בין שני עולמות

האופרה הישראלית מעלה את "מנון" של ז'ול מסנה, על פי הרומן של אבה פרבה, מנצח דן אטינגר, במאי ומעצב תלבושות — וינסן בוסאר, תפאורה – וינסן למייר, תאורה – לבאס קליינאס הפקה חדשה בשיתוף עם בית האופרה של ליטא והאופרה של סן פרנציסקו בהשתתפות מקהלת האופרה הישראלית בניצוח איתן שמייסר והתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון […]

בין שני עולמות

האופרה הישראלית מעלה את "מנון" של ז'ול מסנה, על פי הרומן של אבה פרבה, מנצח דן אטינגר, במאי ומעצב תלבושות — וינסן בוסאר, תפאורה – וינסן למייר, תאורה – לבאס קליינאס הפקה חדשה בשיתוף עם בית האופרה של ליטא והאופרה של סן פרנציסקו בהשתתפות מקהלת האופרה הישראלית בניצוח איתן שמייסר והתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון […]

האופרה הישראלית מעלה את "מנון" של ז'ול מסנה, על פי הרומן של אבה פרבה, מנצח דן אטינגר, במאי ומעצב תלבושות — וינסן בוסאר, תפאורה – וינסן למייר, תאורה – לבאס קליינאס

הפקה חדשה בשיתוף עם בית האופרה של ליטא והאופרה של סן פרנציסקו

בהשתתפות מקהלת האופרה הישראלית בניצוח איתן שמייסר והתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון
7.11.2019

את פני הצופים קיבלה במה עליה בנה הבמאי וינסן בוסאר שני מפלסים של אונייה. אלה נועדו להצביע על העדר הקביעות בחייה של מנון הנמצאת תמיד במעבר בין שני עולמות שהשתקפו גם ברצפת הזכוכית הכהה שנראתה כמראה המכפילה את עצמה. כל הנשים עטו על ראשיהן פאות  שהוסיפו נופך קומי לטרגדיה.   התלבושות היו נהדרות – מקוריות ומצחיקות.

                   אופרה מנון - צילם יוסי צבקר. (1)
מנון - צילם יוסי צבקר

ומעשה במנון שחיה בחטא עם אהוב לבה, דה גרייה, בפריז, – עד שמגיע אביו הרוזן שמנסה להפריד בין האוהבים ערב כלולותיהם. בסוף האופרה מתה מנון כמצוות הגיבורות הטרגיות הרומנטיות ואילו אהובה שניסה לשווא להצילה נאסר כמהמר.

כבר בפתיחה התזמורתית הבליט המנצח את הניגוד בין הפן הרועם לסולו הלירי של החליל וכלי הנשיפה. דן אטינגר הפליג  באיטיות מכוונת בפתיחה. הנבל היה נהדר במענה שלו וכמוהו גם כלי הנשיפה. הפסקות הפתע מסכו נופך דרמטי וכן הבלטת הפעמה הבלתי סימטרית. הפתיחה בחליל וכלי הנשיפה הייתה מלאת קסם מלטף והניגוד בין הבסון לפעמונייה היה מרשים.

                           אופרה מנון - צילם יוסי צבקר
מנון - צילם יוסי צבקר

מדובב היה הנושא הסיפורי הדרמטי בכינורות וה"התאדות" שלו לנבל הייתה יפה. הנושא המנוגד ה"תמים" בחליל ואחר-כך בצ'לו המאיים בקדרותו ובכינור וחליל ואפילו בפיקולו – תצוגת כל הנושאים הייתה נהדרת.

 הקצביות בה נוגנה הפתיחה הייתה מרשימה למרות שהכינורות קצת "לחצו". התזמורת ניגנה בריתמיות קצפתית נהדרת אבל לא הייתה ביחד עם השירה. הסינקופות במקהלה היו מדויקות בעיקר כאשר שרה בהיתוליות "אל תתעסק אתהּ כדי שלא יצחקו עליך".

                      בין שני עולמות, יוסי צבקר
בין שני עולמות, יוסי צבקר

קומית הייתה גם דמותו של הבס יורי קיסין בתפקיד בעל הפונדק. אך ככלל – למרות הפן הקומי שהובלט בבימוי –  דמותה של מנון עצמה – טראגית: מנצלים את תמימותה, ולבסוף היא מתה. העירוב בין הקומי לטראגי לאורך כל האופרה השתקף במוזיקה.

                               מנון - צילום יוסי צבקר
מנון - צילום יוסי צבקר

התזמורת לא ניגנה יחד עם המקהלה אבל המוטיב הריתמי היה נהדר וכן ניגודו הלירי בחליל. המקהלה הייתה נהדרת; גם הסופרן שרו מנוקד וריתמי – הליווי הוסיף עוקצנות לעלילה. הצחוק הריתמי של הנשים היה מופלא.

