"הפלנטות" – מסע בין כוכבים

פסטיבל ישראל החליט השנה להתרענן עם מיטב המלחינים והיוצרים הישראליים, וכך – בניסיון לברוא שפה צלילית חדשה – התכנסו שבעה מלחינים בולטים כדי להעלות עיבוד מקורי ל"מסע בין הכוכבים" – יצירתו המהפכנית של גוסטב הולסט;  אנסמבל הנקשנים "טרמולו" – המורים מבית הספר לכלי הקשה מנתניה –  ואנסמבל "מולטיפיאנו" העלו ערב מרתק ומרענן בחדשנותו

פסטיבל ישראל, אולם הנרי קראון, 2.6.2019

פסטיבל ישראל מנסה לאתגר את הקהל ולהציג חידושים פורצי דרך גם בתחום היוצר והיצירה הישראלית. בניסיון לברוא שפה צלילית חדשה נערך מפגש מוחות של שבעה מלחינים ישראליים בולטים. הם העלו עיבוד מרתק ומלא קסם ליצירתו האייקונית של המלחין הבריטי גוסטב הולסט, "כוכבי הלכת", אותה כתב לפני מאה שנים. ביצירה זו חולל מהפכה בתזמור והטביע את חותמו במוזיקה של ראשית המאה העשרים. בעיבוד מלא קסם ליצירתו של הולסט נטל כל מלחין כוכב אחר והעלה עיבוד מקורי משלו.  החדשנות הייתה לא רק בתווים אלא גם באופן הפקת הצליל ובצירופים – למשל, ויברפון, עמוד פעמונים כלי הקשה מעץ, גונגים ענקיים ופסנתר.

סוער ומרתק היה עיבודו של אבנר חנני ל"מרס", – אל המלחמה. השילוב בין קסילופון מעץ, פעמוניות ותופים היה ייחודי. על הפסנתר חיבר אבנר שלד של תבנית קצבית קבועה שהתנפצה שוב ושוב אל הגונגים והפעמונים. במרווח קבוע של טריטונוס (קוורטה מוגדלת) ערך אבנר מסעות לאורך כל הפסנתר ועמוד הפעמונים, ובקצב של סינקופות – יצר מעין סימפוניה. הכול היה כה ריתמי וסוער עד שאפילו הפסנתר שהוא כלי הקשה מיסודו – נשמע פחות מתכתי. השילוב הצלילי עם הקסילופון, והשימוש ברעדוד של הגונג היו מרתקים.  על רקע תיפוף רועם שהתמוסס בפעמוניה, "התנפצה" הסימפוניה.

מהורהר, מופנם וגדוש בסימני שאלה היה עיבודו של המלחין עטור הפרסים יוסף ברדנשווילי ל"וֶנוס", מבשרת השלום. ברדנשווילי – חתן פרס ראש הממשלה למלחינים, פרס מאיר מרגלית על המוזיקה ל"דיבוק", פרס אקו"ם על מפעל חיים ועוד – פתח מאפסי צליל עם נגינה על הוויבראפון ובצלילים ענוגים על פסנתר, גונגים ופעמוניות. על מרווחי טונים שלמים ערך ברדנשווילי מסע של משחקי וריאציות מעודנות.  הצירוף הצלילי היה מאד מלודי, והכול היה עם סימני השאלה שהתמוססו תדיר בוויברפון. הכול צמח והבשיל בהדרגה עם תוספת של גונג ורעדוד בקסילופונים. הסיור בטריטונוס לאורך כל הפסנתר והעלייה המדורגת התפרצו והתנקזו לנגינה סוערת שעיקָרה פתיחה והתכווצות.

 המלחין אבנר דורמן – חתן פרס ראש הממשלה להלחנה ופרסים רבים אחרים – הגיש עיבוד מיסטי ל"נפטון". המצלול היה כובש בעידונו.  גם הצמיחה של הווריאציה הייתה עוצרת נשימה ביופייה וגם ה"סלסולים" על עמוד הפעמונים והקסילופונים. העיבוד נוגן בחרישיות כמעט מאגית.

אודי פרלמן הלחין עיבוד תזזתי, ריתמי וסוער לכוכב מרקורי המבשר את מעוף הכנפיים.  ביצירה הייתה תנועה מעגלית שחזרה על עצמה. הריחוף היה מלא שמחה נהדרת והגליסנדו היה סוחף. הצירוף הצלילי בין הפעמוניה, הפסנתר, כלי ההקשה המעודנים והגונגים הגדולים – היה כובש ביופיו.

שמח וריתמי, עם מצלול נהדר קרוב לג'אז, היה העיבוד של ישראל שרון לכוכב יופיטר שמבשר את החדווה. הטקסטורה של שילוב כלי הקשה מעץ ופסנתר היה מרתק. הכול החל בפֶּרפֶּטוּם מוֹבִּילה עגול ויפה על בסיס אקורד משולש מוגדל שהבשיל בהדרגה והתנפץ על הגונגים וכלי ההקשה. הנגינה הייתה מאד וירטואוזית. הריתמיות ה"כמעט" ברטוקית – הייתה מרתקת. היא דרה בכפיפה אחת עם ליריות מלאת קסם. אחרי "רקיעה", ירד מיד שרון לפיאנו. הייתה קצת נוקשות בהקשה על הקסילופונים ועמוד הפעמונים,אך הסינקופות המדויקות תרמו לתחושת המחול.

