ביום שישי התקיים מרתון ארץ ים המלח זו השנה השנייה, במתכונתו הנוכחית,  המרתון מציע למשתתפים חווית ריצה ייחודית במסלול שטרם רצו בו, לצד גבישי מלח, אל מול נופי המדבר הקסומים. השנה הוזנקו כל הרצים מזרחה, ישר אל תוך הים לכיוון ירדן, על סוללת עפר שטרם נכבשה ברגלי רצים אשר הותאמה במיוחד לטובת משתתפי האירוע. במסגרת האירוע נערכו מספר מקצים: אולטרא מרתון למרחק 50 ק"מ, מקצה מרתון בן 42.2 ק"מ, חצי מרתון, מקצה 10 ק"מ ומקצה משפחות וילדים בן 5 ק"מ. החל מהשנה נחשב מרתון ים המלח למרתון בינלאומי המוכר על ידי ארגון ה- AIMS.

לים המלח למעשה שני אגנים: האגן הצפוני ובו נמצא הים והאגן הדרומי שבו נמצאות בריכות האידוי של מפעלי ים המלח בישראל וחברת האשלג הערבית בירדן. עד 1976 היו שני האגנים מחוברים כגוף מים אחד באזור לשון ים המלח. באגן הצפוני יש גוף מים עמוק, בעומק ממוצע של 200 מטרים ובאגן הדרומי היה גוף מים רדוד (בעומק ממוצע של 9 מטרים) שהתייבש. עם ירידת מפלס הים נחשפה קרקעית הים באגן הדרומי ונבנו בו בריכות המפעלים. את חלקו הדרומי של הים שהוא כאמור בריכות אידוי חוצה סוללת עפר מצפון לדרום. הסוללה הזו מהווה למעשה את קו הגבול השני בין ישראל לירדן. בימים כתיקונם הסוללה אינה פתוחה לציבור וכניסה אליה מצריכה אישורים של צה"ל ושל הרשויות בירדן. אין ספק שהיא מהווה את האטרקציה העיקרית של המרוץ. ריצה אל תוך הים על גבי הסוללה הזו של מפעלי ים המלח המקיפה את חלקו הדרומי של ים המלח מגלה נופים מדהימים שנשמרו עד כה רק לעובדי ים המלח או אנשי כוחות הביטחון. הסוללה משמשת כאזור הגבול בין שטחי ים המלח הישראלי לים המלח הירדני ועוברת כחיץ ללא גדר בין המדינות המקיימות שגרת יום משותפת. המסלול הוא ברובו כורכר מהודק ושטוח ונוח לריצה

אני הצטרפתי למקצה חצי המרתון, מזג האוויר היה אופטימלי ובאשר למסלול, מדובר על מסלול היקפי,  שמתחיל בזינוק מזרחה אל תוך הים מול מלון ישרוטל, הריצה היא על הסוללות של מפעלי ים המלח, ריצה על מסלול עפר שמשני צדיו מי ים המלח , מעין "קריעת ים המלח", ההמשך הוא על גבי הסוללה המרכזית של ים המלח אל מול גבול ירדן ממזרח וממערב לנו מעבר למים מלונות ים המלח, לאורך הדרך קשה שלא להתפעל מהתגבשויות המלח המיוחדות. הריצה המיוחדת על הסוללות, היא משהו שכאמור אי אפשר לעשות ביומיום מאחר ומדובר בשטח סגור השייך למפעלי ים המלח. את חמשת הקילומטר האחרונים אנחנו רצים על הטיילת החדשה של עין בוקק, עד לחוף עין בוקק המשופץ.

לסיכום, מלבד המראות המדהימים ,התגבשויות המלח המרהיבות קשה שלא לראות ולחשוב על מצבו העגום והעצוב של ים המלח, שמאז קום המדינה איבד 40 מטרים מהמפלס וממשיך לאבד למעלה ממטר בשנה. הירידה במפלס נגרמת עקב מספר סיבות מרכזיות: עצירת המים בסכר דגניה, שאיבת מי מעיינות ומפעלי ים המלח הישראלי והירדני ששואבים מים לצרכיהם. הירידה הזו גורמת גם להיווצרות בולענים מסוכנים שהופכים אזורים שלמים סמוך לחוף ים המלח לשוממים. אם המצב הזה יימשך ים המלח עלול כמעט להיעלם  עד שנת 2050.

ארגון האירוע היה מופתי וראוי לכל שבח  ועוד מילת הערכה למארגנים על שבחרו כחלק מטקסי הזוכים לקיים טקס לזכרו של רמי ז'מיאן. רמי חבר ילדות, היה אתלט ומאמן רב הישגים, מבכירי ענף האתלטיקה בארץ והלך לעולמו השנה בטרם עת, היה מיוזמי מרוץ עין גדי שעל יסודותיו נוצר מרתון ארץ ים המלח. במסגרת הטקס הוענקו מגן הוקרה לאשתו של רמי אולגה ולבנו אדם.