אולפני מארוול פותחים את שנת 2019 עם "קפטן מארוול", הסרט ה-21 ביקום הקולנועי של חברת הקומיקס. מכל סרטי אולפני מארוול, "קפטן מארוול" הוא גם הסרט הראשון ובו גיבורת-על בתפקיד הראשי (אמנם גיבורה נשית בתפקיד משמעותי הייתה הצרעה של אוונג'לין לילי ב-"אנטמן והצרעה" בשנה שעברה, אך היא לא הייתה לבדה), כשעתה ברי לארסון מגלמת את קארול דאנוורס באופן מרשים ומלא אנרגיה. "קפטן מארוול" היא גם הסרט הראשון בתולדות MCU שמבוים בעיקרו על ידי אישה, כשהצוות של אנה בודן ו-ריאן פלק יוצקים למסך את אחד הגיבורות האהובות ביותר בתולדות מארוול. "קפטן מארוול", נהנה מכל קטעי הפעולה וההומור הרגילים שיש בסרטי MCU (עם כמה הפתעות), והרבה רגעים מלאי עוצמה בכיכובה של לארסון.

"קפטן מארוול": ברי לארסון כגיבורה עם הרבה אנרגיה

"קפטן מארוול" בוים על ידי בודן ופלק מתסריט שכתבו יחד עם ז'נבה רוברטסון-דבורט ("טומב ריידר") מסיפור מאת בודן, פלק, רוברטסון-דבורט, ניקול פרלמן ("שומרי הגלקסיה") ו-מג לפוב ("הקול בראש"). צמד היוצרים הקולנועיים של בודן ופלק צברו את ניסיונם עד כה בדרמות קטנות תקציב, כמו "סיפור מצחיק" ו-"מה שקורה במיסיסיפי", ונראה שקטעי הפעולה מתנהלים קצת באיטיות, ביחס לסצינות הדרמטיות הקולחות. למרות שחלק מקטעי הפעולה מרהיבים – במיוחד אלה בחלל – כמה סצינות נראות אבודות בנוף עכור או כהה, או סובלות מעריכה קופצנית ותקריבים הדוקים מדי. עם הצרות הנוספות האופייניות לסרטים של אולפני מארוול מבחינת ה-CGI שלהם, גם האקשן ב-"קפטן מארוול" אינו מחסיר פעימה.

עם זאת, "קפטן מארוול" מצליח להעניק תחושה של טריות בתוך מצבור של סרטי MCU שנאגרו בשנים האחרונות, לא רק על ידי גיבורה נשית מלאת עוצמה, אלא על ידי יצירת סיפור בריאה מקורי. במקום לספר סיפור ליניארי וכרונולוגי על האירועים המתרחשים – בהם אדם רגיל הופך להיות גיבור, "קפטן מארוול" מציג דמות בעלת כוחות הצוללת לעברה כדי להתקדם. זו ללא ספק דרך לא-מסורתית לספר סיפור בריאה ומסייע למהול את הנוסחה בדיוק בכמות המדויקת, כדי שהסרט יצליח להתבלט בין עשרות סרטי בריאה אחרים. אבל מה שעוד עוזר להבליט את "קפטן מארוול" היא דמותה של דאנוורס עצמה והיחסים שלה עם הדמויות סביבה. סרטי MCU הצליחו ליצור קשרי ידידות רבים בקרב גברים, אבל נאבקו או לא הצליחו לתאר חברות נשית. ב-"קפטן מארוול", היחסים של דאנוורס ומריה רמבו (לשנה לינץ') הופכים ללב הסיפור, וזה נותן לסרט ליבה רגשית נחוצה ויפה.

ככזה, איכות המשחק של לארסון היא המפתח להצלחתו של "קפטן מארוול" ונופך משקלה מכריע באופן יוצא מן הכלל, נועל במדויק את הגיבורה החצופה והמתוחכמת – ובסופו של דבר טובת הלב – שהיא דאנוורס. לארסון נוצצת כאשר היא משחקת מול לינץ', והצמד מעניק הרבה לב וכנות אמיתית לתוך יחסי דמויותיהן. אבל לארסון מצליחה היטב – לא משנה מול מי היא משחקת, בין אם זה המדריך האינטנסיבי והמנטור שלה (ג'וד לאו), שותפה למרדפים – הסוכן ניק פיורי (סמואל ל. ג'קסון), או אולי החייזר טאלוס (בן מנדלסון). מבחינת אולפני מארוול, הם באמת יצרו גיבורה אשר יכולה בקלות רבה לעמוד לצד קפטן אמריקה, איירון מן ו-תור, ויתכן אף לנצח אותם בקרב. למרות שזה לקח עשר שנים ועשרים סרטים, MCU סוף סוף העניקו לאישה את הסולו הראשון בניצוחה, והסרט מדבר כולו – הלכה למעשה – על העצמה נשית.

לפיכך, "קפטן מארוול" הוא סרט חובה לכל אוהדי סרטי גיבורי-על, אבל במיוחד לאלה עם תשוקה לראות סיפור טוב עם אישה בראשו (בדיוק כמו בסרט "וונדר וומן"). הסרט אינו מושלם ונופל לאותן מכשלות שרבים מאותם סרטי MCU נופלים בהם – אבל ההפקה מרשימה בכל קנה מידה ובייחוד הארכיטיפ לסיפור הבריאה. יתר על כן, לפי התכנון, נראה שדאנברס צפויה לקחת חלק גדול יותר ב-MCU העתידי, ואוהדי הסוגה לא ירצו לפספס אף פרט בעלילה, ולפעמים יצטרכו גם לראות את הסרט פעמיים מרוב פרטים וניואנסים. אמנם קטעי הפעולה והאפקטים לא בהכרח מצדיקים מסך IMAX, אבל היכולת הטכנולוגית להצעיר את פנוי של ג'קסון ושחקנים נוספים – מרשימה בכל קנה מידה שאי פעם נראה בקולנוע. אה כן, ואם מישהו ראה את הטריילר ושם לב שיש חתול בסרט  – אז כן, הוא גונב את ההצגה…