די! הגיעו מים עד נפש

לשירית כשר בתו של פרופ' אסף כשר נמאס, " בא לי לזרוק את המסכות מהחלון ויחד איתן את כל חובת הציות לחוק", "שכולנו, המון העם, נקום ונגיד שנשבר לנו מהם ושאם הם לא מתכוונים לשרת אותנו אז לנו אין שום כוונה להמשיך לשרת אותם ושיעופו לנו מהחיים" (מאמר)

די! הגיעו מים עד נפש

לשירית כשר בתו של פרופ' אסף כשר נמאס, " בא לי לזרוק את המסכות מהחלון ויחד איתן את כל חובת הציות לחוק", "שכולנו, המון העם, נקום ונגיד שנשבר לנו מהם ושאם הם לא מתכוונים לשרת אותנו אז לנו אין שום כוונה להמשיך לשרת אותם ושיעופו לנו מהחיים" (מאמר)

מאת: שירית כשר

שירית כשר (צילום באדיבות המצולמת)
שירית כשר (צילום באדיבות המצולמת)

הלכנו לקנות מסכות פנים לקראת הגזירות החדשות שיוחלו ביום ראשון, כמו שאר שומרי החוק במדינה הזאת. גיחה ראשונה מאז הוטלו עלינו הגזירות והסגר, לא זוכרת מתי.

נסענו לסופר – פארם הקרוב 5 דקות נסיעה. בן הזוג שם כפפות ויצא לרכוש מסכות תמורת סכום שקלים מופקע לכל הדעות. בעודי מחכה לו אני קוראת שגם הנשיא הפר את הסגר ואירח את בתו לחג, לא רק ראש הממשלה. אנחנו, המון העם, העברנו את הסדר בבידוד בזום עם ההורים שגם הם לבד לגמרי. לגמרי לבד. והם, ״המנהיגים״ מורמים מעם, גבוהים מחוק ומתקנות חירום, פטורים מציות. הם יבקשו סליחה, או אפילו זה לא וימשיכו בדרכם ״המנהיגותית״ ואנחנו נחזור לבידוד עד להודעה חדשה. וזה פוצץ אותי מכעס, כעס לאו בר כיבוש.

בא לי לזרוק את המסכות מהחלון ויחד איתן את כל חובת הציות לחוק.

בא לי לא לשלם יותר מיסים. או לנסוע חופשי באור אדום. או לגנוב מקופת המדינה. לשקר, לרמות ובעיקר לצפצף על כולם.

בא לי להפר את כל התקנות המסריחות האלה שאלוהים יודע מה מהן נכונות ומה מהן פוליטיקה זולה. לא מאמינה למילה של אף אחד יותר.

בא לי להגיד להם בפרצוף שאני בזה להם בכל נימי לבי ונפשי, שהם לא ראויים לעם הזה. שלעם הזה מגיע יותר מהאנשים הקטנים האלה שגרים במגדלי השן שאנחנו מממנים להם על כל צבא המשרתים והעוזרים והשומרים והשד יודע מה עוד.

בא לי שכולנו, המון העם, נקום ונגיד שנשבר לנו מהם ושאם הם לא מתכוונים לשרת אותנו אז לנו אין שום כוונה להמשיך לשרת אותם ושיעופו לנו מהחיים.

נגיד להם שבא לנו מנהיגים אחרים, אמתיים, כאלו עם דוגמה אישית, וערכים וצניעות ודרך ארץ. אנשים שפועלים לטובתנו ולא לטובת עצמם. כן, אשכרה משרתי ציבור במובן העמוק של המילה.

שנגיד להם שאנחנו לא מסכימים לממן להם אף מסכה ואף בדיקה, לא להם ולא למשפחתם ושיעמדו בתור כמו כולנו. ולא יבדקו את עצמם כל שני וחמישי כשהבת שלי ושלכם, וההורים שלי ושלכם לא נבדקים כי אין בדיקות.

בא לי שהם ישלמו על הניתוק הזה שלהם, שפעם אחת אנחנו, העם, נראה להם סוף סוף את נחת זרוע הדמוקרטיה ושנראה להם את הדלת.

ושיפסיקו לחשוב שהצלחת הזאת שהם אוכלים ממנה שלהם. היא לא!! היא שלנו, של משלמי המיסים, של מיליון המובטלים, של העובדים למחייתם, של הכלואים בביתם, של האזרחים, של האנשים בבתי האבות, שלי, שלך ושלנו. אבל חד משמעית לא שלהם.

