בלעדי: האם שירות בתי הסוהר זייף מסמך?

סימני שאלה רבים מרחפים מעל מסמך שהוגש על-ידי שב"ס לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. האסיר טוען: חתימתי על המסמך זויפה. שב"ס טוען: האסיר חתם על המסמך. בית המשפט המחוזי נזף בשב"ס, אך קבע ש"פעל בתום לב"

בלעדי: האם שירות בתי הסוהר זייף מסמך?

סימני שאלה רבים מרחפים מעל מסמך שהוגש על-ידי שב"ס לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. האסיר טוען: חתימתי על המסמך זויפה. שב"ס טוען: האסיר חתם על המסמך. בית המשפט המחוזי נזף בשב"ס, אך קבע ש"פעל בתום לב"

אסיר בכלא רמון הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשל מצבו רפואי. בית המשפט פסק, כי על שירות בתי הסוהר (שב"ס) להיענות לבקשתו. כחודש לאחר פסק הדין הגיש השב"ס בקשה לבטל את העתירה. לבקשה צורף מסמך חתום מטעם האסיר. פסק הדין בוטל.

האסיר, באמצעות המוקד להגנת הפרט, טוען: חתימתי זויפה. בשב"ס טוענים: האסיר חתם על המסמך.

בית המשפט המחוזי קבע, כי ביטול פסק הדין נעשה שלא כדין. השופט אהרון משניות התייחס גם לטענת האסיר-העותר לזיוף חתימתו: "ניתן הסבר מפורט בתגובת המשיב [שב"ס – מ.ג], ובעניין זה אני מוצא לנכון להעיר, כי ראוי שאישור מפקד האגף ישקף בצורה מדויקת את המציאות. לכן היה ראוי לכתוב כי הבקשה הוגשה באמצעות דובר האגף, ולא כפי שנכתב." חרף פגם זה, התרשם השופט, כי השב"ס "פעל בתום לב".

האם חתם, או לא חתם, האסיר על המסמך שהוגש בשמו? אם לא חתם – מי זייף את חתימתו? ומי היה מעורב בזיוף? מדוע אישר הקצין הכלאי שהיה עד לחתימה? האם המסמך נחתם במעמד דובר האגף? מדוע שינה האסיר גרסה כשזומן אל מנהל האגף והתבקש להסביר מדוע הוא פוגע בשמו הטוב של המנהל? סימני שאלה רבים מרחפים מעל המסמך שהוגש על-ידי שב"ס לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. ימים יגידו אם הגורמים הרלבנטיים בשב"ס לקחו לתשומת לבם את נזיפת השופט והפיקו לקחים מהאירוע.

צילום אילוסטrציה: Unsplash

ביום 10.9.2019 הגיש המוקד להגנת הפרט עתירת אסיר בשמו של תושב ירושלים המזרחית המרצה עונש מאסר עולם ומוחזק כיום בכלא רמון. בעתירה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, דרש המוקד, כי שירות בתי הסוהר יספק לאסיר, באופן חריג ובשל מצבו הרפואי המורכב, מזרן קשיח וגדול שמתאים למשקלו ומימדי גופו (גובהו 195 ס"מ, ומשקלו כ-150 ק"ג), וכן נעליים אורתופדיות מתאימות.

ביום 25.11.2019 פסק בית המשפט המחוזי, כי על שירות בתי הסוהר לדאוג לכך שהעותר יקבל מדרסים, נעליים ומזרנים המתאימים למידות גופו, וזאת תוך 45 יום ממועד מתן פסק הדין.

לאחר כחודש, ביום 29.12.2019, פנה המוקד להגנת הפרט לשירות בתי הסוהר על מנת לברר האם כבר יושם פסק הדין.

למחרת פנייה זו, הגישה פרקליטות מחוז דרום לבית המשפט הודעת עדכון מטעם שירות בתי הסוהר: "בהודעת עדכון שהועברה היום 30.12.19 על ידי קצין האסירים בביס"ר רמון נמסר, כי העותר קיבל מזרון לשביעות רצונו וכי הוא מבקש לבטל את העתירה (מצ"ב טופס ביטול חתום על ידי העותר)".

