הסרט "ספיידרמן: רחוק מהבית" של אולפני מארוול בשיתוף עם אולפני סוני חייב לחבוש כובעים רבים ביקום הקולנועי ההולך ומתרחב של מארוול. הוא משמש כנקודת הציון הראשונה שלאחר "הנוקמים: סוף המשחק", ויש גם המציינים כי זהו גם השלב המסיים את הפאזה השלישית ביקום זה, משמע הוא צריך גם לסמן את הדרך למה שעלול לקרות בעתיד. במקביל, "ספיידרמן: רחוק מהבית" אמור גם להמשיך את סיפורו של גיבור-העל הצעיר, אחרי סרט הסולו הראשון שלו משנת 2017: "ספיידרמן: השיבה הביתה", אם כי המסע שלו נקטע באמצע בשל האירועים שהתרחשו בסרטים "הנוקמים: מלחמת האינסוף" וכן "הנוקמים: סוף המשחק". בנוסף לכל זאת, "ספיידרמן: רחוק מהבית" חייב לעמוד כסרט קולנועי מבדר בפני עצמו, ואכן התוצאה מושכת, מרגשת, שאפתנית, אם כי מבולגנת וקלסטרופובית, וכמובן חשוב להעניק ציון לשבח למשחק של טום הולנד ו-ג'ייק ג'ילנהול.

"ספיידרמן: רחוק מהבית": מחפשים אחר זהות

כאמור, ומבלי ליצור ספוילר – "ספיידרמן: רחוק מהבית" מתחיל לאחר אירועי "הנוקמים: סוף המשחק", אבל בוחן את ההשלכות הגדולות של המקרה דרך עולמו הספציפי של ספיידרמן. ככזה, הסרט מתמקד בפיטר פארקר (הולנד), המבקש לקחת פסק זמן מהיותו גיבור-על כדי ליהנות מחופשת הקיץ שלו באירופה עם חברו הטוב, נד (ג'ייקוב בטלון), ולספר לנערה שהוא אוהב, אם. ג'יי. (זנדאיה), איך הוא מרגיש כלפיה. כל התוכניות של פיטר מתמוססות, כאשר פונה אליו ניק פיורי (סמואל ל. ג'קסון) ומריה היל (קובי סמולדרס), המבקשים ממנו לסייע לקוונטין בק, המכונה מיסטריו (ג'ילנהול) להילחם באלמנטלים, ולהציל את העולם. בזמן זה, פיטר מתלבט עם הרעיון של למלא את החלל שהותיר אחריו טוני סטארק / איירון מן, והוא חייב להחליט – שוב – איזה גיבור הוא רוצה להיות.

הרעיון שפיטר פארקר מנסה להבין את זהות גיבור-העל שלו אופף את "ספיידרמן: השיבה הביתה", אם כי "ספיידרמן: רחוק מהבית" – אשר מחזיר את ג'ון ווטס לכס הבמאי – מוסיף גורמים חיצוניים לנסיבות, יחד עם מותו של איירון מן ומיסטריו. קורה לפעמים שסרט זה קצת דורך יתר על המידה באותו מסלול, כמו "ספיידרמן: השיבה הביתה", והתסריט של כריס מק'קנה ו-אריק סומרס נכשל לקשור את אופי או מוטיב הדמויות באופן חלק. במקום זאת, דמויות אלה הולכות קצת לאיבוד בכל דבר אחר שהסרט מנסה להשיג, במיוחד סיפור הרקע של מיסטריו וקטעי הפעולה. ובכל זאת, זהו צעד הגיוני עבור היקום של ספיידרמן להסתעף עם זהותו, ובעולם המרובד בגיבורי-על, רק כדי להבין שהוא עשוי להיות התקווה האחרונה של כדור הארץ. בנוסף, היבטים אחרים של "ספיידרמן: רחוק מהבית" משכנעים מספיק כדי לסלוח לסרט, על כך שהוא לא ממש נועל עד הסוף את בחינת זהותו של הגיבור.

מיסטריו, למשל, מחזק, מחליש ומסיח מדמותו של ספיידרמן כגיבור-על, בכך שהוא מוכר סיפור משכנע לפיטר פארקר. תיאור סיפורו של מיסטריו בסרט רחוק מלהיות מושלם, אבל עובד בעיקר בזכות ביצועי המשחק של ג'ילנהול, והוא בהחלט משעשע לצפייה. ג'ילנהול הוא התאמה טובה על המסך עבור הולנד, נושא בעוצמה ובכריזמה של מורה ובעל ניסיון עבור גיבור-העל הצעיר. בינתיים, הולנד ממשיך להביא קסם חביב להפליא כפיטר פארקר, שוב מוכיח עצמו כנער הביישן הנושא את משקל העולם על כתפיו. הרומן התמים בין הולנד ו-זנדאיה שומר באופן אותנטי על תחושה של אהבת בוסר, והולנד מגובה גם על ידי דמויות משנה החוזרות מן הסרט הקודם, וכן דמויות חדשות, כמו ניק פיורי ועוזריו. אבל אין לטעות, זהו סרטו של הולנד כספיידרמן, ובמידה פחותה יותר, גם ג'ילנהול כמיסטריו – ושניהם מצליחים לשכנע ולבדר בצורה מדהימה.

באופן כללי, "ספיידרמן: רחוק מהבית" הוא מופע ראווה, אם כי לוקח לו קצת זמן להתחיל. חלקו הראשון של הסרט מונח על כתפיו של הולנד ושחקני המשנה שלו, שמגלמים את חבריו לכיתה, היוצאים למסע כיתתי מרגש. חלקו השני והשלישי של הסרט עובר את הגבולות בכל מה שצפוי – לא רק מסרט ספיידרמן, אלא מסרטי גיבורי-על בכלל, כסיפור שאפתני עם ויזואליות מדהימה. "ספיידרמן: רחוק מהבית" אמנם לא כתוב שנון או באופן מרגש כמו "ספיידרמן: השיבה הביתה", אבל ההמשכון מרשים עשרות מונים כמופע ראווה, וכן מצליח להשתמש בעוצמות של הולנד וג'ילנהול בכל סצינה.

ככזה, "ספיידרמן: רחוק מהבית" הוא סרט חובה עבור אוהדי מארוול, ומציע חוויה שונה ונפרדת מהסרטים "קפטן מארוול" וכן "הנוקמים: סוף המשחק" – כולם הופצו בבתי הקולנוע בשנת 2019. "ספיידרמן: רחוק מהבית" הוא סרט גיבור-על נהדר גם בפני עצמו, כשהצופים בוודאי יצאו נרגשים לדעת מה השלב הבא – עבור פיטר פארקר והיקום הקולנועי של מארוול.