★★★★★

נדמה לי שלא נותרו הרבה עיניים יבשות אחרי ההצגה "קונטקט". מדובר בשבעה סיפורים, שעוסקים בכוחה של האהבה ובכאב של הפרידה. שבע דמויות שהגורל קשר ביניהן והן נעות בין קירבה לריחוק, בין בדידות לאהבה, בין כעס להשלמה, בין ניכור לחמלה.

בין הסיפורים – רקדנית שבן זוגה עוזב אותה במפתיע והיא פוגשת אהבה מהעבר, פסיכולוגית שמשכנעת את בתה הדיכאונית לחזור לרקוד, גבר שנפרד מאהובתו בשל אהבה חדשה, ואדם מבוגר, שהאהבה היחידה בחייו היא המטפל הפיליפיני שלו. היחסים הרומנטיים בין הדמויות מולידים עימותים ומתחים, וגם רגעים של חסד והומור.

"קונטקט" מבוססת על סיפור חייו של הבמאי רוני פינקוביץ', שגם כתב את המחזה וגם משתתף בו, כשהוא נע על הבמה בכיסא גלגלים. פינקוביץ' מתמודד כמה עשורים במחלת הטרשת הנפוצה ונחשב עד היום לאחד הבמאים המוכשרים והמובילים בתיאטרון הרפרטוארי. בתחילת דרכו עבד בפרינג' ויצא לו שם של במאי בועט וחתרני. בתו של רוני בהצגה, איאן, היא גם בתו בחיים. כך שמדובר גם בדרמה משפחתית.

בהצגה משתתפים שבעה שחקנים וזמר עם גיטרה. מדובר בעבודה קבוצתית, צנועה, בלי יומרות. תיאטרון נטו. מלבד איאן ורוני פינקוביץ' בולט גם גל אמיתי עם נוכחות נרשימה.

כמה מילים על הבמה של מרכז ענב בתל-אביב: היא חייבת לעבור התאמה להצגות תיאטרון. כרגע זוהי במה קרירה ומנוכרת, שמזכירה אולם אירועים ו/או מופעים קטנים, ולא בימת תיאטרון, שאמורה להעניק ליוצרים אפשרויות ביטוי מגוונות, בעיקר מצד העיצוב הבימתי.

אחת השאלות המאתגרות שההצגה מעלה היא: כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת בשביל האהבה. על מה אנחנו מוכנים לוותר עבור האהבה, עבור בן או בת זוג שאנחנו אוהבים? שאלה לא פשוטה. עם השאלה הזו יוצא הקהל מהאולם.

"קונטקט" היא הצגה אינטימית, שמבוצעת ברגישות ובעדינות. הצגה שנוגעת ללב ונוגעת בחיים. ובמשפט אחד: הכינו את הממחטות.