★★★★★

אומרים שילדים גונבים את ההצגה. במחזמר "רוק בבית הספר" בתיאטרון תל-אביב הילדים לא גונבים את ההצגה, הם ההצגה. טל פרידמן, שהוא, לכאורה, כוכב המחזמר, נותן להם הרבה מקום ואם הם גונבים ממישהו את ההצגה – זה ממנו.

"רוק בבית הספר", שהלחין אנדרו לויד וובר, הוא הגרסה הבימתית לסרט הנודע. זהו סיפור על נגן רוק כושל, טל פרידמן, שבטעות מגיע להיות מורה מחליף בבית ספר יוקרתי ומרובע. במקום ללמד לפי הספר, הוא מלמד את תלמידיו לנגן, לשיר ולהאמין בעצמם, ומקים איתם להקת רוק. הוא משגע את המערכת, אבל בסוף אפילו המנהלת הקשוחה והקרירה, מתאהבת בו.

ההתחלה של המחזמר ארוכה ומקרטעת. הבמאי אלדד גוהר גרויסמן יכול היה לוותר על כמה סצינות – ולקצר את המחזמר (למעלה משעתיים וחצי כולל הפסקה). אבל בהמשך, העלילה זורמת והילדים מפליאים במשחק, בשירה ובנגינה לייב על הבמה.

מדובר במחזמר, שתפקידו לבדר, אבל יש כאן גם מסר חשוב, לידיעת ההורים, המורים והמנהלים:  הילדים שלנו, אם רק מקשיבים להם ולא מפריעים להם, הם יכולים לעוף. הם יכולים להיות יצירתיים ונהדרים אם מערכת החינוך השמרנית והממוסדת לא תגביל אותם ולא תפריע להם. ילד שלא פוחד להיות יצירתי, יכול להצליח בכל תחום בחיים.

טל פרידמן משחק בעצם את עצמו, שטותניק, פרוע ומופרע, אבל לפעמים הוא גם ממחזר את עצמו, וזה כבר לא מעניין. אהבתי במיוחד את המשחק של איילת רובינסון בתפקיד המנהלת הקשוחה, שהתשוקה פורצת ממנה, וכמובן את הילדים, שאומנם אינם שחקנים מקצועים, אבל יש בהם שמחת חיים פורצת גבולות, שמחפה על חוסר המקצועיות והניסיון.

למרות החסרונות שציינתי, "רוק בבית הספר" הוא מחזמר שובה לב לכל המשפחה, בעיקר בחלקו השני. המורה המחליף נותן לתלמידים שלו לעוף – ואני עפתי על המחזמר.