★★★★★

זהו סיפור על ברקה, בחור חרדי ממוצא מזרחי, עילוי, שנקרע בין שני עולמות. הוא נקרע בין זהותו לבין מחויבותו לישיבה הליטאית שבה למד. כאשר הוא מתמנה לתפקיד בכיר – ראש ישיבה מזרחית הכפופה לממסד הליטאי, הוא נדרש על ידי רבניו האשכנזים לגייס לצה"ל רק בני ישיבה ממוצא מזרחי.

מבולבלים? גם הגיבור שלנו מבולבל. הוא אינו יודע למי הוא שייך, למי הוא נאמן, במי הוא בוגד ומי בוגד בו. "כדי להיות נאמן, אתה צריך לבגוד" הוא אחד ממשפטי המפתח במחזה והציר עליו סובבת ההצגה.

העיתונאי אמנון לוי, שכתב את המחזה יחד עם הבמאי רמי דנון, נותן לנו הצצה לתוך נבכי עולם הישיבות הליטאי וליחסי המרות בין רבנים לתלמידים. מצד אחד יש כאן סיפור אותנטי, שנובע מתוך כאב על קיפוח וגזענות, וביקורת על העולם הסגור של הישיבות הליטאיות. מצד שני, ההצצה לתוך העולם הזה נעה רוב הזמן בין מציצנות לרכילות. דת, כסף, צבא ופוליטיקה הם נושאים שמהם מורכב המחזה.

מלבד דלות החומר, ההצגה מכילה דמויות סטריאוטיפיות, חלקן משוחקות באופן מוגזם, על גבול הקריקטורה. זה כולל גם את תלמידי הישיבה ובעיקר את הרבנים. אם הייתי רב בכיר או ראש ישיבה, הייתי נעלב.

ועוד לא התחלתי לדבר על לשד העדתי, שמככב בהצגה ומסתובב לו חופשי על הבמה. נכון שמדובר באמנון לוי, שלא מחמיץ הזדמנות לעסוק ביחסים הטעונים בין אשכנזים למזרחים. זה בסדר לעסוק בכך (כי באמת היה ויש גזענות וקיפוח) וזה בסדר גם לראיין לעיתים קרובות את שרת התרבות היוצאת מירי רגב, שעשתה קריירה מהשד העדתי, אבל אפשר גם לחדש, להעמיק, להעניק נקודות מבט חדשות. כאשר זה אינו קורה, אנחנו מקבלים הצגה פלקטית להפליא, למרות שמדובר בנושא טעון.

נקודת האור היחידה בהצגה היא דן שפירא בתפקיד הראשי. שפירא המוכשר והאנושי באמת מתלבט, באמת מתייסר, באמת נקרע בין שני העולמות. והוא גם הגיבור הטראגי שמשלם מחיר יקר, עם הסיום הצפוי והמלודרמטי.

"תיקון" היא הצגה על משבר זהות של הגיבור, שרוצה לעשות תיקון ולהגיע לגאולה. אני הגעתי לגאולה כאשר ההצגה הסתיימה.