בי נשבעתי, כי לא אנוח ולא אשקוט עד שאמצא מנהיגים ראויים יותר לעם הזה. לא יודעת איך ולא יודעת מתי אבל בי נשבעתי. הגיעו מים עד נפש.

4 Comments

  1. גלית
    13 באפריל 2020 @ 12:08

    את צודקת בדבר אחד. צריך למצוא מנהיגים אמיתיים לעם הזה. זה מה שחסר. אנחנו , אזרחי המופת בארץ הזו, נמשיך לשמור על החוק, לכבד, לפרגן ולעזור אחד שני. וביחד נאמר לא למורמים מעם שמצפצפים על ההוראות והחוקים שלהם עצמם.

  2. בן לולו יהושוע
    11 באפריל 2020 @ 17:00

    את רוצה לזרוק את המסכות, לעבור באדום, לשקר, לגנוב מהקופה הציבורית, כל זה כי נמאס לך, רק כדאי שתדעי שיש לכך תוצאות. והתוצאות הן – אנרכיה. מבחינתי את יכולה לעשות את הכל, רק שתדעי שיש לכך מחיר. אם תעברי באדום ותעשי תאונה, לא יהיה לך בית חולים שיטפל בך, ואם תגנבי ויתפסו אותך, אז על פי חוקי האנרכיה הם עלולים להרגך. כי זו אנרכיה.
    אני מייעץ שתנשמי עמוק אוויר ותבחני איזו דרך יותר כדאית.
    תרשי לצטט לך משפט משירו של שלום חנוך: "צריך ללמוד לחיות עם הזרם וללכת אתו עד הסוף", ואם עצתי לא מקובלת עליך, אז יש לך אב פרופסור, אולי הוא ייעץ לך טוב ממני.
    מאחל לך הרבה בריאות ושלוות נפש להכיל בתוכך.

  3. זהבית כנען
    11 באפריל 2020 @ 16:11

    הי שירית,
    בטאת היטב את שאני חשה.
    תודה, זהבית

  4. אורית נוטמן-שורץ
    11 באפריל 2020 @ 16:10

    כל הכבוד ! אסור לשתוק !!! אין הם ראויים להקרא מנהיגים ובודאי לא בשעת משבר !
    הגיע העת להחלפתם מייד ! זו כבר לא שאלה פוליטית זו שאלה ערכית ומוסרית !!!
    ולנשיא המדינה שהצלחת להיות הסמן של השפיות והרוח צר לי על כי גם אתה לקית בעיוורון חברתי שכזה
    ברגע זה עליכם לפחות להראות מנהיגות ולהתפטרו מתפקידכם לאלתר

מאת: שירית כשר

שירית כשר (צילום באדיבות המצולמת)
שירית כשר (צילום באדיבות המצולמת)

הלכנו לקנות מסכות פנים לקראת הגזירות החדשות שיוחלו ביום ראשון, כמו שאר שומרי החוק במדינה הזאת. גיחה ראשונה מאז הוטלו עלינו הגזירות והסגר, לא זוכרת מתי.

נסענו לסופר – פארם הקרוב 5 דקות נסיעה. בן הזוג שם כפפות ויצא לרכוש מסכות תמורת סכום שקלים מופקע לכל הדעות. בעודי מחכה לו אני קוראת שגם הנשיא הפר את הסגר ואירח את בתו לחג, לא רק ראש הממשלה. אנחנו, המון העם, העברנו את הסדר בבידוד בזום עם ההורים שגם הם לבד לגמרי. לגמרי לבד. והם, ״המנהיגים״ מורמים מעם, גבוהים מחוק ומתקנות חירום, פטורים מציות. הם יבקשו סליחה, או אפילו זה לא וימשיכו בדרכם ״המנהיגותית״ ואנחנו נחזור לבידוד עד להודעה חדשה. וזה פוצץ אותי מכעס, כעס לאו בר כיבוש.

בא לי לזרוק את המסכות מהחלון ויחד איתן את כל חובת הציות לחוק.

בא לי לא לשלם יותר מיסים. או לנסוע חופשי באור אדום. או לגנוב מקופת המדינה. לשקר, לרמות ובעיקר לצפצף על כולם.

בא לי להפר את כל התקנות המסריחות האלה שאלוהים יודע מה מהן נכונות ומה מהן פוליטיקה זולה. לא מאמינה למילה של אף אחד יותר.

