מיליון פשוט/ אלקס ריף

אִמָּא שֶׁלִּי בַּת שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ וְחָדְשַׁיִם.

גִּיל הַפְּרִישָׁה בְּיִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים הוּא שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם.

הִיא מִתְקַשֶּׁרֶת אֵלַי כָּל יוֹם לְפָחוֹת פַּעֲמַיִם,

גַּם אִם אֲנִי לֹא עוֹנָה.

רֶבַע מֵאָה אִמָּא שֶׁלִּי עוֹבֶדֶת קַבְּלָן בְּנִקָּיוֹן.

כְּשֶׁעָלִינוּ לָאָרֶץ הִיא נִקְּתָה רְצָפוֹת בְּתִיכוֹן.

כְּבָר עֶשְׂרִים שָׁנָה הִיא בְּחֶבְרַת הַיְטֶק, הַקָּפֶה שָׁם שִׁגָּעוֹן,

בִּמְיֻחָד בְּטַעַם מוֹקָה.

הַפֶּנְסְיָה שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי תִּהְיֶה אֶלֶף אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁקָלִים חֲדָשִׁים.

הַבִּטּוּחַ הַלְּאֻמִּי יוֹסִיף עוֹד אֶלֶף מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים.

לְאַחַר שֶׁתְּפֻטַּר, כְּדֵי לֶאֱכֹל תִּצְטָרֵךְ לְהַתְחִיל לְהַגְשִׁים

אֶת הַחֹר שֶׁל הַתַּחַת.

**

אלקס בחרה את השיר, וביקשתי ממנה להוסיף מספר מילים:

אחרי שהיגרנו לארץ אמא שלי החלה לעבוד בניקיון. בשנים הראשונות היא עבדה בבית ספר תיכון. שעות העבודה בתיכון מתחילות רק אחרי שיום הלימודים נגמר, אז סבתא הייתה לוקחת אותי מבית הספר, מאכילה אותי ומושיבה אותי להכין שיעורים. אני זוכרת איך הסתכלתי באובססיביות על השעון, מתי יעברו הדקות הארוכות עד שתגיע השעה שש והיא תחזור הביתה. חיכיתי כל כך חזק שכאבה לי הבטן.

ואז היא הייתה חוזרת. שמחה לראות אותי ועייפה ואני הייתי מוציאה עליה את כל הכעס של היום והציפייה והגעגוע. ומאז במשך עשרים שנה, הכעס לא הרפה. למה הבית שלי כל כך שונה מבתים אחרים. למה אצלנו לא חוגגים חגים, לא אוכלים ארוחות שבת, לא מטיילים בארץ. למה אמא שלי כל כך שונה מאמהות אחרות. לא מדברת עברית, לא מכירה מוזיקה או תרבות ישראלית, עובדת בניקיון.

שנים לא דיברנו, עד שהתחלתי לדבר איתה בשירים.

המשוררת אלקס ריף היא ממקימות ״הבריגדה התרבותית״ ופעילה חברתית. ספר שיריה הראשון, ״טִפשונת משטרים״ עומד לצאת בקרוב (הוצאת פרדס לשירה; עורכת: יעל גלוברמן)

ההדסטארט לספר ועוד הרבה הפתעות: http://bit.ly/alexrif