אפוס ארגון הפשע החדש של מרטין סקורסזה, מן הסרטים הטובים שלו אי פעם, מוטב לראותו בבתי הקולנוע

ישנן 209 דקות בסרט "האירי" – ואף אחת מהן לא מבוזבזת. כל ספק לגבי דרמת הפשע האחרונה של הבמאי מרטין סקורסזה מובנת מאליה – עוד סרט ארוך על ארגון פשע? עוד פעם רוברט דה נירו, אל פאצ'ינו ו-ג'ו פשי? בסרט שנוצר למסך הגדול, אך כוון לצפייה כמעט אך ורק על גבי מסכים קטנים – כיוון שהוא מומן על ידי נטפליקס, ורק מתגנב בקצרה לתיאטראות, הוא מן הסרטים הטובים ביותר אי פעם על ידי סקורסזה ועל ארגוני פשע בכלל, ומוטב לראותו בבתי הקולנוע.

יש לצפות בסרט "האירי" על המסך הגדול, כיוון שהוא מנצל את כל הדברים שסרט קולנועי יכולים להציע – והוא עובד בצורה טובה ביותר אם תיכנעו לתסריט המקורי, מאשר להקיש על שלט הטלוויזיה 'התקדם 10 שניות' בסצינות איטיות, או שתהפכו את הצפייה למיני-סדרה בהפקה ביתית. יש פאר ועוצמה בסרט "האירי", שמרוויח את אורכו, וזאת בזכות פלאשבק בתוך פלאשבק בתוך פלאשבק וכן הלאה. סקורסזה, והעורכת הוותיקה שלו מזה שנים, תלמה שונמייקר, כמו גם התסריטאי סטיב זאיליאן, יצרו מבנה אלגנטי שבונה מתח וסקרנות.

הרעיון המרכזי ב-"האירי" הוא שהסרט פועל כרצף ארוך, כמו סרט בתוך סרט, עת הוא מתאר את היעלמותו של ג'ימי הופה (פאצ'ינו) על ידי פרנק שירן (דה נירו). הסרט מבוסס על אירועים שנויים במחלוקת, אך מרתקים במיוחד. מה שכובש את תשומת לב הצופים לאורך "האירי", הוא הצטלבותן של סצינות רבות החושפות את החברות החמה בין הופה לנציג המאפיה, שירן, ובתו פגי (המגולמת בבגרותה על ידי אנה פקווין), ואשר מעריצה באופן מסוים את הופה.

אחד הריגושים בסרט "האירי", הוא שאופיה של הדמות הראשית בסרט מסתורית לחלוטין. סקורסזה ודה נירו מביאים את שירן למסך בתקריבים מדהימים, והצופים עוקבים אחר כל קמט בפניו כדי להבין את פשר אופיו. ישנם הדים של גיבורים אחרים שנוצרו על ידי סקורסזה ודה נירו, כמו "השור הזועם", "קזינו" ו-"רחובות זועמים", אך פרנק שירן עשוי להיות המפחיד מכולם, כיוון שלכאורה אין לו אופי פנימי ורצונות משלו. כמו אדריכל השואה, אדולף אייכמן, הוא רק מציית להוראות.

פשי נמצא באזור הנוחות שלו, בתפקיד שראינו אותו משחק בעבר, אבל כיף לראות אותו הפעם מרגיש יותר נוסטלגי ומהורהר, שילוב של הופעותיו מהסרטים "החבר'ה הטובים" ו-"קזינו". פאצ'ינו, שעובד עם סקורסזה בפעפ הראשונה, זורח בכל סצינה. דמותו מביאה לחיים את הופה בדרכים שלא ראינו קודם לכן על המסך. כרגיל, פאצ'ינו צריך להיות ראוותני, אבל זה אף פעם לא מעבר למה שצריך. אפילו דמותו של הופה מקבלת תפנית מהורהרת המאפשרת לפאצ'ינו להצטיין באמת ברגעים אינטרוספקטיביים.

חשוב לציין לשבח גם את הסינמטוגרף, רודריגו פריטו, שכמה מצילומיו נראים ומרגישים כמו תמונות שיצאו מאלבום משפחתי שנשכח מזמן, שכנראה אף אחד לא רצה למצוא – כיוון שהסרט מלא במלנכוליה. בכך, "האירי" לא מפאר את חיי חברי הפשע המאורגן, רק גורם לחייהם להיראות יומיומיים. כמובן, אף אחד מתפקידים אלו לא היה אפשרי, בלי במאי שמוכן לתת לצוותו שלו מקום לצמוח, כמו שסקורסזה עושה כאן. כמו הסיפור עצמו, זה מרגיש כמו עבודתו של מי שמסכם גם את הקריירה שלו – במאי מדהים בגיל 77. הסרט "האירי" אורג ללא רבב את כל הפרטים המופיעים לאורך 209 דקותיו. סקורסזה הופך אותם למשהו גדול מסכום החלקים. "האירי" הוא כיתת אמן בקולנוע ואחד הסרטים הטובים ביותר של שנת 2019.