עיבוד המאנגה של יוקיטו קישירו, "אליטה: מלאך הקרב", נמצא בפיתוח מזה זמן מה. המאנגה מסוגת סייבר-פאנק פורסמה בין השנים 1990-1995 וזכתה למספר מעריצים מסורים – כולל ג'יימס קמרון, הבמאי שראה הצלחה גדולה בשנות ה-80 וה-90, לאחר שהביא למסך הגדול חלק מן הסרטים הראוותניים בתולדות הקולנוע. קמרון בילה יותר מעשור בניסיון לפצח את הפוטנציאל: איך להעביר את 'אליטה' למסך הגדול. עם זאת, הבמאי בעל החזון התקדם עם מיזם פורץ הדרך שלו, "אווטאר", והעניק לבמאי רוברט רודריגז ("עיר החטאים") לקחת על עצמו את המשימה לנסות להפיח רוח חיים ב'אליטה'. עכשיו, עיבוד המאנגה של קישירו סוף סוף מתעורר לחיים עם "אליטה: מלאך הקרב" של רודריגז, תוך שהוא משתמש בתסריט שכתב קמרון. "אליטה: מלאך קרוב" הוא הישג קולנועי מהפנט ומדהים באיימקס ובתלת ממד – אם כי נאבק תחת המשקל הכבד של אימוץ מקור עשיר זה.

"אליטה: מלאך הקרב": חזון מדהים בעיניים

הבימוי של רודריגז מתוך התסריט של קמרון ו-לאטה קלוגרידיס, מוכיח כי "אליטה: מלאך הקרוב" נהנה מאותן התקדמויות טכנולוגיות שיצרו את "אווטאר" של קמרון לחגיגה לעיניים במונחי תלת ממד. "אליטה: מלאך הקרב" הוא לא פחות ממחזה מהפנט, וללא ספק חוויה מדהימה כשצופים בסרט בפורמט באיכות הגבוהה ביותר האפשרית כיום (להלן איימקס). העולם של איירון סיטי וזאלם מעליה מלאים עומק ומרקם, הדגש על כל פיסת נוף ואביזר – ועד רמת האבק הצף באור שניתן לראותו באופן נפלא בתלת ממד. סצנות משחק המוטורבול מודגשות כרצף פעולה שואב אדרנלין, ולמרות שנעשו כמעט לחלוטין במחשב, חוויית התלת ממד עוזרת להן להרגיש כאילו הצופים לוקחים חלק במשחק. כל היבט ויזואלי בעולם דיסטופי זה נחשב לעמוק ולמפואר, ונראה כי הרבה הכנות נעשו לסרט.

יחד עם זאת, הקרב הכי גדול ב-"אליטה: מלאך הקרב" הוא בסיפור, ובניסיון של רודריגז, קמרון וקלוגרידיס להביא לחיים את המאנגה של קישירו. הקצב בסרט אינו עקבי – לעתים זז מהר מדי בין אירועים, ופעמים אחרות נמק זמן רב מדי על פעימות סיפור מיותרות – ומסתמן כי הסיפור הרבה יותר ארוך ממה שמוקרן על המסך, וכנראה שבחדר העריכה נחתך בלהב חסר רחמים. התוצאה היא סרט בן שעתיים שמרגיש איכשהו שלוש שעות, כי הוא עמוס וארוז בדחיקה; ועם זאת, "אליטה: מלאך הקרב" מותיר פערים גדולים ופתוחים בסיפור ובבניית העולם – וזאת מבלי להתייחס לעובדה, שיתכן שיהיה להם פתרון בסרט עוקב. "אליטה: מלאך הקרב" נראה כסיפור מוצא עבור הגיבורה, אבל גם כאחד שסולל את הדרך לסיפורים פוטנציאליים יותר משכנעים שיבואו בהמשך.

מאחר שהסרט "אליטה: מלאך הקרב" הוא סיפור בריאת הגיבורה, על כתפיה של הדמות הראשית – אליטה (רוזה סלזאר, "קופסת הציפורים") מוטל משקל הסרט, ועוד יותר מכך – הידע כי דמותה דיגיטאלית, תוך הוספת סגנון מאנגה לעיניים. ההתאמה של סלזאר לדמות, והעבודה הדיגיטלית שנעשתה כדי לשנות את השחקנית ולהביא את אליטה לחיים – היא לא פחות ממדהימה. יש רגעים של סוריאליזם, אבל הסרט מצליח להפתיע ולהוציא כל פעם את הצופים כדי לחשוב שזו דמות מציאותית. לצדה, כריסטוף וולץ ("ג'אנגו ללא מעצורים") מקבל את התפקיד הבשרני בסרט, והוא עושה את כל מה שהוא יודע – ובצורה טובה, בדיוק כמו ש-קיאן ג'ונסון אמור לגלם את החתיך התורן. עם זאת, במרבית הזמן הצופים מתמקדים באליטה וכיצד היא מניעה את הסיפור קדימה, ונראה שכאן נחסך קצת זמן על דיאלוגים. למעשה, ניתן לסלוח על שורות טקסט דלוחות, קיטשיות וצפויות, כיוון שהכוכב האמיתי של הסרט אינו התסריט או השחקנים, אלא הצד החזותי.

בסופו של דבר, "אליטה: מלאך הקרב" הוא סרט חובה לכל מי שאוהב אפקטים מיוחדים, וכדאי ליהנות מסרט זה בקולנוע בטרם יוסר מן המסכים. ניכר כי הסרט לא יזכה לאותה הצלחה לה זכה "אווטאר" בזמנו, אבל בהתחשב בעולם הרחב שברא רודריגז בסרט, נקווה שיצליח לספק כלכלית את סרט ההמשך. כפי שראינו מסרטים אחרים שהציגו בריאת גיבורים, לעיתים הסרט מצליח יותר מהגיבור עצמו, וגם במקרה זה, יהיה קשה להתעלות עם יצירה משכנעת ויפה יותר.

XXX