הספר "אישה נחה" של מעיין גולדמן מספר על אלין, עורכת טלוויזיה של תוכנית ריאליטי תאומת "האח הגדול", אשר על סף שנות הארבעים לחייה מוצאת עצמה מובטלת מעבודה. בכדי שלא תשקע בחוסר מעש ובדיכאון, אוהד בן זוגה משאיר לה משימות יומיות קטנות, אך גם בהן אלין מתקשה לעמוד, והיא אף שמה אותן ללעג. בזמן שמתפנה לה, אלין מהרהרת על מערכות היחסים שבחייה – עם בן זוגה, אחותה הקטנה והוריה, על הילדים שיהיו לה (או שלא) ורעיונות להפקות פורצות דרך.

כיוון שאלין באה מתוך עולם הטלוויזיה, הספר כולל אנלוגיות רבות, מפורשות או משתמעות, לעולם זה, ואף מרפרר לתכניות מסוימות. אחת התכניות שמוזכרות היא "סיינפלד", קומדיית המצבים האמריקנית ששודרה בשנות התשעים של המאה העשרים, כאשר בני הזוג מכנים זה את זו בשמות גיבורי הסדרה – אוהד הוא ג'רי ואלין היא איליין. כינויים אלו מוסברים בספר בנסיבות היסטוריות – אלין הייתה בעבר שכנה של אוהד, כאשר אחיו של אוהד היה מתפרץ לדירתו כמו שקוזמו קריימר היה מתפרץ לדירתו של ג'רי סיינפלד. אלא שב"אישה נחה" הם מקבלים משמעות נוספת.

המוטו המפורסם של "סיינפלד" הוא תכנית על לא-כלום (show about nothing). גם "אישה נחה" הוא "ספר על לא כלום". ניתן לומר שלהעמיד את "אישה נחה" לצד "סיינפלד" – זה כמו להעמיד שחקן כדורגל בליגה למקצועות עבודה לצד כריסטיאנו רונאלדו – זה גם לא הוגן וגם רב השוני על הדמיון. ועדיין, בסיס ההשוואה, שישנו, מאפשר להבין מה חסר ב"אשה נחה".

"סיינפלד" היא אמנם תכנית על לא-כלום, אך למעשה היא תכנית על הכל: היא כוללת סיטואציות של היומיום שכולנו נתקלים בהן, ואגב כך מעלה תובנות חשובות על מערכות יחסים רומנטיות, על משפחה, על עבודה. הפורמט שלה כקומדיית מצבים שמורכבת מפרקים בני כ-25 דקות מאפשר לה לתחם כל סיטואציה כזו לפרק זמן מוגבל שבסופו יש שורת מחץ או מעגל שנסגר.

"אישה נחה" באמת עוסק בלא-כלום; במרכזו עומדת אישה שכמעט ולא עושה כלום, מלבד להרהר, לאורך כל הספר. גולדמן לא מתארת את נפילתה של אלין משיא הצלחתה ותפארתה לעבר שקיעתה וניוונה וכמובן לא את היחלצותה מכך, אלא רק את תקופת האבטלה שבה אלין אינה עושה דבר. אמנם גם הספר, כמו "סיינפלד" עוסק במערכות יחסים רומנטיות, חבריות ואחרות, אך הוא חסר את אותן תובנות נפלאות ששוזרות את "סיינפלד". מעבר לכך: גם "סיינפלד" כולל פרקים בהם לא קורה בהם דבר, כמו הפרק "המסעדה הסינית", שבו הגיבורים מחכים כל הפרק להיכנס למסעדה (בעיני אחד הפרקים הפחות מוצלחים); אך כאמור בעוד ב"סיינפלד" כל סיטואציה מתוחמת בזמן, "אישה נחה" הוא כמו סיפור שלא נגמר.

היו מבקרי ספרות, כמו עמרי הרצוג, שראו ב"אישה נחה" אמירה אידיאולוגית וספרותית, לפיה גולדמן לועגת להנחות של רומן החניכה המודרני של מציאת קול פנימי, התגברות על מכשולים והתקדמות אישית ולא חותרת לקראת בריאות נפשית. אני מסכים עמו לחלוטין. אלא שגם אם נניח שגולדמן נוקטת בעמדה ספרותית-אידיאולוגית אלטרנטיבית, ולא רק לועגת – הקריאה בספר שלא מתרחש בו דבר היא אינה חוויה נעימה, היא מותירה את הקורא בסופה עם לא-כלום. "את סיפור של בינוניות", הגיבורה מעידה על עצמה ובמקום אחר היא מסבירה לחברתה "את לא מבינה איזה שעמום". אני הבנתי.

אישה נחה • מעיין גולדמן • פרדס הוצאה לאור • אילנה ברנשטיין עורכת • 322 עמ' • 2018