מסעה האחרון של הגברת הראשונה, אשת נשיא המדינה, נחמה ריבלין ז"ל שהלכה לעולמה ערב יום הולדתה ה-74, יצא הערב (רביעי) לדרך מתיאטרון ירושלים לבית העלמין הר הרצל בירושלים, שם הובאה למנוחות בחלקת גדולי האומה, לא רחוק מביתם של בני הזוג בשכונת יפה נוף.
החזן הצבאי הראשי אברמסון ליווה את נשיא המדינה, בנותיו ענת וריבי, והנכד שי שנשא את הארון, באמירת "אשת חיל". הרב בני לאו אמר פרק תהילים, והנשיא המדינה נשא את תפילת הקדיש.
"כעת אנחנו נפרדים מאישה אהובה, שרוב שנותיה בחרה לחיות רחוק מעיני הציבור", אמר הרב לאו. "רק הכניסה לבית הנשיא חשפה את היופי האצור הזה לעיני כל. אישה שאהבה את אוצרות הטבע, את בעלי החיים, אבל מעל הכל את בני האדם. בלי לקטלג, בלי למיין, בלי להעדיף. זה בזו נביט ונתמה שנית אם ראינו נכונה. לפעמים אני, לפעמים אתה, כה זקוקים לנחמה".
צמרת המדינה הגיעה לחלוק כבוד אחרון לרעיית הנשיא. ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע יחד עם רעייתו שרה, ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין הגיע עם ראשי הסיעות וחברי הכנסת. גם הרמטכ"ל אביב כוכבי, נשיאי בית המשפט העליון לשעבר, שגריר ארצות הברית דייוויד פרידמן וראשי הכנסיות, וחבריהם הקרובים של בני הזוג ריבלין, בהם גם איש העסקים דודי אפל, נמצאים בקהל. אנשי שמאל וימין התערבו זה בזה בלוויה של אישה צנועה, אמיצה ודעתנית שכולם מצאו בה דבר מה לאהוב בה.
מוקדם יותר חלף הנשיא ראובן ריבלין על פני ארונה של רעייתו בתיאטרון ירושלים, יחד עם הנכד ואחותה ורדה בן חיים, שפרצו בבכי, והודה לכל מי שהגיע לחלוק כבוד אחרון לנחמה. בשיחות עם המנחים, שאמרו לו כי "עבדה בשקט ובצניעות עם אנשים שזקוקים לה", אמר ריבלין: "אני יודע, הייתי איתה 55 שנים. אי אפשר היה לטעות בה. באמת תודה רבה לכולכם על תשומת הלב. לי זה לא מגיע, מגיע לה".
נחמה, נחמה שלי, אמא שלנו.. יום הולדת שמח, יום הולדת עצוב
"נחמה, נחמה שלי. אמא שלנו", פתח בקול מוכה יגון הנשיא, ראובן (רובי) ריבלין את הספדו על רעייתו נחמה ריבלין ז"ל. "קמתי הבוקר, את יודעת שלא הצלחתי לישון. הסתכלתי בתאריך, המוכר כל כך. 5 ביוני. מאמי, יום הולדת שמח. כן, יום הולדת עצוב. לפני מספר שבועות בבית החולים, כשעוד הצלחת לומר את מה שעל לבך וכבר התחלת לדאוג, ביקשת שאחזיר אותך הביתה. היום נחמה, שבת הביתה.
"קרוב כל כך לבית שלנו. כאן מעבר לגבעה. קרוב לעציצים שאותם טיפחת. קרוב לנוף. קרוב ליער. היער שבפיך היה מחסן התבלינים. כך קראת לו. כשאת מלקטת לך אזוב, קורנית ואפילו פטריות. קרוב לשבילים ולדרכים בהן אהבנו והלכנו. נולדת בימים שאחרי המלחמה הגדולה, מלחמת העולם השניה. הורייך, חלוצים מאוקראינה, ממקימי מושב חרות שבתל מונד שאיבדו את משפחתם בשואה הארורה, ראו בך את תקוותם. את נחמתם. נחמה. כך קראו לך.