ובמקומות אחרים  הגביר הליווי התזמורתי את המתח והכאב שבשירה. כך למשל בדיאלוג בין מנון לדה גרייה – הטנור ליאונרדו קאיימי ששר קצת "על יד". ההקפדה על הקצב המנוקד בתזמורת מסכה חיים ודרמה לביצוע.

הקונטרה בשירה בין הבריטון יאיר פולישוק לבהירות של יעל לויטה בתפקיד פוסט – הייתה מופלאה.

את תפקיד האביר גיו גילם הטנור איתן דרורי ששר כלפי פנימה ודי נקי. הסופרן יעל לויטה בתפקיד פוסט הפעילה לחץ על קולה. משוחררת הייתה דווקא זמרת האלט שי בלוך ששרה יפה את תפקיד רוזט. הבס ולדימיר בראון גילם את תפקיד האב בכישרון משחק ושירה מרשימים.

לסקו – הבריטון דייויד אדם מור – היה בעל קול מאד עשיר ולירי ושר בניקיון מרשים. בניית הקרשצ'נדו הייתה נהדרת אבל ההאטות שהיו אמורות להיות "מדובבות" – היו מוגזמות.

הקלרינט הבהיר עם כלי הקשת בתזמורת העניקו ליווי של מחול עליז. מנון שרה באי ניקיונות  והפעילה לחץ על מתרי קולה אבל הליווי הריתמי של כלי הנשיפה מסך חיות לביצוע. גם הפיציקטו של כלי המיתר הוסיף ללעג של מנון. אטינגר גרס רובאטו בסולו שלה ואקצ'לרנדו בליווי.

הפליא בשירתו הבריטון יאיר פולישוק שנתמך בליווי הכהה של התזמורת ובכלי הנשיפה הבהירים דוגמת האבוב. הטנור לאונרדו קאיימיי בתפקיד דה גרייה – שר באנפוף ובגודש אי ניקיונות אבל לבס ולדימיר בראון היה קול עשיר מלא הבעה והצבעוניות שלו לעומת הסופרן הלירי של מנון בפיאנו היה מופלא.

על כולם התעלתה יקטרינה בקנובה בתפקיד מנון שהייתה סוחפת בכישרונה ומסכה חיים ודרמה לביצוע,  אבל  לא כשהפעילה לחץ על קולה.  הפרמאטות שלה היו מוגזמות אבל יפות. צליל הראש שלה היה כובש ביופיו. הניגוד בין הפיאנו המצמרר של מנון לפיציקטו התזמורתי היה מופלא.

 תחת שרביטו של דן אטינגר ניגנה התזמורת בלכידות וכן המקהלה אך לא תמיד הם היו מסונכרנים בסולם למשל בסוף כשהעפילו לפורטיסימו. לרוב היו מתואמים עם הזמרים.

האופרה הישראלית מעלה את "מנון" של ז'ול מסנה, על פי הרומן של אבה פרבה, מנצח דן אטינגר, במאי ומעצב תלבושות — וינסן בוסאר, תפאורה – וינסן למייר, תאורה – לבאס קליינאס

הפקה חדשה בשיתוף עם בית האופרה של ליטא והאופרה של סן פרנציסקו

בהשתתפות מקהלת האופרה הישראלית בניצוח איתן שמייסר והתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון
7.11.2019

את פני הצופים קיבלה במה עליה בנה הבמאי וינסן בוסאר שני מפלסים של אונייה. אלה נועדו להצביע על העדר הקביעות בחייה של מנון הנמצאת תמיד במעבר בין שני עולמות שהשתקפו גם ברצפת הזכוכית הכהה שנראתה כמראה המכפילה את עצמה. כל הנשים עטו על ראשיהן פאות  שהוסיפו נופך קומי לטרגדיה.   התלבושות היו נהדרות – מקוריות ומצחיקות.

                   אופרה מנון - צילם יוסי צבקר. (1)
מנון - צילם יוסי צבקר

ומעשה במנון שחיה בחטא עם אהוב לבה, דה גרייה, בפריז, – עד שמגיע אביו הרוזן שמנסה להפריד בין האוהבים ערב כלולותיהם. בסוף האופרה מתה מנון כמצוות הגיבורות הטרגיות הרומנטיות ואילו אהובה שניסה לשווא להצילה נאסר כמהמר.

כבר בפתיחה התזמורתית הבליט המנצח את הניגוד בין הפן הרועם לסולו הלירי של החליל וכלי הנשיפה. דן אטינגר הפליג  באיטיות מכוונת בפתיחה. הנבל היה נהדר במענה שלו וכמוהו גם כלי הנשיפה. הפסקות הפתע מסכו נופך דרמטי וכן הבלטת הפעמה הבלתי סימטרית. הפתיחה בחליל וכלי הנשיפה הייתה מלאת קסם מלטף והניגוד בין הבסון לפעמונייה היה מרשים.