את הכוכב העמוק והפילוסופי ביותר מכולם – "סאטורן" – "מבשר הזקנה" – עיבדו כל חברי האנסמבל. על רקע שעון אדיר שתקתק מתחילת הפרק ועד סופו התחילו הפיאנו חרישי על הוויברפון. העיבוד נטה למעט הפרזה בומבסטית –  ההקשה הפתאומית הייתה קצת כבדה ורועמת אך מיד התפרקה לאשדות צלילים שהתאדו על הוויברפון. על מרווח של טונים שלמים וטרצה מינורית קטנה, עיטר עמוד הפעמונים את היצירה. יפים במיוחד היו סלסולי הטרילים.

את המוזיקה לכוכב אוראנוס "אשף הקסמים" עיבד המלחין והמנצח זיו קוז'וקרו, שזכה בין שאר הפרסים בפרס  יצירה לקומפוזיטורים מטעם ראש הממשלה לשנת 2015 העיבוד התחיל ברעם אבל מיד התפרק ליצירה קצבית סוחפת בקסילופון, הפסנתר והפעמונים. צירופי הצליל היו כובשים ביופיים ובעיקר הפראות של המקצבים. הביצוע היה חי ופלסטי, ריתמי  ובוטה. כמעט הזכיר "דהרת קוזקים". מופלא היה איך על רקע תיפוף פראי מתאדים הצלילים לכלל סיומת מעודנת על הוויברפון והקסילופונים.

בתום המסע בין הכוכבים – נפרדים הנגנים ממערכת השמש שממשיכה לשוט ולהתרחק מאתנו.  תחת מקהלת נשים שאצל הולסט חותמת את האפוס כשהיא שרה מאחורי הבמה  – ניגנו חברי האנסמבל על הצלילים הגבוהים בפסנתר. ללא ספק העניק העיבוד המקורי רעננות ויופי משכר ליצירה מהפכנית שכדאי להתוודע אליה – לפחות במסגרת פסטיבל ישראל.

*

בנוסף – הגישו חברי האנסמבל גרסה מקורית ל"רפסודיה הספרדית" מאת ראוול. הפסנתרנים תומר לב ואייל פלץ והנקשנים תומר יריב, נדב עובדיה, וליאור אלדד ניגנו צלילי טונים שלמים בירידה על טריטונוס קבוע על הפסנתר. את הפרק הפותח "פרלוד הלילה" ניגנו  בירידה אטית, רכה, אך עיקשת. הביצוע היה מלא חיות וקצביות – יפה בהרבה מהביצועים בהם הורגלנו. מקצבי הסינקופות המנוקדים – היו מדויקים. "פרלוד הלילה" התחיל בהקשה על ויבראפון כשעל הפסנתר יש עיטורי צלילים. הם קצת "מרחו" – אך שמעו בעליל אוושת משרוקית ועיטורי סלסולים על הפסנתר. המתח הלך וגבר כאשר על רקע תבנית ריתמית הקבועה היה גליסנדו מלא ברק על הפסנתר. הכול היה אפוף מסתורין. קצבי ומלא ערגה וסלסול בעל גוון ספרדי – היה פרק המחול – ה-Malagenia . את הפרק האיטי – ה– Habanera  ניגנו כאילו היה קטע מאינסוף. הסינקופות על הפסנתר ועל כלי ההקשה היו ריתמיות. הביצוע היה סוחף ומהיר. בפרק החותם ה-Feria  (יריד) – נשמעו על הקסילופונים והפסנתר צלילים שהזכירו את הקסטניטות.

את הפרטיטורה המקורית המלאה שנמצאה במחצית השנייה של המאה העשרים  ל"לילה על הר קרח" מאת מוסורגסקי ניגנו הפסנתרנים ברניקה גליקסמן ותומר לב והנקשנים דניאל סולומונוב ותומר יריב בקאצ'לרנדו סוחף וב"דיבוק" של שיכרון קצב. הגרסה המקורית יותר "בועטת" ומתקדמת מזו המוכרת. הכול החל בהתהוללות יצרית על הקסילופונים – כאשר צליל הדְרוֹן הוא דווקא על הגונגים ועמוד הפעמונים ואילו הסלסול הוא על הפסנתר והקסילופונים. הייתה אווירת התהוללות של כיף. העיבוד נפתח בסקונדה בירידה ובעלייה של טריטונוס; הקצביות הייתה מדויקת, – ובמקביל היה גליסנדו מלא ברק על הפסנתר ועמוד הפעמונים.

*

זה היה מפגש מרגש עם מוזיקאים משכמם ומעלה, שהפגינו לצד מקצועיות ואוצר בלום של ידע – וירטואוזיות ותעוזה מהפכנית.