"היית ילדת הכפר, ילדת הטבע, מושבניקית, אשת אדמה. כששרנו בבית אנחנו שנינו מאותו הכפר, ידענו שאצלנו בבית רק את מאותו הכפר. שכן עדרת, זיבלת, השקית, חלבת את הפרות, אספת ביצים מהלול ויצאת ללימודים. אבא, מנחם שולמן, נפטר כשהיית רק בת חמש. ואמא, דרורה קיילה, נשארה להשאיר במשק לבד כשאת וורדה אחותך, ומאוחר יותר גם חיים גיסנו עוזרים לה. אמא שלי, כך אמרת, עבדה קשה ונלחמה כלביאה על הזכות להיות עובדת אדמה. כשהכרתי אותך חשבתי לפעמים שעשיתי לך עוול שאולי אני עירוני מדי. ירושלמי.
"מהר מאוד למדתי ממך שאפשר לגלות את האדמה גם בירושלים. לרכב על סוסים, לעדור בטוריה, לגדל ירקות וצמחי תבלין בגינה. באוניברסיטה בירושלים למדת חקלאות, ביולוגיה וזואולוגיה. עבדת שנים רבות במכון הזואולוגי והביולוגי של האוניברסיטה העברית. אט אט צמחו בך שורשים ירושלמים. היית יקירתי, ירושלמית יותר מהירושלמים, וריבלינית יותר מהריבלינים.
"הקוגל הירושלמי שלך, מתוק וחריף כאחד, היה יותר טוב מהקוגל של מאה שערים. ומאמא שלי למדת את המתכון לבוג'ינס, חצילים חריפים, שהיו המאכל האהוב עליי כל כך. ואז יום אחד, אחרי שנים כילדת הטבע, כאשת מדעי הטבע, הלכת והחלטת ללמוד אמנות. הנפש העשירה שלך יקירתי לא ידעה מנוח, עולם האמנות נפתח בפנייך. בכל ביקור מחוץ לארץ ידעת כבר לאן את רוצה ללכת. על איזה מזויאון לא תוותרי בשום אופן, ואיזו יצירה את חייבת לראות. לפעמים ניסית גם למלט אותי מהטקסים המשעממים ומקבלות הפנים הרשמיות, ולגרור אותי למוזיאון הקרוב. 'את זה רובי, אתה חייב לראות', אמרת, ולקחת והסברת.
"לפעמים אחרי יום מתיש שבו סבלת מקשיי הנשימה בעשור האחרון, ראיתי אותך לאחר יום לא קל, מתכוננת ליציאה. ראיתי אותך מתלבשת. 'לאן? לאן אמאל'ה?' שאלתי אותך, והתשובה הייתה: 'יש היום מופע מחול בסוזן דלל שאני בשום פנים ואופן לא מפסידה, גם אם אני לא מרגישה טוב'. גם כשהיה לך קשה, האמנות, הפרחים, הסרטים והתערוכות במוזיאון על התפר נתנו לך כוח, הם היו לך טעם החיים.
"ויותר מהכל, אהבת שירה. קראת בספרי משוררים, אבל בעיקר התעניינת בספרי שירה של משוררות. לפעמים היית ממש כופה עלי להקשיב. היית מושיבה אותי לידך כשאת קוראת לי מתוך גזיר עיתון או מתוך ספרון שירה קטן. קראת לי ולא ויתרת. ותודה, תודה לך שלא ויתרת. תודה שבמשך שנים ארוכות התעקשת עליי. להרחיב לי עוד ועוד את הלב, להעמיק לי עוד ועוד את הנפש. ללמד אותי אהבה מפוכחת, ישירה ונבונה, אבל גם מעגלת פינות וחומלת. ובעיקר, כמו כל דבר שעשית, כמו כל דבר שאמרת: להיות אמיתית. תמיד אמיתית.