בא לי להגיד להם בפרצוף שאני בזה להם בכל נימי לבי ונפשי, שהם לא ראויים לעם הזה. שלעם הזה מגיע יותר מהאנשים הקטנים האלה שגרים במגדלי השן שאנחנו מממנים להם על כל צבא המשרתים והעוזרים והשומרים והשד יודע מה עוד.

בא לי שכולנו, המון העם, נקום ונגיד שנשבר לנו מהם ושאם הם לא מתכוונים לשרת אותנו אז לנו אין שום כוונה להמשיך לשרת אותם ושיעופו לנו מהחיים.

נגיד להם שבא לנו מנהיגים אחרים, אמתיים, כאלו עם דוגמה אישית, וערכים וצניעות ודרך ארץ. אנשים שפועלים לטובתנו ולא לטובת עצמם. כן, אשכרה משרתי ציבור במובן העמוק של המילה.

שנגיד להם שאנחנו לא מסכימים לממן להם אף מסכה ואף בדיקה, לא להם ולא למשפחתם ושיעמדו בתור כמו כולנו. ולא יבדקו את עצמם כל שני וחמישי כשהבת שלי ושלכם, וההורים שלי ושלכם לא נבדקים כי אין בדיקות.

בא לי שהם ישלמו על הניתוק הזה שלהם, שפעם אחת אנחנו, העם, נראה להם סוף סוף את נחת זרוע הדמוקרטיה ושנראה להם את הדלת.

ושיפסיקו לחשוב שהצלחת הזאת שהם אוכלים ממנה שלהם. היא לא!! היא שלנו, של משלמי המיסים, של מיליון המובטלים, של העובדים למחייתם, של הכלואים בביתם, של האזרחים, של האנשים בבתי האבות, שלי, שלך ושלנו. אבל חד משמעית לא שלהם.

בי נשבעתי, כי לא אנוח ולא אשקוט עד שאמצא מנהיגים ראויים יותר לעם הזה. לא יודעת איך ולא יודעת מתי אבל בי נשבעתי. הגיעו מים עד נפש.

4 Comments

  1. גלית
    13 באפריל 2020 @ 12:08

    את צודקת בדבר אחד. צריך למצוא מנהיגים אמיתיים לעם הזה. זה מה שחסר. אנחנו , אזרחי המופת בארץ הזו, נמשיך לשמור על החוק, לכבד, לפרגן ולעזור אחד שני. וביחד נאמר לא למורמים מעם שמצפצפים על ההוראות והחוקים שלהם עצמם.

  2. בן לולו יהושוע
    11 באפריל 2020 @ 17:00

    את רוצה לזרוק את המסכות, לעבור באדום, לשקר, לגנוב מהקופה הציבורית, כל זה כי נמאס לך, רק כדאי שתדעי שיש לכך תוצאות. והתוצאות הן – אנרכיה. מבחינתי את יכולה לעשות את הכל, רק שתדעי שיש לכך מחיר. אם תעברי באדום ותעשי תאונה, לא יהיה לך בית חולים שיטפל בך, ואם תגנבי ויתפסו אותך, אז על פי חוקי האנרכיה הם עלולים להרגך. כי זו אנרכיה.
    אני מייעץ שתנשמי עמוק אוויר ותבחני איזו דרך יותר כדאית.
    תרשי לצטט לך משפט משירו של שלום חנוך: "צריך ללמוד לחיות עם הזרם וללכת אתו עד הסוף", ואם עצתי לא מקובלת עליך, אז יש לך אב פרופסור, אולי הוא ייעץ לך טוב ממני.
    מאחל לך הרבה בריאות ושלוות נפש להכיל בתוכך.

  3. זהבית כנען
    11 באפריל 2020 @ 16:11

    הי שירית,
    בטאת היטב את שאני חשה.
    תודה, זהבית

  4. אורית נוטמן-שורץ
    11 באפריל 2020 @ 16:10

    כל הכבוד ! אסור לשתוק !!! אין הם ראויים להקרא מנהיגים ובודאי לא בשעת משבר !
    הגיע העת להחלפתם מייד ! זו כבר לא שאלה פוליטית זו שאלה ערכית ומוסרית !!!
    ולנשיא המדינה שהצלחת להיות הסמן של השפיות והרוח צר לי על כי גם אתה לקית בעיוורון חברתי שכזה
    ברגע זה עליכם לפחות להראות מנהיגות ולהתפטרו מתפקידכם לאלתר

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן