"קצין ומרגל": סרט חובה בכל בית ספר תיכון

ביקורת סרט: "קצין ומרגל" מעבד את סיפורו של האריס בהטבעה עמוקה בתקופה – כיתת אמן מושלמת ביצירת סרט היסטורי

"קצין ומרגל": סרט חובה בכל בית ספר תיכון

ביקורת סרט: "קצין ומרגל" מעבד את סיפורו של האריס בהטבעה עמוקה בתקופה – כיתת אמן מושלמת ביצירת סרט היסטורי

בשנת 2012, הסופר והעיתונאי רוברט האריס והבמאי רומן פולנסקי סעדו לארוחת צהריים בפריז. השניים התיידדו לאחר שפולנסקי צילם את הרומן של האריס, "סופר הצללים", שנתיים קודם לכן. פולנסקי הציע להאריס שפרשת דרייפוס עשויה להיות נושא טוב לו וגם כתסריט לסרט. "אפשר להקביל לרלוונטיות המוחלטת של ימינו", אמר פולנסקי בזמנו, "המחזה הישן של ציד מכשפות כלפי קבוצת מיעוט, פרנויה ביטחונית, בתי משפט צבאיים סודיים, סוכנויות מודיעין ללא בקרה, כיסוי ממשלתי ועיתונות נובחת". האריס, שאוהב לכתוב על תככים היסטוריים, פרסם בשנת 2013 את 'קצין ומרגל' (תורגם לעברית בשנת 2015, הוצאת זמורה ביתן). הוא בחר לספר את סיפור דרייפוס מנקודת מבטו של הקצין הצבאי הישר, אם כי עצמו אנטישמי, רב סרן (לימים קולונל) ז'ורז' פיקאר, האיש שבסופו של דבר הפך את הרשעתו של דרייפוס.

פיקאר היה עד למשפט המקורי של אלפרד דרייפוס בשנת 1894, אז הואשם בכזב בריגול למען גרמניה. תחילה האמין שדרייפוס אשם. אולם, כאשר הפך לראש המודיעין הצבאי, הוא הבין כי המסמכים מזויפים בכוונה תחילה וכי הבוגד האמיתי, כפי שהוכיחה השוואת כתב יד פשוטה, היה אדם בשם רב סרן פרדיננד אסטרהאזי. רק לאחר שנים של מאבק עם הממסד הצבאי, השיפוטי והממשלתי, ואף ריצוי זמן בכלא בעצמו, הצליח פיקאר להביא לחפותו של דרייפוס. עובדת היותו סיפור היסטורי די מוכר (ואף לומדים את חלקו בבתי הספר התיכונים בישראל), הוא כמובן לא היה יוצר מתח. אולם האריס עשה ככל שביכולתו לעורר התרגשות, בכך שהציג את הסיפור כעדות הסודית של פיקאר למען הדורות הבאים – ויתרה מכך, הוא מספר זאת בגוף ראשון בזמן הווה ("אני מחייך… אני מוציא את המחברת שלי" וכדומה).

היעדר המתח הוא בעיה שפולנסקי מתמודד איתה, גם בסרט שיצר בסופו של דבר מהרומן של האריס. אנו יודעים שמקרה דרייפוס היה עוול מפלצתי, בהשראה אנטישמית, וכי בסופו של דבר נקבע שדרייפוס זכאי. כיצד אם כן ניתן לעניין את קהל הצופים של ימינו? פולנסקי לא עשה זאת דרך תווך של הדגשת תהודה עכשווית, או בזכות המאבקים המשפטיים בסיפור. במקום זאת, הוא מחבק את הפרטים הקטנים: "קצין ומרגל" מעבד את סיפורו של האריס בהטבעה עמוקה בתקופה – כיתת אמן מושלמת ביצירת סרט היסטורי.

"קצין ומרגל" נהנה בכל 132 דקותיו מתאורה הנראית טבעית, ולכן היא מוצלת בצורה יוצאת דופן ופשוט כהה לאורך כל הדרך. לכך בלבד, יש השפעה עמוקה בהבהרתנו, שאנחנו לא בעולם העכשווי. הדרך בה דרייפוס נקלע לעולם של מסמכים נסתרים, מזויפים ומפוקפקים מועברת להפליא על ידי התמקדות במעטפות, תיקיות, כתבי יד לא שלמים ואשר מורכבים מחדש, שנכלאים בבירוקרטיה קפקאית. הכוח העצום והשאננות של הצבא והמדינה נוכחים בעצם הדיכוי של המבנים שאנו רואים, המדים יוצאי הדופן והמחשבה הפיזית של צוות הממסד.

פולנסקי חיפש מערך מדהים של פרצופים מנופחים ושמוטים, אפילו עבור התפקידים הקטנים, רבים מהם מקורם מסרטי הקומדיה הצרפתית. ז'אן דוז'רדן ("הארטיסט") מרשים באופן מספק ביותר בתפקיד פיקאר, ואילו לואי גארל לא מצטייר סימפטי יתר על המידה כדרייפוס – טיפוס עצבני ומעצבן בפני עצמו. התוצאה היא חוויה קולנועית יוצאת דופן על המסך הגדול. "קצין ומרגל" הוא יצירה עם קור רוח ומשמעת רבה, נאמנות היסטורית וטוהר ויזואלי, שיתכן שיצטרכו ללמוד את הפקתה בשיעורי קולנוע באוניברסיטה ובשיעורי היסטוריה בתיכון, כאחד.

 

 

בשנת 2012, הסופר והעיתונאי רוברט האריס והבמאי רומן פולנסקי סעדו לארוחת צהריים בפריז. השניים התיידדו לאחר שפולנסקי צילם את הרומן של האריס, "סופר הצללים", שנתיים קודם לכן. פולנסקי הציע להאריס שפרשת דרייפוס עשויה להיות נושא טוב לו וגם כתסריט לסרט. "אפשר להקביל לרלוונטיות המוחלטת של ימינו", אמר פולנסקי בזמנו, "המחזה הישן של ציד מכשפות כלפי קבוצת מיעוט, פרנויה ביטחונית, בתי משפט צבאיים סודיים, סוכנויות מודיעין ללא בקרה, כיסוי ממשלתי ועיתונות נובחת". האריס, שאוהב לכתוב על תככים היסטוריים, פרסם בשנת 2013 את 'קצין ומרגל' (תורגם לעברית בשנת 2015, הוצאת זמורה ביתן). הוא בחר לספר את סיפור דרייפוס מנקודת מבטו של הקצין הצבאי הישר, אם כי עצמו אנטישמי, רב סרן (לימים קולונל) ז'ורז' פיקאר, האיש שבסופו של דבר הפך את הרשעתו של דרייפוס.

פיקאר היה עד למשפט המקורי של אלפרד דרייפוס בשנת 1894, אז הואשם בכזב בריגול למען גרמניה. תחילה האמין שדרייפוס אשם. אולם, כאשר הפך לראש המודיעין הצבאי, הוא הבין כי המסמכים מזויפים בכוונה תחילה וכי הבוגד האמיתי, כפי שהוכיחה השוואת כתב יד פשוטה, היה אדם בשם רב סרן פרדיננד אסטרהאזי. רק לאחר שנים של מאבק עם הממסד הצבאי, השיפוטי והממשלתי, ואף ריצוי זמן בכלא בעצמו, הצליח פיקאר להביא לחפותו של דרייפוס. עובדת היותו סיפור היסטורי די מוכר (ואף לומדים את חלקו בבתי הספר התיכונים בישראל), הוא כמובן לא היה יוצר מתח. אולם האריס עשה ככל שביכולתו לעורר התרגשות, בכך שהציג את הסיפור כעדות הסודית של פיקאר למען הדורות הבאים – ויתרה מכך, הוא מספר זאת בגוף ראשון בזמן הווה ("אני מחייך… אני מוציא את המחברת שלי" וכדומה).

היעדר המתח הוא בעיה שפולנסקי מתמודד איתה, גם בסרט שיצר בסופו של דבר מהרומן של האריס. אנו יודעים שמקרה דרייפוס היה עוול מפלצתי, בהשראה אנטישמית, וכי בסופו של דבר נקבע שדרייפוס זכאי. כיצד אם כן ניתן לעניין את קהל הצופים של ימינו? פולנסקי לא עשה זאת דרך תווך של הדגשת תהודה עכשווית, או בזכות המאבקים המשפטיים בסיפור. במקום זאת, הוא מחבק את הפרטים הקטנים: "קצין ומרגל" מעבד את סיפורו של האריס בהטבעה עמוקה בתקופה – כיתת אמן מושלמת ביצירת סרט היסטורי.

"קצין ומרגל" נהנה בכל 132 דקותיו מתאורה הנראית טבעית, ולכן היא מוצלת בצורה יוצאת דופן ופשוט כהה לאורך כל הדרך. לכך בלבד, יש השפעה עמוקה בהבהרתנו, שאנחנו לא בעולם העכשווי. הדרך בה דרייפוס נקלע לעולם של מסמכים נסתרים, מזויפים ומפוקפקים מועברת להפליא על ידי התמקדות במעטפות, תיקיות, כתבי יד לא שלמים ואשר מורכבים מחדש, שנכלאים בבירוקרטיה קפקאית. הכוח העצום והשאננות של הצבא והמדינה נוכחים בעצם הדיכוי של המבנים שאנו רואים, המדים יוצאי הדופן והמחשבה הפיזית של צוות הממסד.

פולנסקי חיפש מערך מדהים של פרצופים מנופחים ושמוטים, אפילו עבור התפקידים הקטנים, רבים מהם מקורם מסרטי הקומדיה הצרפתית. ז'אן דוז'רדן ("הארטיסט") מרשים באופן מספק ביותר בתפקיד פיקאר, ואילו לואי גארל לא מצטייר סימפטי יתר על המידה כדרייפוס – טיפוס עצבני ומעצבן בפני עצמו. התוצאה היא חוויה קולנועית יוצאת דופן על המסך הגדול. "קצין ומרגל" הוא יצירה עם קור רוח ומשמעת רבה, נאמנות היסטורית וטוהר ויזואלי, שיתכן שיצטרכו ללמוד את הפקתה בשיעורי קולנוע באוניברסיטה ובשיעורי היסטוריה בתיכון, כאחד.

 

 

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן