עמוס עוז נשוי לנילי כבר יותר מיובל שנים. בראיון המרתק שערכה אילנה דיין עם הסופר במסגרת התוכנית "מי שמדבר" היא שאלה אותו בין השאר אם להיות נשוי 52 שנה לאותה אשה זה הישג

מאת שרית פרקול

פעמים רבות אני שואלת את עצמי איך הם עושים את זה, אותם זוגות שממשיכים לחיות יחד במסגרת נישואים במשך שנים כה רבות.

לכאורה, זה מה שאמור להיות, מרגע שמצאנו את הנפש התאומה – לחיות "באושר ועושר עד עצם היום הזה", או "עד שהמוות יפריד בינינו", ומה אומרים אצלנו? "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם. ברוך אתה ה', משמח החתן עם הכלה". החתן אומר "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל". אבל הניסיון, גם האישי וגם הכללי, מראה אחרת. שליש מהזוגות הנשואים בישראל מתגרשים, למרבה הצער.

עד כמה זמן אפשר להיות מקודשים זה לזה, שמחים זה בזה, למרות כל תלאות החיים? האם זו רק שאלה של מציאת הנפש התאומה האמיתית? האם יש דבר כזה, נפש תאומה אחת?

עמוס עוז ואילנה דיין, צילומים מתוך הטלוויזיה, ערוץ 2, התוכנית "מי שמדבר"

עמוס עוז נשוי לנילי כבר יותר מיובל שנים. בראיון המרתק שערכה אילנה דיין עם עמוס עוז במסגרת התוכנית "מי שמדבר" ששודרה השבוע בערוץ 2 שאלה בין השאר המראיינת של המדינה את הסופר של המדינה אם להיות נשוי 52 שנה לאותה אשה זה הישג.

"זה הישג גדול. אני חושב שמי שנשוי לאותו בן זוג יותר מ-30 שנה או יותר מ-25 שנה צריך ללכת עם מדליה קטנה על דש הבגד", אומר עוז, וכשדיין מציינת שהיא עצמה נשואה 22 שנה, הוא אומר שבעוד שלוש שנים תהיה גם היא זכאית למדליה.

"אבל אתה שואל את עצמך אי פעם כמה גדול ההישג שלה, של נילי? כי אתה נשוי לנילי, היא נשואה ל'עמוס עוז'", שואלת דיין ומתווה מרכאות כפולות באצבעותיה.

"בוודאי, אני גם אומר לעצמי שחלק הארי של ההישג הזה הוא הישג של נילי…." משיב הסופר.

"אתה יכול להבין מה זה לחיות לידך כל השנים האלה ולמחוא לך כפיים?", שואלת דיין.

ותשובתו הנפלאה של עמוס עוז:

"היא לא מוחאת לי כפיים כל השנים האלה, וזה אולי אחד הסודות של הנישואים שלנו. נילי היא מבקרת חריפה מאוד של מה שאני כותב ושל מה שאני עושה (…) החיבור הוא אהבה. (…) אהבה זה הרבה יותר מסקרנות וחברות. זה דבר שלא אוכל להסביר אותו במילה אחת. זה קודם כל היכולת, הפתיחות, הסקרנות האינסופית כלפי הזולת. זה היכולת להתעורר עם בן זוג או בת זוג גם אחרי שנים רבות בסקרנות כמו בפעם הראשונה. ביכולת להפתיע זה את זו, ביכולת לחדש זה לזו".

קריאה נוספת:

מכתבי אהבה של ריצ'רד ניקסון ל"צועניה האירית" שלו, פטרישה

זוגיות טובה: במקום להתחרות זה בזה – לתמוך