל"ן "אנשי העיר" תורמים את הפלטפורמה לאירוע ייחודי מסוג זה. ברחבי העולם, נחשף הקהל לאמנות רחוב ולהתבטאות מחתרתית במרחב הציבורי באופן יום יומי. "בעיר שלא מפסיקה להתחדש וליצור, אנו מבינים את הצורך הבלתי פוסק של תל אביב ביצירת תכנים חדשים ומעניינים, והחשיבות בתמיכה ובקידום אמנים צעירים לצד שמירה על הסביבה והקיימות שלה". במסגרת התערוכה יתקיימו פעילויות שונות, ביניהן חנויות פופ-אפ של האמנים, דירה שלמה שתוקדש לפעילות צביעה (DIY) בה ניתן יהיה להתנסות ביצירת אמנות הרחוב ובחוויה, פעילות המותאמת לילדים ולמבוגרים. כמו כן, תתקיים מסיבת הריסה לבניין.

תאריך נעילה: 13.04.19

שעות פעילות: 8.4 – 17:00-22:30 אירוע פתיחה למוזמנים, 9.4 – 11:00-22:30 יום הבחירות. כולל יריד בו ימכרו האמנים חפצים בעיצובם, 10-11.4 – 17:00-22:30, 12.4 – 11:00-22:30, 13.4 – 11:00-22:30 מסיבת הריסה לבניין.

הבניין ברחוב קליי 18 (כניסה מדרך נמיר 53) תל-אביב. הכניסה חופשית.

Brothers Of Light_ללא כותרת_צבע אקרילי על קיר בליסבון_2016_BY BROTHERS OF LIGHT

שתי תערוכות ציור חדשות  בגלריית המדרשה – הירקון 19: 

אתי יעקובי / תפוח זהב *  קבוצת הברביזון החדש / אמריקה

שתי תערוכות ציור חדשות יפתחו בגלריה המדרשה – הירקון 19 : תערוכת יחיד של אתי יעקובי בשם "תפוח זהב", ותערוכה של שלוש מחברות קבוצת הברביזון החדש – נטליה זורבובה, אנה לוקשבסקי ואולגה קונדינה – בשם "אמריקה". תערוכות אלה מעוררות יחד ולחוד שאלות על ציור, על היחס שלו אל המציאות, ועל האפשרות הפוליטית הנעוצה בו – בין אם זו של ציור שמתחיל מן הקנבס הלבן הריק ונעשה מתוך התבוננות פנימה אל הגוף והזיכרון, כפי שעושה יעקובי, ובין אם דרך ציור שמתחיל בהתבוננות ישירה במציאות העירונית, כפי שעושות חברות קבוצת הברביזון החדש.

אתי יעקובי/ תפוח זהב: התערוכה מציגה מספר ציורים מופשטים, עזי צבע וגדולי ממדים . יעקובי מציירת שכבה על שכבה, עשרות שכבות של גוונים קרובים בצבעי יסוד: אדום, צהוב, וכחול, פיגמנטים רוויים בלבן. יעקובי מעניקה לכל ציור מרחב שמזמין את הצופה לעמוד ולהתבונן, להישאב אל מרחב ציורי, עשיר בשכבות ובצבע, שמנותק מן היומיום ומן המציאות. הציור מתחיל ממבט על הנוף הנשקף מחלון הסטודיו שלה, ובכל זאת, היא אינה מציירת את מה שהיא רואה דרך החלון. המבט שלה על הטבע, על המציאות שמחוץ לסטודיו, הוא למעשה מבט על ציור והציור שלה יורש תובנות מתולדות האמנות בעיקר מהרוקוקו, ומאמנים כמו בושה. הציור של יעקובי, כפי שאמרה לא פעם בעבר, אינו מתחיל מדימוי ואינו מגיב לדימוי, אלא מהווה "יכולת שנמצאת בגוף ושמשתחררת ברגע".

קבוצת הברביזון החדש / אמריקה: התערוכה של חברות קבוצת הברביזון החדש, והאידיאולוגיה שהובילה להקמתה של הקבוצה, מתאפיינת  ביציאה משותפת אל מחוץ לסטודיו ו'ציור מהתבוננות' ברוח מסורת הציור באוויר הפתוח שאפיינה את קבוצת הברביזון בצרפת בשלהי המאה ה-19. כאשר הוקמה קבוצת הברביזון החדש בקיץ 2010, הכריזו חמש החברות בה כי "ממש כמו הציירים מאסכולת ברביזון, יצאנו מחללי הסטודיו שלנו אל תוך הג'ונגל העירוני. בעבודות שלנו אנחנו שבות למציאות, אשר במשך שנים לא קיבלה תשומת לב באמנות העכשווית וקוראת עכשיו לפרשנות חדשה". הפעם שלוש המשתתפות מציירות בעקבות ביקור בן מספר חודשים בטקסס, אחד המסמנים המובהקים ביותר  של "אמריקה", לשם נסעו כדי ללמד אמנות במסגרת מלגה. התוצאה היא תערוכה עשירה מאוד, אינטנסיבית וצבעונית, שמדגישה מצד אחד את העוצמה של הטבע שבו פגשו, ומצד שני את הקפיטליזם הישיר והפרוע, שעליו שמעו בביקורתיות לאורך ילדותן בברית המועצות בעת המלחמה הקרה.

 

 אוצר : אבי לובין

הפתיחה 21.2.2019  יום חמישי בשעה 20:00 נעילה:  30.3.2019

גלריית המדרשה  – ״הירקון 19, כתובת: רחוב הירקון 19, תל-אביב., שעות פתיחה: א'-ה' 13:00 – 20:00, יום ו' 10:00 – 14:00

תערוכה חדשה במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית: מיקרופופ

גן חורפי: חקר עולם הדמיון של המיקרופופ באמנות היפנית העכשווית

אוצרת : מידורי מאטסואי

פתיחה חגיגית: 23/2/2019, מוצאי שבת, בשעה 19:30

התערוכה, "מיקרופופ", בוחנת מגמות משמעותיות באמנות היפנית העכשווית כפי שהן באות לידי ביטוי ביצירותיהם של אמנים יפנים צעירים. "מיקרופופ" (micropop), הוא מונח שטבעה האוצרת ומבקרת האמנות מידורי מאטסואי (Midori Matsui). ב"מיקרופופ", האמנים מלקטים חלקיקי מידע מתוך חוויות אישיות וללא תלות בשיח תרבותי דומיננטי, במטרה ליצור אסתטיקה ייחודית. כמו כן, הם עושים שימוש חוזר באובייקטים בנאליים ויומיומיים, באופנות שחלף זמנן ובמקומות לא ידועים באופן החורג מהתועלת המוכרת מאותם אובייקטים. על ידי כך, האמנים יוצרים מצבים מפתיעים עבור הצופים. למרות המגוון הרב של מדיומים אמנותיים, האמנים חולקים גישות ומקורות השראה משותפים: ההתמודדות עם ההשפעות השליליות של הגלובליזציה, שבאה לידי ביטוי בהתפוררות הכלכלה, ביטול השונות התרבותית והרס קהילות מקומיות. התמודדות האמנים באה לידי ביטוי בשימוש שהם עושים בחומרים יומיומיים, ובגישה תמימה וספונטנית כאמירה עכשווית. מאטסואי סבורה כי בנושאים המשותפים ליצירה העכשווית באים לידי ביטוי מאבקים אסתטיים ומוסריים. האמנים מנסים להשפיע על תפיסות עולם שונות באמצעות השינויים שהם יוצרים בחפצים. הם משתמשים בלא-מודע ככלי להרחבת מעגל הדימויים. מתוך עיסוקם זה עולה כמיהתם דווקא למגע מידי וממשי עם העולם הסובב. לביטוי "גן חורפי" שתי משמעויות מנוגדות: מחד "גן שומם בחורף" ומאידך "חממה". המשמעות הדואלית מבטאת את הפרדוקס המרכזי העולה בתערוכה זו. הגן השומם מבטא את הקושי בהתמודדות עם החיים המודרניים ואת הניסיון של האמנים להפיק את המיטב למרות הקשיים. דימוי החממה מתקשר לחלל מצומצם, סגור ומלאכותי, המאפשר לטפח אורגניזמים שונים – צמחים, חרקים, ציפורים וכדומה גם בתאים קשים. התערוכה משלבת שלוש קטגוריות מתודולוגיות. בקטגוריה הראשונה משמשות מדיות אמנותיות שונות כגון, ציור, מיצב, וידאו וסאונד, המתארות תהליכים אסוציאטיביים. תהליכים אלו נוצרים על ידי שימוש בפרטים חסרי משמעות מהיומיום במטרה לעורר תשומת לב לפעילות הלא-מודע והלא-רציונלי כמנגנונים היוצרים דימויים באופן אקראי. הקטגוריה השנייה כוללת ביטויים אמנותיים הלקוחים מתת-תרבויות יפניות עכשוויות – מאנגה, אנימה, מדע בדיוני, משחקי מחשב וכדומה. בקטגוריה השלישית נכללות יצירות המתארות מבנים בסיסיים של צמחים, בעלי חיים ומינרלים במטרה להציג תהליכי התפוררות ובנייה מחדש של סביבה בעיני הצופה. שלושת הקטגוריות הללו מגלמות את הפרדוקס הגלום בביטוי "גן חורפי".

התערוכה מוצגת במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית באדיבות קרן יפן ובסיוע שגרירות יפן בישראל.

נעילת התערוכות : 23.6.2019

מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית, שד' הנשיא 89, חיפה | טל. 04-8383554 |

שעות פתיחה : א'-ה' 19:00-10:00 , ו' 13:00-10:00 , שבת  19:00-10:00

גבעון גלריה לאמנות: מריק לכנר – "אתה לבד" ציורים חדשים

13.4.2019 – 28.2.2019

תערוכת יחיד חדשה של האמן מריק לכנר, מציגה ציורים חדשים מהשנתיים האחרונות. הציור של לכנר מתאפיין בחומריות עודפת, ובעולם דימויים הנע על הגבול שבין ביעות או חרדה לחמלה ויופי. פעולת הציור מתגלמת כעקבה בחומר שמתוכה נולדים צלמים, דמויות רפאים, נרטיבים סבוכים של העצמי. הציור של לכנר הוא ציור פיזי – כזה שחודר את שכבת העור ופוגש את הגוף החי, הרוטט, הפועם והכמה. מפגש של גוף בגוף, רטט ברטט.

גבעון גלריה לאמנות, רחוב גורדון 35, תל אביב שעות פתיחה: ב'-ה', 11:00-18:00, שישי ושבת, 11:00-14:00

2 Comments

  1. anat
    21 באפריל 2019 @ 19:11

    הי
    אשמח להיות באנשי הקשר שלכם.
    היה מרתק לראות את המגוון של התערוכות שיש בארץ

    • שרה פלד
      16 במאי 2019 @ 8:45

      תודה רבה

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן