★★★★★

לפני הכל נחמד לראות את יונה אליאן חוזרת לבמה לאחר שהחלימה ממחלת הנשיקה. "דברים שאני יודעת" היא דרמה משפחתית פסיכולוגית על יחסים מורכבים במשפחה בין זוג הורים לבין ארבעת ילדיהם. כלפי חוץ משפחה רגילה, לפעמים גם מאושרת, אבל לאט לאט מתחילים להתגלות הסדקים, מגיעים המשברים ונחשפים הסודות והשקרים. הילדים מגלים שההורים שלהם לא מושלמים, ואחרי שלב הכעס, הם לומדים להתפייס איתם וגם עם עצמם.

יונה אליאן, האמא, היא הדמות הדומיננטית בסיפור. בחושיה המחודדים היא הראשונה לזהות מי מהילדים בצרה, למי נשבר הלב, מי במשבר זוגיות ומי הסתבך עם החוק. היא גם הראשונה לעזור, וחייבת להיות כל הזמן בשליטה. בקיצור, סוג של אמא יהודיה. למרות שאת המחזה כתב מחזאי אוסטרלי, אנדרו בובל. הדומיננטיות של האם בולטת עוד יותר על רקע הפאסיביות של האב, שמגלם גדי יגיל, שהוא גם המרגיע המשפחתי.

המחזה כתוב טוב בדרך כלל, אמיתי, רגיש, מהחיים, בלי טיפת זיוף. הטקסט נוגע במערכות יחסים ובקונפליקטים, וגם בכמיהה לחופש, חוסר ביטחון, פחד מאינטימיות, רצון להצליח, התבגרות, קבלה, השלמה, חלומות ואכזבות, ובכל החומרים שעושים משפחה למה שהיא. משפחה היא כוח וגם קושי. המקום הכי בטוח, אבל גם המקום הכי שברירי.

הבעיה, שההצגה, שביים משה נאור, פחות טובה מהמחזה. היא רצופה במונולוגים ארוכים ובמעט מדי אקשן. לצד כמה רגעים יפים, יש הרבה רגעים לא מלהיבים בלשון המעטה. לכן לא מדובר בחוויה תיאטרונית חזקה או עוצרת נשימה.

מה שמשפר קצת את המצב זה המשחק. במיוחד של ההורים יונה אליאן וגדי יגיל, והילדים מיכל עוזיאל ועידו רוזנברג. גם הילדים האחרים – יעל וקשטיין וגל גורביץ' מגלמים דמויות אמינות ככל האפשר. אם בטקסט אין זיוף, המשחק נראה לעיתים מאולץ והשחקנים עסוקים יותר מדי בדיבורים ופחות מדי בפעולות שנובעות מהסיטואציה ואמורות לבטא תשוקות, יצרים וכאבים.

"דברים שאני יודעת" היא דרמה משפחתית פושרת עם הרבה משפחה ומעט מדי דרמה.