"אף פעם לא רצית להיות באור הזרקורים, אבל הבנת שכשאשת נשיא המדינה יש לך תפקיד, קיבלת אותו על עצמך ובכל זאת החלטת לעשות את המוטל עלייך. לא כאשת נשיא המדינה, אלא מתוך החלטה לזרוע, להשקות ולגדל את כל מה שצריך טיפול כזה מסור ויודע. ובחרת, בחרת לתמוך בילדי החינוך המיוחד. לעמוד תמיד לצד נשים, וזאת מבלי להיות פמיניסטית מופגנת. לטפח יוצרים ואמנים. ערבים ויהודים. יהודים וערבים היו בעינייך קודם כל אנשים. ועם זאת, לא היתה ציונית אדוקה יותר ממך ומתוך הבחירה שלך ועם המעשים שלך עלתה כפורחת גינת האוהבים והאוהבות שלך"
"בכל הארץ אוהבים אותך. כמה אהבו אותך נחמה. כמה דאגו לשלומך ודרשו בשלומך, וביקשו לך טוב ואיחלו והתפללו להחלמתך בכל החודשים הללו", אמר הנשיא. "כמה ביקשו לחזק אותנו ולעטוף אותך. הסתכלתי אתמול נחמה בספרים שהשארת ליד המיטה. בחלקם סימניה, באחרים מקלון של ארטיק שהיה לידך, ושהיה צריך לסמל את המקום בו הפסקת. הלכת לישון לצד לוליטה של נבוקוב, ומלאך החדר של אגי משעול. על המדף עמדו פשפש מתלבש של אמי רובינגר, תשרין של איימן סיקסק ואלף לבבות של דן צלקה. וגם ספרו האחרון של עמוס. עמוס עוז אהובנו, הוא בר פלוגתא גדול לפעמים שלנו. ומקלון ארטיק שמסמן שקראת הכל והגעת לפרק האחרון.
"אחפש אותך בלילות וכן, גם בימים"
"הפרק האחרון, שכותרתו 'הרמזורים כבר מזמן מתחלפים בלעדינו'. יקירה שלי. איזה רמזור יכול להתחלף בלעדייך, נחמה? בחודשים האחרונים שאלו אותי איזו אמא את ועניתי שבמשך ארבעה חודשים לא עזבו את מיטתה לרגע, לא הילדים ולא בני ובנות הזוג שלהם. לרגע. לרגע אחד לא עזבו אותך לבד. כזו אמא היית, כזאת סבתא. ריבי ותומר, ענת וגדי, רן ועינת, תודה לכם שהייתם שם בשביל אמא. מתן, מאיה, דניאלה ויהב, סבתא אהבה אתכם עד כלות והיא תמשיך לאהוב אתכם גם מלמעלה. תודה לכם, לכולכם, שאתם המשפחה שלי. ותודה לכל האזרחים והאזרחיות שדרך העיניים, המילים והנוכחות שלכם, זורח אלינו שוב ושוב אורה של נחמה שלנו, כמו אלף שמשות.
"ולך נחמה, רעייתי, לך נחמה, אהובתי", הוסיף הנשיא, "אני פשוט מתקשה להאמין שאלו דברי פרידה. אני בטוח שעוד אחפש אותך בלילות ובימים גם. תודה לך נחמ'לה על האהבה, הזוגיות, המשפחה. על כך שהיית תמיד איתי. על היד התומכת והלב המקשיב. על ההומור, איזה הומור, והמחשבה החדשה, ועל זה שזכיתי להיות בן זוגה של רעיית נשיא המדינה. הבאת לי באמת כבוד גדול. הייתי בן זוגה של רעיית נשיא המדינה. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות כל נהרות העולם לא ישטפוה. נוחי, נוחי בשלום על משכבך. אמן".
לידיעת הציבור – הנשיא ובני משפחתו יקבלו ביקורי תנחומים במשכנו במועדים הבאים: מחר, יום חמישי, בין השעות 13:00-10:00, ובין 19:00-16:00, וכן ביום שישי בין 14:00-10:00.