"הערב רוקדים" בתיאטרון יפו: יורים ובוכים, רוקדים ואוהבים

על הבמה הקטנה והאינטימית שורה אווירה של חן ונאיביות, אבל הרצון להכיל מאה שנים במופע אחד מביא להצגה פשטנית, בלי שיאים מיוחדים ורק עם רגעים בודדים, שמעוררים חיוך או התרגשות. מבין השחקנים, הרקדנים והזמרים – בולטת סופי צדקה המקסימה. מיועד בעיקר לחובבי נוסטאלגיה

"הערב רוקדים" בתיאטרון יפו: יורים ובוכים, רוקדים ואוהבים

על הבמה הקטנה והאינטימית שורה אווירה של חן ונאיביות, אבל הרצון להכיל מאה שנים במופע אחד מביא להצגה פשטנית, בלי שיאים מיוחדים ורק עם רגעים בודדים, שמעוררים חיוך או התרגשות. מבין השחקנים, הרקדנים והזמרים – בולטת סופי צדקה המקסימה. מיועד בעיקר לחובבי נוסטאלגיה

★★★★★

כולם רוצים לרקוד, אבל תמיד יש מישהו או משהו שמפריע באמצע. זה הסיפור של "הערב רוקדים". להקת אמנים מציגה תמונות מחיי היישוב היהודי מתחילת המאה העשרים, דרך הקמת המדינה ועד ימינו. המופע, שמתרחש באולם ריקודים בבית קפה יפואי, מציג את מערכות היחסים בין האנשים בכל תקופה – אהבות, בגידות, אכזבות. מסתבר, שהרבה רומנטיקה היתה פעם.

וגם רומנטיקה. צילום: רדי רובינשטיין

הכל מתרחש על רקע האירועים בחוץ. ביניהם – המרד הערבי נגד הבריטים והיהודים, הקמת המדינה, תקופת הצנע, ששת הימים, האינתיפאדה, רצח רבין, חגיגות המילניום, החזרה בתשובה.

גבי אלדור (שגם מופיעה) ויגאל עזרתי כתבו וביימו, סיני פתר שותף לכתיבה. על הבמה תשעה שחקנים, רקדנים וזמרים, יהודים וערבים, וגם סופי צדקה המקסימה, שבעיני היא הדמות הבולטת במופע. עוד משתתפים: יאיר ורדי, יונתן אגסי, מורד חסן, כפיר עמרם-ליבנה, ראודה סלימן, רחלי פנחס ודוד שמול.

מדובר בתיאטרון תנועה, ללא מילים, עם מוזיקה, ריקודים ולהיטים מתקופות שונות. השירים והריקודים אמורים לשקף תופעות בחברה הישראלית והערבית, פלוס כמה רמיזות פוליטיות, וגם לבטא את החלום שיהיה כאן שלום.

כולם רוצים שלום. צילום: רדי רובינשטיין

על הבמה הקטנה והאינטימית של תיאטרון יפו יש לא מעט חן ונאיביות, אבל הרצון להכיל מאה שנים במופע אחד מביא להצגה פשטנית, בלי שיאים מיוחדים ורק עם רגעים בודדים, שמעוררים חיוך או התרגשות. התוצאה: "הערב רוקדים" הוא מופע נחמד, לא מלהיב, שמיועד בעיקר לחובבי נוסטאלגיה ואולי גם לאוהבי מחול. תיאטרון ממש לא ראיתי שם.

★★★★★

כולם רוצים לרקוד, אבל תמיד יש מישהו או משהו שמפריע באמצע. זה הסיפור של "הערב רוקדים". להקת אמנים מציגה תמונות מחיי היישוב היהודי מתחילת המאה העשרים, דרך הקמת המדינה ועד ימינו. המופע, שמתרחש באולם ריקודים בבית קפה יפואי, מציג את מערכות היחסים בין האנשים בכל תקופה – אהבות, בגידות, אכזבות. מסתבר, שהרבה רומנטיקה היתה פעם.

וגם רומנטיקה. צילום: רדי רובינשטיין

הכל מתרחש על רקע האירועים בחוץ. ביניהם – המרד הערבי נגד הבריטים והיהודים, הקמת המדינה, תקופת הצנע, ששת הימים, האינתיפאדה, רצח רבין, חגיגות המילניום, החזרה בתשובה.

גבי אלדור (שגם מופיעה) ויגאל עזרתי כתבו וביימו, סיני פתר שותף לכתיבה. על הבמה תשעה שחקנים, רקדנים וזמרים, יהודים וערבים, וגם סופי צדקה המקסימה, שבעיני היא הדמות הבולטת במופע. עוד משתתפים: יאיר ורדי, יונתן אגסי, מורד חסן, כפיר עמרם-ליבנה, ראודה סלימן, רחלי פנחס ודוד שמול.

מדובר בתיאטרון תנועה, ללא מילים, עם מוזיקה, ריקודים ולהיטים מתקופות שונות. השירים והריקודים אמורים לשקף תופעות בחברה הישראלית והערבית, פלוס כמה רמיזות פוליטיות, וגם לבטא את החלום שיהיה כאן שלום.

כולם רוצים שלום. צילום: רדי רובינשטיין

על הבמה הקטנה והאינטימית של תיאטרון יפו יש לא מעט חן ונאיביות, אבל הרצון להכיל מאה שנים במופע אחד מביא להצגה פשטנית, בלי שיאים מיוחדים ורק עם רגעים בודדים, שמעוררים חיוך או התרגשות. התוצאה: "הערב רוקדים" הוא מופע נחמד, לא מלהיב, שמיועד בעיקר לחובבי נוסטאלגיה ואולי גם לאוהבי מחול. תיאטרון ממש לא ראיתי שם.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן