הדרמה המשפחתית המאתגרת נוגעת בזוגיות, ביחסי הורים וילדים, ובאשה אחת (אודיה קורן), שבוחרת ללדת בגיל 57 נגד כל המוסכמות החברתיות. ההתחלה משעשעת, ההמשך פחות מרתק, והסיום – דביק ומלודרמטי
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
★★★★★
פתאום, בגיל 57 מגלה הגיבורה שלנו, נוגה, שהיא בהריון. לא רק בעלה בהלם. גם הילדים, שמצפים לצאצאים משלהם, מקבלים את הבשורה בתדהמה. הילדים מופתעים לא רק מהעובדה שאמא שלהם בהריון. הם מופתעים שהיא רוצה ללדת את הילד בגיל 57, ומופתעים עוד יותר, שבגילה המופלג לדעתם, יש לה בכלל יחסי מין.
כך מתחילה הדרמה המשפחתית "תחושת בטן", שכתב ערן מור וביים ניר ארז. ההתחלה אכן משעשעת ונוגעת בזוגיות וביחסי הורים וילדים, וגם באובססיה הישראלית להביא ילדים לעולם. ההמשך פחות מרתק, עד הסיום, שהופך את הדרמה המשפחתית למלודרמה דביקה.
אודיה קורן, בתפקיד הראשי, מגלמת דמות אנושית ומשעשעת של אישה באמצע החיים, שבוחרת ללכת עם תחושת הבטן שלה, נגד כל המוסכמות החברתיות ונגד בני משפחתה. אבל גם המשחק המשכנע בדרך כלל של קורן אינו מספיק כדי להלהיב או לשמור על מתח דרמטי ועניין לאורך כל ההצגה.
אני מצפה לראות את קורן יוצאת מהקופסה ומשתחררת מהטייפ-קסטינג שלה כדי לגלם תפקידים אחרים. אינני מתכוון ליוליה ברומיאו ויוליה, אבל לא חסרים תפקידים של נשים חזקות ו/או מצחיקות ו/או נועזות במיוחד, ובעיקר – לא סובלות במיוחד.
לראות או לא לראות? הנושא מאתגר ומעניין, משחק טוב של רוב השחקנים, הבימוי צפוי ולא יצירתי במיוחד. ביציאה מההצגה שמעתי בחורה בשנות השלושים שלה אומרת לחברתה: "אני רוצה להמליץ לאמא שלי לראות את ההצגה". אני יצאתי מההצגה "תחושת בטן"- בלי פרפרים בבטן.