4 Comments

1. ישער
   18 במרץ 2012 @ 11:01

   צפיתי בכתבה ביום שישי ובהמשך לכתבה ולחגי קמרט עדיין יש לי
   שאלה מאוד עקרונית.
   לא ברור לי למה החיידקים העמידים מרוכזים בתוך בתי החולים.
   שהרי צוות בית החולים המונה עשרות אלפים + עשרות אלפים של מבקרים
   אחרים בבית החולים מגיעים הביתה ופוגשים שם את בני משפחתם.
   ובני המשפחה נפגשים עם חבריהם לעבודה והילדים עם חבריהם לכיתה.
   למה החיידקים לא מתפזרים בכלל האוכלוסיה , ללא קשר לבית החולים.
   האם 4000 המתים שייכים לאוכלוסיה החולה או גם לבריאה.
   איך עשו את הבדיקה והגיעו למספר הזה.

   • ליה נודל
     23 במרץ 2012 @ 22:29

     מדובר על אוכלוסיית החולים הנמצאת בסכנת הדבקות שכן המערכת החיסונית שלהם מוחלשת כך שלא מדובר על הצוות המטפל ובני משפחתם אלא על חולים מאושפזים ואילו הצוות המטפל מהווה נשא מחלות כאשר עוברים מחולה לחולה מבלי לשמור על כללי הגיינה כמו החלפת כפפות, שטיפה וחיטוי ידיים וכו'

2. מדיני רחל
   16 במרץ 2012 @ 21:03

   מזעזע , ביום שלישי ה13.3.2012 ביקרתי את אחי ביחידת טיפול נמרץ בבית חולים רוטשילד החדר היה עם חמישה או שישה זבובים גדולים, פניתי לאחות ושאלתי אותה מה זה ? מה קרה כאן?? והיא ענתה לי "ניסינו לתפוס אותם לא הצלחנו, אולי תצליחי את " אמרה זאת בלעג . זו תשובה של יחידת טיפול נמרץ בית חולים רוטשילד בחיפה .

3. חגי קמרט
   16 במרץ 2012 @ 15:07

   "בית חולים" כשמו כן הוא – משכן לחולים. האבסורד הוא שהמקום שצריך לשמש מקום מרפא נמצא בסביבה "חולה" כאמור בכתבה. ומקום שמתייחס לכל כללי הסטריליות כדי לשמור על החולים כנגד זיהומים שונים, הוא בדיוק המקום בעל תשתית זיהומית מקובצת וגבוהה ביותר.
   הבעיה היא בראש ובראשונה לגבי החולים, כאשר אחריהם מופיעים כפוטנציאל נוח וטוב להתדבקות צוות המרפאים עצמם: רופאים , אחיות, כח עזר וכד'. אחריהם כמובן המבקרים.
   הדוגמא של הולנד יכולה ללמד פרק בהלכות בריאות, אך יותר מזה מלמדת שלא בשמים היא ואם תרצו אין זו אגדה.
   נראה שהמודעות בודאי קיימת, אך אי העשייה מבוססת עוד יותר.
   נקווה להתעוררות כללית למיגור התופעה.
   תודה על הכתבה.