להודעת הפרקליטות צורף טופס שב"ס בדבר בקשתו של האסיר לבטל את עתירתו בעניין "מזרן קשיח + נעליים אורתופדיות", ובתחתיתו – חתימה של האסיר וכן חתימה נוספת של קצין שב"ס בדרגת כלאי, שמאשר שהאסיר חתם בפניו. בהתבסס על הודעה זו, החליט בית המשפט על מחיקת העתירה. זאת, חרף העובדה שנדונה וניתן בה פסק דין.

ואולם, האסיר טען כי לא חתם על הבקשה שהוגשה לבית המשפט בשמו על-ידי השב"ס, וכי המסמך הוגש ללא ידיעתו.

זאת ועוד: החתימה המתנוססת על המסמך אפילו לא דומה לחתימתו.

עורכת דין מצוות המוקד להגנת הפרט שמייצגת את האסיר, נסעה לכלא רמון על מנת לפגוש אותו ולברר עמו את המצב לאשורו. האסיר הצהיר בפניה, כי חרף פסק הדין של בית המשפט המחוזי טרם קיבל מזרן. עוד סיפר, כי ביום 29.12.2019 נעשה ניסיון להחתים אותו על טופס ויתור על העתירה המקורית. הוא סירב לחתום על המסמך והבהיר לרשויות הכלא כי עליהן לפנות בעניין זה לעורכת דינו.

לאחר שיחה זו, הגיש ביום 6.1.2020 המוקד להגנת הפרט בקשה דחופה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט. בבקשה נטען, כי התנהלות שירות בתי הסוהר במקרה זה "חרגה מכל גבול של סבירות אתיקה וחוקיות" וכי "במקום לפעול לשם יישום פסק הדין החליט להוליך שולל את בית המשפט הנכבד … וזאת בהצגת מסמך מזויף".

בהחלטה נוספת מיום 11.1.2020, קבע בית המשפט, כי "בקשת ב"כ המשיב [הפרקליטות – מ.ג.] למחוק את העתירה הייתה מוטעית, וגם החלטת בית המשפט למחוק את העתירה – טעות יסודה, מפני שמדובר כאמור בעתירה שכבר ניתן בה פסק דין".

בית המשפט חייב את השב"ס לבצע ללא דיחוי את פסק הדין השניתן בעתירה ביום 25.11.2019, ביחס לנעליים ולמזרן. בנוסף, נפסק, כי בעדכון הבא שיגיש שירות בתי הסוהר בעניין, עליו להתייחס "גם לטענות ב"כ העותר אודות זיוף חתימתו על הבקשה שנטען כי הוגשה על ידו".

ואכן, הודעת העדכון שהגיש שירות בתי הסוהר כללה, כנדרש, גם התייחסות לטענות בעניין חתימתו של האסיר על טופס ביטול העתירה: "ממזכר שהעביר מנהל האגף עולה כי העותר הביע בפניו את רצונו לבטל את העתירה, אך לא חתם על הטופס בפני המנ"א, אלא נמסר לו על ידי דובר האגף לאחר שהעותר ביקש להתייעץ עם הדובר, בטרם חתימתו על הטופס." במזכר שצורף להודעת העדכון, מתאר מנהל האגף כי ערך בירור עם האסיר: "הבהרתי לאסיר כי מצופה שינהג בהגינות ולא יכפיש את שמי בכך שגרמתי לו לחתום על ויתור וביטול העתירה אלא יציין את העובדות בצורה ברורה ואמיתית. האסיר התנצל ואמר שהיתה לו אי הבנה עם דובר האגף."

עוד נכתב בהודעת העדכון, כי "לאחר בירור ולאור האמור במזכרו של מנהל האגף, הרי שהמשיב בוודאי שלא היה מעורב בדרך כלשהי בזיוף חתימתו של העותר, ככל וזויפה, שכן העותר הביע בפניו בעל פה את רצונו לחזור בו מטענותיו בעתירה."

לאחר קבלת תגובת השב"ס, פסק השופט אהרון משניות, ביום 20.1.2020, כי השב"ס יישם את החלטת בית המשפט בפסק הדין מיום 25.11.2019. "נחה דעתי," כתב השופט, "כי המשיב פעל בצורה סבירה בכדי ליישם את ההוראות שניתנו בפסק הדין שניתן בעתירה זו".

השופט משניות מצא לנכון לנזוף במעורבים בהגשת הבקשה לביטול העתירה: "באשר לטענה של זיוף החתימה של העותר, ניתן הסבר מפורט בתגובת המשיב, ובעניין זה אני מוצא לנכון להעיר, כי ראוי שאישור מפקד האגף ישקף בצורה מדויקת את המציאות. לכן היה ראוי לכתוב כי הבקשה הוגשה באמצעות דובר האגף, ולא כפי שנכתב."

חרף פגם זה, לא חייב השופט את שירות בתי הסוהר בהוצאות ההליך, שכן התרשם "כי המשיב [שב"ס – מ.ג.] פעל בתום לב".

מהשירות בתי הסוהר נמסר: "העתירה הנדונה נדחתה מאחר והאסיר קיבל את הסעד בטיפול שב"ס. חשוב להדגיש שמדי שנה מופנות כלפי שב״ס עשרות עתירות בנושאים שונים שחלקם אף בנושאים הזויים והמענה ניתן ללא חריגה, בהתאמה ובכפוף לפקודות ונהלי הארגון. כפי שהובהר בבית המשפט, האסיר הגיש בעצמו את הטופס החתום למנהל האגף. הרמיזה כאילו מנהל האגף הוא שחתם בשם האסיר היא סילוף העובדות ועל כך האסיר אף התנצל בפני הקצין.
יחד עם זאת חודדו הנהלים לקבלת עתירות בקרב אנשי הסגל".

במוקד להגנת הפרט התייחסו למקרה: "המוקד רואה מקרה זה בחומרה רבה ומזכיר כי עתירות אסיר הן הכלי המשמעותי היחיד המאפשר לאוכלוסייה המוחלשת של האסירים להיאבק על זכויותיה הבסיסיות. העונש אותו מטילה החברה על האסיר הינו עונש של שלילת חירותו, וגם בהיותו כלוא בין כותלי הכלא אמורה לעמוד לו זכותו החוקתית לגישה לערכאות. זכות זו משמעה לא רק הזכות לעתור לבית המשפט, אלא גם, ובעיקר, זכותו של האסיר לבירור הולם של עתירתו, וזאת במסגרת הליך שקוף, פומבי ושיוויוני. אם כך נהגו הרשויות במקרה בו האסיר מיוצג, נשאלת השאלה מה קורה במקרים הרבים בהם אין לאסיר ייצוג."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אסיר בכלא רמון הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשל מצבו רפואי. בית המשפט פסק, כי על שירות בתי הסוהר (שב"ס) להיענות לבקשתו. כחודש לאחר פסק הדין הגיש השב"ס בקשה לבטל את העתירה. לבקשה צורף מסמך חתום מטעם האסיר. פסק הדין בוטל.

האסיר, באמצעות המוקד להגנת הפרט, טוען: חתימתי זויפה. בשב"ס טוענים: האסיר חתם על המסמך.

בית המשפט המחוזי קבע, כי ביטול פסק הדין נעשה שלא כדין. השופט אהרון משניות התייחס גם לטענת האסיר-העותר לזיוף חתימתו: "ניתן הסבר מפורט בתגובת המשיב [שב"ס – מ.ג], ובעניין זה אני מוצא לנכון להעיר, כי ראוי שאישור מפקד האגף ישקף בצורה מדויקת את המציאות. לכן היה ראוי לכתוב כי הבקשה הוגשה באמצעות דובר האגף, ולא כפי שנכתב." חרף פגם זה, התרשם השופט, כי השב"ס "פעל בתום לב".

האם חתם, או לא חתם, האסיר על המסמך שהוגש בשמו? אם לא חתם – מי זייף את חתימתו? ומי היה מעורב בזיוף? מדוע אישר הקצין הכלאי שהיה עד לחתימה? האם המסמך נחתם במעמד דובר האגף? מדוע שינה האסיר גרסה כשזומן אל מנהל האגף והתבקש להסביר מדוע הוא פוגע בשמו הטוב של המנהל? סימני שאלה רבים מרחפים מעל המסמך שהוגש על-ידי שב"ס לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. ימים יגידו אם הגורמים הרלבנטיים בשב"ס לקחו לתשומת לבם את נזיפת השופט והפיקו לקחים מהאירוע.

צילום אילוסטrציה: Unsplash

ביום 10.9.2019 הגיש המוקד להגנת הפרט עתירת אסיר בשמו של תושב ירושלים המזרחית המרצה עונש מאסר עולם ומוחזק כיום בכלא רמון. בעתירה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, דרש המוקד, כי שירות בתי הסוהר יספק לאסיר, באופן חריג ובשל מצבו הרפואי המורכב, מזרן קשיח וגדול שמתאים למשקלו ומימדי גופו (גובהו 195 ס"מ, ומשקלו כ-150 ק"ג), וכן נעליים אורתופדיות מתאימות.

ביום 25.11.2019 פסק בית המשפט המחוזי, כי על שירות בתי הסוהר לדאוג לכך שהעותר יקבל מדרסים, נעליים ומזרנים המתאימים למידות גופו, וזאת תוך 45 יום ממועד מתן פסק הדין.

לאחר כחודש, ביום 29.12.2019, פנה המוקד להגנת הפרט לשירות בתי הסוהר על מנת לברר האם כבר יושם פסק הדין.

למחרת פנייה זו, הגישה פרקליטות מחוז דרום לבית המשפט הודעת עדכון מטעם שירות בתי הסוהר: "בהודעת עדכון שהועברה היום 30.12.19 על ידי קצין האסירים בביס"ר רמון נמסר, כי העותר קיבל מזרון לשביעות רצונו וכי הוא מבקש לבטל את העתירה (מצ"ב טופס ביטול חתום על ידי העותר)".

להודעת הפרקליטות צורף טופס שב"ס בדבר בקשתו של האסיר לבטל את עתירתו בעניין "מזרן קשיח + נעליים אורתופדיות", ובתחתיתו – חתימה של האסיר וכן חתימה נוספת של קצין שב"ס בדרגת כלאי, שמאשר שהאסיר חתם בפניו. בהתבסס על הודעה זו, החליט בית המשפט על מחיקת העתירה. זאת, חרף העובדה שנדונה וניתן בה פסק דין.

ואולם, האסיר טען כי לא חתם על הבקשה שהוגשה לבית המשפט בשמו על-ידי השב"ס, וכי המסמך הוגש ללא ידיעתו.

זאת ועוד: החתימה המתנוססת על המסמך אפילו לא דומה לחתימתו.

עורכת דין מצוות המוקד להגנת הפרט שמייצגת את האסיר, נסעה לכלא רמון על מנת לפגוש אותו ולברר עמו את המצב לאשורו. האסיר הצהיר בפניה, כי חרף פסק הדין של בית המשפט המחוזי טרם קיבל מזרן. עוד סיפר, כי ביום 29.12.2019 נעשה ניסיון להחתים אותו על טופס ויתור על העתירה המקורית. הוא סירב לחתום על המסמך והבהיר לרשויות הכלא כי עליהן לפנות בעניין זה לעורכת דינו.

לאחר שיחה זו, הגיש ביום 6.1.2020 המוקד להגנת הפרט בקשה דחופה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט. בבקשה נטען, כי התנהלות שירות בתי הסוהר במקרה זה "חרגה מכל גבול של סבירות אתיקה וחוקיות" וכי "במקום לפעול לשם יישום פסק הדין החליט להוליך שולל את בית המשפט הנכבד … וזאת בהצגת מסמך מזויף".

בהחלטה נוספת מיום 11.1.2020, קבע בית המשפט, כי "בקשת ב"כ המשיב [הפרקליטות – מ.ג.] למחוק את העתירה הייתה מוטעית, וגם החלטת בית המשפט למחוק את העתירה – טעות יסודה, מפני שמדובר כאמור בעתירה שכבר ניתן בה פסק דין".

בית המשפט חייב את השב"ס לבצע ללא דיחוי את פסק הדין השניתן בעתירה ביום 25.11.2019, ביחס לנעליים ולמזרן. בנוסף, נפסק, כי בעדכון הבא שיגיש שירות בתי הסוהר בעניין, עליו להתייחס "גם לטענות ב"כ העותר אודות זיוף חתימתו על הבקשה שנטען כי הוגשה על ידו".

ואכן, הודעת העדכון שהגיש שירות בתי הסוהר כללה, כנדרש, גם התייחסות לטענות בעניין חתימתו של האסיר על טופס ביטול העתירה: "ממזכר שהעביר מנהל האגף עולה כי העותר הביע בפניו את רצונו לבטל את העתירה, אך לא חתם על הטופס בפני המנ"א, אלא נמסר לו על ידי דובר האגף לאחר שהעותר ביקש להתייעץ עם הדובר, בטרם חתימתו על הטופס." במזכר שצורף להודעת העדכון, מתאר מנהל האגף כי ערך בירור עם האסיר: "הבהרתי לאסיר כי מצופה שינהג בהגינות ולא יכפיש את שמי בכך שגרמתי לו לחתום על ויתור וביטול העתירה אלא יציין את העובדות בצורה ברורה ואמיתית. האסיר התנצל ואמר שהיתה לו אי הבנה עם דובר האגף."

עוד נכתב בהודעת העדכון, כי "לאחר בירור ולאור האמור במזכרו של מנהל האגף, הרי שהמשיב בוודאי שלא היה מעורב בדרך כלשהי בזיוף חתימתו של העותר, ככל וזויפה, שכן העותר הביע בפניו בעל פה את רצונו לחזור בו מטענותיו בעתירה."

לאחר קבלת תגובת השב"ס, פסק השופט אהרון משניות, ביום 20.1.2020, כי השב"ס יישם את החלטת בית המשפט בפסק הדין מיום 25.11.2019. "נחה דעתי," כתב השופט, "כי המשיב פעל בצורה סבירה בכדי ליישם את ההוראות שניתנו בפסק הדין שניתן בעתירה זו".

השופט משניות מצא לנכון לנזוף במעורבים בהגשת הבקשה לביטול העתירה: "באשר לטענה של זיוף החתימה של העותר, ניתן הסבר מפורט בתגובת המשיב, ובעניין זה אני מוצא לנכון להעיר, כי ראוי שאישור מפקד האגף ישקף בצורה מדויקת את המציאות. לכן היה ראוי לכתוב כי הבקשה הוגשה באמצעות דובר האגף, ולא כפי שנכתב."

חרף פגם זה, לא חייב השופט את שירות בתי הסוהר בהוצאות ההליך, שכן התרשם "כי המשיב [שב"ס – מ.ג.] פעל בתום לב".

מהשירות בתי הסוהר נמסר: "העתירה הנדונה נדחתה מאחר והאסיר קיבל את הסעד בטיפול שב"ס. חשוב להדגיש שמדי שנה מופנות כלפי שב״ס עשרות עתירות בנושאים שונים שחלקם אף בנושאים הזויים והמענה ניתן ללא חריגה, בהתאמה ובכפוף לפקודות ונהלי הארגון. כפי שהובהר בבית המשפט, האסיר הגיש בעצמו את הטופס החתום למנהל האגף. הרמיזה כאילו מנהל האגף הוא שחתם בשם האסיר היא סילוף העובדות ועל כך האסיר אף התנצל בפני הקצין.
יחד עם זאת חודדו הנהלים לקבלת עתירות בקרב אנשי הסגל".

במוקד להגנת הפרט התייחסו למקרה: "המוקד רואה מקרה זה בחומרה רבה ומזכיר כי עתירות אסיר הן הכלי המשמעותי היחיד המאפשר לאוכלוסייה המוחלשת של האסירים להיאבק על זכויותיה הבסיסיות. העונש אותו מטילה החברה על האסיר הינו עונש של שלילת חירותו, וגם בהיותו כלוא בין כותלי הכלא אמורה לעמוד לו זכותו החוקתית לגישה לערכאות. זכות זו משמעה לא רק הזכות לעתור לבית המשפט, אלא גם, ובעיקר, זכותו של האסיר לבירור הולם של עתירתו, וזאת במסגרת הליך שקוף, פומבי ושיוויוני. אם כך נהגו הרשויות במקרה בו האסיר מיוצג, נשאלת השאלה מה קורה במקרים הרבים בהם אין לאסיר ייצוג."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן