הכנר ג'ושוע בל מגיש ביצוע לירי לקונצ'רטו בלה מינור (אופ' 53) מאת דבוז'אק, וג'נאנדראה נוזדה מבליט את הפן התזזיתי בסימפוניה השלישית במי במול מג'ור (אופ' 55) מאת  בטהובן, "ארואיקה", ירושלים, בנייני האומה, 25.6.2019

הכנר ג'ושוע בל פתח את הקונצ'רטו בלה מינור של דבוז'ק בצליל אינטנסיבי ובקשת רחבה כשהוא מרחף בווירטואוזיות על הצלילים הגבוהים של הגשר. הרכות המלטפת בה ניגן גבלה בשמאלץ, אך חסרה לנגינתו "נשמה יתרה". תחתיה היה רובאטו מופרז.  התזמורת ניגנה את הליווי בצליל רועם כאשר אי הניקיונות בוויולות ובאבובים צרמו. העדר התיאום בין הסולן לתזמורת בלט בעיקר כשניגן אקצ'לרנדו. התזמורת כיסתה אותו בנגינתה. הרובאטו של הכנר היה במקומו, והאלגרו היה יפה וריתמי. הצ'לי והקונטרבס ניגנו בליריות ובפיציקאטו תלת  ממדי. בווירטואוזיות מרשימה ניגן ג'ושוע בל את ההדרן – האטיוד של המלחין ג'ון קוריליאנו (John  Corigliano) מהסרט "הכינור האדום".

על ה"ארואיקה" – הסימפוניה השלישית של בטהובן – ניצח ג'נאנדראה נוֹזֶדָה (Gianandrea Noseda) כשכל גופו "רוקד". הפרקים הראשונים היו יפים ועגולים. את הפרקים האחרונים  ניגנה התזמורת בהעדר לכידות והעדר ניקיון, – אולי בשל הקצב המסחרר בו נקט המנצח בפרק הרביעי – קצב שהתזמורת לא עמדה בו.

הייתה קצת קונדסות, ועיצוב ניגודי הדינמיקה היה מרשים.  החליל הפליא בנגינתו הלירית. הבנייה מאפסי צליל הייתה מרשימה אך הכול נוגן במריחה קלה וחסרה "שפיציות" מחודדת.

הפרק האיטי היה אומנם מאד לירי אך חסר עומק פלסטי, והדרמה הייתה מאוד רדודה. נעדרה בניה של מתח. מי שהרשימו בנגינתם המצוינת היו כלי הנשיפה. הדרדור של הטימפאני היה מלא מתח ויפה.

 את הפרק השלישי ניגנה התזמורת בריתמיות מנוקדת. שם כבר הייתה העפלה מפיאנו לבניית דרמה.