מי שביצע ביום רביעי השבוע (14 למרץ) חיפוש בגוגל, לא יכול היה שלא לשים לב שהלוגו של גוגל עוצב כמו קיפול נייר צבעוני בסגנון האוריגמי היפני. המחווה הזו של גוגל לאומנות היפנית עתיקת היומין הייתה לרגל ציון 101 שנים להולדתו של אקירה יושיזאווה, שנחשב לגדולי אמני האוריגמי ביפן ולמעשה יצר מהפכה בשימוש המסורתי באומנות הקיפול המפורסמת

מאת אריאלה גויכמן

האמנות היפנית, על כל גווניה, משפיעה על הקולנוע, האומנות והעיצוב המודרניים כבר מעל לחמישים שנה. המונח "אסטטיקה יפנית" השגור בפיו של כל מי שעוסק בעיצוב פנים ואופנה, מתייחס לסגנון האוריינטלי האסטטי, המשלב בין מסורתיות מצד אחד לאלמנטים עתידניים מאידך.

עיצוב הפנים היפני מתאפיין בשילוב של הדפסים עדינים על בדי משי ושימוש רב בעץ ובגינון פסטורלי ומוקפד, לבין אלמנטים עתידניים כגון רקעים לבנים ומינימליזם מובהק. סגנון זה הפך לפופולארי במיוחד בארצות הברית ובאירופה בשנות השישים המוקדמות, כאשר העולם היה בעיצומו של המרוץ לחלל והלך הרוח התאפיין בציפיה לטכנולוגיה עתידנית המהולה בגעגועים לעבר.

גם עולם האופנה המודרני חייב את רגליו וידיו (ואולי גם איזו כליה) ליפן, ובמיוחד לרובע ההרג'וקו שבטוקיו. רובע זה, ששימש כמקום מגורים לחיילים האמריקאים שאכלסו את יפן במלחמת העולם השנייה, הפך לאבן שואבת לנוער היפני שרצה להתוודע לתרבות האמריקאית הזרה. כתוצאה מכך, הפך המקום למכה של תרבות הנוער ביפן, ובשנות האלפיים, לאחר שנים רבות של חינוך נוקשה ומסורתי, התמרד הנוער היפני והחל להשתמש באלמנטים המערביים שהוריו למדו מהחיילים האמריקאיים ולהתלבש כדמויות מסרטי ה"אנימה" היפנים המצוירים, וכדמויות מהקומיקס היפני.

נערות רובע ההארג'וקו הפכו לאייקון אופנה בזכות עצמן, כאשר הצלם סויצ'י אאוקי יצר את ספר הצילומים המפורסם Fruits, בו אסף צילומי אופנת רחוב מטוקיו ותעד את הסגנון הציורי וההומוריסטי שלהן, המשלב לבוש מערבי של נערות בית ספר אנגליות מהתקופה הויקטוריאנית עם בגדים צבעוניים של דמויות קומיקס. אבל ההשפעה האופנתית הגדולה ביותר שהייתה לסגנון ההרג'וקו היא ללא ספק קו האופנה L.A.M.B של הזמרת ומעצבת אופנה גוון סטפאני המשתמשת בדמותן ובסגנונן של נערות ההרג'וקו בקליפים שלה ובתצוגות האופנה של המותג.

תולדות האוריגמי ותרומתו של יושיזאווה

עולם האומנות והעיצוב ספג במהלך השנים השפעות הלקוחות מאומנות קיפול הנייר היפנית. מקור השם "אוריגמי" ביפנית הוא, פשוטו כמשמעו: קיפול פיסות נייר. מדובר באומנות של יצירת צורות גיאומטריות מורכבות על נייר על-ידי קיפולים עדינים, ללא שימוש בגזירה או הדבקה. במשך מאות שנים שימשה אומנות זו חלק מהפולחן הדתי בטקסי דת השינטו הנפוצה ביפן, ורק לאחר פתיחת גבולותיה של יפן למערב בסוף המאה ה-19, היא התפשטה לעולם כולו והפכה לעיסוק פנאי פופולארי שכיום משמש גם ככלי משמעותי בתחום הריפוי בעיסוק.

אקירה יושיזאווה נולד למשפחת חקלאים ביפן ב-14 במרץ 1911 (ונפטר באותו היום ב-14 במרץ, 2005!), ובגיל 13 עבר לטוקיו, שם עבד כפועל מפעל ולימים הפך למשרטט טכני. ניצני תרומתו של יושיזאווה לעולם העיצוב היפני הופיעו כאשר הוא החל להשתמש באומנות האוריגמי כדי לפתור בעיות גיאומטריות, ובסופו של דבר אף עזב את עבודתו במפעל ב-1937 לטובת עיסוק מלא באומנות זו. בשנת 1954 הוא פרסם שיטה לרישום תהליכי הקיפול באוריגמי בספר שזכה להכרה רבה. בעקבות פרסום הספר, הקים יושיזאווה את המרכז הבינלאומי לאוריגמי בטוקיו והציג תצוגות בכל רחבי העולם אשר פתחו פתח לניצול מורכבותה של אומנות זו בתחום העיצוב, ובחידושים טכנולוגיים וננו-טכנולוגיים שונים.

יושיזאווה המציא מעל ל-50,000 דגמי אוריגמי חדשים, שיטות קיפול מתקדמות, ואף שיטות חדשות לייצור נייר המתאים במיוחד למורכבות קיפולי האוריגמי. בזכות תרומתו זו לטכנולוגיה ולעיצוב של האסטטיקה היפנית, הוא זכה בפרסים רבים, נבחר לאיש השנה של הניו יורק טיימס, וב-1983 אף הוענק לו תואר חברות במסדר השמש העולה מאת הקיסר היפני.

השפעות האוריגמי על עולם האופנה

שגריר האומנות היפנית בעולם האופנה בעשורים האחרונים הוא ללא ספק המעצב איסי מיאקי, המתמחה בהגדרה מחדש של הצללית הנשית על-פי קווי הסגנון היפני המינימליסטי. מיאקי, עשה מאז ומתמיד שימוש בבדים כה דקיקים וגמישים בשילוב עם קפלים, עד כי נראה שבגדיו עשויים עצמם מנייר אוריגמי. השנה יותר מתמיד, ניכרת השפעת אומנות האוריגמי בעבודתו של מיאקי, שהציג עבודות בקיפולי בד כהשראה לקולקציה החדשה שלו, ובתצוגת אביב/קיץ 2012 אף הצעיד על המסלול דוגמניות העוטות עיטורי ראש במראה נייר מקופל בסגנון האוריגמי.

בשוק האופנה הישראלי, השפעת טכניקות האוריגמי המשוכללות של אקירה יושיזאווה ניכרת בקולקציית התכשיטים הצבעונית והמשעשעת של המותג מייה אינספיריישן לקיץ הקרוב, המשלבת צבעוניות קיצית ושמחה לצד עיצוב יפני מסורתי.