"גם אנחנו עייפים וזקוקים לערב אחד שנותן אוויר לנשימה וכוח להמשיך", נכתב בעצומה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
"אנו, ההורים והאחים, נושאים במסירות ובאהבה אינסופית בנטל הרגשי והפיזי של גידול בוגרים אוטיסטים. גם אנחנו עייפים וזקוקים לערב אחד שנותן אוויר לנשימה וכוח להמשיך", נכתב בעצומה
מאת מערכת מגפון חברה וסביבה
קרולי, אמא לנערה אוטיסטית בת 19, פתחה בתחילת החודש עצומה בשם קבוצת הורים לנערים ונערות אוטיסטים בני 17 עד 21. וכך נכתב בעצומה, המבקשת לאסוף 10,000 חתימות עד סוף חודש מרץ:
"אנו גרים ביישובים שונים בעמק יזרעאל – טבעון, רמת ישי, קיבוץ מגידו ועוד – כולם רחוקים מאוד מהבי"ס בו הם לומדים – בקיבוץ נווה איתן שבעמק בית שאן, וגם מהמועדונית הסמוכה שבקיבוץ חפציבה, בה הם משתתפים פעם בשבוע. מועדונית זו ממומנת מסל הרווחה ואנו זכאים לה בחוק. מסיבות בירוקרטיות ואטימות לב של משרד הרווחה היא עומדת להיסגר".
בעצומה נכתב כי המועדונית פועלת זה חמש שנים פעם בשבוע, כולל שינה, כשלמחרת בבוקר הילדים נוסעים ישירות אל בית הספר (לעומת המתכונת הסטנדרטית להפעלת מועדונית, שמתקיימת פעמיים בשבוע בשעות אחה"צ בלבד). המתכונת הייחודית של המועדונית בבית אלפא אושרה לפני חמש שנים בעת הקמתה, בשל אילוצי המרחק, במקום המתכונת הסטנדרטית, וללא תוספת תשלום למפעילים. כלומר – זה לא עולה לאף אחד יותר כסף.
עוד נכתב בעצומה:
"זה לא סתם מקום שמעבירים בו את הזמן. הנערים/ות מהווים קבוצה מגובשת, והפעילויות הייחודיות כוללות הקניית כישורי חיים, עצמאות אישית – ללמוד להתרחץ לבד, ללמוד להתלבש לבד, ללמוד להתכסות בשמיכה, ללמוד להתעורר בבוקר לא בבית ההורים ועוד, ולינה פעם בשבוע מחוץ לבית – אלו הם הצרכים האמיתיים של נערים/ות אוטיסטים שבעתיד ייאלצו לחיות בהוסטל. לא פחות חשובה – רווחת המשפחה. אנו, ההורים והאחים, נושאים במסירות ובאהבה אינסופית בנטל הרגשי והפיזי של גידול בוגרים אוטיסטים. גם אנחנו עייפים וזקוקים לערב אחד שנותן אוויר לנשימה וכוח להמשיך.
לפני כחודשיים קיבלנו הודעה חד צדדית מהגב. לילי אבירי – מנהלת היחידה לטיפול באדם עם אוטיזם – ממשרד הרווחה, בה נאמר לנו שהחל מתאריך 01.04.12 המועדונית תחזור לפעול לפי "החוקים והכללים" , מכיוון שבמתכונת הסטנדרטית יוכלו ילדים נוספים להיקלט… בפועל, אין בסביבה ילדים כאלה שיכולים להגיע 2 פעמים בשבוע בשעות אחה"צ בלבד. כל הנערים/ות שמתאימים פוטנציאלית למועדונית – לומדים בבי"ס נווה איתן הסמוך למועדונית, וגרים ביישובים שמרוחקים מבי"ס ומהמועדונית, מרחק ממוצע של 45-70 ק"מ!!! אף הורה לא יכול לעמוד בנטל של להחזיר את ילדו פעמיים בשבוע מהמקום! כלומר, אם המתכונת תשתנה – אין אפשרות לילדים המיוחדים שלנו להשתתף בשום מועדונית, קרובה או רחוק!!!"
בעצומה נכתב כי הנערים והנערות האלה חוזרים מבי"ס הביתה בשעות מאוחרות בגלל יום הלימודים הארוך (עד רבע לחמש), המרחק, העומס בכבישים והפקקים. רובם נוטלים תרופות פסיכיאטריות, תרופות אנטי אפליפטיות, חלקם נוטים למצבי רוח משתנים, חלקם לאלימות. אלה אינם אנשים שפשוט לנייד ממקום למקום.
"למרות נסיוננו לשנות את רוע הגזירה – אנו נתקלים בחומה בצורה של אטימות ואדישות מצד משרד הרווחה, והתגובה היחידה מהם הינה… חוסר תגובה", נכתב בעצומה. "הבנו שהדרך היחידה הינה הפעלת לחץ דרך אמצעי התקשורת".