סיפורו של ה"משכן", המוזיאון הראשון שנבנה בארץ ישראל, מתחיל ב-1937 בצריף הסטודיו של חבר עין חרוד, הצייר חיים אתר והוא קורא לו "פינת אמנות". אתר נשלח לפריז ללימודי אמנות ורכישת יצירות אמנות של אמנים יהודים והצלת פריטי יודאיקה לשימור זכר הקהילות והבאתם לבית יהודי בארץ ישראל. ב-1940, האוסף עבר לצריף גדול יותר בן 3 חדרים. ב-1948 נחנך מבנה הקבע שתוכנן ע"י האדריכל שמואל ביקלס. המבנה מאופין בטיפול מיוחד באור טבעי מסונן המגיע מבחוץ. אין בו חלונות הצופים על נוף חיצוני פרט לפתח מערבי אחד המאפשר מבט על האופן שבו בנוי הגג. בכל החללים תוכננה תקרה תלויה וחלונות עיליים חלביים המייצרים אור טבעי רך ואחיד שאינו מצריך שימוש תאורה מלאכותית. השימוש החדשני בסינון קרני השמש ובשימוש בתאורה טבעית היה לציון דרך באדריכלות מוזיאונים והיה למוקד עלייה לרגל של אדריכלים מרחבי העולם. ב-1952 חל פילוג בקיבוץ המאוחד אשר גרם לקיבוץ להתפלג לעין חרוד איחוד ועין חרוד מאוחד. על אף הפילוג, המשכן לאמנות נותר כמוסד משותף לשני הקיבוצים עד עצם היום הזה.

סיפורה של התערוכה נוכחת בשני אגפים, ונפרשׂת בין המחצית הראשונה של המאה ה-20 לבין מחציתה השנייה וראשית המאה ה-21; בין אמנים יהודים שפעלו באירופה לבין מי שיצרו בארץ-ישראל; בין חיים ומסורת יהודית בגולה, לבין מורכבות ההוויה הישראלית. חלקה המוקדם מוקדש לאמנים שפעלו בעיקר במרכזי האמנות בפולין, גרמניה, רוסיה וצרפת, והתמקדו בתיאורים של חיי היומיום בעיירה, בפוגרומים ובמוראות השואה, כמו גם בנושאי ציור קלאסיים כדיוקן, נוף וטבע דומם. בחלקה המאוחר מוצגת אמנות ארצישראלית וישראלית המשקפת את הנושאים והמגמות שהוצגו ונאספו במשכן, ובהם החלוציות האוטופית של עין חרוד; חצר הקיבוץ; ריאליזם חברתי; המקום במבטם של אמנים עולים; פריפריה גיאוגרפית ותרבותית; תפילה ואמונה, מופשט ישראלי; פיסול קטן. בשני חלקיה מעידה התערוכה על השניוּת המאפיינת את האוסף, אך בה בעת גם על לכידוּת אורגנית סביב תמוֹת כמו "המצב האנושי", הקדושה שבחוּלין ומקומו של האדם בעולם.

מחיי קיבוץ עין חרוד

חיי היומיום בעיירה היהודית

פרעות, גלות ושואה

אמנות ישראלית: פריפריה ומגזרים – אוספים שהוצגו בתערוכות עבר במוזיאון

אוצר: יניב שפירא

נעילה: 25.3.2019

המשכן לאמנות עין חרוד, פרטים כאן