"סוסים על כביש גהה" בתיאטרון הספריה: טלנובלה נוגעת ללב

עדיף טלנובלה טובה על מחזה משעמם: הדרמה המשפחתית שכתבה סביון ליברכט היא הצגה רגישה, שנוגעת בכאב. משחק טוב במיוחד של גיא לואל ומורן בן אריה. בסופו של כל סיפור אהבה מגיעות הדמעות. בסיום ההצגה ראיתי אנשים בקהל, שמוחים דמעה

"סוסים על כביש גהה" בתיאטרון הספריה: טלנובלה נוגעת ללב

עדיף טלנובלה טובה על מחזה משעמם: הדרמה המשפחתית שכתבה סביון ליברכט היא הצגה רגישה, שנוגעת בכאב. משחק טוב במיוחד של גיא לואל ומורן בן אריה. בסופו של כל סיפור אהבה מגיעות הדמעות. בסיום ההצגה ראיתי אנשים בקהל, שמוחים דמעה

★★★★

אהבה זה כואב, משפחה זה כואב ו"סוסים על כביש גהה" היא דרמה משפחתית שנוגעת בכאב. סביון ליברכט כתבה סיפור על בני משפחה שנפגשים מחדש בנסיבות מצערות. הפגישה פותחת תיבת פנדורה, נחשפים סודות מהעבר, נפתחים פצעים ישנים ומתעוררות אהבות נכזבות.

האח הבכור, שעזב לפני 20 שנים לאלסקה, חוזר ומגלה שאהובת נעוריו נישאה לאחיו. החזרה שלו מטלטלת את המשפחה השלווה לכאורה, והחיים כבר לא חוזרים למסלולם.

נשיות שרוצה להתפרץ. מורן בן אריה וגיא לואל. צילום: שמחה ברבירו

לפי מה שתיארתי עד עכשיו אפשר לחשוב שמדובר בטלנובלה. ואכן, "סוסים על כביש גהה" היא סוג של טלנובלה ישראלית עשויה היטב. וזה בסדר גמור. עדיף טלנובלה טובה על מחזה משעמם.

הבימוי של מאיה שעיה סביר, לא הכי יצירתי, בלי המצאות מיוחדות, לפעמים נראה, שהשחקנים מסתובבים על הבמה ולא מוצאים את עצמם, אלא מחפשים מקום לעמוד בו ולומר נכון את הטקסט. ככה זה לא בחיים. מצד שני נראה שנעשתה עבודה טובה עם השחקנים על עיצוב הדמויות כדי שיהיו אמינות ככל האפשר.

משפחה זה כואב. סופי נוז'יקוב ואודי בן דוד. צילום: שמחה ברבירו

מבין השחקנים אהבתי את גיא לואל, שחקן עם נוכחות, שמוסיף הומור להתרחשות הלא משמחת במיוחד, ואהבתי במיוחד את מורן בן אריה, שעושה תפקיד מרטיט של אשה צעירה, שמשדרת פגיעות, נשיות שרוצה להתפרץ וצורך נואש באהבה. שחקנית מעניינת, שאני רואה לראשונה על הבמה. אגב, כל השחקנים וגם הבמאית (וגם אני) הם בוגרי ביה"ס לאמנות הבמה "בית צבי", שנמצא סמוך לתיאטרון הספריה.

"סוסים על כביש גהה" היא הצגה רגישה, צנועה ונוגעת ללב. בסופו של כל סיפור אהבה מגיעות הדמעות. בסיום ההצגה ראיתי אנשים בקהל, שמוחים דמעה.

★★★★

אהבה זה כואב, משפחה זה כואב ו"סוסים על כביש גהה" היא דרמה משפחתית שנוגעת בכאב. סביון ליברכט כתבה סיפור על בני משפחה שנפגשים מחדש בנסיבות מצערות. הפגישה פותחת תיבת פנדורה, נחשפים סודות מהעבר, נפתחים פצעים ישנים ומתעוררות אהבות נכזבות.

האח הבכור, שעזב לפני 20 שנים לאלסקה, חוזר ומגלה שאהובת נעוריו נישאה לאחיו. החזרה שלו מטלטלת את המשפחה השלווה לכאורה, והחיים כבר לא חוזרים למסלולם.

נשיות שרוצה להתפרץ. מורן בן אריה וגיא לואל. צילום: שמחה ברבירו

לפי מה שתיארתי עד עכשיו אפשר לחשוב שמדובר בטלנובלה. ואכן, "סוסים על כביש גהה" היא סוג של טלנובלה ישראלית עשויה היטב. וזה בסדר גמור. עדיף טלנובלה טובה על מחזה משעמם.

הבימוי של מאיה שעיה סביר, לא הכי יצירתי, בלי המצאות מיוחדות, לפעמים נראה, שהשחקנים מסתובבים על הבמה ולא מוצאים את עצמם, אלא מחפשים מקום לעמוד בו ולומר נכון את הטקסט. ככה זה לא בחיים. מצד שני נראה שנעשתה עבודה טובה עם השחקנים על עיצוב הדמויות כדי שיהיו אמינות ככל האפשר.

משפחה זה כואב. סופי נוז'יקוב ואודי בן דוד. צילום: שמחה ברבירו

מבין השחקנים אהבתי את גיא לואל, שחקן עם נוכחות, שמוסיף הומור להתרחשות הלא משמחת במיוחד, ואהבתי במיוחד את מורן בן אריה, שעושה תפקיד מרטיט של אשה צעירה, שמשדרת פגיעות, נשיות שרוצה להתפרץ וצורך נואש באהבה. שחקנית מעניינת, שאני רואה לראשונה על הבמה. אגב, כל השחקנים וגם הבמאית (וגם אני) הם בוגרי ביה"ס לאמנות הבמה "בית צבי", שנמצא סמוך לתיאטרון הספריה.

"סוסים על כביש גהה" היא הצגה רגישה, צנועה ונוגעת ללב. בסופו של כל סיפור אהבה מגיעות הדמעות. בסיום ההצגה ראיתי אנשים בקהל, שמוחים דמעה.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן