"רוב הטיולים המאורגנים בוטלו עד מאי, ולנו אין עבודה", אומר ארל'ה סמואל, יו"ר ארגון מדריכי הנסיעות לחו"ל. "גם לי בוטל טיול לפסח. מתקשרים אלי מדריכי טיולים ומספרים לי על יותר ויותר טיולים, שמתבטלים בגלל החשש מקורונה. גם פסטיבל המסיכות בוונציה בוטל, וטיול שיצא לשם חזר לארץ. היו שני טיולים כאלה שהוחזרו. שני מדריכים שאני מכיר, נאלצו להיכנס לבידוד. אף אחד לא מפצה אותם על הימים האלה".

לדברי סמואל עובדים בישראל כ-1,200 מדריכי טיולים לחו"ל, הנמצאים כעת במצוקה. "החברות משלמות רק את החלק של הימים בהם הדרכנו, לכן אנו סובלים מאובדן הכנסה מהותי. אף אחד לא מפצה אותנו", אומר סמואל. "גם משרד התיירות לא דואג לנו, כי תיירות יוצאת פחות מעניינת אותו. פגשתי בתערוכת התיירות את מנכ"ל משרד התיירות וביקשתי לשוחח איתו. לי ברור שהוא דואג לתיירות הנכנסת יותר מאשר לתיירות היוצאת. אנחנו נופלים בין הכיסאות".

הפגיעה, לדברי סמואל, היא מהותית, כי טיולים למזרח הרחוק יוצאים בדרך כלל בחורף, אבל גם לאירופה. "בשנתיים האחרונות יש יותר טיולי חורף לאירופה", הוא אומר. "הישראלים רוצים לראות את אירופה גם בשלג. כעת הכל מבוטל, ואף אחד לא יודע מה יהיה".

"פניתי לחברות כמו אופיר טורס, רימון, ואשת שהתבטאו בעיתונות על כך שיקימו קול צעקה. שלחתי להם הודעות שאני רוצה להיות מעורב. חברות התיירות עשויות לקבל בסופו של דבר תמיכה ממשרד התיירות, אבל מה איתנו, המדריכים?"

סוגיה כואבת נוספת היא מעמדם של מדריכי הטיולים. "אנו שכירים למרות שהחברות החליטו לשלם לנו בחשבוניות. הנושא אף נידון בבית המשפט, אשר קבע שאנו נחשבים לשכירים", אומר סמואל. "אנחנו למעשה האנשים השקופים שבזכותנו הכל קורם עור וגידים. אנחנו  מובילים את הטיולים, ודואגים לכל צרכי הנוסעים. אנחנו יודעים להוביל את האנשים ממקום למקום, ומעבירים להם ידע. והכי חשוב, דואגים לשביעות רצון הלקוחות על מנת שיחזרו שנית לחברות הטיולים. באופן מפתיע, אנחנו האחרונים בשרשרת המזון.

"ברור לנו לחלוטין כי המצב מכניס את חברות הטיולים והתעופה למצוקה, וגורם להפסדי ענק. ייתכן שללא תמיכה ממשלתית, חלקן יקרסו. כל מה שאנחנו מבקשים מהרשויות זה שאנו המדריכים נהיה חלק מתהליך החשיבה בניסיון למצוא פתרון הולם.

"יש לנו השגות, למשל, על דרך ניהול הסיכונים של משרד הבריאות. כאשר הוחלט לבודד רק את החוזרים מאיטליה זה נראה תמוה. יש נוסעים שיוצאים לאוסטריה או גרמניה, עוברים את הגבול לאיטליה, חוזרים בסוף הטיול לאוסטריה, ומשם לישראל. כך שזה היה מוזר להגביל רק את החוזרים מאיטליה (כעת חל בידוד גם על החוזרים מאוסטריה – ר.ש)".

קצת מספרים. בשנה החולפת יצאו מישראל כ-500 אלף נוסעים בטיולים מאורגנים. "זאת כמות אדירה של אנשים", אומר סמואל. "לכל מדריך מותר לשהות עד 90 יום במדינה בה הוא מדריך. כאשר צפויים כמה טיולים רצופים, אז אנו צריכים להישאר ללון, ולהמתין עד הטיול הבא. אם לא, אנו צריכים לחזור לארץ, ולצאת שוב עם הטיול הבא. זה לא כמו מורה דרך בארץ, שחוזר לביתו בערב. למעשה, אני נמצא 24 שעות עם המטיילים".

לדברי סמואל רוב מדריכי הטיולים לחו"ל מתפרנסים נטו מההדרכה בחו"ל, ורק חלק קטן מהם גם עובדים במקומות אחרים. מקצוע ההדרכה בחו"ל נהנה עדיין מתדמית יוקרתית, אך כשבוחנים לעומק את השכר, מסתבר שהמציאות פחות זוהרת. "השכר נמוך משכר מינימום בחישוב לשעה", אומר סמואל. "השכר יכול להיות 50 דולר ליום או 130 דולר ליום. אם מחשבים את השעות הרשמיות – 7:00-24:00 – שבהן אני נמצא עם המטיילים, אז השכר נמוך משכר המינימום. מה גם שפעמים רבות אני נותן מענה לפניות במהלך הלילה, כמו בעיות בחדרים, מחסור במגבת וכו'.. מורי דרך בישראל מקבלים 270 דולר ליום, וכל יום הם בבית".

סמואל: "כל מה שאנחנו מבקשים מהרשויות זה שאנו המדריכים נהיה חלק מתהליך החשיבה בניסיון למצוא פתרון הולם"

"גם הטיפים הם לא מרכיב מהותי. לא מעט פעמים החזרתי טיפים לנוסעים. כי אם מקבלים טיפ של 150 דולר על שמונה ימי עבודה, זה יוצא סנט לשעה. אני לא קבצן, ולכן מעדיף להחזיר. טיפ זה לא רק השלמת הכנסה. זה אלמנט שמבטא הערכה".

"העבודה כמדריך טיולים בחו"ל היא מאוד תובענית. אני צריך להיות פסיכולוג וגננת בו זמנית. אין כמעט טיול שבו אני לא צריך לפשר בריב בין בעל לאישה, או בין כמה האנשים. אני גם קוסם, אז אני עושה להם קסמים במהלך הטיול. אני צריך לעשות הרבה דברים במהלך הטיול כדי לשמור אותם ערניים. אם יש פקק, אני צריך להיות מוכן עם חידונים. אני צריך לדעת איפה יש אוכל כשר. לפעמים האוכל לא מוצא חן בעיני מישהו. לא פעם מישהו מתלונן שהביצה לא מספיק מבושלת".

מעבר לקושי בהדרכה, מדריך טיולים בחו"ל נזקק להכשרה ממושכת. "כמות ההשקעה של מדריך טיולים לחו"ל היא עצומה. מורה דרך בארץ עושה קורס של שנה וחודשיים. כשאני נוסע להדריך במדינה אחרת, אני צריך להכיר אותה ממש כאילו נולדתי בה. מטיילים שואלים אותו שאלות על המצב החברתי, הכלכלי, והפוליטי במדינה, ואני צריך לדעת הכל. אנו נכנסים לאתרים שונים כמו למשל, לאתר של הסי איי איי, ומחפשים חומר רלוונטי, אני מחפש אנשים שיתרגמו לי חומרים, אני צריך לדעת דתות, זרמים באמנות, איך להגיש עזרה ראשונה חלילה, ועוד. אני לא מכיר מדריכים בתחומים אחרים, שצריכים לדעת כל כך הרבה".

ועם כל הקושי, סמואל נהנה מההדרכה. הוא החל להדריך כבר לפני 25 שנה. עד אז עבד בבנק הפועלים, ובחופשות הדריך בחו"ל מפעם לפעם. מאז הספיק להדריך במוסקבה, סנט פטרבורג, אנגליה, צרפת והולנד.

"בחמש השנים האחרונות", אני מדריך ברומניה", הוא אומר. "למדתי המון, ורבים מהמקומיים אומרים לי שאני יודע מה קורה ברומניה אפילו יותר מהם".

– מה אתה אוהב בהדרכה?

סמואל: "אני נהנה לפגוש אנשים חדשים. בשבעה-שמונה ימים אני מלמד אותם היסטוריה, כלכלה, ותרבות. הכיף שלי זה להחזיק קבוצה במצב רוח מרומם עם סטנד אפ, חידות ומשחקים. אני נהנה לראות בסוף הטיול את השנוי שאנשים עברו בין מה שהם חשבו על המדינה לפני הטיול, לבין מה שהם חושבים בסופו".

– מה אתם עושים כיום כארגון כדי להקל על המדריכים?

סמואל: "בינתיים יש מדריכים שמנסים למצוא עבודות אחרות. בקרוב נערוך השתלמות להסבת מדריכים למורי דרך בישראל, על מנת שמשרד התיירות יכיר בהם. בנוסף אני קורא למשרדי הממשלה לאמץ אותנו בזמן המשבר הזה. משרד התיירות, כי אנו בכל זאת עוסקים בתיירות, ומשרד החוץ – כי בכל רגע נתון אנו שגרירים של המדינה ברחבי הגלובוס. אנו מקפידים על התנהגות המטיילים במהלך הטיול וגם במטוס, ונושאים את דגל ישראל בגאווה בכל מקום".