שני סטודנטים מהטכניון הצליחו לפרוץ את פרוטוקול הניתוב הנפוץ ביותר באינטרנט. ועוד קיבלו על זה פרס
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
שני סטודנטים מהטכניון הצליחו לפרוץ את פרוטוקול הניתוב הנפוץ ביותר באינטרנט. ועוד קיבלו על זה פרס
מאת: עמית מנדלזון
אין מנעול שאינו ניתן לפריצה, אין קוד שאי אפשר לפצח, אין תקשורת שאי אפשר לפענח. הכול תלוי בכמות המשאבים והאנרגיה שמשקיעים בדבר.
זו אקסיומה שאין עליה עוררין.
אי לכך, אין פלא שבמסגרת פרויקט "מדעי" הצליחו שני סטודנטים של הטכניון, שמן הסתם השקיעו ב"פרויקט" הרבה שעות, לפרוץ את פרוטוקול הניתוב הנפוץ ביותר ברשת. מה גם שבסוף הדרך ציפה להם פרס מטעם חברת "אמדוקס".
מאחר שידוע שאין מנעול החסין בפני פריצות, הרי שזה מתמיה שכל כך הרבה זמן וכסף מושקעים בניסיונות פריצה. ועוד יותר מתמיה מדוע התוצאות מפורסמות בקולי קולות, כולל הסבר מפורט מספיק בעבור מי שמתמצא.
קל לנחש שהמניע הוא כלכלי: עכשיו, אחרי שהפריצה התבצעה וכל העולם יודע איך, שיבוש תקשורת הנתבים יהיה פשוט יותר לכל מי שרק ירצה ויהיו ברשותו האמצעים. אז תתייצב "אמדוקס" בחזית עם פתרון משלה ותשווק אותו (פתרון שמישהו אחר יפרוץ מספר שנים, חודשים, שבועות ואולי אפילו ימים אחרי שייכנס לשימוש).
כל העסק הזה מזכיר חברת תרופות שמייצרת מחלה קטלנית כדי שתוכל למכור לה תרופה. למעשה, בענף המחשבים ואבטחת המידע זו פרקטיקה ותיקה למדי. בזמן מלחמת האנטי-וירוסים הגדולה, היו חברות שפיתחו וירוסים רק כדי שיוכלו להוכיח שהתוכנה שלהן מסוגלת לחסל אותם, ושזו של המתחרים כושלת בכך.
במקרה של פריצה לפרוטוקול ניתוב מדובר במחלה קשה בהרבה, שכן עכשיו, כשהפִרצה ידועה לכול הודות ל"אמדוקס" ולשני סטודנטים מהטכניון, מה מונע אחרים מלשבש את התקשורת באינטרנט סתם כך, בשביל הכיף ?
אל תניחו לגאווה הפטריוטית לבלבל אתכם, החבר'ה האלו לא עשו דבר מועיל פרט לקידום האפשרות של תוהו ובוהו ברשת האינטרנט. גם אם הם הציגו פתרון לבעיה שזה עתה יצרו, הרי שמישהו אחר יבוא מחר ויסבך את העסק שוב.