                           אופרה מנון - צילם יוסי צבקר
מנון - צילם יוסי צבקר

מדובב היה הנושא הסיפורי הדרמטי בכינורות וה"התאדות" שלו לנבל הייתה יפה. הנושא המנוגד ה"תמים" בחליל ואחר-כך בצ'לו המאיים בקדרותו ובכינור וחליל ואפילו בפיקולו – תצוגת כל הנושאים הייתה נהדרת.

 הקצביות בה נוגנה הפתיחה הייתה מרשימה למרות שהכינורות קצת "לחצו". התזמורת ניגנה בריתמיות קצפתית נהדרת אבל לא הייתה ביחד עם השירה. הסינקופות במקהלה היו מדויקות בעיקר כאשר שרה בהיתוליות "אל תתעסק אתהּ כדי שלא יצחקו עליך".

                      בין שני עולמות, יוסי צבקר
בין שני עולמות, יוסי צבקר

קומית הייתה גם דמותו של הבס יורי קיסין בתפקיד בעל הפונדק. אך ככלל – למרות הפן הקומי שהובלט בבימוי –  דמותה של מנון עצמה – טראגית: מנצלים את תמימותה, ולבסוף היא מתה. העירוב בין הקומי לטראגי לאורך כל האופרה השתקף במוזיקה.

                               מנון - צילום יוסי צבקר
מנון - צילום יוסי צבקר

התזמורת לא ניגנה יחד עם המקהלה אבל המוטיב הריתמי היה נהדר וכן ניגודו הלירי בחליל. המקהלה הייתה נהדרת; גם הסופרן שרו מנוקד וריתמי – הליווי הוסיף עוקצנות לעלילה. הצחוק הריתמי של הנשים היה מופלא.

ובמקומות אחרים  הגביר הליווי התזמורתי את המתח והכאב שבשירה. כך למשל בדיאלוג בין מנון לדה גרייה – הטנור ליאונרדו קאיימי ששר קצת "על יד". ההקפדה על הקצב המנוקד בתזמורת מסכה חיים ודרמה לביצוע.

הקונטרה בשירה בין הבריטון יאיר פולישוק לבהירות של יעל לויטה בתפקיד פוסט – הייתה מופלאה.

את תפקיד האביר גיו גילם הטנור איתן דרורי ששר כלפי פנימה ודי נקי. הסופרן יעל לויטה בתפקיד פוסט הפעילה לחץ על קולה. משוחררת הייתה דווקא זמרת האלט שי בלוך ששרה יפה את תפקיד רוזט. הבס ולדימיר בראון גילם את תפקיד האב בכישרון משחק ושירה מרשימים.

לסקו – הבריטון דייויד אדם מור – היה בעל קול מאד עשיר ולירי ושר בניקיון מרשים. בניית הקרשצ'נדו הייתה נהדרת אבל ההאטות שהיו אמורות להיות "מדובבות" – היו מוגזמות.

הקלרינט הבהיר עם כלי הקשת בתזמורת העניקו ליווי של מחול עליז. מנון שרה באי ניקיונות  והפעילה לחץ על מתרי קולה אבל הליווי הריתמי של כלי הנשיפה מסך חיות לביצוע. גם הפיציקטו של כלי המיתר הוסיף ללעג של מנון. אטינגר גרס רובאטו בסולו שלה ואקצ'לרנדו בליווי.

הפליא בשירתו הבריטון יאיר פולישוק שנתמך בליווי הכהה של התזמורת ובכלי הנשיפה הבהירים דוגמת האבוב. הטנור לאונרדו קאיימיי בתפקיד דה גרייה – שר באנפוף ובגודש אי ניקיונות אבל לבס ולדימיר בראון היה קול עשיר מלא הבעה והצבעוניות שלו לעומת הסופרן הלירי של מנון בפיאנו היה מופלא.

על כולם התעלתה יקטרינה בקנובה בתפקיד מנון שהייתה סוחפת בכישרונה ומסכה חיים ודרמה לביצוע,  אבל  לא כשהפעילה לחץ על קולה.  הפרמאטות שלה היו מוגזמות אבל יפות. צליל הראש שלה היה כובש ביופיו. הניגוד בין הפיאנו המצמרר של מנון לפיציקטו התזמורתי היה מופלא.

 תחת שרביטו של דן אטינגר ניגנה התזמורת בלכידות וכן המקהלה אך לא תמיד הם היו מסונכרנים בסולם למשל בסוף כשהעפילו לפורטיסימו. לרוב היו מתואמים עם הזמרים.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן