Skip to content

יצחק רבין: מפגשים מסוג אחר

אתמול לפני 24 שנה נרצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין לאחר שהשתתף בעצרת השלום. הלם ותדהמה ירדו על העם. סיגל גליל כתבת מגפון חושפת כמה מפגשים מסוג אחר ומעלה זכרונות אישיים מרגעים מרגשים מאירועים היסטוריים מחייו ומותו של יצחק רבין
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

במוצ"ש בתחילת השבוע ציינה ישראל בעצרת זכרון את רצח יצחק רבין ראש הממשלה ששילם בחייו על מלחמתו לכונן שלום בין ישראל לשכנותיה. נזכרנו בהלם ובתדהמה שנחתו עלינו שגרמו לכולנו להרגיש שאיבדנו לא רק ראש ממשלה, אלא דמות אב עוצמתית שמשרה ביטחון ושלוה על אזרחי המדינה הזאת. באיבחת שלוש יריות אקדח מידי בן עוולה הפכנו בן לילה ליתומים מאב.

עצרת לזכרון יצחק רבין , ככר רבין , 2019. צילום: דן בר דב מגפון

יצחק רבין שלי: זכרון ראשון

לא כל יום זוכה אישה צעירה בת 25 לראות מקרוב ראש ממשלה. גם לא את נשיא ארצות הברית. ועל אחת כמה וכמה את שניהם ביחד.

הזכרון הראשון שלי ממפגש מרגש עם יצחק רבין היה במרץ 1977. באותם ימים עבדתי לפרנסתי כסטודנטית לפילוסופיה בארכיון הכנסת. לרגל הביקור ההיסטורי של ג'ימי קארטר נשיא ארצות הברית בישראל, וביקורו החשוב בפרלמנט הישראלי, החליטה הנהלת הכנסת להזמין את כל עובדי המשכן לקבל את פניו, ולעמוד בצידי הטרקלין בקומה השלישית, המוביל מצד אחד ללשכת יו"ר הכנסת ומצד שני לכניסה למליאה. כך עמדנו צפופים ונרגשים, כששני בני האלים האלה יצחק רבין וג'ימי קארטר פסעו בהדר לכיוון לשכת יו"ר הכנסת. הלב החסיר פעימה כשהרענו ומחאנו כפיים לשני מנהיגים המורמים מעם האלה. אנשים יפים, תמירים, שצעדו לנגד עינינו הבלתי מאמינות בנינוחות טבעית על השטיח האדום שנפרש לכבודם.אני זוכרת איך התרשמתי מקומתם הגבוהה וצעדם הבטוח של הגיבורים האלה בחליפות ועניבות הדורות. האאורה סביב ראשם. פניהם שקרנו בגווני וורוד אדום עזים, שיער ראשם המאפיר ששיווה להם מראה של נכבדות, ועטף אותם בהילה של חוכמת העולם.אז עוד לא ידעתי שכעבור שמונה חודשים, בנובמבר באותה שנה ייתרחש אירוע מטלטל ענק במשכן הכנסת, שיהפוך לאירוע היסטורי בקנה מידה עולמי. איך יכולתי אז לחלום אפילו שאנואר סאדאת נשיא מצרים ידרוך על השטיח האדום במשכן הכנסת?…

יצחק רבין וג'ימי קארטר נשיא ארצות הברית. 7.3.1977 . צילום לע"מ. מקור: ויקיפדיה

 

 

אני כסטודנטית לפילוסופיה שעובדת במשכן הכנסת, עם אחי הצנחן דוד שבא לבקר אחרי מלחמת יום כיפור. 1973. צילום: אהרון כהן. באדיבות ארכיון משפחת כהן
יצחק רבין בחתימה הסכם השלום עם ירדן, יחד עם ביל קלינטון נשיא ארה"ב וחוסיין מלך ירדן. 1994. מקור ויקיפדיה.

 

במהלך שש שנות עבודתי בכנסת, כארכיבאית פרלמנטרית, כבר הייתי רגילה למראות של שרים, ראשי ממשלה, נשיאים שהגיעו מחו"ל … וגם ראיתי כבר לא פעם ולא פעמיים את יצחק רבין כמו ראשי ממשלה קודמים לו, במשכן, במליאה, או במזנון הכנסת…

אז, ממש הייתי שוות נפש לנוכחות שלהם בבניין הכנסת. פוליטיקה ממש לא עניינה אותי. הפילוסופים שלמדתי עליהם באוניברסיטה נראו לי הרבה יותר חשובים מכל הפוליטיקאים, נשיאים וראשי ממשלות שהסתובבו במשכן הכנסת…

ואולם, המראה של שני האלים האלה שירדו משמיים לארצם של בני האדם, צועדים יחדיו, עורר בי התרגשות והתפעמות רבה. הרגשתי כאילו נקלעתי פתאום לאיזו התרחשות קדושה ונדירה. אולי משהו דומה למעמד הר סיני. התחושה היתה להרגיש באוויר את משק כנפי ההיסטוריה. שאני נמצאת במקום שמשהו מאוד חשוב וחד-פעמי מתרחש בו.

וכך, למרות שבאירוע הממלכתי המרשים הזה, אפילו לא החלפתי איתו מילה, וגם לא לחצתי את ידו, זהו הזכרון העז ראשון שלי מיצחק רבין שאירח את ג'ימי קרטר נשיא ארצות הברית במקום העבודה שלי. משכן הכנסת. זכרון שנראה לי היום סוריאליסטי כמו חלום.

לימים  יונצח רבין במעמד היסטורי עם נשיא ארצות הברית מרגש לא פחות: חתימת הסכם השלום עם ירדן, בהשתתפות נשיא ארה"ב ביל קלינטון,  בצילום רבין כראש ממשלה וחוסיין מלך ירדן לוחצים ידיים ובמרכז בין שניהם ביל קלינטון מוחא להם כף על הרגע המרגש.

יצחק רבין שלי: מפגש שני באירוע השקת בול 3,000 שנה לירושלים

הפעם השניה שפגשתי אישית את יצחק רבין, היתה שוב במשכן הכנסת. זה היה  18 שנה לאחר האירוע המרגש של ביקור ג'ימי קארטר בארץ. בחודש ספטמבר 1995. גם הפעם המפגש היה במשכן הכנסת, וגם הפעם רבין כראש ממשלה. אולם הנסיבות שהיו חגיגיות אמנם היו אחרות לגמרי.
הפעם הסיבה למפגש, שאני הייתי חלק ממנו והמארגנת שלו,  הוא אירוע השקת בול 3,000 שנה לירושלים. אני כבר מזמן אני לא עובדת הכנסת, אלא מכהנת בתפקידי כדוברת רשות הדואר. בין יתר תחומי אחריותי כחברת הנהלה נכללו גם תכנון והפקת טקסים ואירועים שונים ברשות הדואר לרבות השקות סניפי דואר חדשים, ואירועים תדמיתיים ותקשורתיים בטקסים לרגל הופעת בולים חדשים.

בול 3,000 שנה לירושלים. מעטפת היום הראשון. השקת הבול נערכה בלשכת יו"ר הכנסת בהשתתפות משחררי ירושלים יצחק רבין ועוזי נרקיס

לבול המיוחד הזה, שהיה בעצם דפית מזכרת יפהפיה. תכננתי שני טקסים: האחד היה במוזאון מגדל דוד בירושלים והשני בלשכת יו"ר הכנסת שבו השתתף גם ראש הממשלה דאז יצחק רבין.
זה היה טקס אינטימי מצומצם משתתפים עם יו"ר הכנסת המארח, שהיה אז ח"כ שבח וייס, ראש הממשלה יצחק רבין שדמותו ההירואית נקשרה לירושלים בזכות התמונה ההסטורית שלו כרמטכ"ל מלחמת ששת הימים, האלוף במיל עוזי נרקיס, שהיה מפקד פיקוד מרכז, שזכור מאותה תמונה, ראש עיריית ירושלים דאז אהוד אולמרט, מנהל השירות הבולאי יינון ביילין, מעצב הבול יצחק גרנות, מנכ"ל רשות הדואר רן לוין. (משום מה אינני זוכרת ששולמית אלוני שרת התקשורת דאז השתתפה באירוע, ואולי זכרוני מתעתע). ואנוכי, כדוברת רשות הדואר שתכננה ואירגנה את האירוע. וצלם עיתונות. (ששון תירם כמדומני).

משחררי ירושלים. הצילום ההיסטורי. הרמטכ"ל יצחק רבין, שר הביטחון משה דיין ואלוף פיקוד המרכז עוזי נרקיס נכנסים לעיר העתיקה בירושלים דרך שער האריות לאחר הקרב על ירושלים . צילום אילן ברונר. מארכיון לע"מ. מקור ויקיפדיה.

בניגוד לטקסים מרגשים ויצירתיים יותר שהפקתי, הדבר שהכי הרשים אותי התרחש דווקא לאחר סיום הטקס הרשמי להשקת הבול (שהיה סתם עוד טקס משמים).

רבין, שהתרווח בנינוחות על הכורסא השחורה הנמוכה בלשכת יו"ר הכנסת, נענה בחפץ לב לבקשות המלווים לחתום על מעטפת היום הראשון של הבול. הוא ישב מחייך מעצם העובדה שאספני הבולים שהיו במקום ביקשו ממנו להעניק את חתימתו על הפרטי הבולאי . ואז הצטרפו אליו סביב השולחן הנמוך גם עוזי נרקיס, גם אהוד אולמרט, וחתמו גם הם על מעטפות היום הראשון של בול 3,000 שנה לירושלים. חבורה של מנהיגי האומה דאז, ששמחים שהם יכולים לתת איזה שהוא ערך אישי לפריט בולאי בעל משמעות לאומית.

החתימה שהחמצתי. חתימתו של יצחק רבין על מעטפת היום הראשון של בול 3,000 שנה לירושלים. מקור: ויקיפדיה

מנכ"ל רשות הדואר דאז ביקש ממני גם הוא להחתים את רבין. בשמחה רבה נגשתי אליו, וביקשתי את חתימתו על מעטפת היום הראשון, והוא נענה בחיוך קורן, ובשמחה רבה.

לעצמי, לא ביקשתי לשמור את הפריט הבולאי המיוחד. ואפילו גם לא חשבתי להצטלם איתו למזכרת.
מי היה מאמין שחודשיים אחרי, ייסתלק רבין מן העולם בשלוש יריות אקדח?…

ובאמת, עד היום יש לי תחושת החמצה שלא ביקשתי מן הצלם לצלם אותי למזכרת יחד עם רבין . וגם על כך שלא דאגתי גם לעצמי למעטפת היום הראשון של בול 3000 שנה לירושלים חתומה על ידי כל האח"מים שדאגתי לכנס להשקת הבול בלשכת יו"ר הכנסת .

אפשר להתרשם מן האישיות הבלתי אמצעית וההחברמניות הזאת של רבין בצילום של יצחק רבין עם חוסיין מלך ירדן ברגע אינטימי של הדלקת הסיגריה.

רגע אינטימי. אישיות בלתי אמצעית. קסם אישי. רבין וחוסיין בסחבקיות אנושית וקשר אישי חם.   מקור: ויקיפדיה

יצחק רבין שלי – המפגש האחרון: יצחק רבין נעדר ונוכח מאוד

המפגש האחרון שלי עם יצחק רבין, מאופיין דוקא בהיעדרו.

בול יצחק רבין שהונפק במלאת חודש להירצחו. דיוקנו לקוח מצילום שצולם על ידי יעקב סהר, ראש לשכת הצילום הממשלתית ביום ה- 23 יולי 1992, בעת הבחרו של יצחק רבין לראשות ממשלת ישראל. מקור הצילום: ויקיפדיה.

המפגש היה עם רוחו של יצחק רבין,  בביתו שברמת אביב. האירוע היה חודש לאחר הירצחו, בטקס הענקת בול לזכרו של יצחק רבין לרעייתו לאה, לילדיו, ולאחותו רחל.

שוב זה היה טקס השקת בול חדש. ושוב אני כדוברת רשות הדואר צריכה לתכנן אירוע ממלכתי, כשההקשר הוא טראומטי, כואב ובלתי אפשרי. רצח רבין. רצח ראש ממשלה. רצח אב. האבא של כולנו. האבא של השלום.

עמוד השער המסקר את הלוויית ראש ממשלת ישראל יצחק רבין. "כל העם בוכה", "מעריב", 6.11.1995

מצד אחד יכולתי להמליץ על הפקת אירוע המוני, בהשתתפות שועי עולם, וסיקור תקשורתי שיעלה על גדותיו. מצד שני, היתה לי חשובה הפרטיות של משפחת רבין. הוחלט לערוך טקס אינטימי להענקת הבול לאשתו לאה בביתם שברמת אביב.

זה היה אחד הטקסים העצובים בחיי. כמעט אירוע פרטי מרגש עד כדי דמעות. היה קשה להסתכל לבני משפחת רבין בעיניים. קשה היה להאמין שראש ממשלה משלם בחייו על אמונתו בשלום. ושבני משפחתו האהובים איבדו אותו באיבחת כדורים מידי מרצח בסוף עצרת השלום בככר מלכי ישראל שהפכה לככר רבין לאחר מותו.

מדינה בהלם ותדהמה. "רבין נרצח" זועקות כותרות העיתונים. מעריב, 5.11.1995

לטקס לא הוזמנו עיתונאים. ונדמה לי שאפילו צלם עיתונות לא הזמנו. כי רצינו שזה יהיה טקס פרטי לגמרי. אבל רבין למרות היעדרו הזועק, נכח בחלל במלוא הווייתו. דמותו האצילית הופיעה על גבי גליון הבולים שהוענק ללאה ובני משפחתו. הדיוקן שלו הופיע על גבי פריטי המזכרת שהונפקו על יידי השירות הבולאי להנצחת שמו. הבולים עם הפנים היפות של האיש האמיץ שוחר השלום הופצו  בארץ ובכל העולם.

 

בול רבין על מעטפת היום הראשון שהנפיק השירות הבולאי, ועליה המילים של שיר לשלום

בטקס שנערך בביתו של רבין שבו עין אחת לא נשארה יבשה.  שולמית אלוני שרת התקשורת דאז העניקה את הבול ללאה רבין אלמנתו. השתתפו באירוע ההוקרה הלאומי לראש הממשלה שנרצח במלחמתו על השלום דליה ויובל רבין ובני משפחתם, רחל אחותו של יצחק רבין, ינון ביילין מנהל השירות הבולאי, יצחק גרנות מעצב הבול, איתן הבר ראש לשכתו של רבין, רני רהב, מנכל רשות הדואר דאז רן לוין ואנוכי דוברת רשות הדואר, אשר על התקשורת והטקס.

גליון הבולים הראשון של בול רבין לזכרו הוענק לאלמנתו לאה רבין במלאת חודש להירצחו

ההודעה לעיתונות שהוצאתי הפעם על הבול החדש, שהופצה לא רק לכתבים הבולאיים, אלא לכתבי החדשות והכתבים הפוליטיים הפעם, היתה קצרה ולקונית. היא נשלחה על ידי שליחים למערכות העיתונים עם הבול ומעטפות היום הראשון שלו עם חותמת הדואר המיוחדת לזכרו. ההודעה נקלטה בעמודי החדשות והבול החדש לזכרו שלי יצחק רבין, שהונפק באופן חריג ויוצא דופן חודש לאחר הירצחו, פורסם בכל העיתונים וערוצי התקשורת הכתובים והאלקטרוניים.

פריטי הנצחה שהנפיק השירות הבולאי לזכרו של יצחק רבין

בנוסף לבול רבין שהונפק במלאת חודש להירצחו של יצחק רבין הנפיק השירות הבולאי סידרה של פריטים בולאיים לזכרו של יצחק רבין.

ייתכן שפריטי ההנצחה הרבים ליצחק רבין שהונפקו ונרכשו על ידי רבים, מבטאים את ההלם, והשוק והתדהמה שנחתה על אזרחי המדינה, שנותרו יתומים ללא אב ומנהיג שהיה משכמו ומעלה.

בין הפריטים לזכרו שהנפיק השירות הבולאי ברשות הדואר היו מארז זיכרון להירצחו של יצחק רבין 1995 כולל מעטפת יום ההופעה, ובול זיכרון, מארז מעטפת יום ההופעה לזכרו של יצחק רבין, וגיליון 9 בולים,   גיליון בולים לזכרו של יצחק רבין במארז, הוצאת רשות הדואר, דף מזכרת ליום השנה העשרים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין.

עמוד השער של העיתון ידיעות לאחר רצח רבין. 5.11.1995  מקור: ויקיפדיה

 

 

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן