התערוכה אוטוטו ננעלת ב-29.6, אבל בהחלט ראויה להתייחסות וזאת בשל איכותה הבלתי מתפשרת של מוצגיה. ליזה גרשוני, אוצרת התערוכה, מזמינה את המבקרים להתבונן במעשה הציור הריאליסטי העכשווי הישראלי – בציורי שמן על בד, דיקט או טכניקות מעורבות נוספות, המפגינות דיוק מירבי צילומי.

זו איננה תערוכה העוסקת בנושא מסוים, או שלמציגיה יש מה לומר על נושא מסוים. זהו ליקוט של מיטב היצירות של אמני הציור הריאליסטי הפיגורטיבי (יש גם מספר עבודות מופשטות), שההתבוננות בהם הם תהליך של התרחקות לקבלת תמונה מלאה והתקרבות לבחינת היכולת הפנומלית של הדיוק הריאליסטי של האמנים. ליזה גרשוני מסבירה כי "לא קל לפרט את הקריטריונים ששימשו לבחירת הציירות והציירים המציגים בתערוכה (מלבד קריטריון האיכות המובן מאליו ועומד מעל לכל), ולא קל למצוא מאפיינים החלים על כל אחד ואחת מהמשתתפות והמשתתפים, למעט העובדה הפשוטה שכולם מציירים, כלומר מניחים צבע כלשהו על משטח כלשהו, ומנסים, כל אחד בדרכו, להניח את הצבע הנכון במקום הנכון. הציורים בתערוכה מייצגים משהו או שאינם מייצגים דבר, הם פיגורטיביים או מופשטים, ספונטניים ויצריים או שכלתניים ומחושבים, או גם וגם. הם שתולים עמוק בתוך מסורת של ציור וחשים בה בנוח, או מתנגחים אִתה, או בועטים בה, וכך הלאה". התצוגה/תערוכה מתפרשת על חללי המוזיאון ללא מטרה משותפת פרט לקומפוזיציה של התצוגה. זוהי תערוכה מרעננת ביופיה ומשחררת את הצופה מלתהות מהי הפילוסופיה העומדת מאחורי היצירה.

משתתפים : יערה אורן, שרון אתגר, אופיר בגון, אלכס ברויטמן, רונית גולדשמידט, ארם גרשוני, נורית דוד, ידידיה הרשברג, רוני טהרלב, יוסי מרק, עידו מרקוס, בעז נוי, דוד ניפו, פסח סלבוסקי, זהר פריימן, ערן רשף, לילית שמבון

זוהי התערוכה האחרונה שהמוזיאון מציג תחת ניהולה של האוצרת הראשית דרורית גור אריה שהודיעה על פרישה לאחר 15 שנה. גור אריה הקימה את המוזיאון ב-2004. היא קידמה שילוב של אמנות פלסטית עם דיסציפלינות אחרות כמו קולנוע, ארכיטקטורה, מחול, פרפורמנס ומוזיקה, הקימה את "ספוט" – חלל המדיה והקולנוע, את גלריות האוסף, קרן לרכישה ותמיכה באמנות ישראלית ואגודת ידידים. התערוכות שאצרה היו פורצות דרך בסצנת האמנות הישראלית ועל כך היא זכתה בפרס האוצרות מטעם משרד התרבות. טרם הוכרז על מינוי מחליף/ה.